FOODHA'S GOURMET DIET

כעשר שנים חבויה חנות הפרוות (לשעבר) סטפן בראון בחצר ודירה פנימית באלנבי 99. אף אחד אינו מגיע הנה בטעות, ובשבת בצהריים (רק מוקדם , לפי משנת פודהה) הגיעו גם הגיעו לא מעט תאבי בשר ראוי. גם אנו בשישייה מובחרת תפסנו את שולחננו עם הרבה מים וקרח וקיאנטי רזרבה קרפינטו מבציר 2004 . (זכרתי מהפעם האחרונה , לפני 6-7 שנים שמדובר במסעדה עם רשימת יינות מכובדת ואין צורך להביא יין מהבית)

 בתחילה פרצנו במסלול הפנימי של הסלטים: סלט חסות ועיטורים, לבנה, טחינה, וסלט דורי (סוג של פקעת עשבים יותר מעודנת) וקיבלנו ( מהבית) גם פנכות של חומוס (גרגירים) מתובל, גפרורי סלק וגפרורי סלק נחמצים* מאוד. כל הירקות והסלטים היו טריים וטובים והראו יד טובה בטיפול במטבח.

מכאן פנינו לעיקר; מנת קבב טלה (שדווחה כמצוינת) ולוותה בנקניקית (מרגז?) קטנה, הנוער התמקד בהמבורגר (על רקע אנטרקוט) שהמלצר תיאר "כטוב בעיר" ולאחר מעשה הנוער לא סתר את דבריו, וגם הביס שניתר אל מעבר לשפתי היה משובח. המיקוד שלי התחלק לשניים- סטייק רוקה, אנטרקוט דק צרוב פסים ונח על תועפות רוקט,  וסטייק אנטרקוט 350 גרם מדיום מעולה. את הבשר ליוו בצלצלים ועגבנייה בגריל, תפוחי אדמה מטוגנים (בתנור?) וצלוחית צ'ימיצ'ורי מסויים. הכול פשוט ולעניין. אין הצטעצעויות ודקורציות על הצלחת, יש  אוכל טוב. (בצילום מופיעים בצלחת עודפי סלט דורי, שהועברו מצלחת אחרת, עימכם הסליחה ואיתי התיאבון)

למרות השבת והקהל השירות היה יעיל וקורקטי, ללא טענות, היה קר יותר כשהיו 20 איש במסעדה ופחות קר כשהיינו מלאי יין ובתוספת עוד 30 איש בחדר הלא מעושן. (יש חדר נפרד למאותגרי עיטרן).

הציבור הצעיר בחר בעוגת גבינה (סבירה) וסורבה מלון-אננס (טעים) להמתקת החשבון ששילמו ההורים.

סטפן בראון הוא אופציה שפויה ואמינה , בעיקר בשבת בצהריים כשאין בעיות חניה. כשתהיה תחתית, בכל זמן.

שלושה שבועות מהפתיחה הרשמית והשרקוטרי הומה וגועה מפה לפה וממה למו, עם ישראל מתענג על סיר הבשר, ויש סיבה ואיכות מוכחת. וינס (לשעבר עם תמר) הלך על מתכונת דומה, בשרית באופייה, עם שתיים שלוש אופציות פסטה-צמחוני, סלט עלים ונבטוטים קליל (מתוצרת יבולי כרמל, היוגב ושוק האיכרים). אין תחכום מיותר, יש פרודוקטים מעולים וטיפול קצר וקולע.

החריקות המתבקשות ממקום וצוות חדש, הניצבים מול סרביס מלא ותורות ממתינים לא מאחרות – השירות עדיין בחיתוליו, מרבית צוות המלצרים (החביב ובעל הרצון) לא מכיר (עדיין) את הענף ובעיקר לא את העבודה, ובמקרים מסוימים גם את התפריט והמנות. לי יש נטייה להתעלם משירות (דוב) בעיקר לנוכח האוכל המצוין, אבל יהיו בוודאי שיבואו ולא ישובו. 

