FOODHA'S GOURMET DIET

מקום מאוד דינאמי, מחניודה. שנה וחצי וכבר ותיקה כאילו איתנו המון זמן. קצת אחרי הסערה הגדולה של (מקומות להשגה) בקיץ ובדיוק על סף מה שאמור להיות סערת החורף הראשונה ניצלנו סגירת עניינים חשבונאיים וקבענו על הבר-שף של אסף גרניט.

עלינו על מושב ראשון של משמרת ראשונה, החל ב-7 בערב עם זוג ידידים שהתפתלו בפקקי איילון, כך שהספקנו להגניב לקרבנו איזה טונה צרובה חביבה בטרם החל מסע הטעימות הרשמי.

ממקום מושבנו על סף המטבח (עם אסף) זכינו לראות את ההתנהלות המתוזמרת בדיוק רב, את יכולתו של השף (אחד מש-3 הבעלים) להריץ את מטבחו הקטן במקום אך הגדול בביצועים, ללא נפילות והרמת קול, במשך כל השעתיים וחצי ששהינו במחיצתו.

 החמישייה הפותחת (1 טבחית + 3 טבחים+ 1 שף) במטבח מתנהלת כאמור במרחב מצומצם, בדינאמיות ובאווירה נעימה. ספרנו רק מנה אחת שחזרה למטבח (רמת עשייה של אומצה). מידי פעם, בתכיפות ראויה לציון הם מתכנסים במרכז המטבח – בדיוק כמו שלפעמים במהלך משחק עושה חמישיית כדורסל-  זורקים איזו בדיחה או קריאת עידוד פנימית ומסיימים בהשקת צ'ייסר עם משקה שקוף…  למרות תכולת האלכוהול העולה וגוברת במהלך הערב, ואולי לנוכח האדרנלין – נמשך התיקתוק המופלא של עבודת המטבח.

שתינו יין הבית שלנו (ריזלינג גרמני) וגם השף התכבד ונהנה והמשכנו ביין הבית האדום החביב מסוסון ים. זכינו לצנצנת מוגדלת של אחת ממנות הדגל, ואולי זו שבראש התורן – הפולנטה. המשכנו בנתח לוקוס ופירות ים בריזוטו שחור, ראויה לציון מיוחד, לחיכי, דווקא האתנחתא  עם הפיתל'ה (במעטפת נייר) החופנת גרסא המקומית ל"מעורב ירושלמי" – שקדי עגל עם עמבה לימון ויין. שפתיים ישקו! לצידה שקית (פוליאתילן, לא ניילון) עם פלפלונים חריפים וקורנישונים. עם יד על הלב – לא הייתי בוחר במנה הזו, אבל במסגרת הזו (שנכפתה עלי) טעמתי ונכבשתי.

היה טעים ומרתק ואחרי כמה מנות שהגיעו מי בצלחת ומי בכף, עברנו לנוהל משותף: פלטת "בשרים" צלויים ותבשילים. על קרש עץ רחב.

הארוחה נחתמה במגדל בבל תלת קומתי; בפנטהאוז התגורר מלבי, בקומת הביניים תשלובת מאוד שוקולדית , ובמסד בסבוסה, תאנים, קצפת, גלידת טחינה. שמחנו מאוד שאת הלילה אנו חותמים בתנומה בעיר הקודש.

שתי הערות לתיירות עולי הרגל: 1. מתחם ממילא מקסים ומחבר יפה בין ירושלים של חול לירושלים של זהב, גשר כלכלי בין מערב למזרח, בין חדשה לעתיקה.  מלון ממילא (בו רק סיירנו) אף הוא ממוקם היטב ונראה מדוגם בבוטיקיות מהודרת. 2. מוזיאון ישראל המחודש מקסים, התערוכות באגף המודרני ברמה בינלאומית גבוהה.

