פסח של אצות (1)
עולם חדש ומודרני, אומה חובבת צעצועים ומשחקים מחד ושופעת מזון נהדר מאידך, מה נדרש יותר מכך לפודהה מבחינה מקצועית-מעשית ורוחנית- נפשית בהתאמה שלא לומר הטעמה. אפשר גם להכתיר זאת כאירוע הגדול שכמעט וחתם את אירועי שנת ה-50 לפודהה, חג האצות בטוקיו, יפן.
שני חברים ברחובות טוקיו, ויש אפילו מאזניים בתמונה…
נמלאתי אושר שהפרנסה הובילה אותי ליפן, אחרי היעדרות של 20 שנה. המצלמה לא מספיקה לקלוט את מה שהעין סופגת ושובעת. המוח בקושי מעכל את המגוון המדהים הפתוח לחיך היפני ולכל גאייג'ין הנוטה ללון ולסעוד. על מעט מהחוויות והנפלאות בארץ השינטו והבודהה ולמעלה מ-140 מליון יפנים בפוסטים הקרובים.
הבית החריף של פיסטוק (מימין שקדים כקבוצת ביקורת)
מעל תחנת הרכבת של שינג'וקו, התחנה ההומה ביותר בעולם, בה עוברים מידי יום לא פחות מ- 3,000,000 איש, נכנסנו לכלבו גדול , ודי ממוצע, כך הצהירה נוריקו, המדריכה היפנית,(המתנדבת, למטרות לימוד ושימוש באנגלית) שהובילה אותנו. אחרי ששמעה את תחומי העניין המרכזיים שלנו בענף התיירות העולמי, הכניסה אותנו ליריד אוכל יפני מקומי. שהתרחש בקומה ה-7 של הכולבו, ולא בקומת המרתף, בה בדרך כלל מצויות חנויות ודוכני המזון. לא היו שם זרים נוספים, עובדה שאולי מצביעה על אותנטיות, אבל היו כל מיני טעמים מאוד מיוחדים.
פרוסות פרוסות של סלמון וכרוב סיני
כמקובל בקיסרות של השמש העולה, המון סוגי דגים ופירות ים במצבי צבירה וחומר שונים, דרגות רטובות ויובש, מליחות וחריפות אוממי ומאמי ומה לא? ראינו אך לא התקיים מצב לטעימה של מילפיי "עוגת שכבות" מסלמון וכרוב סיני, בגזרת החמוצים והכבושים היפנים. עשרות סוגי חטיפים , קרקרים מקמח אורז בכל טעם ימי ומלוח, כל גווני האצות המוכרות לאדם המלוכסן ואחיו, הרבה מאכלים לבשו ירוק כמו פיסטוק מצופה ואסאבי , כל מיני מרקים ורטבים וסלטים מאצות, כאמור לא כולן כשרות לפסח. את האצה הפייבוריטית שלנו פגשנו דווקא בגבינה ('צהובה') יפנית, שהייתה מאוד טעימה, ובמבט ראשון נראתה כגבינה עם ערוצים כחולים מטיפוס רוקפור. (המשך יבוא בקרוב).
אצה רצה לה - הערוץ הכחול של הגבינות
יום רביעי, 15 באפריל 2009 בשעה 20:41
נראה מדהים
קשה להמתין להמשך…
יום חמישי, 16 באפריל 2009 בשעה 12:09
צ'דר עם נורי? shinjirarenai!
יום חמישי, 16 באפריל 2009 בשעה 16:18
בדיוק כך , ייאמן כי יצולם – וחי צ'דר עם נורי (ונראה בסדר).
יום שישי, 17 באפריל 2009 בשעה 16:34
תהיתי לאן נעלמת
אם כל מי שמתנדב אצל מאיר נוסע ליפן , עלי ללכת לחפש את הקימונו שלי …
מחכה להמשך הדיווחים
התמונה אתה נראה חטוב להפליא.
יום שבת, 18 באפריל 2009 בשעה 12:14
תודה, גסטרו.
אכן מאוד מאוד מומלץ למצוא קימונו או לפחות כינוס, סיבה או תקציב…