שרימפס מקטן לגדול
מסעדת דגים ופירות ים מאוד ידועה, המסוגלת להכיל עד כ-300 סועדים. גם לכאן הגענו עם שחר, כלומר כדי לסייע בפתיחת המקום באחת בצהריים, אחר כך התמלאו כל החדרים הקטנים והאולמות ונודע לנו כי בחדר הסמוך למקום מושבנו אכל דיוויד בקהאם 5 פעמים, חלקן עם ויקטוריה והילדים, אין ספק שיש לו סטייל, טעם טוב וגם ארנק נאה, שכן המסעדה משובחת ביותר ויקרה מאוד מאוד.
אחת הנערות בקבוצתנו הקטנה אינה "אוהבת דגים" אבל שרימפס היא אוכלת. צחוק הגורל – אין מקום טוב מלה טריינרה כדי להפליג בסוגים השונים של פירות הים אותם כינינו שרימפס כדי שתזרום איתנו, ולא היינו צריכים לשקר או להערים עליה. לצרכי פנים אלו היו שרימפס קטנים, בינוניים, קצת יותר גדולים וגדולים מאוד.
נתחיל בקטן: שרימפס (GAMBAS) בגריל על שריונם, (23.50 אירו למנה) וחבריהם הקלופים בתוך קדירת חרס עם שום. בין לבין נטלנו גם קערת צדפות, עם פלחי לימון בצד, (ALMEJAS) שהיו מצוינות. 12 אירו ל-100 גרם), אחריה הגיעו במצעד הלנגוסטינים החצויים והמוגרלים (CIGALAS 12.50 ל-100) ושיא הארוחה היה "שרימפ" בתצורה ובשריון, (העונה לשם המיליטריסטי משהו – CARABINEROS ) בגודל עצום, ובטעם יוצא דופן, שהוחלט חיש קל שמצטרף לשלישיית ה"שרימפס" הטובים ביותר שחצו את שפתי פודהה מאז ומתמיד, יחד עם שרימפ יפני מתוקי שפגשתי בניו יורק, ורעו שרימפ המעמקים האיטלקי האדמדם מקווינזי גבריאלי. (14 ל-100).טעמנו גם כמה מנות דגים מצוינות; טורבו מטוגן, MERO וצוואר של (דג דגול וגדול ) MERLUZA. בצילום העליון לנגוסטינים או בפודהית – סיגליות, בתחתון הקרבינרוס האדמדמים.
את הדגה והפירות ליוותה קאווה חביבה CODORNIU NON PLUS ULTRA)).התקנחנו בעוגת שקדים פשוטה אך יעילה ומצוינת, גירסה של מילפויי והשיא מבחינתי (רק ביס לצערי הרב) הייתה צלחת ובה קוביות גבינה נהדרת במרקם של מותכת אבל משובחת ולצידה קוביות ג'לי חבושים, פשוט קומבינת על!
