FOODHA'S GOURMET DIET

מי שמעוניין להעניק לתבשיליו, סנדביצ'יו וסלטיו תוספת משדרגת יכול למצוא את החרדלים המשובחים ושמן הקלמטה של אוליה, וכעת גם השום והתפוזונים הסיניים. (זה בדוכן יום השישי בשוק האיכרים התל אביבי ובעוד אתרים מובחרים)

אנשי הזית, (כעת, בחנות קבועה בשוק המקורה) החליטו לא מכבר לשווק צנצנות קטנות ומאוד מאוד חביבות של ממרחי איולי. בשלישיה הפותחת איולי עגבניות שרי, איולי חרדל ואיולי (חלוד) חריף. לתיכוניסט שלי זה שידרוג מצויין. מחר לשנתי יקבל רוסטביף עם חרדל גרגירים של אוליה עם איולי עגבניות שרי. כל צנצנת בנפרד – 20 שקל, 3 ב-50.
לא המלצות חדשות, רק חיזוק ועידכון:
הרברט סמואל ממשיכה לשמור על מקומה הגבוה באיכות התל אביבית. מלא, טרנדי, טעים ובכל פעם יש יציאות מקוריות ומדליקות (סלט השרימפס הסגלגל, למשל) מהמטבח.
44 – צנוע, רגוע, צוות מטבח מצומצם, אבל הידיים של אסנת הופמן מביאות צלחות גלובאליות משובחות. הריזלינג בוא יבוא.

עוד בויולט (שטבלה בירוק באודים) אהבתי מאוד את הצילחות האסתטי של יוסי שיטרית, שתמיד העצים את החוויה מהאוכל המשובח. שמחתי עוד גברה כשחזר לפעול, קרוב מתמיד, במיקום מאוד חביב עלי, שוק האיכרים המקורה בנמל תל אביב, בקומה השנייה, עם הנוף התיכוני המשכר – בקיצ'ן מרקט. בניגוד לפעמים הקודמות, סמוך יותר לפתיחת הקיצ'ן, האווירה תוססת והסצנה בעיצומה וזה עוד לפני שטעמנו מהתפריט המחודש.

אצבעות פולנטה קריספי ( קרוקט של תירס), 28 ציזיקי (14) היו נשנושי פתיחה חביבים. סלקים צלויים היא מנה שגורה לכאורה, ויש בה גם כאן את כל ה"חשודים המיידיים"; פירורי אגוזים ?, גבינה כחולה, ואפילו "זנבות העכברים" מתנוססים לראווה אולם היא יפה וטעימה ועם הגשה מסוגננת. כאן בסרטון:סלק נולד גם דג הים הנא (48) – ביצוע מענג וללא דופי לסביצ'ה-סשימי-טרטר.
>
הכיף הגדול ביותר היא מנה שמופיעה כ"סלט חם שרימפס וסרטנים" אבל אפשר בקלות קרוא לה קונסומה תירס אביבי עם חסילונים או קרם פולנטה עם פירות ים וקוביות של אביב. בכל מקרה לא לפספס. חמים ומאוד טעים (47).

הקינוחים מיסודו של ערן שוורצברד, פנקוטת קיץ (36) וברולה קפה 38) שמרו על הסטנדרט הגבוה. שמחנו ללגום ריזלינג גרמני של ג'יאקונדה: FREIHERR LANGWERTH VON SIMMERN (175). שמאוד מזכיר את יין הבית. שנאכל לא פחות טוב באזרחית הממשמשת.

ברחוב זבולון 5 במעמקי "שוק לווינסקי" נפתח מקום קטן וחביב – הביסטרון של יהלומה. רק כחודש על הכביש וכבר יחסי שכנות מצויינים עם שלל סוחרי הרחוב ולא מעט לקוחות קבועים (בשעה הקלה בה סעדנו ארוחה קלה).

העיקר – ההכנה "על המקום והרגע" , סלטים, כריכים, בישולים ועוד צ'ופרים, הכל עשוי ביד הטובה ובלב הרחב של יהלומה לוי. זו לא מסעדה – זה מזנון פונדקאי נוטף כשרון ורצון. שרצוי ואפשר להזמין ולקחת, (077-5565887)

ישבנו על דלפק העץ המעוצב כמפת האיזור: אכלנו כריך פסטרמי בקר נהדר , 32, (לחמים ומאפים ממרגוזה), סלט "לווינסקי" עם ברינזה באפלו, 37, שנחתך – בעודך ממתין – והשיא – והסיבה לבוא – מנת פול חם בטחינה ותבלינים – שילוב נהדר במגע קסם, שגרם לי לא לחכות לפעם הבאה, ובפול גז, להזמין מנה נוספת , 25 שקל בצלחת. יש גם קישוטי ירקות ולפת ורודה בכיבוש ביתי נאור.