היינו במקום מ-8 ועד 11 וחצי. מרבית הערב בקומה השנייה, המעט יותר אינטימית, קרירה וחשוכה (ולא רק בשל בעיות בסוויץ' של החשמל), העיקר תלוי במקררי הזכוכית – תפארת הבשרים המיושנים- מעושנים מאווררים. איזה מראה מרטיט  לקרניבור?

חלצו לשלושתנו  יין ביתי איטלקי (45 שקל) בהתאמה. קיבלנו בזריזות מים והפלגנו לדרך;

פפרדלה אספרגוס ופטריות פורצ'יני, טעים.

פפרונצ'יני נקניקיות (כהות, יש אחרות בהירות) מצויינות  רושטי גס ושומני וחרדל נושכני.

סרדינים קרטאלן – מין אסקבצ' מטוגן ברוטב(קוביות ירקות) חמצמץ וחריף במידה, עדת הפודהה מאוד אוהבת.

כתף טלה קונפי – נזיד-תבשיל קדירה מצויין, מתאים להספגת לחם הבית הקשה-רך במקומות הנכונים.

גמבון סק וברווז – מנה עדינה ומופלאה המדגימה לאילו יכולות מגיע וינס. (את ה"יובש" הרטיבו בשמ"ז)

עוד מנת עילית – פילה טלה (עולה עולה או אולה אולה) עם סלט עגבניות וכוסברה שעונה לשם מדיטראנו.

חלקנו קינוח – אפרסק מלבה, לא מלהיב.

עם 3 משק"לים כ-500 שקל לפני טיפטוף. עם שירות מיומן חבל על הזמן, האוכל כבר משהו בן ז*%# שכמעט וטעיתי וכתבתי רוצו לשרמוטרי….

הקלוריות זרמו כמים ונספגו בחדווה. האמת שמאוד טעים בעת  מגע החיך אולם מייד אחר כך קצת קשה ל"טחון" מצבור שומנים טהור שכזה. היינו שלושה וניסינו לגוון (בעזרת רותם מלה-גאטרי)  וטעמנו משלושה סוגי גפילטע קראוסון, אחד עם גבינות (קממבר וגאודה + ביצה עלומה) שני – דמיקס עם סלמי גאודה וביצה עלומה ושלישי עם פרושוטו כנ"ל.  עינוג חיך מיוחד, כשהחיבור המשולש עדיף על פינו על הגבינות והביצה בלבד.

שמחתי לגלות יין קוט-די רון משובח מבית שאפוטייה (40  לכוס).

מכיוון שכל המוזמנים היו טרודים בענייני פרנסה ועיסוקים חליפיים, הרשינו לעצמנו לחרוג קמעה מהתוכנית המקורית והלכנו בעצת הנוער לבדוק את DIP IT , מטבלת שלגונים חדשה שמנסה לעטות את  כל הציפויים ולעלות על כל הציפיות.  הנער טבל שלגון לבן בשוקולד חלב וחתם בשבבי מקופלת לבנה, חביב. הוריו פנו לגלידה  אה-לה-פלאנצ'ה (קפואה): מיקס של שני טעמים + 2 תוספת, עוגיות קראנץ' לבן ופיסטוק שמעורבים על משטח (שיש?) קפוא. מהלך חביב שסיפק לנו אתנתחא קלורית מאוד מתוקה.

חזרנו למשכנות פודהה בשלום עם תחושת כבדות שונה  בתכלית משיגרת המשטר החדש בשבעת החודשים האחרונים.

