FOODHA'S GOURMET DIET

הגענו בעיכוב קל לפינת יבנה-מונטיפיורי, לבראסרי-ביסטרו של שטראוספלד בליווי אורחים מחו"ל. קאי המלצרית הרהוטה בשירות, ואנגלית תפריטאית ללא דופי. ארוחה משובחת ושיאיה לפניכם:

סלט קלמרי; שילוב של קלמרי, בצל וחריפות במידה שהזכירה נשכחות-נשרפות מרחוב קרמנצקי.

סלט "עלה עלה" שאני יותר משמח לפגוש, לאכול ועוד יותר להזכיר את ירקות העל. כאן בצלחת היו מגוון חסות פריכות ורעננות,מיקרו עלעלים, פרוסות שקדים וגבינת טולום(?).

אהבנו את האספרגוס בגריל – פשוט, שגור על מטבחנו הביתי, אבל מדויק,וטעים.

מהעיקריות נהיננו מהספיריבס (לא נשאר  -spare היו 3 ) השמנמנות ובעיקר מהעידון הקלאסי והגימור של ה-TOP SIDE בורגיניון.

מחיאות כפיים לידיה החרוצות של איקה שפתחו מפעל שוקולד תל אביבי, שוקולטרי מבהיק בסגול-צהוב וכמובן שוקולדים, טראפלס מרשמלוס ועוד מתוקים משובחים ביותר.  בפינת יד חרוצים ויגיע כפיים. ל'צערי הרב' יצא לי לטעום אי אילו דוגמאות ייצור ותוצאות מוגמרות , והרמה בינלאומית ואיכותית מאוד.

שוק הכרמל ממשיך לצבור פינות חביבות משלו, ונקודות לאתנחתא איכותית. אחת חדשה שכזו היא של האחים ממשק דותן (לה פרומאז'רי) שפתחו דוכן/בית קפה – סנדביציה איכותית עם ברז בירה גרמנית ועוד חטיפים לעולים ויורדים השוקה. התחלתי באספרסו כפול ומשובח (קפה דיאם) תוך שחצילי הבאלאדי, עגבניות השרי המתקתקות והאפונה הטרייה נחים בשקיות למראשותי, ויכולתי להבחין בכריך משובח נאכל מימיני. בפעם הבאה נבוא עם תיאבון ואולי בן משפחה רעב.

il

הפעם הגעתי לקצב ישי, ובעוד אני מבקש הפחתה בעומק השומן בשכבת המגן של הסינטות לשבת. הוא שלף צ'ופר  ואמר " כשחותכים את השייטל מתחבא לו שם הנתח הקטן הזה", הוא ניקה את ה"SILVER SKIN" שכבה כמו גידית והגיש לי את השייטלון כתשורת הפתעה. המלחתי ופלפלתי ונתתי בגריל עז 2 דקות מכל עבר והתוצאה, רכה ועסיסית עם טעם של בשר, "סוג" של נתח קצבים. היה סבבה, רמת ישי (גבוהה) כאן בנמל תל אביב, בלי להיכנס למכונית שרד.

אחרי מעט מחשבה החלטתי שאולי יש צורך להעניק לשאול אברון את פרס ישראל על תרומתו לתרבות הקולינארית בישראל. למרות שסעדתי ביועזר לא מעט והייתה תקופה (אני מאוד שמח לציין) שכתבנו באותו עיתון (חדשות) לא נוצר בינינו קשר.  האיש אוהב לאכול ולהאכיל ויודע לפנק חיך או שניים ולא דיברתי על יין. יעידו על כך, שפים נודעים ורבים שצמחו ופרחו בסמוך אליו, שלא לומר בצילו המחמם. מהמעט שראיתי (בבסטה למשל) יש לו חברות ומקום קבוע אצל מיטב השפים. כמעט כל הטבחים והשפים שפעלו ביועזר יצאו עם אוצר. חלק גם הצליחו לממשו באתרים ומחוזות נבחרים. גם צמד מקימי לה מייזון, בילה, על פי הכתובים, שנים רבות במטבח ביפו.  התוצאות בהתאם.

