FOODHA'S GOURMET DIET

רק מהים

עוד מקום פשוט במובן הטוב של המילה. המיקום מפחית האוברהד, ובסופו של דבר מתגלגל החיסכון לארנק הלקוח. החשבון נמוך ממקומות אחרים (גם ללא הנחת הפתיחה, עת היינו שם לפני מספר שבועות). העדר גינונים מיותרים ואוווירת החוף, נטול המזגן, הישיבה ה"קיבוצית" משהו (לדוגמא) דווקא תורמים לתחושה הכללית שבאנו לעבוד ולא להצטעצע או להתיימר. בוחרים מפירות הים והעונה מוסיפים דגים מהויטרינה, מחליטים על  אופן הבישול (טיגון, פלאנצ'ה, גריל או תנור-טאבון) ונהנים. כלי האוכל חד פעמיים מידי אך מתמחזרים.(דרך שלמה/סלמה תל אביב)

אורי בורי

הדגים והפירות הים עדיין טריים ומוקפדים, אך משהו בברק הכללי הזכור כל-כך לטוב מהעבר הועם. האוכל טעים, אבל נראה שהמקום, ולא רק תקלופת הקירות זקוק לריענון וזריקת מרץ. פה ושם עדיין יש מנות פשוטות ומדליקות עם 4-5 מרכיבים המשתלבים בהרמוניה (שרימפס ושעועית בפירורי לחם לימון ושום) אך פייבוריט מהעבר  סרטנים ואצות בשמנת היה כבד ונטול חן. (רחבת המגדלור עכו)

רובן

סנביץ רובן בקר

צילום של "אלף" שכבות עדיף על הכברת מילים. עברנו ולקחתי כמה סנביצ'ים שכאלה עם קורנישונים מפוללים וחמודים, הגברתי בחרדל ובחזרת-מיונז וגם במנה הרגילה של 200 גרם קורנד ביף (על המשקל) באנו על שביעות בטן ורצון מלאות. שיחזור החוויה שמעבר לאוקינוס.(רחוב יהודה הלוי, כמעט אבן גבירול תל אביב)

אם לא לקינו בהבנתנו הרי שגוסטו עוברת ממש היום או שכבר עברה למשכנה החדש במורד המערבי של שד' חן (משכנה של המנוחה כנאפה). אנו הספקנו למצוא אותה במיקום המאוד ייחודי בתוככי חניון הרחוב הנציב  (קרוב לשד' יהודית). הלוקיישן ההזוי משהו לא פגם בהנאה שלנו ואולי הוסיף מימד הרפתקני. פתחו לנו שולחן, פשוטו כמשמעו. הוציאו לחניון שולחן וכסאות, ישבנו והזמנו. לקחנו מש"קלים ולמברוסקו (שלהלן ייקרא גזוז-מיץ פטל למותרי אלכוהול). הזמנו שני סוגי פיצה פיצות: ג'מבון קיווי – פיצה עם רוטב עגבניות טריות, מבחר גבינות, פרוסות שינקן, ובמרכז חלמון נא ופיצת פנצ'טה פטריות . שתיהן טעימות מאוד ועשירות במרכיבים ויושבות על בצק דק, פריך טעים ומאוד מיוחד, שיש בו משהו מקורי שלא עמדתי על טיבו. אמצעי ההגשה מקוריים, בעיקר בהתחשב בלוקיישן. הפיצות נתונות בנייר (הסופג מעט מהשומן) ומוגשות במגש מתכת ומונחות על כן "איקס" (בד) נפתח. המחיר (68 ₪ לקוטר 32 ס"מ/ 87 ₪ ל-40 ס"מ) ממש לא מציאה. הנוער מדווח על פיצות רבות בחצי המחיר ומטה, אולם לחיכו של פודהה מוכן לספוג את העלות הבאה עם האיכות הכול כך ניכרת. התפנקנו גם בסלט ירוק וחביב עם גבינה מלוחה ושבבי פקאנים מסוכרים. נבוא לבקר גם במשכן החדש והסולידי יותר.  