  פגישת היכרות עסקית וארוחה משפחתית, חברו להם לבראסרי בדיוק בצהרי היום,  כדי להיווכח פעם נוספת כמה מצליח המקום מסביב לשעון. המון צעירים ולא מעט עגלוניות (אמהות על טפן, היו לפחות 8-7 בשלוש שהותנו במקום) ומאוחר יותר לקראת תום הארוחה הבחנתי גם בלא מעט זוגות של סבתות שמשחקות אותה בעסקית הראויה של M & R . בעודי מחכה התחלתי במשחק זיהוי הסלבריטי, מרב מיכאלי  עזבה מפגש על המדרכה.   עוד סעדו שם עודד (שף סטפן) ורעייתו עדן הראל. נדמה לי שגם בן והילה כספית לא אכלו צהריים בבית.

למקום יש קסם ומגנטיות שהופכות אותו לסואן ודינאמי. התפריט מספק המון מנות שאוהבים לחזור אליהן לצד אין ספור אפשרויות יומיומיות וספיישלים למי שחייב לגוון, תוך שהוא מגובה בטריות ובאיכות של מפעלות הבייקרי.

בתפריט הופיע, בראסרי – LITE מנה מקולרת ( 600 קלוריות) שכללה סלט איטריות אורז עם כוסברה, פלפל חריף, אגוזים בניחוח אסיאני חבוקים בעלה גדול של באק צ'וי ואחריה סשימי סלמון עם כל הערכה (ואסבי, סויה, ג'ינג'ר) אורז בצד וקערית אדממה, חמוד ויעיל וגם למדיאט האדוק יש תשומת לב וסיפוק. אך גם פודהה, כאחד האדם, חלק את פיתו עם רעייתו וטעם גם ממרק היוגורט המרענן כפתיח, והתענג על סטייק אנטריקוט מצוין, ללא גיד ושומן סוררים. גם בני משפחתנו מסביב השמיעו קולות חיוביים. ליווינו את הארוחה בזינפנדל ATRTEZIN .

הקינוח של ארוחת הלייט היה כדור סורבה (פטל) טעים. מסביב נשנשתי בעדינות מטארט טאטין עתיר תפוח ושכבת בצק קלילה ולא מתוק מידי, וכצ'ופר זכינו גם לצלוחית טרטלטי פירות טריים וטעימים.

על אף השאון והיקף הסועדים המלא תדיר קיבלנו שירות יעיל וטוב, ללא עיכובים, המטבח תיקתק לעילא, גם במקרה שמנת בשר הוחזרה כדי לעבור מתצורת מדיום ל-WELL .

אינני יודע אם יש לתוכניתו של דודו גבע חלק בסיפור, אבל האמת  שמאז ברווזו של דודו גבע על גג העירייה, לא נתקלתי בעיר בברווז. עד אמש. במסגרת ארוחה בסלון של אייל שני  (ארוחה נהדרת וטובה מהראשונה שאכלתי שם, שגם הייתה מעולה) הוצע לנו כאחת המנות העיקריות הדבר הבא: "3000 גרם של ברווז חופש טרי (אין דבר כזה בארץ אבל לנו יש) צלוי בשלמותו עם עשבי פרא שקטפנו לכבודו מהר שלם. נח על פוקאצ'ה עטופה בתפוחי אדמה בוערים רווים בשמן.    נפלא לחייהם של זוג 290 ₪  לכל הברווז."   

   ומההלכה – בדף התפריט, למעשה – מה שהתקבל על שולחננו:  צלחת גדולה עליה פוקאצ'ה עגולה ושמנמנה (מעין קן לציפור) ובקן במקום לדגור על ביצים, ישב הברווז על רצפת תפוחי אדמה אפויים (ובכלל לא שמנוניים). אייל בעצמו בצע את הברווז באבחת סכין אחת, והציע שמכאן ואילך הכול יתנהל בצורה ידנית (האופיינית למהלך מרבית הארוחה). היינו שישייה  מסביב לברווז, וכבר אגלה שזה היה הברווז הטוב ביותר שאכלתי על אדמת ישראל! גם השיטה התאימה מאוד, כל אחת בצע לו כנף, שלח יד לחזה ותפס עור ברווז עד לחזון העצמות היבשות… המנה הייתה הכי קלאסית לארוחה משותפת, והיה המון בשר ולא מעט התעסקות.