הצלב בכוונת שלי נעול כבר זמן על המסעדנייה ברחוב טשרניחובסקי. (מעדנייה, בשרנית בעיקר ביום, מסעדונת של 10-15 איש בערב).  למזלנו פלאפל בנין ממול בדיוק נעל את שעריו אחרת היינו קופצים ומגלגלים לשולחן כמה כדורים, אבל גם בלעדיהם לא נגרע חלקנו.

סיידר תפוחים אורגני אנגלי שהזכיר כמה טוב יכול להיות סיידר אורגינאלי. לקחנו לחם וחמאה וחמוצי הבית הטובים (אח"כ נטלנו מנה נוספת, להרגיע את החלבונים והשומנים…), קלמארי עם עגבניות ובייקון ופיקנטיות חביבה ומעקצצת לשון, מולים ברוטב עשיר (הדורש כושר ספיגה אפוי…) עם כרישה, חמאה, יין ובוודאי עוד מרכיבים טובים וחתמנו בנקניקיית בראטוורשט שמנה ומעולה על פירה ובצד חרדל.

מכיוון שפורים, הרחוב צהל (לעיתיםׂ)בעוברים ומחופשים, והאווירה הייתה חופשית ונעימה. האוכל המשובח מבטיח שנבוא גם נבוא גם בעיתות חול ובלי תחפושת.

גם הקרבה היחסית, לוואדי ערה ויוקנעם (בחסות כביש 6 ) ובהמשך עוקף עפולה בואכה נצרת לא הביאו עד סף גוש דן את שכיות החמדה של המטבח הערבי המדויק. שנים שגררתי את משפחתי ואורחי לגליל כדי לבוא על סיפוקי באיכות ובייחוד המזרח תיכוני.  בחאג'  כחיל עשו לנו את העבודה כאן ביפו, בכיכר השעון המשתפרת והולכת. מתחם המזון האיכותי שמציעה הכיכר (יועזר, מרגרט, שווארמה בינו) נתברכה לא מכבר בתוספת שאני מאוד מקווה תשמור על האיכות הטריות והדיוק, ותתפוס רבים.

כנהוג נפרסו בפנינו סלטים טריים ומגוונים, כולל מספר עשבים ייחודיים, תרד בר ועילת (עולש בר), לבנה מצוזקת עוקצנית משום, חצילים חריפים, טאבולה משובחת ועוד ועוד מנפלאות המגזר. כולל לאפות מהבילות מטאבון הבית.

המשכנו בצלעות טובות עם מגדרה נהדרת ופריקה מצוינת, קבאב חלבי (ברוטב עגבניות חרפרף עוטה בצק פיתה אפויה)  וחתמנו בכתף כבש ממולא. עוד STAPLE מהצפון. השף, עשה שנים רבות באל באבור ודיאנה ואף בילה באיטליה וגרמניה, והתוצאות המקומיות טובות. הכתף משובחת ומעליה פוזרו פירות יבשים שהוסיפו נימה מתוקה ומרעננת.

באגף השירות , שהיה חביב ומסוחבק וברובו זריז ויעיל התגלעו אי אילו ניצני אמנזיה, אבל ממש מבלי להעיב על הכלל. חתמנו בעטאייף מצוין (שלווה בסורבה , סביר בלבד, הייתי בוחר אולי בפירות וקצפת) בכנאפה טרייה וטובה, ולא טובעת במתיקות ובמהלבי שלא הלהיב.

הסיכום – אנו מחכים ומצפים לנסיבות המשפחתיות הבאות לחגוג בגדה הצפונית של כיכר השעון.