יש מצב שהמקום ייפתח פה ושם גם בשעות החשיכה. אנחנו בעד!

אינני בטוח האם זה תפריט פתיחה, רגיל או הרצה. במידה ותישאר האיכות והמחירים היונה תעגון לא מעט בנמל יפו ועל סיפונה יגביהו כנף סועדים רבים.

אין מדובר בפריצות דרך ושגעונות קולינאריים. בישול ייסודי מיומן עם הברקות בעליל וטוויסטונים בעלילה.

יעיל ולא מתיימר ומצליח. ניסנו שתי צנצנות ומספר טרה קוטות, העניין- הגשה (שיתופית) בהצלחה רבה. מרבית המנות היו טובות מאוד. השרימפס הכבושים (כיבוש קל ונאור) היו חביבים כמו עוגת הפולנטה המצורפת, החיבור לא היה ברור לחלוטין.

העגבניות המצונצנות היה עוד סלטון נחמד, אולם עיקר החדשות התמקדו לטעמנו בצלוחיות/קעריות הטרה-קוטה (לא בת דודה של פנה…) טעמנו שרימפס, סרדינים ממולאים בפיסטוק וטרגון(שיחוק 1) סלק וגבינות עיזים, פשוט טעים. כמעט הכול  "כמו בבית" ובמקרה שלנו (העידו שאר יושבי השולחן), זה בית טוב. היוגורט עם הלחם היה בסדר, אך חסר עיזוז או תיזוז, הפלפלון החריף לא היה חריף ורוטב הסלט נספג היטב. (לחם 19, צנצנת -29 טרה קוטה – 32)

מנת הטונה (סשימי) נהדרת עם חמיצות קלה, קוביות (ג'לי) אוזו וקרנצ'יות ממקור ירק  , סלט הקלאמרי היה צרוב בחיכינו בדיוק כמו סלטים דומים וטובים בהמון מקומות. (42 כ"א)

בעיקריות  (79-82)בדקנו דג דניס אפוי שלם שהיה עסיסי וטעים, סטייק צוואר טלה (טלה מבושל מפורק ומורכב מחדש לקוביה, שניצלית) היה טעים אבל. העופיון התעטף בפפריקה ספרדית מעושנת(?) וזה עשה לו טוב ועוד יותר לתוספות שליווהו. נתח הקצבים ציין את נקודת השפל בארוחה. לצד העיקריות היו כמה  "בצדים" (בתוספת מחיר של 14 כ"א)פלחי תפ"א ניוקי צ'יפוטלה (טעים מאוד) וכך גם גרגירי חומוס ורימונים.

סלט חסות, אנדיב, וקוביות דלעת שזור זרעונים והיה מדוייק וטעים. 42

דמי חליצה 10 שקל לכוס, Chateauneuf-du-Pape La Bernadine,אני שפוט של שאפוטייה. יש גם וויינשטאפן.

הקינוחים חותמים בדגש מתוק:  עוגת גבינה ושוקולד מרוכזת, שכבות מוס שוקולד טובעות בשוקולד חם ומנת השיחוק (המרכזי) – אורז מתוק והפתעות "דייסת" אורז-חלב, שמי, שכמונו נתפס בשורשי הבלקן, מחבב, זוכה כאן לשלל עינוגים וקישוטים בערכה נרחבת של צלוחיות, עם זרעונים ואגוזים, קלויים בתבלינים וכלואים במתיקות מעודנת, ג'לי של חבושים ועוד, מפתיע וכובש חיך.

חוויה נעימה וטעימה שהסתכמה בכ-150 לסועד (לפני). השטח הגדול והמתחם הרחב בו נמצאת המסעדה מבטיח (בימות החום) יונה הומיה מאוד, אל מול היאכטות.  כמו רבים גם פוסידון יגזור קופון.