הפוקאצ'ה כמנשא  - רעיון מעולה, היא ספגה את כובד המשא והיה כיף גם בקץ כל בשר ועור. ועכשיו מותר לגלות שהחלק הכי מדהים היה המילוי: לחם משאור מלא שנאפה קודם לכן (ולתדהמת המלצר החביב שלנו) ומייד נחתך לקוביות, ספג קצת עשבים והרבה מיץ אפרסקים טרי ומעט חריפות ויחד עם הגורגעלה מילא את כרסו של הברווז בשעות הארוכות  בתנור. המילוי היה פשוט אדיר. עוד אנו מלקטים את הפיסות האחרונות סיפר לנו שחר סגל (אחד הבעלים, המסתובב כל העת במסעדה) שזו מנה חדשה וזה להם הערב הראשון להגשת הברווז, ולמען האמת אנחנו השולחן הראשון שמקבל אותו, ומוצאו, של הברווז מרמת הגולן.וכך היו לנו (אחרי המון דברים אחרים טעימים) גם ברווז, גם מילוי, גם פוקאצ'ה ותפ"א וגם חלוציות במחיר אחד !

מקום חדש, קיצי ומקורי בגישה נפתח באבן גבירול 138.  ב- BAU מוכרים ומכינים דים סאם  TO GO וגם אכול על אחד מארבעת השרפרפים. שני השפים (עופר אלמליח וקובי בנדלק) בוגרי ברקרולה ועוד, שהפעילו במקום זה את ZUPPA החורפית, עברו למתכונת קיץ ופועלים יום יום מחצות ועד חצות.

המצאי משתנה מידי יום והכיוון אינו סיני מסורתי, אלא קנקן דים סאם, ותוכן מקובל ומאתגר כאחד.  הקנקן-ציפוי בצק הוא אחד משניים;  באו – לחמנית מאודה ומנופחת או גיוזה (קרעפלה יפני) מאודה.  את המליות (עוף וג'ינג'ר, שרימפס ועגבניות, בקר וחצילים, כרוב וקבנוס ועוד מבחר גם מתוק) מכינים השפים ונותנים למומחים הסינים לקרוץ את הקנקנים.

המבחר שטעמנו היה טעים ומשביע ולא מכביד, אמנם קצת יתרות פחמימות לפודהה, אבל לפחות הייתה שם חיטה מלאה וללא טיגון. בעבור 5 גיוזה או 3 באו משלמים 28 שקל וקומבינה של 2+3 תעלה 30 .

האם אנחנו על סיפו של טרנד חדש?  האם הטורטיות והלאפות סופן לעלות באדי הדים סאם, עדיין מוקדם לקבוע, אבל ראוי לנסות.

האמת שנוף לים יכול היה להשלים את התפאורה, אבל לא היה חסר דבר. אייל שני חזר, ולשמחתי זה נראה באופן מסודר, מצויד ב-DREAM TEAM  של 5-6 טבחים, גדוד מלצרים (כולם זכרים) ועוד מנהלים ומשקיעים ליד עמדת המוצא (של המנות) ובין השולחנות. המקום (מעבר יבוק 8 , נחלת יצחק, ת"א) מקסים, חם ומאוד מזמין והאווירה נעימה. הטאבון (המוכסף) בפינה הוא לב העניין ואיתן זנזורי (יועזר) מביא ונותן בו. על ה"בר" מסודרים לתצוגת תכלית מרבית הפרודוקטים (בדרגות הכנה שונות), ירקות, בשרים וקינוחים כך שהבלוטות מוזנקות לפעילות ללא דיחוי.