חומוס בלקני (קרוב) וסבידה (רחוק)

שוק הנמל ההולך והומה גם בימות החול ובתחילת השבוע, מלבד אתר רכש נבחר יש בו מקומות חביבים ביותר לפוש קמעה ולסעוד את הנפש והתיאבון. בחורף הישראלי הקל החולף עלינו סרנו בצהרי יום לפינה הפנימית בבר של טורטוגה,  (צב בספרדית וקטלנית, אולי בגלל השוק המקורה?) ממנה רואים את הים. אלכסנדר בלונד, 28 מינרלים 10 ודיאט 12, הרוו אותנו ומיד המשכנו בטעימות קטנות:

טוסטאדו (4 ריבועי טוסט גבינה, חמון? ושבבי כמהין) כל ביס עונג של פחמימות ושומן. 38

פדרון – צלוחית טוגנים ירוקים, איך אפשר בלי 26

בצל ירוק (מפלונץ' או מוגרל) עם רוטב כתמתם וטעים 16

סלט עגבניות, בצל, זיתים, טרי טרי נחתך בפנינו ונמסך בשמן איטלקי מעודן. 24

ארטישוק פלאנצ'ה 24

סלט סבידה, תרד ועגבניות? -36

חומוס בלקני : גרגירים בנימוכות ראויה, גבינה (פטה?)מפוררת וירקות  22

כבד (קליל) בלהבות; כמה אונות כבד עוף שוחות בשמן צ'ילי חם ופיקנטי – 28

טרטר בורגר – טרטר בקר עם חרדל נא כמו שצריך אבל "כלוא" בתוך לחמניה מטוסטת וחמימה. 42 , עוד מנה שיחד עם הטוסטאדו יהפכו כנראה למנות דגל.

חתמנו סעודה קלה וטעימה, ללא נפילות עם כוס ירדן סירה 45,  שהמליצה ושמחנו לקבל מפי המלצרית היעילה והחביבה הדס.

המקום פתוח גם בבוקר ונסגר בערב המוקדם עם שוך השוק. ומי שעוקב אחרי הדיווחים, יש כבר יותר ממקום ראוי אחד תחת קורת השוק… ולא ניסינו עדיין הכל.

אתמול בבוקר הספקתי לגנוב אביביות חמימה בתל אביב, ניצלתי את המזג הנוח שזרח עלי ועל המוני המבקרים בעיר כדי לצעוד מנמל תל אביב ועד לרח'  יהודה הימית ביפו, לפגישת עבודה קצרה בדיוק בנקודת האמצע בין משכנות אבו חסן.

מלבד הים הצלול והרגוע וליטוף קרני השמש אי אפשר היה להחמיץ את המוני תיירי סוף השנה האזרחית. איזה כיף לפסוע נמרצות , להדרים בטיילת ולשמוע בליל שפות ולראות המון משפחות וזוגות של תיירים בורחים משלג וסופות חורף. בנקודה מסוימת פגשתי במקרה גם זוג חברים ישראלים מלונדון שמתקרסמסים במולדת.

ביפו עצרתי לתדלוק ורכש קל (לחם ורוגעלך) במאפיית מרגוזה החדשה יחסית, שנראה שנעים מאוד גם לשבת בה. סיימתי שעה וקצת של הליכה ביעד הנדרש, עם טיפה מחשבה קריאטיבית לקידום כמה רעיונות מתגלגלים.

