FOODHA'S GOURMET DIET

בוקר שבת, בואכה הבראנץ', קבענו למפגש משפחתי קליל בנקודת מפתח תל אביבית – גורדון ביסטרו, שמתחת למלון הבוטיק הקטן והמקסים. נקודת התצפית הנהדרת על גדות (רחוב) הירקון מהמרפסת, אם מתעלמים המלונות הכעורים, התנועה והצופרים,  היא תכול ים התיכון זרוע מפרשים.

שמש נעימה של תחילת נובמבר, גם גדודי התיירים במעבר החצייה לגורדון נראו מרוצים. מה שהיה בעבר הלא רחוק טרמינל, וקצת לפני כן נבנה (ושופץ תוך שימור) בסגנון הבאוהאוס הוא עדיין מיקום מעולה (אם מוצאים חנייה או באים בתחתית…) כעת לבוש מודרנית וגם האוכל מדבר עדכנית.

הצוות והמלצרים הקרינו חדוות חיים והיו חביבים מאוד, ארוחת הבוקר הזוגית (88 שקל) הייתה טובה. בעיני מנת צמד העלומות על רוטב אדמדם(שמנת) מנגולד, בצל ופיסות מרגז היה טעים ביותר וחבל שלא יכולתי לכלות בו יותר פרוסות לחם…. מקום ראוי להפנות אליו תיירים ומבקרים הלנים בסביבה.

שוק האיכרים כמעט ומתכנס תחת הגג המובטח וזה נראה כמעט מושלם. עשרות בעלי מלאכה עסוקים בגימורים. התחושה שבימים הקרובים יתחילו להתניע את המיזם; המדפים, המקררים וקרשי החיתוך יתמלאו בכל טוב.

שמועות עסיסיות ועובדות בשטח מדברים על הפתעות כבושות מעולם הדגים, הלחמים של לחמים כבר התייצבו בשוק החיצוני, אבל נשאיר מקום למנה האיכרית שבדרך.

דוכני MC מחוץ לשוק המקורה משמאל- בטרם הגיעו בני ישראל

 הבוקר השוק המה מאוד. מלבד הסחורה השגרתית המשובחת התקבלה הצעה לחבילה שאי אפשר לסרב לה – אוכל חינם וטלביזיה. היו שם למיטב הבנתי מתמודדים ממאסטר שף שהכינו אוכל בדוכנים וחילקוהו לכל דורש והיו גם לא מעט מצלמות. השמחה לתל אביבים!

פירות בן דור - התפוז האדום מאחור (ירוק בחוץ)

פודהה הצטייד במנה השבועית ואץ למטבחו לביצוע מעשים טובים במרכולת. תבלין השבוע – זעטר (שלמה אברבנאל, מושב תאשור ) ה-  VIP   (VERY IMPORTANT פרי) של השבוע – תפוז "לב אדום" של בן דור מיסוד המעלה, שעשוי להתמזג בהידור רבתי עם קולגות מהשוק.

הסלט "יבש" לפני הלמנה ושימנוז

 סלט זעטר טרי: עוד משתתפים עגבניות (מתקומה ומקדש ברנע),עירית, רוקט, ריג'לה, מיני-מלפפוני אורגניל'ה (ק"ב), בצל אדום, לפת (תאשור), נבטי צנונית (כרמל יבולים) , גבינת מוסלה מפוררת (צאן-אל) לימון, שמן זית, צנובר, שומשום מלא (קלויים) מלח ופלפל שחור.

שבוע סוער עבר על פודהה בעיקר בשל שני ביקורים חשובים של נציגי חברות הצעצועים, מספר 2 ו-3 בעולם (מספר אחת ביקרו לפני כחודשיים).

לא אלאה אתכם (וגם לא אוכל לגלות) אילו משחקים/צעצועים/עיצובים/פיתוחים והמצאות מצאו חן בעיני המבקרים מטורונטו ומאסצ'וסטס, אבל היו התחלות מעניינות, שכדרכו של ענפנו, עוד ארוך התהליך עד לחתימת עסקה ולמוצר על המדף.

