אצל ה-V כבר הייתי ונהניתי וחיכיתי עד לסיום השיפוץ והשלמת ההפרדה כדי לבדוק מה קורה בקוצ'ינה של T , היא תמר (כהן צדק), ובכן מבחינתי הרווחנו שתי מסעדות נהדרות, לא מתיימרות, מאוד מקצועיות , איכותיות ודומות כשתי טיפות לימונצ'לו. הדמיון, המאוד מובן, הוא כזה, שבלי שום בעיה ניתן להכניס כל מנה מכל מסעדה בתפריט של רעותה, מבלי שתורגש קצה קיצה של צרימה.
תחילה זרם לשולחן לחם מהביל פשוט ולעניין ולצידו חמאה ואיולי (ממש אוי ואבוי לי) של עשבי תיבול, טרי וביתי ומקרין איכות. קצת אחר כך, עם תום הלחם זכינו בפריסה מחדש ועמה – חמאת אנשובי טעימה עד כדי חטא (של פודהה, שיכופר בעוד צעידות, כמובן…)
לקוראינו הותיקים אין צורך להציג את סלט השורשים המרענן עוד מכרים חביבים שנותרו גם בתקופה הפוסט-וינסית: נוצ'ה עסיסי ומצוין במערום מסולט, וטורטליני ארטישוק. אינני בטוח בוותיקות, אבל הייתה לצידי מנה נדיבה ומעולה של פרושוטו מלון, וטעמתי גם ממנה קטנה טעימה ומרוכזת (שבחרה הקוזינה החמודה) של קורדונטי אנשובי, מין פסטה קטנה (כאטריות) וכתומה, אם אינני טועה.
שישי בערב, מלא בקומה 1 , מלא בקרקע וגם במרפסת ועל הבר. הנוכחות גרמה לבעיה היחידה והמאוד מינורית – קצב הזרימה התעכב מעט. לנוכח ההמתנה שלחו לנו עחה"ב בין הראשונות לעיקריות באנטי פסטי מצוין שכלל בטטה, שומר, חציל וסלק כל אחד בטאץ' ראוי ומדויק משלו.
כטוב ליבנו באוכל, לגמנו את יין הבית (שלנו) ריזלינג (לבן, גרמני, 2006) קארטהוייזרהופברג ולצידו פריורט (אדום, ספרדי, 2003) CLOS DE L'OBAC, בהנאה מרובה ובדמי חליצה של 35 שקל לבקבוק. בקוצ'ינה יין בית מחבית מיוחדת מיקב בעמק חפר, ממנו נשתדל לטעום בעתיד.
בעיקריות השתבחנו בסלסיצ'ה; נקניקיית בקר עטופה מעי חזיר, עם חרדל ושפצלי (הטובים שאכלנו בארץ הקודש), פפרדלה פירות ים (פסטה רחבה מנוקדת בירוק), סקלופיני עגל ולימון עדין וטעים והמנה בה התמקדתי – שייטל צרוב קלות, רך ומענג עם תוספת מגוון ירקות מאודים – מוקפצים, איש איש למידותיו הנכונות.
לא נתקנחנו הפעם. לגמנו גם מוחיטו, (חמצמץ במידה ולא מתוק מידי), ואספרסו כפול מאורו, מצוין. שוב נשוב .