עברתי הבוקר בסביבת שוק הכרמל. לא יכולתי שלא להעפיל במעלה הרחוב כדי לבדוק מה חדש ומה ישן ומה נשמע בכלל? עצרתי למאקיאטו כפול ב"הבסטה", הפעם בלי אויסטרים.

רכשתי טחינת קארוון (תכלת) טרייה (בציר נובמבר 2010) ב-10 שקל לחצי קילו. גבינת אורדה אצל השמאים וקצת "ירקות אביביים" – במיה מדוגמת ואפונה שיחד עם עגבניות שרי-תמר קצוצות התקפצו במחבת והתחברו למנת ירק לצהריים.

סיפורנו מתחיל בתועפות ריחן בלתי נחוצים לאיש שנמסרו לי להמשך טיפול. מכיוון שנערי אוהבים לסובב פסטה על מזלגם, לא איבדתי עשתונות ונעזרתי במעבד המזון. שני (עלים) צרורות ריחן (בזיליקום) כמה כפות פרמז'ן, מעט מלח, 2 כפות צנוברים, נכנסו לסחרור וטחינה כשאט אט נוסף שמן הזית, עד הסמיכות הרצויה והצבע הירוק העמוק עם הניחוח החביב.

הפסטה הוטבלה ברותחין ל-3 דקות, בינתיים הוקפצו רצועות זוקיני צהוב-ירוק וקישואים צעירים יחד עם פרוסות שום בווק עם שמן זית. כדי ל"סגור" את הארוחה מהבחינה החלבונית נוספו קוביות של פילה עוף כבוש בלימון ועשוי על הגריל. ממעל הומטרו צנוברים קלויים.

המילה האחרונה בשנביץ' הוט פסטרמי ( NY ) חם, עסיסי ומחובק בלחם משובח, הוגשה לנו על הבר של דלישס דלי בשוק"ה מקורה בנמל ת"א.  לקחנו את המוגדל (55 ש') המוגש עם חרדל-מיונז שעומד ברקע יחד עם צמד קורנישונים מתקתקים. (אני מעדיף מלפפון חמוץ ומלוח יותר וגם חריף). אבל המנה נהדרת וטעימה. מפעילי הדוכן מהללים גם את סנביץ הסינטה וההמבורגר שלהם, אך הללו טרם עברו דרך חיכנו.

מי שרוצה, יכול לשתות גזוז או בירה, אני העדפתי לרכוש בקבוק בחנות ("הכרם") הסמוכה לקבל גביע וליהנות מפריורט סולנה שהשתלב בחגיגה.

בדרך החוצה חתמנו בגלידה משגעת (וניל עוגיות) מ"מכונה אמריקאית" בדוכן הקפה של הירזינים. מי שאוהב את הגלידה בטאפאס אחד העם, יאהב גם את זו – 10 שקל לכוס.

ארוחת ערב חטופה שראויה לשחזור, כך גם סבר הצופה והמדריך הנאמן.

שבת שמשית עם אורחים. על הגריל קבאב ופילה עוף כבוש בלימון ממטבחו של פודהה. כל השאר ממטעמי ידיה של הייאם ממייסר: קובה טריים, סיגרים גבינה וזעטר, עלי גפן, צ'פיחה בשר, מטבוחה, לבנה, חומוס, טאבולה, פריקה, מג'דרה. הכול תוצרת בית וטעים טעים. אורחינו החביבים שבעו נחת. ואנחנו תקווה למזרח תיכון שופע אוכל נהדר.

שמחנו מאוד להתכבד בקינוחים שהביאו ידידתי שרון וב"ב; סלט הדרים ורימון מפואר ועוגת זברה משובחת! שתינו בהנאה יין BAR של אבינועם בר, היקב הקרוב ביותר למשכנות פודהה בעבר הירקון הצפוני!