בינתיים נפגשו, כל אחד כשלעצמו עם עשרות  ישראלים: ממציאים, מעצבים, בעלי רעיונות וטכנולוגיות וגם אנשי עסקים. כתמיד הם מתרשמים מישראל ומשפע היזמות, התושייה והדרייב הייחודי.

והכי חשוב – שניהם יוצאים (ולא בראשונה) עם מטען חיובי על האופי הישראלי החם, על מסורת האירוח המיוחדת, הם רכשו חברים וחוויות ויותר מכל זכו להמלצות וטעימות מנחת חיכו של פודהה.

 בתחילת השבוע טיילנו במתחם "התחנה" לגמנו בירה (אני לא מפספס הזדמנות ל-WEIZEN) במרפסת האוורירית עם נוף יפואי מואר של שושקה שווילי, ואחר כך סעודת קבלת פנים בנוסח בשרני אמריקאי משהו בנווה צדק – מקום של בשר, האורח והפורטרהאוז התחברו היטב. (שמחנו לראות המון תיירים נכנסים בשערי המסעדה ומסתובבים באזור)

למחרת אירחנוהו בסגנון משפחתי ופחות מתוייר ב"שקד" העומד בצילו העתידי של מתחם גינדי. שפעת הסלטים תמיד מרשימה (וממלאה) מערכות עיכול וציפיות ובנוסף לכך הדגה ופרי הים היו טובים (בראשם הברבוניות) ושווים מאוד.

    משחקים בדוקה

ביום רביעי זכינו להתארח (אחרי שהמלצנו ובחרנו תפריט…) על ידי החברה הקנדית (ממוצא ישראלי) בחדר המרווח בקומה השנייה של כרמלה בנחלה. כאן נוכחו מרבית הנפשות המובילות ופועלות בפיתוח צעצועים, ושמחנו ליהנות מאווירה נעימה ומפרגנת וכמובן מארוחה משובחת. גם המתחרים הגלובאליים הפגינו רוח חברית, כשהמארחים, שידעו שעמיתם (וידידם) האמריקאי נמצא בארץ הזמינו אותו לשבת ולהתארח גם הוא.

המנה שהכי מצאה חן וחיך הייתה כבדי עוף בציפוי דוקה (או דואה, תערובת אגוזים ותבלינים מצרית במקור) עם מטבל יוגורט- טארטורי.

אבל את שיא ההצלחה רשמתי, כשהאורח האמריקאי אמנם ניגב חומוס ואכל פלאפל, אבל קצת התאכזב שהפעם (בניגוד לשלושת ביקוריו האחרונים…) לא הצליח להגיע לביקור אצל עלי קארוון, כך יש לו סיבה חמימה וטעימה לשוב. הוא אגב זה ששאל מדוע אין עדיין ברשת הקרובה למקום מגוריו איזו מנת מק-סבחה?.

בניגוד אליו, ידידו הקנדי לקח את העסק ברצינות וביומו הראשון, בלי להתמהמה לקח מונית ליפו וחרש את הרחובות עד לשערי המקדש של אבו-חסן. ביומו האחרון יצא לטיסה של 11 וחצי בבוקר, לקח מונית, נסע לרחוב הדולפין, השאיר את המזוודות לרגע קט כשמנוע פועל, אכל בנחת מנה מסבחה, עם הרוטב החריף ויצא לדרכו שמח וטוב לב.

הרבה זמן חיכיתי לטעום מהשווארמה של בינו (ד"ר שקשוקה). הרבה מטיפי לסת דיברו בשבחה, אבל הבלחותיה בימי שישי מנעו את המפגש עם פודהה.