המקום מאוד פתוח ודינאמי מאוד, כל ההתרחשות במטבח מול העיניים ובמרחק נגיעה, וכמובן שאפשר לעמוד ולהתבונן במלאכת המחשבת של אייל וחבריו (וגם "לשמוע" אותו חושב איזו קללה, שבלעדיה הדג לא יוצא נכון, כנראה…). ההגשה והחזון, אני מעריך הם של  בישול, הגשה ואכילה חושנית.  לפיכך מוגשות המנות על ניירות, שקיות נייר חום, מפיות וקרטונים (כמו של פיצות אבל מלבניים), סכינים אין על השולחן (רק בבקשה מיוחדת או עם אומצת האנטרקוט) בסלון מתבקש לאכול בידיים ככל האפשר. לחם הפרא האפוי, הבת המודרנית (והמעט יותר כהה, אולי קמח מלא?) של הפוקאצ'ה המיתולוגית מאוקיאנוס ועליה נחים פלפל אדום וחציל שנשרפו באותו טבון ומורטבים בטחינה וזעתר. (48) את הלחם ממש נחמד לאכול ביד, אלא שעניין "תכנית החלוקה" על פיה אנו משתדלים לאכול סבלה מחסרון כלי החיתוך החד, עד שביקשנו וקיבלנו.

המנה הבאה  (מסקציית הירקות) הייתה "נתח חציל יריחו מוזהב ברוח מתבוסס בקרם של 8 עגבניות מדבר עטוף בטחינה משובצת בביצה אורגנית חומה" (47) ובקצרה הגרסה המאוד מוצלחת של שני לסביח. המשכנו לסקציית "תערובות חד-פעמיות" ומשם קיבלנו מנה לא גדולה של "3 דיונונים לוהטים חולקים שלולית יוגורט יחד עם עשבי בר, זיתים יוונים, גבינת כבשים וירקות צרובים באש" (72) הייתה במנה גם ביצה קשה  ואולי הושמט פריט או שניים מהמרכיבים, אבל המכלול נהדר וגם הוא נוגב עד תום עם הלפ"א*.

 מכאן פנינו לסקציית "ציד של רשת אחרונה" עם קארפצ'יו מוסר ים עטוף בלימונים צהובים ושמן זית. טרטר שקדים ירוקים. (95) הוא הגיע נטול הטרטר והוכתר למנה הכי פחות מרגשת. לעומתו המחבת (הקטן 89) בשרימפס קריסטל ענק ובייבי (ולא ביבי ולא שרה) קלמארי בחמאת עגבניות היה מעולה, כל אחד נטל ביס, אבל היה כיף לקלף ולמצוץ אצבע כל פעם ואפילו לחרוג ממשטר התזונה החדש, כי את הרוטב הזה אי אפשר שלא להספיג עד הטיפה האחרונה בלפ"א*.

 את כל הכבודה הנ"ל ליוונו ביין הבית (שלנו)ריזלינג, קארטהוייזרהופברג ושלחנו כוס ומעלה גם לצוות.מים מינראליים של נביעות הוזרמו (בטמפ' החדר) לכוסותינו בכל העת. ולפני המנות הבשריות נחלץ גם  Cos d'Estournel 1995  שהגיע מסט. אסטף לנחלת יצחק והרגיש  גם הוא בבית. המנה הפחות מסעירה (אותנו )במחלקת הבשר הייתה "רביולי נתחי אנטרקוט מוטחים על פלדה לוהטת, נחים על תרד מבושם בחמאה, עטופים בליבה לבנה של חציל שרוף,(92) .