כאמור העבודה יושבת במרכז השולחן ודוחקת מעט את קצב הדיווח. ולפיכך ניצלתי שבת גשומה ואחרי מבחר ממולאים לערב שבת, קצת פנאי למבזקוני איכות וחוויות ממקומות ראויים יותר ופחות שפקדנו באחרונה:

האורח של השבוע שעבר הוא בחור מקסים ואלוף העולם במשחקים, נעים, מנומס ואורח למופת. הרקע שלו, מהבית האמריקאי גרם לאי אילו ליקויי תזונה קלים, הוא ממעט בירקות כמעט לחלוטין, מספר בהומור יבש שאת הויטמינים והמינרלים הדרושים לו הוא שואב מכמויות עתק של "דוריטוס" המזון העדיף עליו (כל זמן שעלי קרוואן – אבו-חסן אינו בסביבה, או כך לפחות נעים לנו לשמוע…) בכל מקרה בחסות ובסביבת העבודה של פודהה הוא אוכל  או לפחות טועם הכול.

התחלנו בטאפאס בנמל לבירה וריזלינג מול הגלים, מייק אכל בהנאה משולש ביקיני (טוסט בניחוח כמהין) וזו לא חכמה, וגם כרובית (מס' 1) . האורח זכה לסיור היכרות קצרצר במכמני השוק המקורה והמשכנו ליעד המרכזי סמוך לשוק הכרמל, הבאסטה, גם כאן אפשר לסמוך בעיניים עצומות על מוצאות המטבח. היה נהדר אם לא למעלה מזה. גם בהיעדרם של בעלי הבית. מייק התענג (?) על כרובית פיקנטית (מס' 2) ונכבש בקסמיו של בורקס הסרטנים, עד כדי הוצאת YUMMMMMER מפיו, שהוא הביטוי העילאי לסביאות ושביעות רצון מאוכל ומשקה. (בפעם הראשונה, לפני כעשור, יצא היאמר אחרי טעימת אייסויין ריזלינג גרמני משובח). לטעם  המשובח בבאסטה יש תג מחיר לא נמוך, ומי שמוכן להעתיק את מעותיו לקופה ייהנה מאוד.

עקב חיבה מיוחדת של האורח ושלנו לפילים קפצנו במהלך אחד מימי העבודה למסעדת הפיל, המאוד קרובה לליבנו ולמשרדנו. המקום, העומד לפני מהפך נד"לני (וסגירה?)ידע ימים הרבה יותר יפים מבחינה חזותית, אך אסכלתו הפחמית עדיין (ברמה) גבוהה. מייק מאוד אהב בשר, צ'יפס וחומוס. הקבאב שלי היה בסדר גמור.

היינו בארוחה תל אביבית טובה מאוד באווירה מיוחדת בגינה באחורי הבית בנחלת בנימין 29 . שם מפעילה אסנת הופמן את מסעדה 44.  רוח צעירה ולא מחייבת, שירות נעים ומחוייך, שכל מגדר וג'נדר יחוש בנוח, ומעל שורה מנעד קולינארי רחב וקולע. מזרח תיכון ומזרח רחוק אצלנו בחצר. היינו 7 כולל האורח ובדקנו את כל התפריט (למעט מנת פסטה אחת) , הכול היה טוב ולמעלה מזה.

ביקור נוסף במזללה, למרות היעדרו של מאיר אדוני, הוכיח בעונג רב שזהו אחד המקומות העדכניים, המגוונים, הטעימים והראויים ביותר בתל אביב רבתי (ישראל) ואין לי ספק שהמסעדה הייתה תופסת מקום, וקליינטים בכל עיר המכבדת את סועדיה.

מובן שבחלוף מספר חודשים היו תוספות ועידכונים וכולם מאוד השביעו את חיכי וחיך ידידי החביבים. ברוסקטת השייטל שהיתה מערום מענג  בפעם הקודמת נפרסה, (כמנהג הקארפצ'ו) כך שניתן להבחין בכל המרכיבים ובאיכותם.

מנה מעולה נוספת היתה ממיוחדי היום, משהו שרק יצא בימים האחרונים , וטוב שכך: נתחי טמפורת דג קוד מדוייקים על סלט מרתק עם רוטב חמצמץ שכלל קוביות פילה לימון שבבי גזר ושומר וגם אגוזים ואולי עוד הפתעות.

המנה האינטליגנטית ביותר  שהביאה לסיעור (יתר) מוחין  וביסים מופלאים היתה "קוראסון “בולונג’רי”, מוח עגל, טבחה, עגבניות, פלפלים מעושנים וחצילים, תפוחי ראטה, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה" הרכב מנצח שכלל מעטפת דפדפית של קרואסון מושלם עם כל הכיף ההרמוני בכיכוב המוח. מכירי יודעים שעל פי רוב, שעשועי מוח אינם בראש מעייני, אולם כאן היה שיחוק גדול ושמחה רבה עוד יותר בקירבתם של מנתחי מוח ופנימאים מדופלמים מניו-יורק ועוד.

