FOODHA'S GOURMET DIET

למעלה מ-20 איש צפויים על שולחנו של פודהה עם פרוס סעודת פתיחת תשע"ב, שעוד לא התחילה וכבר שואבת את כוחותי , במסגרת ההכנות .

ארגזי (קרטונים למען הדיוק) הירקות הגיעו אתמול ונכנסו למעגל היצירה. התכנון האסטרטגי מכוייל לתפריט הבא: עופות (נטולי אנטיביוטיקה) וברווזים יעופו מהמושב, פשטידה ואורז תספק חמתי היקרה, האחיינית החמודה תנפיק מרנג לימון, הגיסה והדודיחוס ינחתו ויביאו עוגות תפוחים, אם הגיסה תפיק ריבות מיוחדות להטבלת התפוח (אורליאן של בן דור), ויהיו אולי עוד הפתעות, יינות מפה ומשם.

אצלי מתרקם סלט קינואה- חיטה-אורז בר עם סלק, בצל ירוק, שבבי מקדמיה וגרגרי רימון. סלט עלים בייבי-מיקרו- גרגר-רוקט-חסות- נבטי חמניה בוינגרט עשבי תיבול עם שפע זרעונים קלויים. אספרגוס מאודה ברוטב שמן גרעיני דלעת, חומץ פטל מלח וניל ועוד. ובראש שמחתי ומציץ בפנטהאוז של הארגזים – פלפלוני פדרון נטולי גרעינים, אך מלאים בגבינת פטה ועגבניות מיובשות, עם שמ"ז בתנור . קציצות הפרסה כבר מטוגנות והסרדינים זכו כבר לכיבוש נאור.

שנה דבש, שפע בריאות ושמחת חיים!

לכבוד התקליט החדש של יהודה פוליקר שמתבזק (מלשון בוזוקי) לי במטבח יומיים, להלן מנה דשנה, מלאת כל טוב , הדורשת הכנה לא מועטה, אך מנגד אין בה תועפות של פחמימות.

הכנות:

2-3 חצילי באלאדי קלויים בגריל, קלופים ומסוננים.

4-5 פלפלים אדומים קלויים (באותו הגריל) קלופים ומגולענים. (אם מכינים ערב מראש אפשר לפרוס עליהם 2 שיני שום, קצת מלח, 2-3 כפות שמן זית, מלח עבה וטוב וכף בלסמי משובח)

ציזיקי – 2 גביעי יוגורט סמיך, 2 שיני שום כתושות, כף-שתיים שמיר,מעט אורגנו או מיורן, כמה גבעולי בצל ירוק ו-2 כפות שמן זית, לערבב-לקפל.

8 כפות של קוביות גבינה יוונית  (פטה/בולגרית) 

ההרכבה:

עורמים על 4 צלחות או קעריות גבעת חציל, על כל גבעה מפזרים קוביות פטה ומכסים בקרעי/רצועות פלפל אדום. למרגלות ההר מושחים ציזיקי (כמו בצלחת חומוס). ולבסוף מסיימים בכפית ציזיקי על הפיסגה. מזרזפים עוד מעט שמן זית ואומרים ברכה.

חבר המליץ על חומוס חדש בשכונה (נאות אפקה). במרכז המסחרי באתר בו שכנה פיצריה ישנה מסעדונת בשם "כספי" (לא מה-NBA). נתחיל מהסוף, החומוס (עם טחינה) היה בסדר גמור, עם הרבה טחינה גם בחומוס עצמו וגם מסביב. אני מעדיף אותו קצת יותר גס ומעט יותר חמוץ… (את המסבחה והפול עדיין לא ניסיתי….) אבל בשאר האגפים היה חביב מאוד לארוחה קטנה, למי שמנת החלבון מהסוג הבשרי אינה מחוייבת המציאות לאותו הרגע.

יש תפריט די מגוון שממנו דגמנו פלפאל ירוק חם וסביר (על טחינה) כרובית צלוייה עם גבינה מפוררת, עגבנייה ומעט עשבי תיבול  שיצרה מנה קלה וחביבה ומעוטרת צנוברים, שהיתה הפתעה נעימה וטעימה. ולצידה סלט עגבניות (2-3 סוגים) עם פירורי (פטה?) טבעות פלפל חריף(גם לי היה צורך להוציא את חלקן) ,צנובר, נענע, ובסה"כ סלט מקסים שבהחלט בקרוב יהווה אופציה להביא את מכלול התא המשפחתי.

לקינוח המליץ המלצר (שאולי רק התחיל בעבודה, או לא אהב לקפץ במעלה המדרגות ולפיכך הביא עלינו מעט עיכובים בדרך אל הצלחות והחמוצים) על קרם מהלבי, שאכן היה שיחוק מתוק. כשמו – קרם מהלבי עדין עם הרוטב האדום-סגול וקוקוס קראנצ'י מעל. עם שני דיאט ספרייט וצמד פיתות הגענו ל-92 שקל. נחזור.