 בערב עם זוג מבקרים מחו"ל (אחר) הגענו לארוחה נהדרת בהוטל מונטיפיורי, השוקק אדם. סיפרתי שאם אוכלים יותר מידי ושותים הרבה יותר מידי, או לבעלי רעיונות אחרים,  אפשר לעבור בקבלה, לקחת חדר ולעלות למעלה. המלצר סיפר שהמלון FULLY BOOKED  עד אפריל, מברוק. האווירה לא רק בתפריט קוסמופוליטית ונעימה וגם אורחינו התלהבו. חלצנו יין נהדר, מרלו קלע, מכרם יחידני של רמת הגולן, ובעוד אנו מעבירים בניחותא את השעתיים שהוקצו לנו, בשולחן הסמוך התיישבה שלישייה ששוחחה באנגלית, התחלפה ברביעייה דוברת איטלקית והסבב נחתם ב-Mange a trois שוטפת. עם שוך הקרמבל לימון יצאנו לסיבוב בשכונה הלבנה המרהיבה. הראנו להם עוד מקומות עמוסים יותר מקבוצת רושפלד-שטראוס,( שישב בעצמו במרפסת מונטיפיורי-יבנה) ו"המחבואים" הפחות צפופים של רדיו רוסקו וסטפן בראון. כתמיד בכל פינה בעיר יש מה להראות.

המילה האחרונה בשנביץ' הוט פסטרמי ( NY ) חם, עסיסי ומחובק בלחם משובח, הוגשה לנו על הבר של דלישס דלי בשוק"ה מקורה בנמל ת"א.  לקחנו את המוגדל (55 ש') המוגש עם חרדל-מיונז שעומד ברקע יחד עם צמד קורנישונים מתקתקים. (אני מעדיף מלפפון חמוץ ומלוח יותר וגם חריף). אבל המנה נהדרת וטעימה. מפעילי הדוכן מהללים גם את סנביץ הסינטה וההמבורגר שלהם, אך הללו טרם עברו דרך חיכנו.

מי שרוצה, יכול לשתות גזוז או בירה, אני העדפתי לרכוש בקבוק בחנות ("הכרם") הסמוכה לקבל גביע וליהנות מפריורט סולנה שהשתלב בחגיגה.

בדרך החוצה חתמנו בגלידה משגעת (וניל עוגיות) מ"מכונה אמריקאית" בדוכן הקפה של הירזינים. מי שאוהב את הגלידה בטאפאס אחד העם, יאהב גם את זו – 10 שקל לכוס.

ארוחת ערב חטופה שראויה לשחזור, כך גם סבר הצופה והמדריך הנאמן.

הבוקר נפתח שוק האיכרים המקורה והקבוע. ריכוז בוטיקי-בונבוניירי של קוביות איכות המציעות ירקות, גבינות, יין, בשר, דגים, נקניקים, לחמים, אוכל מוכן, שימורי עילית מהעולם, מיצים ופירות (הכול ב-10) קפה ואספרסו (ב-5 שקל) ויש גם המון מקומות לשבת ולאכול, פינות לראות את הים ובכלל איזה כיף לנו שיש עוד מקום נהדר להתברך בו ולקחת את עצמנו עם ובלי אורחים מחו"ל.

אל תידג – יש יד טובה על הדג

האמת שכל כך שמחתי והערכתי את המבצע של היזמיות והארכיטקט (שיר הלפרן, מיכל אנסקי ורועי חמד), עד שנטלתי פסק זמן והגעתי ב-10 וקצת עם בקבוק מנותז, ברוט של טירל, יקב הבית שלנו. חנות היין עדיין לא הייתה מצוידת בגביעים ראויים, אבל ללגימת הלחיים גם בכוסות החד-פעמיותשמחו להצטרף עוד שותפים מכובדים לפרויקט, יורם ירזין ושרי אנסקי ורבים וטובים מאוד.

שרי אנסקי התרגשה מהאירוע, כמעט כאילו הפכה לסבתא, ופתחה "בסטונת" קטנה לכריכים משגעים של דגים (תחת הכותרת שרי הרינג…) טעמנו סרדינים משובחים עם חמאה ובצל קצוץ בבאגט מלחמים. האספרסו מהרולס-רויס האיטלקי הדנדש היה נהדר, הצטיידנו בירקות ועוד טובין, איחלנו הצלחות לכל בעלי הדוכנים ומפעיליהם, כולם חדורי תשוקת השוק החדש, וכפי שנראה שוב נשוב לטעום ולבלות.