נהנינו גם משאר המנות, מוכרות וחדשות ושמחנו שהמלצרית הזהירה אותנו מהזמנת פחמימתית מיותרת , שגם כך המנות, לבד מאושר גדול היוו גם עושר גדול…

נחלץ לנו גרונר ולטלינר קליל, נהדר ומתאים של BERGER  מאוסטריה, ביבוא ווין דומיינס. (שימו לב שהצלחתי, כמעט, להימנע מלכתוב ני-מוח…)

חבר המליץ על חומוס חדש בשכונה (נאות אפקה). במרכז המסחרי באתר בו שכנה פיצריה ישנה מסעדונת בשם "כספי" (לא מה-NBA). נתחיל מהסוף, החומוס (עם טחינה) היה בסדר גמור, עם הרבה טחינה גם בחומוס עצמו וגם מסביב. אני מעדיף אותו קצת יותר גס ומעט יותר חמוץ… (את המסבחה והפול עדיין לא ניסיתי….) אבל בשאר האגפים היה חביב מאוד לארוחה קטנה, למי שמנת החלבון מהסוג הבשרי אינה מחוייבת המציאות לאותו הרגע.

יש תפריט די מגוון שממנו דגמנו פלפאל ירוק חם וסביר (על טחינה) כרובית צלוייה עם גבינה מפוררת, עגבנייה ומעט עשבי תיבול  שיצרה מנה קלה וחביבה ומעוטרת צנוברים, שהיתה הפתעה נעימה וטעימה. ולצידה סלט עגבניות (2-3 סוגים) עם פירורי (פטה?) טבעות פלפל חריף(גם לי היה צורך להוציא את חלקן) ,צנובר, נענע, ובסה"כ סלט מקסים שבהחלט בקרוב יהווה אופציה להביא את מכלול התא המשפחתי.

לקינוח המליץ המלצר (שאולי רק התחיל בעבודה, או לא אהב לקפץ במעלה המדרגות ולפיכך הביא עלינו מעט עיכובים בדרך אל הצלחות והחמוצים) על קרם מהלבי, שאכן היה שיחוק מתוק. כשמו – קרם מהלבי עדין עם הרוטב האדום-סגול וקוקוס קראנצ'י מעל. עם שני דיאט ספרייט וצמד פיתות הגענו ל-92 שקל. נחזור.

לפחות אחת לשנה אנחנו סועדים ברפאל. בדרך כלל אין טענות, להיפך. כתמיד יש את פוקצ'ת העל הלוהטת המדהימה, שיש לה המון מחקים וטוענים לכתר, אך כולם נותרו למטה, למרגלותיה. (יש בה כנראה עוד כמה סודות מחדר האפייה).

מאוד נהנינו. בעיקר ראויים לציון ולמאכל האנשובי העדין (עם שמ"ז, חריף, בצל סגול)  הסיגרים הביתיים ממולאים חלקי פנים של עגל חלב, והבורטה  באפלו מוצרלה עם זרעי עגבניות ושרי צלויות. שבשבילי הייתה היכרות ראשונה ונעימה מאוד עם הגבינה המכילה, ככל הנראה, בתוכה ריקוטה, וביחד יוצרת מנה עדינה ומענגת.

באופן עיקרי ועקרוני הפייבוריטים היו פלמידה עם תרד ועגבניות ו"מקלוני" הצלעות השמנמנות והמעולות מהגולן.

הניצוצות של אדוני ניכרים היטב במזללה. לדבריו וכוונתו מדובר בכתית לייט, אך לטעמי דווקא הצמצום וההגשה הפחות מכוכבת ומעומלנת מדגישה את הכישרון והיכולת הרבה.

אדוני נטל כמה ניסיונות מוצלחים מחצר הטבחים, בגינת היכל התלמוד, הוסיף כמה הברקות מפה ומשם ויש לנו מסעדה חדשה ונהדרת.

עדיין בהרצה, ופה ושם יש עדיין גמגומי התחלה, אבל הרצון ניכר. הצוות משתדל, החלל מאוד יפה ונעים, יש מבחר יינות טובים בכוסות (ריזלינג לדוגמא), אבל העיקר מה שמגיע בצלחות ובמחבתות.

לקחנו שלישיית אוייסטרים  חמים (מוקרמים קמעה) ,מוכר וחביב.

אחת ההפתעות עונה לשם "שוט אנד בייט" צמד חמד מהבר;    שוט (קוקטייל) וודקה עם מיץ כתום מתוק, ששכחתי את מיתוגו האמיתי, ענף רוזמרין ולצידו כף מעוקלת עם תשלובת גרגירית נהדרת ועליה סלמון ו"ספירת" יוגורט ויוזו, דוגמית יעילה וטעימה למנעד האפשרויות.

