FOODHA'S GOURMET DIET

  בחלוף 38 שבועות של המשטר החדש, הספרות הדיגיטאליות מורות על היפרדות (מרצון) מ-34 וחצי קילו. מאוד בקרוב, בהמשך היום, חידון הצילחות הגדול.

• מבחר עלי חסה מתולתלים בצבעים רצויים ומצויים, חסה ים תיכונית או אמריקאית, או שילוב.
• 2-3 כוסות שעועית ירוקה מאודה או חלוטה ומיובשת
• בצל סגול פרוס לטבעות
• אבוקדו חתוך לקוביות (מורטב בכף מיץ לימון)
• 2 קופסאות טונה במים (מסונן)
• 4 כפות שמ"ז
• 3 כפות רוטב בלסמי
• מלח ושפג"ט*

מניחים ב – 3-4 צלחות כבצילום, ולהלן מנה מרכזית של ארוחת הערב שלנו.

 נהדר. לגמנו גספאצ'ו צונן ומרענן אל מול עומס חום כבד, אבל מה יהא על "תוכן העניינים" המשובח שנותר, נטול מיציו, במרכז המסננת? פודהה מערכות מחזור שמח לבשר על (לפחות) שתי דרכים להמשך שימוש  ואם יסולח לי – הארכת הדרך לביוב.

בדרך הראשונה (דרך היבשה) –  ניטול את "תמצית המוצקים" מתוך המסננת, שכזכור הכילה עגבניות, שום, בצל, פלפל חריף, פטרוזיליה וכוסברה, נניח בסירון* על 3 כפות שמן זית, נוסיף מיכל קטן של רסק עגבניות, (הרדוף) חצי כוס או קצת יותר יין אדום, נרתיח ונבשל על אש קטנה עד איחוד והסמכה, והרי לנו בסיס "בולונזי" משופצר, שניתן לעבות בבשר טחון על פסטה, איטריות, פתיתים או אורז, או כ"ספגטי" של פודהיסטים – נבטי שעועית.

דרך הים היא הדרך השנייה (המצולמת בתבנית אלומיניום, כששני שליש מהארוחה כבר מאחורינו) אליה נפנה. למוצקים נוסיף 3-4 כפות אגוזים  טחונים קלות במעבד,(לוז, מלך, פקאן או שקדים או קומבינה. במקרה שלי היו אלו שאריות שקדים ולוז) ועוד 3-2 כפות שמ"ז נערבב והרי לנו "קראסט" בו נצפה 4-6 פילטים עם עור של לברק, דניס, בס או כל דג מצוי אחר.

תנור או טוסטר אובן על 180 מעלות, להכניס תבנית מכוסה כשחם. אחרי 20 דקות להסיר כיסוי להשאיר לעוד 10-15 דקות עד שמוכן.

לפני כעשרה ימים נאלצתי להיפרד ממנה. היא הייתה איתי בכל הארוחות והטעימות, שותפה מלאה בלמעלה מ-40 שנות תזונה. היו לה שני שורשים ובשלהי שנותיה הוכתרה בזהב. באחרונה נבקע בה סדק, ורופא השיניים שלי , ד"ר ירון אבני, גזר את דין הטוחנת להיעקר. האופרציה הקלה עברה בשלום אך חייבה כמה ימי תזונה קלה, קרה וזורמת. ניצלתי את ההזדמנות להרבה אבטיח וגם לניסוי שטח של כל (4) גלידות הדייאט של פאפא אלדו. המסקנה- עדיף להיות רזה (או מרזה) ולאכול כמויות סבירות של גלידות "רגילות", גם מהן טעמתי במקצת.

חיפשתי עוד דברים טעימים וצוננים והילדים העלו את רעיון הגספאצ'ו (ואחד מהם ביקש באופן הומוריסטי שלא אטעה ואכין גסטאפו…), קיבלתי וניגשתי למימוש. המקצה הניסיוני וגם המקצה השני, המצולם, התרחשו כשבמרכזם קילו עגבניות "אשכולות". אם תבחרו בתמר, שרי, שרי- תמר גם טוב, העיקר לבדוק שמדובר בעגבניות עסיסיות וטעימות, השאר יעשה מעבד המזון. (או הבלנדר). באופן הבא:

• קילו עגבניות שטופות ונטולות עוקץ
• בצל בינוני ו/או בצל ירוק
• 2 שיני שום
• 2 כפות פטרוזיליה
• 2 כפות כוסברה
• פלפלון חריף אדום או ירוק (נטול עוקץ, גרעינים ושידרה לבנה)
• כפית מלח אטלנטי (או אחר)

תוספות המתקבלות על הדעת:  פלפל אדום מתוק או צהוב, כמה עלי סלרי.