מייד כשנודע לי שנפתחה השווארמייה של בינו, גם בכל ימות החול, בסמוך לקליניקה ונושקת לכיכר השעון לא חיכיתי ויצאתי למפגש הבילתי נמנע. ביום א' בערב אין בעיות חנייה בכיכר ובסמטאות הפישפשיה. הרחובות תוססים, בתי העסק מתרבים ומתייפים, ובמרחק 150 מטר לכל כיוון ספרנו עוד 3 שיפודי שווארמה בתנועה מתמדת.

נתתי ביס  (אחד) בפיתה של הנער, משובח ביותר! וכיליתי את עינוג הבשרים בצלחת שלי הגדושה. בצד טחינה, חמוצים, סלט, חצילים שטובים לאתנחתאות חיך בין ביס בשר למשנהו.

יש גם גזוז בטעמים שונים ויהיו עוד הרבה התפתחויות חזותיות , וגם גריל פחמים למיני בשרים. התחושה היא של פיצוץ בהתהוות. הצטרפו לחלוצים. פתוח מ-11 בבוקר ועד קצה הלילה.

בצילום: השיפוד המתהווה של מחר

בחצר הטבחים, הגינה של כתית או מה שזה לא יהיה,  יש אוכל פינוק משובח, לא עתיר פעלולים כמו במעלה המדרגות ובתוככי כתית גופה, אבל לא נטול הפתעות ועונג רב.

החצר אינה מושקעת מהבחינה הויזואלית, ואין בה קסם/פנג-שוואי/ אמביינס מיוחד השורה במסעדה. לעומת זאת יש מקצה מצומצם אך מאוד טעים של מנות מצוינות במחיר שווים ביותר (49 שקל למנה).

מי שאוהב את הבסטה ומעדיף סביבה רגועה יותר, נטולת ניחוחות השוק והמיית נחלת בנימין או שלא הצליח למצוא מקום (או אפילו להגיע לכדי הזמנה בטלפון…) עם מחניודה הפופולארית מידי, יבוא לידי סיפוקו בחצר של מאיר אדוני בכתית. אין צורך לעלות לרגל לעיר הקודש.  יש לנו קרקע יציבה משלנו בואכה היכל התלמוד.

כל שטעמנו היה טוב מאוד עד מצוין. אהבנו (וניגבנו עד תום) את הקובה (עם דגים) וקלמארי עם סלק ברוטב אדום,  מנת הבורי הייתה משגעת, וכל השילובים ה"פשוטים" יחסית עם ביצים עלומות, אספרגוס, פולנטה, טבע עוף טחינה ושאר ירקות עשו לנו את זה.

השירות היה מוקפד ונעים (תודה לארז) ושמחנו לפגוש בקינוחים את שיא הארוחה, עד שממש רצינו לנשק את האדמה של כתית, במקום זאת אכלנו אותה עד גרגר העפר האחרון. מדובר במנה נועזת , יפיפייה ומרתקת, המשלבת מתוק ומלוח, בעיצוב מיוחד, חומרים וטקסטורות מקוריים. יש "חול" שטרוייזלי שחור (מברזל!) וגם אבקה לבנה, יש כובע פטרייתי משוקולד, על קרם פורצ'יני ובסך הכול זו מנה של כמה כוכבים! בכתובים היא מופיעה כדלקמן: אדמה (65) :קרם פטריות פורצ'יני, טראפלס שוקולד מריר והל מעושן, קרמבל טונקה, גנאש שוקולד לבן וכמהין, חבושים בתבלינים, קראנץ' שוקולד לבן קפוא, רוטב שרף. יצירת מופת!

הנוער הוביל אותנו ל"המבורגר הכי טוב בעיר". כמופקדים על תיק הכתיתות, ידידים של מוזס וחברים של שיטות כלכליות מתוחכמות, לאכול ארוחות מהירות בשעות מוזרות ובמחירים סבירים, הלכנו איתם לסניף בוויצמן פ' יהודה המכבי (מקום שהיה הרבה דברים וידע מסעדות רבות, חלקן ידוע לשמצה).

