שאטו בה"ד 1
בסיס יחידת המילואים שלי היה בה"ד 1 , הייתי שם לא מעט פעמים והספקתי לעשות את הדרך מהירוק יחסית של מישור החוף אל הצהוב המדברי. הקפדתי לראות ולטעום את כל הניצנים והניצוצות שצמחו בנגב, אולם, מאז השחרור, ב-7 שנים האחרונות לא הדרמתי ברכב אל מצפה רמון.
השמחה רבתה עוד יותר כשהוזמנו לטקס סיום קורס הקצינים של בני. שילוב של התרגשות מהמעמד המיוחד והתשוקה לראות מה נשתנה בנתיב הידוע.
כביש 6 וההמשך המשתפר קיצרו משמעותית את תלאות הדרך והעניקו לנו דקות יקרות. בחרנו לעצור מייד אחרי צומת טללים בחוות קורנמל שתוצרתה מאוד חביבה עלינו. גם הפעם, עם כל המשלחת הייתה זו אתנחתא משובחת; במרפסת הקרון הקרועה אל הנוף המדברי, כשבאופק מטעי הזיתים של רביבים וחלוצה ועל פנינו טופחת רוח חמימה, התכבדנו ביוגורט משובח (ומי שרצה המתיקו בסירופ תפוחים) תפוחי אדמה וגבינה, 2 סלטי עגבניות לא מורכבים אך מדויקים וטעימים, פיצה מגבינות הבית על עגבניות קדש ברנע, מאפה פילו חם וחביב , והכול כמצופה ונדרש ממסעדונת חלבית באמצע הדרך בין ב"ש למ"ר.
המשכנו בנתיב המתפתל בין חוות בודדים, צימרים מדבריים ולא מעט כרמים עד שחלפנו על שאטו בה"ד 1 הוא כרם ברקן בין צומות הרוחות לבסיס ההדרכה מספר אחד. חנינו בצורה מסודרת בהנחיית המשטרה הצבאית, יחד עם מאות ואלפי המשפחות והחברים שבאו להשתתף בשמחת הצוערים. מתחם הבטון הנרחב סיפק המון נקודות מבט אל מאות הצועדים לקולו הקשיש אך היציב של הרס"ר הבלתי נדלה טאיטו. ההגברה הבלתי מכוונת ומספקת ניטרלה מחלק לא קטן את המתרחש, אבל כולם סיימו בשלום, קיבלו את הסיכה על דש מדיהם ונפנו לחלק הארי באירוע – הפיקניק הישראלי הטיפוסי על המדשאות, הבטונדות וכסאות הפלסטיק שפוזרו מבעוד מועד. הפסיפס הישראלי האולטימטיבי משובץ צידניות, שמיכות ומחצלות, הכול נפרש ומתוך המצננים והמייחמים נשלפו כל המטעמים שקצינים אוהבים במיוחד. לא מעט קבוצות הפיקו חולצה טי ייחודית וייעודית למסיים הטרי שלהם, וגם מזג האוויר האפור אך לא מתיש הנעים את הזמן.
מקום מבטיח מאוד, אך עדיין בשלבי הקמה, הוא מלון בראשית. על גדות מכתש רמון, משולב בצבעי הסביבה, הולך ונרקם מלון שיכול להפוך לפנינה ברמה בינלאומית, במידה והשירות וההתנהלות הישראלית לא ישימו לו רגליים. הנוף עוצר הנשימה כבר שם, יעלים מסתובבות חופשי , הספא פועל וגם צוות המטבח מקפיד מאוד. בארוחת הבוקר טעמתי סלטים וירקות טובים מאוד וגבינות לוקאליות מנאות סמדר וחוות קורנמל.
יום שלישי, 03 במאי 2011 בשעה 12:26
מסכים איתך לחלוטין שנסיעה לנגב אחת לשבע שנים היא מרנינה, בהערכה, השבו״זנ(שבוז נגב)
יום שלישי, 03 במאי 2011 בשעה 12:36
נשתדל להחזיק מעמד עד 2018 (חי אלפיים)
יום שלישי, 03 במאי 2011 בשעה 17:02
ברכות לקצין ולהוריו !
איפה היית לפני כ 7 שנים(לידע אותי בנושא התזונה שאחרי..) אז בכורנו סיים חלק בסיסי , אני הגעתי ורק עוגת בננה בציקלוני, לא אשכח את ריחות השניצלים מהצידניות שנפתחו עוד באמפיתיאטרון אבל היתה הפקת לקחים-
גם את קורס קציני שריון הוא סיים שם ובפעם הזו- 2 צידניות עמוסות מכל טוב הרפת והלול ואפילו שולחן מתקפל. גם עוגת בננה היתה…
יום שלישי, 03 במאי 2011 בשעה 18:01
מזלטים למסיים!
יום שבת, 12 בינואר 2013 בשעה 21:25
מוזמנים לנגב..
יום חמישי, 29 באוגוסט 2013 בשעה 13:23
אין פיקניק טוב בלי צידניות
יום חמישי, 19 בדצמבר 2013 בשעה 9:44
צריך לפרגן לזה שארגן צידניות שמיכות ומחצלות