שלח לי קונטיינר
העיצוב – RAW משתמש בנתוני הפתיחה הענקיים,ומשאיר את האימפקט העצום של ההאנגר: חלל אינסופי כמעט, עם נורות תאורה פשוטות ותלויות במסדר. הקונטיינר, כשמו נועד להכיל רבים. במקום שבו פעם הייתה מסעדת הטאבון (או ממש צמוד) בנמל יפו, ועל פי הערכתי יאכלס בקלות 100 – 120 יושבי שולחן ועוד כ-40 על הבר הפנימי הגדול בארץ (?) ויש גם ברצ'יק חיצוני. מבחינת המיקום (חנייה קרובה, המונית וחינם) הקרבה לים והאטיטיוד, יכול להפוך לבאזז של הקיץ, ולהשתקע אצלנו. בהחלט עשויה להיות בחירה ראשונית כשרוצים לשבת על קו הים וברשות הנמלים… יש גם המון קירות וחלל תיקרתי לתצוגות משתנות, כעת תערוכת צילום מעניינת. חלק מהמטבח פועל מתוך מסגרת (מנוסרת/מרותכת) של מכולת מטען אמיתית. אווירה כבר יש, ולא רק.
בקונטיינר יש את וינס (מוסטר) שלא ביזבז (משורש באז, כמובן) את כישרונו והיה שותף כבר לשני להיטים מאז 2005 : וינס ותמר והשרקוטרי. בשניהם לא היה לבד וכך גם כאן (אסף תבור וצור שיזף). נפלאות התזונה מתמקדות בפרי הים ודגיו ומשטח טיגון-צלייה אל-לה פלאנצ'ה. הטאץ' הנכון של וינס מביא מגוון נהדר של מנות פשוטות וענייניות עם צביטות טעם מקוריות, אך ממש לא מתוחכם, חגיגי או עילי. רק בן שבועיים ובוודאי שהתפריט עוד ינוע ויתקבע, אנחנו נהנינו ביותר מחלוקת ההתחלות:תמנון על הגריל, ג'מבו שרימפס על הפלאנצ'ה וקלמארי ברוטב תפוז, שבזכותו הזדרזנו להבחין בחסרונו של אבזר ניגוב – מייד תוקן המצב עם לחם כפרי טרי קשה-רך והותרנו את הצלחות יבשות. הלכנו גם על סלט פלפלים עם פטריות, אספרגוס וקונפי שום שהיה לא פחות ממצוין. עוד טעמנו סלט בייבי אוקטופוס ורצועות סלק שהיה טוב, אבל חסר איזה זסט או זץ של טעם בולט (חריף, חמוץ?).
נסיון צילום אייפוני ראשון – יבואו טובים ממנו…מרחוק לקרוב: קלאמרי, תמנון, שרימפס
בעיקריות ניסינו בהצלחה סטייק מוסר ים, פילה לוקוס ובייבי פארידה. כולן היו עשויות מצוין, שום דג לא התייבש ולכול אחת אופי. אין מדובר במנות ענק על אף שכל מנה (עיקרית) לוותה בתוספת טובה וטעימה כשלעצמה של אורז, תפוחי אדמה ("מעושנים") או סלט עגבניות.
בקינוחים ניכרה קצפת משובחת וקולחת שליוותה הן את הגלידות והן את איגלו השוקולד המצוין, כולל המאקרון הטעים. לרוטב השוקולד לא התמכרנו.
הסיכום כולל 4 מש"קלים (10 כ"א) – 609 שקל. עם החשבון הגיעה גלויה עם רשימת DJ לערבים ולשישי בצהריים, הכינו את נעלי הריקוד!
יום שלישי, 04 במאי 2010 בשעה 14:04
לצערי אין ביכולתי להסכים עם הכתוב מעלה, וינס הינו איש בשר מצויין אשר התמחה בעישון בשר ונקניקים ואכן בוינס ותמר ובשוקטרי האוכל טוב.
לגביי הקונטיינר האכזבה שלי היתה גדולה, אכלתי פעמיים במקום על מנת לתת אופציה שנייה לנפילה הראשונית, מסקנתי היתה חד משמעית אין לו (וינס), מושג קלוש בכל הקשור למאכלי ים ואפרט,
חלק נכבד מהמנות עשויות בליווי שמנת כשלעצמו יכול להיות מוצלח, במקרה של וינס היה דלוח, דליל מדי, חסר טעם של ים נשארתי בתחושה שטבח לא בשל אשר מתנסה בחוויות חדשות בישל את הקטסטרופה, המולים היו מחבילות קפואות בגודל שאפילו פיסטוק מצוי היה מתבייש בגודלו ואחת כמה וכמה המול בטעמו, או על מנת לדייק בחוסר טעמו.
התמנון היה לא אכיל וכן השרימפסים.
בפעם השנייה לבואנו ניסינו את הבשר אך אולי כדאי שאתחיל בשתייה שהמתנו לה מעל לחצי שעה, בתזכורת הראשונה לאחר רבע שעה רשמו שוב את הזמנת השתייה, עשר דקות לאחר מכן התברר שחסר להם מיץ עגבניות לבלאדי מרי שלנו, רבע שעה נוספת עברה עד שקיבלנו את השתייה החדשה, במהלכם קבלתי את הבשר (שוב עם שמנת חסרת טעם), בן זוגי המתין במהלך זמן זה למנה שלו ולשתייה שלו ושלי.
כבר כתבתי מספיק בכדי להעמיס עוד מחוויתי המזעזעת.
מסקנתי:
לנסות פעמיים זה מספיק
וינס, לך ללמוד בישול מאכלי ים לפני שאתה פותח מסעדה – המלך הוא ערום.