אפשר לסמוך על הילדים,  ההמבורגר התגלה אחראי ומדויק, לחלקנו עם גבינה ובייקון לאחרים טריו של מיני-בורגרים, כשהמשותף בשר בקר ראוי ועסיסי ולצידו טוגנים לוהטים וטעימים, גם הירקות לליווי המארז התוך לחמנייתי (חסה, בצל סגול, ומלפפון חמוץ) היו טובים, מה שלא יכולתי להגיד על תוספת הסלט (במקום צ'יפס) שנראתה קצת רצוצה מתלאות החג. תשלובת העלים (הרבה עלי סלק) לא גירתה אותי ואת שכני לשלוח מזלג.

הדייאט קולה זרמה כמים והיה סבבה בוולפנייטס.

על יד אחת אפשר לספור את המסעדות אצלנו,  המדקדקות בפרטי הצילחות בהצלחה, כפי שעושה השף של פושקין וצוותו. שבת בצהריים זו העת בה מוצעת במקום  העיסקה הקולינרית הטובה בארץ! ארוחה עיסקית בת 3 מנות (+מקדם-חיך ) ב-129 שקל ! מוקפדת איכותית, טעימה ובכל צלחת המון מרכיבים מהמטבח העילי.

 התחלנו (עח"הב)  בקונסומה עגבניות צח, קטנטן ומרוכז עם ירקות אביביים, אפילו שהיינו בעובי הקיץ. ופצחנו בהמשך:( 3 מנות לכל שלב) מהסלמון המעושן (בכלי הנפתח ו"מקטר" את שארית העשן) המצויין עם ביצי סלמון, וקציפה גבינתית/שמנתית מעושבנת קלות, מרק שורשים עם טורטליני וביצת שליו טרטר עגל עם פרמז'ן אנשובי וקרם פורצ'יני, שהכי פחות התחבר לאמירה מדוייקת (ואולי היתה המנה היחידה שלא היינו לוקחים בביקור הבא…)

בעיקריות היה ריזוטו אפונה וירקות מעולה, צלעות טלה עם קוסקוס זעפרן וקרם שורשים וז'ו (רוטב- מיץ, לא יהודי…) נענע , מנה טובה מאוד. אבל השיא מבחינת חיכי הגיע דווקא בפילה הדניס עם ספגטי עשבי תיבול ובעיקר ברוטב הכתום, החמצמתוק של שמפנייה-פסיפלורה.

אהבתי את השימוש העונתי בפסיפלורה וה"עיבוד השבבי" שניתן לכ-8 ירקות שונים בהגשת כמה מהמנות.

ראויה להזכיר – סלסלת הלחמים המשובחת עם הפוקצ'ה הייחודית בצורתה, וגם את הקינוחים הטעימים: פנקוטה קוקוס ושוקולד לבן, מנגו ופסיפלורה וטוויל קוקוס אדמדם (למעלה) וברולה כוכבי אניס מעודן עם סורבה פטל וקישוטים (למטה). לגמתי יין קינוח חביב מאוד של ויתקין וצ'יפרונו גם בלימונצ'לו. מאוד מומלץ!!!

הקופי בר כבר בשנתו ה-17 ועדיין נותן את הסחורה ומתקתק. ניסיון המעבר לסביבה "חביבה יותר" נטולת פגעי בלייני השעות המאוחרות נדחתה או בוטלה, חלוקת הנטל בין מתי ורותי, ואף על פי כן- המקום נותר כשהיה; ביסטרו ישראלי פתוח לעולם, עם תפריט נרחב ולוח (וגיר) המיוחדים.

היינו בערב שבת, ערביים של שישי משפחתי נרחב ולמרות שהיה מלא, (במשמרת ראשונה ומוקדמת) השירות ללא דופי (ואפילו זכינו לטיפולה המלצרי הראוי של עומר שיחד עם אימה טלי שותפות להתנדבות במטבח של מאיר השמן!).

