איפה זורבה?
האמת שלא חיפשנו אותו, באנו עם ציפיות לפגוש את המזרח התיכון פינת אירופה, עם קצת תמריץ מודרניות פוסט-אולימפית, ומעט התאכזבנו בהרגשה היותר מידי ביתית, בעיקר בחלקים הפחות מרהיבים של הבית. (להיכן שלא מוליכים את האורחים…) אפילו שמדברים כאן באירו.
ההיסטוריה ועמודיה ניבטים מכל עבר, אך במקרים רבים אין את הניגוד המעוצב, האסטטי, המודרני, הנקי שיבליט את גדולת יוון העתיקה עוד יותר.
המלון הבוטיקי החמוד שלנו הוא אי קטן שכזה: BABY GRAND ,כבר בשמו יש הבטחה של אינפנטיליות עצומה ומתוקה; כל חדרי המלון מאוירים בגרפיטי, כל אחד בסגנון אחר. על יצוענו עלינו בחדר הדרדסים, עם שטיחון נמר ועוד אבזרים מעוצבים. בחדרון הקבלה השולחנות עשויים מצמד מכוניות (קבריולה) מיני מיינור, ויש עוד הפתעות שבשני לילות אפשר להכיל. ארוחת הבוקר הבופטית נרחבת, מכונת מיץ תפוז משובחת, מאפייה חלשה. אבל המיקום, בפינת כיכר הקונסטיטוציה, קרוב לכיכר אומומיה, התאים לנו ביותר.
חיפשנו וחקרנו היטב בטרם היציאה לדרך, היכן מועדוני הרמבטיקו המומלצים וידענו על המקומות הראויים ביותר להתפנק ולהתעצב מצלילי הבגלמה והבוזוקי, אך אבוי לנו , היאסו הפך לבעסה – המועדונים סגורים בקיץ וישובו לפעילות באוקטובר. המלצה שקיבלנו במלון על מסעדה עם פסקול יווני אותנטי, הייתה אכן המלצה סבירה בפרק המוסיקאלי, ברם מלכודת תיירים יקרנית באגף המזון. נציגי המשפחה לפחות נהנו מריקוד שרשרת יווני שפרץ את גבולות המסעדה ויצא לפרקים לרחוב. (המסעדה STOU KACHRIMENI ברובע PSIRRI לא מומלצת, לא היו מנות מרתקות, ועל שני שרימפסי ענק יבשושיים, עם חשש לעבר במקפיא, לקחו לנו 20 אירו לאיש…)
מלוננו החביב ממוקם מרחק כמה מאות מטרים מהשוק של אתונה. מצד אחד של רחוב אתינאס שוק הירקות והפירות ומהעבר השני הדגים והבשר. שמנו יעדנו לבשר, כיוון ששם אמורים היו להיות מועדוני הרמבטיקו. יצא כך שהייתה שעת צהריים ובדיוק התגנב לו תיאבון קל אל בינות המתיירים האמיצים, מה שהותיר לפודהה דרך אחת בלבד לפעולה – למצוא מקום סביר להזין בו את בני ביתו האהובים.
כמה הצצות לפה ושם ונבחר מקום קטן בסימטא,(STOA ATHENTON, דומני מס' 17-19 ) ששניים מארבעת שולחנותיו היו מיושבים. הזמנו סלט (חסה) ירוק טעים וחמצמץ, סלט יווני מצוין קלמארי מטוגן (ממש לא חובה) קלמארי וראשיו בגריל וסרדינים בגריל. המוגרלים היו טובים, יחד עימם הגיע לחם קלוי משומן ומאורגן*.
עובדה מעניינת הייתה שבעל הבית (דובר אנגלית מצוינת לכל אורך התפריט…) היה על האש ועימו עובדת בשם טניה, שבכל פעם שנתקבלה הזמנה של בשר יצאה לשוק וחזרה עם שקית ובה המנה. מצאה חן בעינינו השיטה שמבטיחה טריות ללא פשרות ללקוח וחסכון במקררים ומלאי למסעדן ושמנו את יהבנו גם על אומצה לבנה, שלא הכזיבה, יחד עם סלט יווני נוסף, וסבב טוסטים שני + 4 פחיות דייאט ובקבוק מים, נפרדנו בכיף מ-52 אירו. כשירות לקוראינו גילינו שלבעל הבית קוראים צ'וצ'יס רומאוס.
טלפון (למרות שממש אין צורך להזמין מקום ) – 210-3249615