החורף ( או לפחות העונה הכרונולוגית) הינו מועד נכון להתהדר בפירות הדר. לאחת הארוחות האחרונות על שולחני פרמתי פומלה ("לבנה")משובחת (של דוכן התירסים משוק"ה) מבקבוקיה, הוספתי תפוז אדום (יבש יחסית ועסיסי של בן-דור) קצת "נתחוני" מיכל מהעץ המשפחתי בחניאל , ביססתי אותם מעט במיץ קלמנטינות שהגיע לפרקן, עיטרתי בשני חצאי פרוסת אננס וקישטתי בפטל (משעל).  עונג לחיך. 

על הסכין - משחיז על המדרכה

העגבניות קימרו גבן קמעה וסירבו להיחתך וכמותן שאר ירקות ובשרים. מן הראוי לדאוג להשחזת הסכינים. פניתי ליובל גורביץ, האיש-והאופנוע. הוא רוכב על הרכב הדו-מנועי, מגיע ומפעיל במשיכה את אבני המשחזת. ביקור ביתי שכזה משתלם כשיש כ-10 סכינים  ומעלה. יובל הוא איש מקצוע. והסכינים מחדשים להבם כקדם ואצים לחתוך עניינים כמו פעם. בשיחה – תוך כדי – שמעתי שהוא מבין גם בעצים פירות גידולים,גם מעברו הקיבוצי (גינוסר) וגם מטיולים חובקי עולם.  ולמי שלא שמע הוא גם רוקיסט וזמר, שהוציא שני אלבומים ומופיע מידי פעם.

אנטרקוט מבכירה לפני

וכשהסכין ראוי יוצאים לצוד בשר. הרבה קצבים הם ידידים טובים בעולם שמחוץ לפייסבוק (חלקם גם וגם ). יש בינינו הבנה והערכה הדדית ואני מניח שאני לקוח רצוי וטוב. כדרכו של עולם אני תמיד מוכן לנסות ולרכוש ידידים נוספים, בעיקר אם מנפנפים לי בפרות קדושות או לפחות נתחים משובחים של מבכירות.

אחרי: לב משמאל, קצוץ למטה, שומן למעלה, השמחה לעורקים

לפיכך הצטיידתי באנטרקוט הנ"ל בסכין המושחזת וביצעתי בהם "עיבוד שבבי" כך שבתום הניתוח נותרתי עם לב האנטרקוט, עם המבורגרון קצוץ עבה, שמנמן כהלכה ומערום שומן (שנשלח לאישפות).

לעורבים הייתה שמחה וצהלה, (אפילו שזו שכונה מערבית לה). הם מאוד אוהבים אגוזי פקאן, ובעיקר להשליכם מחוטי הטלפון  על המדרכה והכביש על מנת לפצחם. ברחוב הסמוך למעוני פסעתי לי מעדנות, (כלומר בנחת תוך שאני חושב על המעדנים שאכין לארוחת הערב..) הימים היו ימי הסתיו המתבושש וליתר דיוק יום רביעי, שבו אמורה העירייה (מחלקת התברואה) לאסוף את גזם העצים, השיחים והמדשאות.

בלי שום אורבים או עורבים, הבחנתי במערום טרי ובריא של ענפי פקאן. ניחוח העלים החיצוניים, הבשרניים והשמנוניים, העוטפים את הפרי עלה בנחירי, בדיוק כמו לפני 40 שנה בכפר חיים מתחת לעצים המעטירים של סבתי וסבי האהובים.

התעצבתי לראות שבעלי הבית והגנן השליכו את הענפים עם מאות פירות בשלים בדיוק לפני איסוף. מכיוון שלא היה באמתחתי שקית או כלי קיבול נטלתי חופניים ביד ושבתי בשלום לבסיסי.

במחשבה מאוחרת בהמשך היום, אמרתי שבמידה המערום יעמוד עדיין במקומו, בשובי לפנות ערב לא אתן יד לבזבוז. וכך היה (העירייה לא הזדרזה בשבוע הזה וגם השכנים לא ממש מילאו כיסיהם…).

בקרוב ישובו הפקאנים – קלויים למטרה – לראש המערום, הפעם של הסלט. 