משמרת הסתברה כמאוד מסלוברטת : מגיש ספורט ופרזנטור של בנק על משפחתו, בעלי זיכיון רשת המבורגרים עולמית ומשפחתם, זוג שחקנים שהוא גם זמר עם משפחתם וגם חבר טוב שלנו שהוא עו"ד להיט עם ב"ב (בנות ביתו). כולם, כך נדמה היה, אכלו בנחת.

ככלל אין נפילות, אבל יש שיחוקים מדוייקים: ירקות האנטיפסטי מצויינים,  הקארפצ'ו (מהלוח)  עם סלק אפוי איולי חזרת ובייבי בזיליקום היה מעולה, מוסר הים (אף הוא מהמיוחדים) היה טוב מאוד  ולבני נשאר ספייר-ריב לאבא שהיה עסיסי (סויה , קרמל וג'ינג'ר) עם קלחי תירס וגם גרעיני תירס קראנצ'יים (אם אינני טועה). גם בטעימות הקינוחים לא היה שינוי דרמטי ברמה. מרבית כוחות פודהה שבו הביתה שבעים ומרוצים.

חג האסיף יחול רק עוד חודשיים, אבל גם אנחנו התאחרנו מאז נפתחה אסיף ברחוב לילינבלום ורק עתה ביקרנו לראשונה. המסעדה מוגדרת ואכן מעבירה את תחושת הביסטרו, מקום קטן יחסית, נעים ונוח אך לא מפואר, כך שתיירים יחושו בנוח לצד תל אביבים בקצרים וכפכפים.

במטבח ידיים וראש נשי ששומר על דיוק ועידון משהו, אף על פי שבכל מה שטעמנו היה איזה טוויסט קטן, לפעמים כמעט ונעלם, של איזה ירק ששינה את צורתו ומרקמו, איזה ממרח (מפול?)  פוקצ'ת ("אייל שני-רפי כהן") חביבה, לחם אגוזים  טוב ולחמנית סלק אדמדמה. הכול מדויק וטעים מאוד כמו מטבח ביתי מושקע ומשודרג.

 תחושתי שבמידה וגבר היה השף או הטבח המוביל היו הקצוות קצת יותר "פרועים" לכיוונים חריפים-חמוצים-מתוקים, אבל אולי זה רק בגלל שישבתי מול המטבח וראיתי את ההתנהלות הרגועה והמיומנת. של העושות במלאכה. (ואולי זה בכלל האופי הנשי היותר יסודי ומאורגן ופחות  לוחמני, תחרותי …)

אהבנו את הפתיחים הקטנים, ברוסקטות לתפארת, נושאות מרכיבים משובחים שמתחברים היטב, עלי גפן ממולאים בדג על הגריל, מקסים לטעמי! (ובנוסף- טעים ודיאטטי). סלט עם סבידה או קלמרי וסלק שהיה טוב, החייל נהנה מאוד מפפרדלת הטלה, דקות ספורות קודם לכן קיבל דיווח שהפסטה טרייה שבטריות ונמתחת במכונה רגעים לפני ההכנה.  כן אכלנו מנה מאוד אסטטית ולא פחות טעימה ומגוונת של פילה דג (מוסר) עשוי במדויק על ריזוטו שחור לצד לוכסני/שביבי אספרגוס ונקטרינות חמצמצים, שהיו מעולים.

גם בעניין הקינוח –  עוגת שקדים עם גלידת וניל ומין קומפוט קל של פירות יבשים – לא נם שומר ישראל על משמרתו.

הספקנו להחליף מילות נימוס עם "קולגה" מימי המזכירות הארצית של תנועת הצופים ובדרך החוצה להמליץ בכל פה על "הכול" לשכנים ובני דודים של שכנים משכונת הילדות. נוסטלגיה מעודכנת, חגים וזמנים לששון.

זו הטובה שאכלתי בישראל, השבוע בתל אביב רבתי, היכן?

מדובר בפורטרהאוס.

תשובות יתקבלו.