הנוער הוביל אותנו ל"המבורגר הכי טוב בעיר". כמופקדים על תיק הכתיתות, ידידים של מוזס וחברים של שיטות כלכליות מתוחכמות, לאכול ארוחות מהירות בשעות מוזרות ובמחירים סבירים, הלכנו איתם לסניף בוויצמן פ' יהודה המכבי (מקום שהיה הרבה דברים וידע מסעדות רבות, חלקן ידוע לשמצה).
אפשר לסמוך על הילדים, ההמבורגר התגלה אחראי ומדויק, לחלקנו עם גבינה ובייקון לאחרים טריו של מיני-בורגרים, כשהמשותף בשר בקר ראוי ועסיסי ולצידו טוגנים לוהטים וטעימים, גם הירקות לליווי המארז התוך לחמנייתי (חסה, בצל סגול, ומלפפון חמוץ) היו טובים, מה שלא יכולתי להגיד על תוספת הסלט (במקום צ'יפס) שנראתה קצת רצוצה מתלאות החג. תשלובת העלים (הרבה עלי סלק) לא גירתה אותי ואת שכני לשלוח מזלג.
לסוכה הוירטואלית של פודהה נאספו (חג האסיף, לא ?) כמה ירקות נכספים כדי לפנק את אושפיזי בטאפאס עליו חלמתי מאז מדריד 2008 . כל הניסיונות לפלפלונים והטסת זרעים כשלו, עד שהחיפושים המקומיים, על אדמת הקודש העלו בחכתי (וחיכי) גידול מיוחד של פדרונים (צברים גאים, מתוחי עור וזקופים).
לפלפלונים טעם פלפלי מיוחד. יש להם ארומה קלה של חריפות, אך הם מתוקים, בדרך כלל. עד כה כשלמעלה ממחצית הכמות נטרפה, נתקבל דיווח אחד בלבד (לא בטוח, זה היה כנראה חשש לחריף…) של תופעת "הרולטה הספרדית" כלומר פלפל חריף.
הכנת פלפלוני הפדרון פשוטה, בטאפאסיות במדריד (ובמקור מגאליסיה) הם מטוגנים בשלמותם, בשמן זית ומוגשים עם מלח. לשם הפינוק נטרלתי אותם מגבעולם וגרעיניהם.
המשווק למסעדות הציע גם תירס ("הטוב ביותר שאכלת!"). באופן חגיגי לקחנו ארגז (דרישת מינימום). שיני כל קלח חלקן צהובות ומיעוטן לבנות והוא אכן מתוק וטעים; חי, מבושל (זריז) או על הגריל. בטאפאסיית פודהה הוגש על הגריל מרוח במעט בחמאה, רסק עגבניות טרי, מרוות עגבניות (אוליה) ומעט פפריקה מעושנת ספרדית של LA CHINATA.
במדריד אכלנו פטריות ממולאות, וגם לכך בוצע שיחזור (בייקון קצוץ, שום ופטרוזיליה קצוצים ושמן זית, מעט מלח. בניסיון הבא אולי אוסיף שבבי עגבניות מיובשות)
עוד בתפריט ה"ספרדי" בצלצלי פנינה ופרוסות סלק אפוי, עם כדורי בוקאצ'יני (מוצרלת באפלו) ומעט אנשובי ( מעודן וטעים מאוד) של ORTIZ .
עד כאן הסקירה הרפואית של הפרופ' פודהה מהמחלקה לאושפיזין לילה.
עם תחילת השנה עלינו לטובה הגיע מועד חשיפת מספר מוצרים נהדרים שיבואו לידי שימוש בסוכות המתקרב.
העץ של השכנים לא תמיד ירוק יותר, אבל כמה עצי מקדמיה שממטירים המון פרי מעבר לגדר הביאו אותי לאיסוף, קילוף ופיצוח האגוז הקשה והטעים הזה. המפצח השוודי היעיל מאוד יפצפץ בקלות גם את האחים הגדולים, הפקאן והמלך.
ברומא התנהג כמו רומאי, באוגוסט חלק גדול מהרומאים נוטשים את עירם, בעיקר מסעדני איכות. לפי הכלל לא היינו צריכים לבוא בחודש שכזה. למרות זאת, סוף השבוע המוארך (ומוערך) שלנו לא סבל יתר על המידה מהתנהגות נלוזה זו של החופשים הנוטשים.
את היופי המאובק וההיסטורי שלה לא איבדה רומא גם בחום אוגוסט, כך שניתן היה לשוטט ברחובות בנחת, עם נחילי התיירים, לאכול פה ושם גלידה טובה כ- SAN CRISPINO אבל לא מרגשת כמו פעם (הרמה בארץ ובעולם עלתה מאוד בעשור האחרון). טעמנו כמה פיצות דקות, בחלקן מהמומלצות ביותר (BAFFETO2 ?), והתוצאה, גם ללא זלילות מוגזמות (2 פיצות לשלושה בוגרים) – שמנונית עם תגובה קדם/סף – צרבתית מאוחרת. טעמנו עוד גלידות ופיצות, ללא צורך לכתוב הביתה…
הכיף הגדול היה כתמיד שווקים וחנויות. לאיטלקים, כמו עמים אנינים אחרים באירופה יש תרבות אוכל שורשית וכבוד למוצרים שהם אוכלים ומאכילים, כך שהבסיס טוב ואיתן, ירקות ראויים גבינות טובות וכיו"ב.