זה היה טוב אבל לא התקרב ל"נתח הקצבים נוטף ממיציו, נפרס ומתערבב בעצבנות על כל מה שנח ליד הסכין " (120) מנה מופלאה, מעשה מרכבה של סלט, שבגרסתנו (נדמה לי שהוכן על ידי ה-CO CHEF, בני ליפשיץ, הוגש עם כרוב אדום, עגבניות, שקדים ירוקים ואולי קצת פלפל ירוק חריף. עוד שיא היה 500 גרם של אנטרקוט "הנתח המוטרף ששוכב על הבר, בצליה מסוכנת בעצים הבוערים". נזל בפה מה גם שהליטוף האחרון שהעניקו לו המיילדים אייל שני  ואיתן זנזורי היה עם חמאה. (325) . שני הקינוחים היו "פודינג שוקולד מחזיר ילדות" (45) צפוף ומרוכז ו"טארט טאטין של תפוחים מזוגגים כמו סוכריות, עטופים במרציפן עטוף בבצק שקדים זהוב" (55) מעולה. גם פודהה חרג ממנהגו זה 100 ימים ונטל 3-4 כפיות מכל אחד וזאת אחרי אי-אילו נתחי לפ"א* מופלאות. הסיכום לארבעה – 988 שקל  לפ"ת* בהחלט לא מצריך השתייכות לאלפיון העליון, למרות שחלקים ממנו בכל זאת הגיעו. המים  עחה"ב*, החליצה ללא חיוב. 

לסיכום – ארוחה נהדרת, אווירה מיוחדת, לנו התאים לבוא מוקדם בשבע וחצי ולהיות מתוקתקים עד 9 וחצי, כדי שאלו שרוצים באמת ללכת לישון מאוחר על בטן מלאה  יספיקו.  מי שחזות המדען המביט בריכוז רב מבעד למשקפיו לא עושה לו טוב, ולא מסוגל להתמודד עם הוגה הדעות המקורי ופייטן הטעמים, הפסיד.

*לחם פרא אפוי

 שלושת רבעי שעה ברחוב הארבעה ותיאבון קל, זה המצב. ברחוב החפור מאוד יש אפשרויות רבות. כמעט והלכנו לכיוון אונאמי אלא שבדרך נתקלנו במשהו חדש (3 חודשים) ומאתגר עם כותרת המשנה FAST GOOD -בריא מהיר. המלצר החביב , שגם בימים שאינם פורים נראה בוודאי טיפוס מיוחד, הסביר מעט לעומק את הבחירות שלנו. סנדביץ' עם חביתה (מתפריט ארוחת הבוקר) בלחמניה מלאה עם צ'ופרים, שהיה מאוד טעים והרמוני בביס שלי וגם ביתרת הביסים של רעייתי.

הנער התכבד בנודלס קארי הודי עם חזה עוף חופש עדשים שחורות ואורז אדום, שהיה סביר ומאוד לא תוקפני עם נימה הודית דקה.  אני נטלתי סלט עוף חופש : עם ירקות טריים : חצאי שרי, רוקט, עגבניות מיובשות, חמוציות, בצל ירוק וסגול רצועות גזר ועדשים שחורות עם ויניגרט מחורדל ומפושתן (חרדל וזרעי פשתן, סליחה, לא יכולתי לפספס אפילו שמדובר ברוטב…). עם הסלט הגיעו שתי לחמניות מלאות. גם המנה הקטנה 34 היתה משביעה.

מלצרנו הציע וקיבלנו בירה  NEW GRIST העשוייה מאורז ועוד מרכיב מיוחד שבסך הכל היתה חביבה. קיבלנו גם ע"הב כוסיות עם טעימה של שייק פירות יער משובח.

מקום בעל אטיטיוד חיובי ומעודכן,  שמלווה את התפריט בגישה תזונאית צמודה. המנה שלי היתה מסומנת ב-E נתון בעיגול ומשמעותה אנרגטי: "מסייע בפיתוח שרירים ומתן תחושה אנרגטית ונמרצת". לגבי השרירים אינני בטוח, אבל למרות שהלכנו לסרט קליל ולא ארוך בצהריים, אני היחיד שלא תפס נימנום פה ושם…

נ.ב. אולי יש איזה קסם או משמעות נוספת לשם ביאלה, אפילו אם זה שם האחים הבעלים שמוצא משפחתם מביאליסטוק, פולניה, אצלי במוח זה מצטלצל קצת כמו הבן החורג של ביאנאלה ובעילה. ואולי הבעיה שלי בלבד.