מתחם גולף בסמוך לצומת פינחס רוזן ידע שדרוגים נאים במעמדו הקולינארי מאז הבדידות המזהרת של דלישס. פודהה ושכניו לאזור שמחו מאוד עם בוא טיב טעם מעבר לרחוב ועוד יותר עת תפח וקרם שמרים בר לחם המשובח, ספייסס המאובזרת והבר השכונתי – הקופסא. חברי הטובים פתחו את הקופסא לפני כשנה ומלבד כמה הצעות קטנות בתפריט הפתיחה, השארתי את חלקי בקופסא בעיקר על הקיר המזרחי, בחדר העישון, תוך שאני נפרד מלמעלה מ-1000 קופסאות גפרורים.

המקום התפתח , תושבי השכונות באזור אימצו אותו כפאב השכונתי אחרי העבודה ובערב. החידוש הנוכחי כפול : יש לקופסא שף חדש, אסף זילברשטיין, שבעברו רפאל, סושי סמבה ומארי אנטואנט. בנוסף התחילו לפעול שם בצהריים עם עסקיות טעימות וידידותיות לארנק.

במקצה הנסיון שלנו הלכנו על כבדי עוף במרסלה וסילאן, מעט בייבי באק צ'וי לגיוון קל ועם פירה חמאה )שבמקרה שלנו הכיל גם מעט כרובית)ב-44. מנה נוספת שנטעמה (ואני העדפתי) היתה "סטייק" פרגיות במרינדה של דבש טימין וחרדיז'ון  שלווה בקערית אורז. (48) בסמוך הבחנתי (ללא אפשרות טעימה) בפסטת פירות ים(52) וסלמון שנעלם במהירות אל חיכו וחיקו של אחי. המטבח שלח לנו גם שרימפס ברוטב עגבניות עם פסטיס ונענע, עם מידה ראויה של פיקנטיות ולחם הבית כדי שיספוג את יתרות הרוטב, שחבל שיתמזג עם מעיינות התברואה.

במסגרת העסקית דלהלן, קיבלנו כפתיח גם סלט ומיץ. הסלט עלים וחסה טרייה, עם רוטב חמוד וחמצמץ של מיונז, לימון(?) ורוקט קצוץ-מעובד מזונית.

הזמנו גם שני קינוחים: טארט תפוחים מוגלד ווניל (אמיתי עם זרעינים שחורים) ומוס שוקולד בצלוחית מוארכת. גם הם טעימים והפתעה נעימה למקום שכונתי, לא מתיימר הממקום ברחוב קהילת סלוניקי 7 .

ובלי משימת אפיקומן (לא כשרה לפסח למהדרין) הרי אי אפשר לפודהה לצאת לשוטט בדרכים, ולפיכך מי מהמבליגים ידע כמה קופסאות גפרורים נושאות עוגות ומאפים?

חג שמח ואביב מגניב!

מאוד רציתי לכתוב שישבתי לי בסלון המחודש מתענג על הצבעים המרצדים אלי (סוף סוף) מהמרקע הפלזמתי, תוך שאני לוגם משמפניית העל סלון, שעושה עלייה בזכות ידידי אלדד לוי, אבל מה לעשות שקצת סוציאליזם עוד נותר בי מימי הצופים, הגרעין והקיבוץ והחלטתי לשתף את המשפחה המורחבת בחגיגה בבקבוק הירוק.

המשתה החל בארוחה טובה מאוד בחדר הפרטי במסה, היה משביע רצון ונהינו מאוד מהמבעבעת מספר 37 של דלאמוטה, ב-100 שנות בדידות בצמרת התוססת. הערב החגיגי השני, במחיצת הצד השני של המשפחה אליו נגיע מייד עמעם מעט את החוויה הנעימה במסה. המנה שאליה הייתי חוזר (לבד, ובמשטר אחר…) היא קינוח שוקולד הוולרונה החם – עונג חם, צרוף ומתוק!  