וכעת, בהופעת אורח – אחי. פודהיסט מאמין, האח הכי יפה והכי אופה בשרון ובכלל:

 "לאחר המלצה כ״מופיע זמן מה ב- To Do List" של פודהה, הוחלט לבקר במעוז הבקר הרחובותי ״מו ומו״.

קצבים קצבים בואו הביתה

ראשית ההזמנה דרך ClickATable הייתה מאוד נוחה וקלה, כשהגענו ב-12:20 נראה היה שההזמנה הייתה מיותרת (רק עוד 4 שולחנות היו תפוסים) אך עד מהרה המסעדה לכל אגפיה (מרפסת שהיא גם איזור העישון, ועוד חלל פנימי) הייתה משובצת בקרניבורים.

צוותנו למלצרית מהזן המשובח, כזו שנותנת תחושה שהיא ממקימי המקום, בחרנו בארוחות עסקיות הכוללות לחם פציח במידה, זיתים.

סלט עם ויניגרט (צוין ע״י החוגגת- כמעט מתוק מידי),  

ועיקרית שקובעת את המחיר.

נעננו להמלצת המלצרית להזמין נתח קצבים עם פטריות ושמן כמהין על מחית פולנטה עם פפריקה חריפה מחבל הבסקים, המנה פתחה תאבון והראתה למה הקצביה/מסעדה מסוגלת.

קבב טלה וקבב עגל על צ'זיקי - צ׳ופר מהמטבח

לעיקריות בחרנו אנטרקוט 400 גרם וסינטה 400 גרם שניהם מבשרים מיושנים היטב עם טעם מצוין, תוספת של פירה על בסיס חמאה/חלב או צ'יפס (יותר כמו קוביות תפו״א בתנור)

שאלנו על מקור הבשר ונאמר לנו שיש להם מספר מפיצים.

תמחור העסקית כדאי; 98 ₪ במקום 158 לאנטרקוט בערב – מנה מאוד יפה גם לגדולים מעימנו

 ממליץ גם למי שלא ״במקרה״ בעיר, כאופציה למסעדות הבשר – ובמיוחד לצהריים מרפד ונעים…"

הבוקר נפתח שוק האיכרים המקורה והקבוע. ריכוז בוטיקי-בונבוניירי של קוביות איכות המציעות ירקות, גבינות, יין, בשר, דגים, נקניקים, לחמים, אוכל מוכן, שימורי עילית מהעולם, מיצים ופירות (הכול ב-10) קפה ואספרסו (ב-5 שקל) ויש גם המון מקומות לשבת ולאכול, פינות לראות את הים ובכלל איזה כיף לנו שיש עוד מקום נהדר להתברך בו ולקחת את עצמנו עם ובלי אורחים מחו"ל.

אל תידג – יש יד טובה על הדג

האמת שכל כך שמחתי והערכתי את המבצע של היזמיות והארכיטקט (שיר הלפרן, מיכל אנסקי ורועי חמד), עד שנטלתי פסק זמן והגעתי ב-10 וקצת עם בקבוק מנותז, ברוט של טירל, יקב הבית שלנו. חנות היין עדיין לא הייתה מצוידת בגביעים ראויים, אבל ללגימת הלחיים גם בכוסות החד-פעמיותשמחו להצטרף עוד שותפים מכובדים לפרויקט, יורם ירזין ושרי אנסקי ורבים וטובים מאוד.

שרי אנסקי התרגשה מהאירוע, כמעט כאילו הפכה לסבתא, ופתחה "בסטונת" קטנה לכריכים משגעים של דגים (תחת הכותרת שרי הרינג…) טעמנו סרדינים משובחים עם חמאה ובצל קצוץ בבאגט מלחמים. האספרסו מהרולס-רויס האיטלקי הדנדש היה נהדר, הצטיידנו בירקות ועוד טובין, איחלנו הצלחות לכל בעלי הדוכנים ומפעיליהם, כולם חדורי תשוקת השוק החדש, וכפי שנראה שוב נשוב לטעום ולבלות.