לקישוט אפשר לקצוץ מעט עירית או בצל ירוק, כמה פרוסות עגבניית שרי צהובה וכמה טיפות שמן זית.

הכול נכנס לבלנדר או למעבד המזון, נטחן היטב ומועבר למסננת מעל קערה. אפשר לסייע לתהליך הסינון עם כף או כלי עץ. משנסחטו הנוזלים. מניילנים את הקערה ושמים במקרר. את התוכן המסיבי יותר לא זורקים חס וחלילה, נמצא לו בקרוב לפחות שני שימושים טעימים כשלעצמם.

לא קל, לא הולך בקלות, הולך יחסית מאוד מהר כשעה 5-6 פעמים בשבוע, אבל מעבר המשוכה מ-3 הספרות אל 2 הספרות, איזור שבו לא הייתי לפחות 20 שנה, מתקרב.   

ניקר לי כבר לא מעט זמן להכין איזה צ'אטני  כהלכתו. פה ושם ראיתי כל מיני מתכונים שדגדגו בכיוון, אולם עד שעץ המנגו של השכנה (של הורי) לא הביא להתפוצצות אוכלוסין בקרב מגירות המקררים, לא נפלה ההחלטה.

ההרכב הראשי, עליו החלטתי מייד: מנגו, ליים ושומשום מלא, כל השאר השתלבו בחגיגה.

• קילו נטו של בשר מנגו בחתיכות של כ-2-3 ס"מ (ללא קליפה).
• 5 ליים (כ-200 גרם) חתוכים לכ-24-16 קוביות מכל ליים.
• 150 גרם תחליף סוכר  (WHEY LOW GOLD)
• כף-שתיים שומשום מלא
• כף אוכמניות או חמוציות יבשות
• כף זרעי חרדל
• 3 מסמרי ציפורן
• מקלון קינמון
• 2 פלפלונים חריפים פרוסים (או על פי טעם)
• 4 כפות חומץ תפוחים
• כף שום פרוס מיובש

הכול נכנס לסיר מתאים, הובא לרתיחה ובושל (תוך ערבוב מדי פעם, שלא ידבק בתחתית ויישרף) כשעה  או עד שמסמיך.

בינתיים מצאתי 4 צנצנות בינוניות נקיות ועיקרתי אותן במים רותחים. את הצ'אטני הכנסתי בעודו לוהט, סגרתי השארתי להתקרר רק אז אחסנתי.

בא לידי שימוש מיידי על יוגורט לצד קבב דג. (ובעתיד נכונות לו מצוות גדולות עלי שולחן וחיך) ככלל סביבת העבודה שלו היא אסיה-דרום אמריקה- עוף- דג.

  זה מסוג המפגשים המאוד אהובים עלי (ועל בני המשפחה). ארוחת צהריים משביעה וטעימה, ללא הכנה, לבד מחניה וקצת כסף, אך בלי זיעה מיותרת. אל מפגש המנגל הטורקי (יגאל אלון 90 פינת קרמנצקי, תל אביב) הגעתי אחרי שנודע לי שמדובר בשילוב מנצח, הבעלים לשעבר של השווארמה שלנו – טורק לחמג'ון, מנחלת בבנימין והרוח החיה הנושבת בגריל ובמטבח – בונדי אברוסי, שעבד גם שם, אולם זכור לטובה עוד מימי סטמבול הפלורנטינית זמ"ל.  עוד נדבך לאמינות (עבורי) היא האקצנט של כל העובדים במקום מהשווראמרייר ועד הקופאית כולם במבטא טורקי. כך שאפילו אני יכול לקבל בהבנת מה את הכשרות ואת חסרון היוגורט והחמאה.

קודם כל מצאתי חניה קרובה ומהירה וללא עלויות. איך שהגחתי מעבר לפינה, בעודי על המדרכה ביגאל אלון, עלה באפי ריח משכר של המפגש בין בשר לגחלים, והנה אני כבר שבוי.

בפנים הזמנתי (לקחת) שני סוגי קבב, ושני סוגי שווארמה, כולם טעימים. ה"הודו" יותר עסיסי ובחתיכות, הכבש יותר הומוגני. (בצילום מימין ההודו, משמאל הכבש)  המנות במגשית לוו באורז בסדר, ואותי שימחו הכרובים בירוק-אדום, פרוסות הגזר החריף והחמוצים, הייתה לי תספוקת "ירוקת" ראויה למילוי מצברים.

בימי המשטר הישן, אין לי ספק שהייתי בוחר באופציה הקטלנית של לחמג'ון טרי  עליו שווארמה. וסביר להניח שכשאגיע למקום חמוש בצאצאי, אשכנע אותם לקחת מנה ולהפריש לי מעשר.