למחרת היום, ואחרי שתי צעדות נמרצות של שעה ומעלה, יצאנו להרברט סמואל, לשולחן במפלס התחתון. שמחתי לפגוש את יונתן רושפלד, שראה וציין אף הוא שמדובר אצלי בשינוי פיזיקלי ניכר. הוא הציע (ומיהרתי להסכים) שישלח לנו כל מיני דברים. הייתה לי תחושה נעימה שמדובר בהחלטה טובה. המלצרית המצויינת (דניאל?) פיקדה על השירות לשולחן בצורה מופתית, הסומלייה (דניאל 2 ?) שמח לפתוח NUIT ST GEORGES בת מצווה CLOS DE LA MARECHALE שהיה נינוח והתאים לי בול. מכאן ואילך הוזרמו (בקצב ראוי) לשולחן מנות חלוקה נהדרות אחת אחת, ובדיוק בטעם הרצוי לפודהה. לחם טרי שבטריים, מרק ארטישוק מכמוהן בספלוני אספרסו, טאפס קנלוני ורביולי נהדר, ריזוט שחור עם שרימפס, אספרגוס מקרוני (מעולה), קוביות טונה נאה (ביותר) עם סלט ערבי, טרטר מקומי מדוייק!, שקדי עגל, צלעות טלה מקסימות והטופ (לחיכי) תמנון בומביי, פיסות תמנון מענגות ברוטב יוגורט-קארי חריף-מתון.

לפני שחתמנו את מצעד התיאבון פתחנו את יין הקינוח הבייתי של קארטהוייזהופברג. אייסויין (מס' 55 ) מבציר 2002 ללא דופי. גם הסומלייה וגם יונתן רושפלד שיבחוהו אחרי הלגימה. טארט התפוחים המקורמל של נעמה שטרן (מככב עוד מהפתיחה), כדורי "עוגת" גבינה ותותים  באקלווה חמודה ולא מפציצה במתיקות ופרופיטרול כמצוות הנערים. ארוחה מעולה. הלוואי עלי ועל כל בית ישראל (ולמה לא תיירים?) להרבה שנים בעתיד.

מועד הירידים השנתי מתקרב ואנחנו לקראת שיא הפעילות. העבודה תופסת מקום, ובכל זאת תקציר ביסים ונישנושים:

קצביית סמיר (טבעון) עדיין מספקת בשר משובח במחירים מצוינים למי שהמקום מצוי בדרכו.

בני משפחתי מאוד אוהבים את החומוס של אהרל'ה מוול-דאן באזורי חן, וגם את הכרוב האדום. המסעדה הומה כתמיד.

אחרי שנפקדתי למעלה משנה וחצי מאוד שמחתי להיפגש מחדש ולראות שלמרות המשטר החדש (שלי) עדיין לא ירדו בשווארמת אמיל (חיפה) מהפסגה. יש להם תשלובת שמסתובבת ומנצחת, גם אחרי שעה וחצי בחימום נוסף בבית, וגם ללא חיבוק הפיתה הפחמימתי. טחינה, מעט חריף, כרובית מכורכמת, עגבנייה ובצל וחסל. מעולה!

לשני אירועים וודאי הייתי מנסה להגיע, אלמלא הייתי מעבר לים: יומיים צ'ימי (זמ"ל) בצפרה בסוף השבוע הקרוב, 6-7 פברואר. וגם ליום הפתוח בערבה, עם שוק איכרים מקומי ועגבניות לוהטות במו"פ ערבה, 4-5 בפברואר, תחנת "יאיר", ליד הכניסה ליישוב חצבה. פרטים: טל' 08-6592250

כרגע נמסר לי משליח במדים (של צופים) שהג'חנון של מרים מחוף מציצים נסגר לצמיתות.