ניסינו את הקובנה האפויה (מלכודת פחמימות וקלוריות) עם שמן עגבניות וחריף. הצלחנו לנגב שאריות ציר ורוטב ולא לסיימה עד תום! לראשונות היו לנו ברוסקטות שייטל מעולות שהכילו (ככל שזיכרוננו המשותף קלט) איולי או ממרח חצילים על פלפל קלוי עם שיני שום שלמות, צלפים ותלתלי אפונה צרפתית,ותבלינים – פשוט מעולה.

עוד נטלנו קלמארי על יוגורט כבשים עם חומוסים שלמים והתלתלים (שהם נבטי אפונה צרפתית או חלק צעיר ורענן אחר).

מחבת של סטייק אנד אגס על שעועית לבנה עשיר על ציר, מנה מספקת ומשביעה. גם כבדי עוף "צרובים",  היו עשויים במדויק על פולנטה ואספרגוס, עוד מנה פשוטה ומעולה. בחרנו במכוון חידושים לצד מנות "ביסטרו" השגורות במקומות אחרים, אך עשויות כאן לעילא ומספקות תמורה נהדרת.

חתמנו בשני אספרסו מעולה, שמחנו לפגוש את הפייבוריט שלנו – קפה DIEMME. למרות שנמנעו הפעם מלהזמין קינוח הוחלט בקדמת או אחורי המזללה לשגר אלינו צ'ורוס מתובלנים במקוריות וטובים יותר מהאחרונים שפגשתי במדריד! ועוד שפה, בנחלת בנימין התלוו אליהם שתי פנכות האחת עם תואם מהלבי נהדר וקליל ועוד קינוח שוקולדי עשיר עטור שערות חלבה. גם כאן בניגוד לרצון הבסיסי בצלחנו להשאיר אחרינו חלק מהמנה, תוך הבהרה למלצרים שזה "אנחנו" ולא הם…

מאיר אדוני ושותפיו הקימו משהו ישראלי בדמותו של מאיר אדוני, רמה גבוהה, שימוש במרכיבים וטכניקות מכל העולמות. עוד תחנה חשובה בדרך למטבח מקומי מובהק. 

נבוא שוב ומהר, יש גם הרבה מקומות על הבר (גם רפאלי הייתה עם אסי עזר), ולא נהיה לבד…

הפיתרון המהיר של אייל שני ושותפיו, אחרי הסלון הרוחש והגועש והבר האקטיבי בצפון אברקסס היה להפעיל את המזנון באבן גבירול. מקסום למופת של קהלי היעד מתפוחי הארנק ועד חיילי צבא ה"תן לי בפיתה", תוך שמירה על אפיון המוצר הייחודי. המזנון מגיש מזון מהיר ואיכותי בפיתות רכות (אסון) הנאפות סופית במקום (אם הבנתי נכון) המטבח מנפיק בזריזות מנות מקוריות יותר ופחות עם ובלי בשר, ובעיקר עם סימני ההיכר של רוטב העגבניות המסונן, הפלפל הירוק הכתוש, קרם פרש וטחינה טהורה. כל המנות שטעמנו היו טובות מאוד. סטיק דקה עם ביצה, שרימפיתה, ולעניות דעתי וחוות רעייתי; כבדי העוף והבצל הירוק (על הפלאנצ'ה) היו שיא הערב (למרות שהיינו בצהריים). על הלוח שמעל המטבח כתובות בגיר המון מנות אפשריות נוספות.

במזווה ניצבות במסדר חינני כרוביות "לפני ואחרי", ואנחנו ש"טובחים" בבית כמעט כל שבוע תינוקות פרחוניות שכאלה, בחרנו בשקית שעועית עם מלח גס, גרד לימון ושמן זית, שהייתה נשנוש "דייאט" יחסי וטעים אחרי מארזי הפחמימות ושורות הפיתות.

על קיר החזית (מגבס מעובד אומנותית משהו) כתוב  השם מזנון בעברית ומספר הרחוב – 23 . חסר היה לי, ובעיקר לכמה תיירים שחלפו והביעו עניין, איזו כתובת, שם, הפנייה, תפריט או צילום שיבהיר להם  שזו אינה מלכודת תיירים טיפוסית, או סתם דוכן שווארמה-פלאפל ברחוב ראשי, אלא ניסיון להעניק להם את פאר חווית האוכל הישראלי בפיתה!