ברובע טראסטוורה (TRASTEVERE ) המאוד צפוף והומה מתרכזות המון מסעדות ורבבות תיירים, יש בו יתרות "אופי" ובעבר הצלחנו פעם ונפלנו פעם בבחירת מסעדה. תחקיר השתא הובילנו ל- SABATINI וההזמנה מראש הוכיחה את עצמה ביותר. ישבנו בחוץ, שולחן ראשון צופה אל הכיכר PIAZZA SANTA MARIA (המרכזית ב"שכונה"?) עם הופעות המוזיקה והג'אנגלרים וכל ההתרחשויות, כולל תחושות שביעות רצון לנוכח מבקשי המקום במסעדה שנאלצו להידחות…
הלכנו על מנות מוכרות וחביבות שכללית לא אכזבו : אנטיפסטי רוסטיקו, קאפרזה, פרושוטו מלון, פטוצ'יני-פורצ'יני (סתמי) וספגטי וונגולה (צדפוניות) חביב. העיקרית דג (SEA BASS) כקילו וקצת לברק ימי חבוי במלח; טעים, עסיסי ונטול עצמות ועור (בידי המלצריות המיומנות), על הפילטים הבוהקים זירזפו מעט שמן זית, כמה פשוט ככה חבל"ז. רשמתי - מנה נהדרת בסגנון עדות הפודהה, לשחזור בבית.
מי שעיתותיו ומעותיו בידו ראוי לו לסור לבקר במעדניית העל של וולפטי, חנות לא גדולה ודחוסה בכל טוב ארץ המגף. מקבלים הרבה טעימות (בעיקר עם מראים רצון וכוח קנייה) ואפשר לצאת עם פרושוטו, מעושנים, גבינות, שמנים (טרטופו), בלסמי, יינות ועוד הרבה. VIA MARMORATA 47 קצת מחוץ למרכז אבל שווה!
על יד אחת אפשר לספור את המסעדות אצלנו, המדקדקות בפרטי הצילחות בהצלחה, כפי שעושה השף של פושקין וצוותו. שבת בצהריים זו העת בה מוצעת במקום העיסקה הקולינרית הטובה בארץ! ארוחה עיסקית בת 3 מנות (+מקדם-חיך ) ב-129 שקל ! מוקפדת איכותית, טעימה ובכל צלחת המון מרכיבים מהמטבח העילי.
התחלנו (עח"הב) בקונסומה עגבניות צח, קטנטן ומרוכז עם ירקות אביביים, אפילו שהיינו בעובי הקיץ. ופצחנו בהמשך:( 3 מנות לכל שלב) מהסלמון המעושן (בכלי הנפתח ו"מקטר" את שארית העשן) המצויין עם ביצי סלמון, וקציפה גבינתית/שמנתית מעושבנת קלות, מרק שורשים עם טורטליני וביצת שליו טרטר עגל עם פרמז'ן אנשובי וקרם פורצ'יני, שהכי פחות התחבר לאמירה מדוייקת (ואולי היתה המנה היחידה שלא היינו לוקחים בביקור הבא…)
בעיקריות היה ריזוטו אפונה וירקות מעולה, צלעות טלה עם קוסקוס זעפרן וקרם שורשים וז'ו (רוטב- מיץ, לא יהודי…) נענע , מנה טובה מאוד. אבל השיא מבחינת חיכי הגיע דווקא בפילה הדניס עם ספגטי עשבי תיבול ובעיקר ברוטב הכתום, החמצמתוק של שמפנייה-פסיפלורה.
אהבתי את השימוש העונתי בפסיפלורה וה"עיבוד השבבי" שניתן לכ-8 ירקות שונים בהגשת כמה מהמנות.
ראויה להזכיר – סלסלת הלחמים המשובחת עם הפוקצ'ה הייחודית בצורתה, וגם את הקינוחים הטעימים: פנקוטה קוקוס ושוקולד לבן, מנגו ופסיפלורה וטוויל קוקוס אדמדם (למעלה) וברולה כוכבי אניס מעודן עם סורבה פטל וקישוטים (למטה). לגמתי יין קינוח חביב מאוד של ויתקין וצ'יפרונו גם בלימונצ'לו. מאוד מומלץ!!!
בשיטוט ממוקד ראיתי מנה חביבה של צ'יפס עגולים וזהובים מעוטרים בכוסברה ומוגשים לצד קערית טחינה סגולה מסלק. רשמי הסיור- באתר בינלאומי- היו ממסעדת AL-FALAMANKI מרובע אשרפייה בביירות. זכורה לי גם מנה של איתי שליו שהייתה רצופה במגוון טחינות צבעוניות, אחת מהן סמוקה אף היא.