לכבוד התיכוניסט שעובר בבוקר לרשות מערכת החינוך, "שתלתי" צילום של סלט חינני. כמה פרחים שזורים בצלחת הסלט כדי שתהיה שנה מגוונת. הפרחים שנראים כמו ציפורן אכילים לחלוטין, אין להם טעמי לוואי (כלומר אפשר לאכול יחד עם שאר המרכיבים) על הערך הקלורי אינני יודע אבל הויזואליה חוגגת. משווק (למסעדות ומוסדות נבחרים) על ידי עלה עלה.

תניה ואסף נישאו השבוע. זוג צעיר ותוסס שהביא את המשפחות, והמון חברים נמרצים ומוכשרים לנקודה מקסימה בין בית שמש לירושלים. בני הצעיר סבר שמדובר במותג קפה חדש ורענן  "נס הרים". למרות הפקקים והמצב שמחנו לנטוש את לחות מישור החוף לטובת אוויר ההרים הצלול.

לא על אוכל יין אספר (הכול היה מצוין) וגם לא על שאר המבחר האלכוהולי שזרם בעת הברכות של צמד האוהבים מתחת לחופה ובמהלך המסיבה, ובעיקר בשירים המקוריים ששרו החברים מהמושב והטייסת, מפה ומשם.

החתן החליט לפנק את אורחיו ולייצר ליין בירות.(תחת השם MURKES BEERS ) ולא סתם בחר בסוג אחד,אלא הפגין יכולות בלא פחות מ-4 סגנונות בירה, אייל אנגלי בהיר, סרבסה מקסיקנית, אייל דבש בלגי בהיר ובירת חיטה גרמנית.

כל הבירות היו טובות (למרות שאני מומחה קטן מאוד) אך לגבי הסגנון הגרמני WIZENN אני יכול להעיד שהוא הטוב ביותר שטעמתי תוצרת ישראל. כך שמבחינתי אסף יכול, במקום לעסוק במקצוע או שניים שכבר יש בידיו, להתמקד בתחביב המקצועני.

מזל טוב  !

חבל שזה לא היה שנה שנתיים קודם. אחרי שכבר ידעתי שמדובר במסעדה ראויה ביותר, המלצתי עליה ורכשתי לא פעם באטליז התל אביבי, השבוע סוף סוף הגעתי לרחוב הרצל פינת גאולה ברחובות לצהריים של פורענות. מצעד בשרים ומנות נהדרות.

עוד מימי גרעין אורטל, זכורה לי רחובות כאתר ייצור ושילוח של חומר אנושי משובח, ואותו רושם נותר מהתבוננות הן בקהל הסועדים במקום והן בציבור המלצריות. המרקם והרקע החקלאי-מדעי ניכר לחיוב.

המיקום, ברחוב הראשי של רחובות. HIGH STREET ישראלי טיפוסי עם כל החנויות ומעט החן המקובל. המבנה עצמו יפה, מקושת  ולא מקושט מידי, רצפה נאה, חללים מרווחים, אווירה נעימה ביתית, ממש לא תחושת פאר או התיימרות. באחד החדרים האטליז ומקרר יישון הבשר להתפאר.

על איכות הבשר ואיך פרקנו אותו, מייד בהמשך, וכאן לא היו לי הפתעות. שמחתי לגלות שמישהו במטבח או בצוות ההיגוי יש לו יד טובה וראש במקום.  קודם כל עוד אנו מכרסמים פלוט-באגט חום וטרי ונוברים בסלטון חסה חביב, הבחנתי במלצרית נושאת צלחת פדרונים מטוגנים (32) . מיידית הזעקתי הסברים. משיחה עם הדרגים הבכירים במקום נודעה לי פיסת היסטוריה מקומית: מו ומו היו הראשונים שחיפשו, דחפו, ביקשו ובסופו של דבר קיבלו, טיגנו והגישו פדרונים "צברים". גם אצלם היה זה אחרי חווית חיך בלתי נשכחת בחצי האי האיברי. (עוד סיבה שרק בגללה הייתי מגיע לכאן מזמן סמוך לבכורה בירוק…).

