געגועים לדובוני גומי
האמת שהגעגועים הם לא רק לדובונים, אלא לכל המגזר הג'לטיני עתיר צבעי המאכל. מאוד אהבתי לרדת (בקטנה) על עשרות (ויותר) גרמים של חומר הילדות הלעיס הזה. והופס – בחצי שנה שחלפה, לא חלפו את דל שפתי יותר מ-20 דובונים וחיות אחרות.
שמחתי לפגוש, ומיד לשתף אתכם, בעבודה מקסימה היורדת לעומקם של דובני הגומי:
יצר אותה המעצב והמאייר הניו-יורקי ג'ייסון פריני JASON FREENY , אפשר לראות עוד עבודות או לרכוש פוסטר ועוד באתר שלו
ובמחשבה שניה, אצלי אף פעם לא נתקלתי בעצמות.
יום שלישי, 17 ביוני 2008 בשעה 8:02
אמא'לה…חייבים לאכול את זה??
יום שלישי, 17 ביוני 2008 בשעה 9:10
ככה, מה פתאום?
צריך לבקש מהקצב להוציא את העצמות…
יום שלישי, 17 ביוני 2008 בשעה 10:03
חח,אכן,טעים יותר ללא עצמות… שלחתי את זה..ברשותך.. לפעוטתי המעבירה חוגי מדע לנוער ….היא פריקית של ביזארים כאלו…
יום שלישי, 17 ביוני 2008 בשעה 11:36
בכבוד,
מה לא עושים למען הנוער?