בדרכו למשחק השיא של אליהו, עצר פודהה ומקורביו אצל הצ'פרה לסעודונת, שבטרם הוצאת הגרון (על העידוד). אפשר להגדיר אותי כשפוט של מנעד החריפויות של קונפורטי, עוד מימי צ'ימי (זמ"ל), ברם נעמו וטעמו לנו הפופ-קורן שרימפס, שכאן יש להם מעטה עדין וקריספי קמעה, ה"פיצה" טונה, מין טרטר-סשימי אסיאתי על דיסקה אפוי מכיוון הודי. לי זה צרוב היטב בחיך (אבל מייד חולף). השישטו טייגר היא כבר מנה ותיקה לחיכי שתמיד כיף (ושורף – פרובלנו) לאמצה לחיקי. גם לומפיית הברווז היא שעשוע הרכבה, סטייל פקינג דאק, חביב. מאוד אהבתי גם את סלט בודהה הבריאות, מותק של סלטון עם מרכיבים ייחודיים ואיזה קראנץ'  מקורי.

הנער שלצדי בחר לקנח, וטוב שכך במלבי הטוב ביותר שעלה על דל שפתותינו, שופע הפתעות ומרקמים וטוב טעם.

אצל ה-V כבר הייתי ונהניתי וחיכיתי עד לסיום השיפוץ והשלמת ההפרדה כדי לבדוק מה קורה בקוצ'ינה של T , היא תמר (כהן צדק), ובכן מבחינתי הרווחנו שתי מסעדות נהדרות, לא מתיימרות, מאוד מקצועיות , איכותיות ודומות כשתי טיפות לימונצ'לו. הדמיון, המאוד מובן, הוא כזה, שבלי שום בעיה ניתן להכניס כל מנה מכל מסעדה בתפריט של רעותה, מבלי שתורגש קצה קיצה של צרימה.

תחילה זרם לשולחן לחם מהביל פשוט ולעניין ולצידו חמאה ואיולי (ממש אוי ואבוי לי) של עשבי תיבול, טרי וביתי ומקרין איכות.  קצת אחר כך, עם תום הלחם זכינו בפריסה מחדש ועמה – חמאת אנשובי טעימה עד כדי חטא (של פודהה, שיכופר בעוד צעידות, כמובן…)

לקוראינו הותיקים אין צורך להציג את סלט השורשים המרענן עוד מכרים חביבים שנותרו גם בתקופה הפוסט-וינסית: נוצ'ה עסיסי ומצוין במערום מסולט, וטורטליני ארטישוק. אינני בטוח בוותיקות, אבל הייתה לצידי מנה נדיבה ומעולה של פרושוטו מלון, וטעמתי גם ממנה קטנה טעימה ומרוכזת (שבחרה הקוזינה החמודה) של קורדונטי אנשובי, מין פסטה קטנה (כאטריות) וכתומה, אם אינני טועה.

שישי בערב, מלא בקומה 1 , מלא בקרקע וגם במרפסת ועל הבר. הנוכחות גרמה לבעיה היחידה והמאוד מינורית – קצב הזרימה התעכב מעט. לנוכח ההמתנה שלחו לנו עחה"ב בין הראשונות לעיקריות באנטי פסטי מצוין שכלל בטטה, שומר, חציל וסלק כל אחד בטאץ' ראוי ומדויק משלו.

כטוב ליבנו באוכל, לגמנו את יין הבית (שלנו) ריזלינג (לבן, גרמני, 2006) קארטהוייזרהופברג ולצידו פריורט (אדום, ספרדי, 2003) CLOS DE L'OBAC, בהנאה מרובה ובדמי חליצה של 35 שקל לבקבוק. בקוצ'ינה יין בית מחבית מיוחדת מיקב בעמק חפר, ממנו נשתדל לטעום בעתיד.