קיבלתי גם קינוח מתוק, ואחרי שסיפרתי שאני אחרי 33 קילו, הקופאית החביבה שאלה "עלה או ירד" אולם בונדי שידע קצת יותר הפטיר "זה לא בשבילך". הקינוח – המאוד מתוק – הוא דלעת שוקקת סוכר ומעוטרת באגוזים וגם הכפית לטעימה שלקחתי הסעירה את מחזור דמי אך היתרה הושארה לבני העשרה.

פשוט מעדן. דיירי משכנות פודהה דורשים שוב ושוב לשוב למתכון הפשוט, הבריא והטעים הזה: 2-3 מארזי ברוקומיני (לאדות ברשת או כלי אידוי 5 דקות, להוציא ולהגיש חם, או אם מיועד לשימוש מאוחר, להכניס למי קרח ולסנן). עד לא מזמן היה יבוא ושיווק סדיר (אם כי לא נרחב) של רוטב פונזו מוכן וראוי.  בשל היעדרו חיפשתי ומצאתי תחליף ביתי ראוי; 

להכנת הרוטב:

• 2 כפות רוטב סויה

• כף חומץ אורז

• 3 כפות מיץ תפוזים טרי

• מיץ מליים שלם (ואם יש יוזו מה טוב)

• כף רסק חריף תאי חלק (סריצ'ה) או תחליף חריף

• כף שמן בוטנים

• כפית שמן שומשום קלוי

• 2 כפות רוטב דגים תאי (נאם פלה)

• כף או שתיים שומשום מלא (או רגיל או שחור או מיקס, קלוי להבזקת על (אופציונאלי). 

אפשר להכין גם עם ברוקולי, באק צ'וי, שעועית ירוקה או צהובה , אפונה סינית או אפונה ירוקה.  

  מתכון מעורר זיכרון בכל בני משפחתי, מכיוון שהיה אחד הפייבוריטים שהכינה דודתי המנוחה, נאה מירוז ז"ל, לפחות אחת לשבועיים לארוחה המשפחתית. נאה הייתה אחת המנטוריות שלי בענייני בישול. לימים גיליתי שהמתכון המשפחתי שלנו עשוי היה להתגלגל מספרו של יעקב לישנסקי – חצילים (1991) שם מסופר על חציל "מיכל" של חיילת לה בישל הכותב במוצב בתעלה (או משהו דומה). חלק מהמרכיבים דומים, אולם בגירסה שלי להלן,  יש שינוי נוסף, משמעותי; החצילים אינם מטוגנים ( טבולים בביצה) בשמן עמוק, אלא עוברים הליך קל יותר וסופגים, עבורנו (כך אני מקווה) פחות שמן.

חציל באלאדי ענק או שני חצילים רגילים.

לרוטב:

• 2 כפות מיונז משובח (או רגיל)
• מלפפון חמוץ (במלח) קצוץ דק
• כפית חרדיז'ון או דומה
• כף פטרוזיליה קצוצה
• כף בצל ירוק או עירית קצוצה
• כרבע כפית מלח
• ש"ש כתושה
• כף מיץ לימון
• פלפל שחור או חריף במידת הרחמים.

מערבב ושומר במקרר במידה ולא בא לידי ביטוי מיידי.

את החצילים אני קולף, פורס לכ-7-8 מ"מ עובי, מפזר על מגש עוטה מגבות נייר, ממטיר במלח ושם בשמש לייבוש והזעה של כשעה. מנגב את הזיעה עם עוד מגבות נייר ומייבש.

מדליק את הגריל.

מעביר במברשת שכבה דקה של שמ"ז על החצילים ומניח לצריבה-פספוס על הגריל, משני הצדדים.

סופג יתרות שמן במגבת נייר (כן, כן למה לא קנינו מספיק…) מניח על צלחת ריקה או על מצע רוקט או עלי מיקרו. שם מהרוטב על כל פרוסת חציל. אפשר להגיש חמים, פושר או קריר.

כשלושת רבעי דרך כבר מאחורי. שליש מאה חלפה, הרבה יותר בקלות ממה ששיערתי אבל לא בלי מאמץ, בעיקר התאמות והמצאות של מציאות המצרכים ותכולתם הקלורית למשטר החדש על פיו אני מכלכל את צעדי ובני מעי.

סימן ה-105 קילו הביא אותי (בשמחה) אל ה"פלסטיקאית", אלית אבני-שרון המרפאה באיור, כדי להצטייד בחזה מוקטן וחזות פיגורטיבית מצומצמת במידת מה.

בקרוב תוכלו להשתתף במירוץ הגדול אחר הכסאות בסעודת המאה. היכונו לחידון הצילחות הראשון!