חניכה מהסליק
גילוי מרעיש מהסליק האטום בגינזך של פודהה הוא, שלא נגעתי (תוך מחאה וסלידה) בכל חפץ ששמץ סלק ודבר סגולה בו, עד הגיל המופלג של 29.
מורשת אבותיי ואמותיי, העבירה אלי מטען גנטי שמקורו (לפי הא"ב) באמסטרדם, בסרביה (או מקום שהיה קיים אי שם בין גבולות רומניה ורוסיה של טרום המלחמות העולמיות) בריסל, וגאליציה. עד כאן הכול טוב. הסתדרתי לא רע עם התורשת והמורשת, לבד מכמה עניינים מאוד לא סגורים בתחום המזון האיכותי… בקיצור לא נגעתי בכל מיני מאכלים ומזונות ובעיקר בסלק שאותו ונגזרותיו היה קל מאוד לזהות , ומייד לסרב .
הכול השתנה באבחת פומפייה אחת, אי שם בשנת 1988 עת הוזמתי לראשונה לסעוד על שולחנם (הבולגרי) של חמי וחמתי היקרים. (שאז עדיין היו ההורים של חברתי…) בין המגוון הגדול, המרשים והטעים הסמיק לי פנים סלט סלק ארגמני. המעמד, הכבוד והכוונות המשפחתיות כלפי רעייתי לעתיד, לא השאירו לי ברירה, וטוב שכך. טעמתי ונכבשתי. ומאז פיתחתי מערכת יחסים טובה מאוד עם עשרות ומאות סלקים.
השבוע הכנתי, לארוחת שישי משפחתית ענפה, בדיוק את סלט החניכה שלי והוא מובא כאן בשחזור מדויק ונמרץ:
3-4 סלקים בינוניים מבושלים עם קליפה (כשעה שעה ורבע), אפשר אחרי הקרור להסיר הקליפה כמו כפפה, ולרסק בפומפייה גסה.
3 ביצים קשות מגורדות בפומפייה דקה.
100 גרם אגוזי מלך קלויים ומגורדים כמו הביצה, דק.
שן-שתיים שום כתושות
מיץ מלימון בינוני
3-4 כפות מיונז
מלח ופלפל שחור
לערבב הכול, אפשר למקרר מראש.