בעיקריות השתבחנו בסלסיצ'ה; נקניקיית בקר עטופה מעי חזיר, עם חרדל ושפצלי (הטובים שאכלנו בארץ הקודש), פפרדלה פירות ים (פסטה רחבה מנוקדת בירוק), סקלופיני עגל ולימון עדין וטעים והמנה בה התמקדתי – שייטל צרוב קלות, רך ומענג עם תוספת מגוון ירקות מאודים – מוקפצים, איש איש למידותיו הנכונות.

לא נתקנחנו הפעם. לגמנו גם מוחיטו, (חמצמץ במידה ולא מתוק מידי), ואספרסו כפול מאורו, מצוין. שוב נשוב .

 ובמספרים: לא FM 102 אלא קילו = 36 קילו נשירים.

ארוחת המאה מתקדמת ובאה. נותרו עוד מקומות בודדים והרי אחת הדרכים להשיגם:

הרכיבו את ארוחת החלומות שלכם מתוך כל המתכונים שהתפרסמו בבלוג,  יש לבחור עד 7 מנות, השתדלו שיהיה איזון וגיוון בארוחה, ואולי תתגשמנה כל התקוות.  כל התשובות ישוקללו (וגם פודהה יחליט בעצמו בשיקול דעת ומאזניים על מנה או שתיים) ותורכב הארוחה המיוחדת. בין כל הפותרים יעלו בגורל מושב או שניים.  ניתן לשלוח את ההצעות (כתגובה לפוסט זה) עד סוף חודש נובמבר.

ובינתיים נחשוף בפניכם פעולת חירום חירורגית שביצע פודהה בחגורות נבחרות, שהרחיבו עוז וחור ולא שמרו על קצב ההיצרות, ולפיכך חורר בהם עוד 2-3 חורים לתפארת רזון ישראל ומשמניו הנמוגים.

ובין לבין קיים פודהה ביקור הזדהות שלא מן המניין, אבל מאוד לעניין אצל אבו חסן (עלי קארוואן) מקדש המסבחה ביפו.  המסבחה מעולה כתמיד, חמימה, טרייה ומפנקת, וגם אחרי קירור וחימום השאריות של ה- TAKE AWAY למחרת עדיין משובחת ביותר. חבל שלא היתה רשימת עלי (ירוק) בבחירות העירוניות, היו מקבלים את קולי. ואגב בקרב בני ביתי והמשפחה המורחבת, שכולם קיבלו משלוחה, נשמעו תודות ושביעות רצון ללא ממצאים קליניים. גם הלבנה המקוררת מצויינת.

מנה מן השמיים!

בין החגים, בין כסה לחשבון, לפני יתד לסוכה ובטרם אירוח, החלטנו לעשות כמה TAKE AWAY לטובת שתי ארוחות משפחתיות בהרכבים משתנים. היעד רח' כיכר מלכי ישראל, הגדה הדרומית של כיכר רבין, הכי "רחוק" מבניין העירייה, שם נפתחה לא מכבר " דארלינג" רוטיסרי. כמה שותפים ושפים עם נסיון, החליטו על פשוט, ביתי ולעניין. לקחנו 2 עופות מוגרלים מצויינים, ולצידם (ובעצם תחתיהם) תפוחי האדמה והגזר ספוגי מיץ העופות, סביר,  אך היו לי תקוות ליתר ירקות ופחות תפ"א. כן הלכנו על סלט ארדיטי עתיר איטריות ואורז. הנקודה המרשימה היא העופות. שנשארו עסיסיים וככל הנראה מעבירים את הזמן, לפני צאתם לסיבוב הלוהט, באיזו מרינדה חיובית.

לקחנו גם טעימה מספיריבס טלה. בחימום חוזר היה עדיין טעים אם כי עתיר שומני לאוהבי הסוגה. 