האמת שאני מכור על היד החריפה של א. קונפורטי. לפיכך ניצלנו את מצוקת החנייה בדרך ליד נוקיהו, בטרם המשחק הז'אלגיריסאי, המצולב עלינו לטובה, חנינו ממול ועצרתי עם הבכור לפת ערבית קלה. נתחיל מהקטע הפחות טעים: ספיישל של היום (אא"ט) אושינקו טונה, (56) רול מדוגם של טונה, אבוקדו, מחמצים יפנים, שנראה מצויין ובא עם סויה, גארי וואסבי, מסודרים יפה על הצלחת, אבל בפה לא פגע.

מצד שני מנת בינגו  קאלמרי, ובצל קלוי (41) עם רוטב כתום חריף ופיסות צ'אפטי להקרנצ'ת המנה – לא להחמיץ (לחובבי הז'אנר). גם מצד שלישי היה שיחוק נוסף, תחת השם בו לוק לאק (94) הגיעו מספר נתחי גדולים של פילה בקר עשויים  מהיר מאוד (בווק או פלאנצ'ה) תוכנם רך ועסיסי כמתבקש עם רוטב חריף נהדר על מצע של עלים עגולים (עלים יפנים?) ובצל ירוק ותוספת רוטב חמוץ חריף. ולא נודע כי בא אל קירבם! תוך בליסה השערתי שבמנה זו אולי היה שימוש בפלפל סצ'ואן או באיזה פלפלון עם אופי דומה.בעיני זו קצת קמצנות ועושק לגבות 8 שקל על קערית אורז לצד מספר מנות חריפות,לא נורא. קירין(24), דיאט קולה(13),הלכנו , ניצחנו , עשינו עוד טיול נמרץ חזרה לאוטו ושבנו בשלום לבסיסנו.

כשהגענו עוד הספקנו לראות את האיש עם צינור הכיבוי שוטף את דוכני ו"רצפת" שוק הכרמל הסמוכים. אחרי מפגש קצרצר באיזה בוקר בו טעמתי בדרך לקניות בשוק 3 אוייסטרים הגיע גם זמנו של פודהה לנסות קצת יותר לעומק את הבסטה, המטפס למקום הראשון בטאפאס בר בתל אביב. 

בטרם הגיעו זוג החברים הזמנתי וינו נובילה מונטפולציאנו 2001 של קארפינטו שסיפק את הסחורה. לקחנו גם סינטה כבושה, פרוסות דקיקות עם נגיעת שמ"ז ותבלון עדין. הזמנו גם קאלאמרי מפלונץ' * שבא עם פיסונת עגבנייה וטיפה פלפל חריף ירוק, והיה כמו שגם ראינו בהמשך פשוט ומדוייק, ללא התחכמויות והצטעצעויות מיותרות, חומר גלם + טיפול קצרצר. החברים הוסיפו לחבילה צלחת גבינות; 4 צרפתיות טובות ומגוונות עם ייצוג לקל, קשה, חריף ומעודן בליווי לחם כפרי וגבעונת חמאה.  השיא מבחינתי היה בצלחת השרימפס שהגיעו בשריונם  אולם חוט הגב ניטל מהם ומאותו החריץ קלה היתה הדרך לפיצוח. המגבות (מפיות) שחולקו קיבלו עקב כך הרבה נמשים…

בערב שלישי, בין 9 ל-11 וחצי המקום היה מפוצץ עם עומדים וממתינים מכל עבר. אני מאוד מקווה שמקום שכזה עם אופי "שוקני" יחיה בשלום עם ההצלחה, הלקוחות הממתינים והשכנים, כדי שישרוד לאורך שנים. ואם מישהו היה שואל אותי, הייתי אולי קורא למקום שוקריה (שילוב של שוק ובוקריה)