דיירי מעונות פודהה נוטים לקבל בחיוב גם את נגזרות הקובה לצבעיו וגווניו. אנו מעריכים את תרומת דור האמהות מעיראק וכורדיסטאן (בעיקר) ונותנים יד לכל מיני יוזמות עיסקיות של דור הבנים והבנות, שמנסים למקסם את הכשרון הטבעי של אימא. ניסינו די הרבה; קובה ביט, פונדק משה ועוד יוזמות מקומיות ובמרבית המקרים הקו המשותף הוא מעטפת עבה מאוד, תוכן (בשרי) קטון, כך שהמשתנה העיקרי הוא איכות המרק/רוטב בו שורה הקובה.

בקובה -בר  (השוכן 2 חנויות מזרחה מדארלינג) על רח' כיכר מלכי ישראל היתה התמונה דומה. אלא שאיכות המרקים היתה טובה מאוד. החמוסטה הירקרק היה חמוץ וטעים, הקובה האדומה היתה טעימה וכמוה הסגולה (המסולקת). היתרון הבולט היה שהירקות לא סבלו מבישול יתר, ואף יד – בשרשרת הכנת המזון – לא החליטה עבורנו להמתיק את המרקים/רטבים כפי שעושים רבים המנסים לקלוע לטעם ההמונים.

בסך הכל 3 מנות בתוספת אורז לבן בפחות ממאה שקלים היו TAKE OUT טוב. (המקום נסגר)

  זה מסוג המפגשים המאוד אהובים עלי (ועל בני המשפחה). ארוחת צהריים משביעה וטעימה, ללא הכנה, לבד מחניה וקצת כסף, אך בלי זיעה מיותרת. אל מפגש המנגל הטורקי (יגאל אלון 90 פינת קרמנצקי, תל אביב) הגעתי אחרי שנודע לי שמדובר בשילוב מנצח, הבעלים לשעבר של השווארמה שלנו – טורק לחמג'ון, מנחלת בבנימין והרוח החיה הנושבת בגריל ובמטבח – בונדי אברוסי, שעבד גם שם, אולם זכור לטובה עוד מימי סטמבול הפלורנטינית זמ"ל.  עוד נדבך לאמינות (עבורי) היא האקצנט של כל העובדים במקום מהשווראמרייר ועד הקופאית כולם במבטא טורקי. כך שאפילו אני יכול לקבל בהבנת מה את הכשרות ואת חסרון היוגורט והחמאה.

קודם כל מצאתי חניה קרובה ומהירה וללא עלויות. איך שהגחתי מעבר לפינה, בעודי על המדרכה ביגאל אלון, עלה באפי ריח משכר של המפגש בין בשר לגחלים, והנה אני כבר שבוי.

בפנים הזמנתי (לקחת) שני סוגי קבב, ושני סוגי שווארמה, כולם טעימים. ה"הודו" יותר עסיסי ובחתיכות, הכבש יותר הומוגני. (בצילום מימין ההודו, משמאל הכבש)  המנות במגשית לוו באורז בסדר, ואותי שימחו הכרובים בירוק-אדום, פרוסות הגזר החריף והחמוצים, הייתה לי תספוקת "ירוקת" ראויה למילוי מצברים.

בימי המשטר הישן, אין לי ספק שהייתי בוחר באופציה הקטלנית של לחמג'ון טרי  עליו שווארמה. וסביר להניח שכשאגיע למקום חמוש בצאצאי, אשכנע אותם לקחת מנה ולהפריש לי מעשר.

קיבלתי גם קינוח מתוק, ואחרי שסיפרתי שאני אחרי 33 קילו, הקופאית החביבה שאלה "עלה או ירד" אולם בונדי שידע קצת יותר הפטיר "זה לא בשבילך". הקינוח – המאוד מתוק – הוא דלעת שוקקת סוכר ומעוטרת באגוזים וגם הכפית לטעימה שלקחתי הסעירה את מחזור דמי אך היתרה הושארה לבני העשרה.