מובן שהזמנו קיבלנו והתענגנו על טוגני פדרונים. כדי להעצים את החוויה ובמקרה סעדו במקום גם עמית שוורץ החקלאי ואיש הזרעים שהביא את זרע הפורענות לשולחנותינו וגם אסי שמגדל בפועל את הפלפלונים ועוד שכיות חמדה. שמחתי להחמיא להם ולברך את מעשיהם והמשך פעילותם. במהלך ארוחת הצהריים, הבנתי גם שאנשי "מו ומו" משתדלים להיות חלוצים ( או שפני נסיון) בכל מיני יוזמות מזוניות, וכך גם היו מהראשונים להגיש במסעדה ובאטליז את העוף האורגני הטרי של אריק מלמד (מכפר הנגיד), גם הוא ביקר במסעדה. חלוציות, נאמנות, יחסים טובים בין ספקים ולקוחות הם עוד סימנים טובים.

נשוב לצלחות ולאוכל במסעדה: כבד עוף קצוץ (ומטגן בשומן אווז…) עם ריבת בצל ודובדבנים חמוצים (32)היה פתיח מצויין, לצד מגוון נקניקיות משובחות על נזיד שעועית,(56) אבל שיא העונג היה דווקא בסלט הקישואים הקיצי (36), קישוא טרי (המגופררים) שהצלחנו לגלות בו לבנה , קוביות לימון כבוש, קוביות צנונית, שבבי גבינה ושקדים ובסך הכל סלט רענן ונהדר, שהובהר לנו שאת כל מרכיביו (כולל לבנה ולימון כבוש…) מכינים מ-אלף ועד תו במסעדה! סלט חובה לשחזור במטבחי פודהה…

כצפוי גם הבשר לסוגיו היה נהדר: סינטה טוסקנה (פרוס) אדום – חלום (148), קבב טלה (56) עסיסי על ציזיקי ואנטריקוט על העצם (138).

בקינוחים מצאנו חן בקערית הקדאיף עם מלוא הקצפת (והמכסה) תפזורת הפיסטוקים וקצת דבש(?) שהיתה אתנחתא לא מתוקה מידי לסעודה נהדרת. אספרסו מעולה של אווה (חיפה) הוכיח שוב שהסתמכות על מקורות מקומיים משובחים היא בדם של מו ומו.

לכל האוהבים והנאהבים יום נעים וטעים.

זו העוגה הלבבית שהכינה חברתו המקסימה של בני הצעיר

הערב תוגש ברוסאס, (ROSAS)) צפון ספרד הארוחה האחרונה, סרביס הסיום של אל-בולי.7 שנים שאני מנסה להגיע ולאכול באל בולי, EL BULLI . כנראה המסעדה הטובה בעולם (לפי מדדים שונים) ובוודאי המשפיעה ביותר בעשור או שניים האחרונים בעיקר על הקצה החדשני של מסעדות העילית והשפים העדכניים בעולם. פראן אדריה (יחד עם אחיו אלברט, שותפו ג'ולי סולר וצוות הפיתוח) הוא חוד החנית של האוונגרד הקולינרי. לא מעט השוו אותו לדאלי, (שביתו מצוי בסמוך). אמרת גסטרונומיה מולקולארית, הפתעות וקונצים פיזיקאליים הטובים (כמעט) לכל לשון, שעשועי מצבי צבירה ; מוצק-נוזל-גז –  אמרת פראן אדריה בגדול! 

באגט בטעם תפוח ומרקם ספוגי-אוורירי עם קרם (ברד) מוחיטו - סנדביץ'

למי שלא שמע או הכיר את התופעה המיוחדת, הממוקמת בקצה דרך עקלקלה בנוף הררי מקסים על פינת חמד בסמוך לחוף הים, אספר שהמסעדה, במתכונתה הסופית פעלה בצורה של ארוחת טעימות אחת קבועה ובה בין 27 ל-45 "מנות" קטנות אך מרוכזות, מאתגרות ורבות טעם. המסעדה שירתה לקוחות בארוחה אחת ליום -5-6 ימים בשבוע במשך חצי שנה בלבד! בכל סרביס עד 50 איש. כלומר רק 8000 איש יכולים היו לסעוד על שולחנה מידי שנה. כמות ההזמנות הפוטנציאליות נעה (על פי התקשורת) בין 200,000  ל-2,000,000 דורשי מקום בכל שנה (לפחות בעשור האחרון…). 

פיצוחי CALA MONTOJOY - בוטנים ופיסטוק

כדור גורגונזולה קפוא בקוטר 15 ס"מ, מאובק מוסקט, שבור ואכול

כאמור, זו הייתה, שנים ארוכות, המסעדה היחידה שמאוד רציתי לחוות ולאכול בה ולא הצלחתי… הפעלתי בעלי יקבים בספרד, פניתי בצר לי למי שאני מכיר מבכירי המסעדנים והשפים מהארץ והעולם, עמיתים מעולם הצעצועים, ידידים בעלי קשרים בספרד וכנראה שגם נסיך אנדורה השתדל עבורי. מובן שניסיתי גם בדרך השגרתית, משלוח אימייל במועד השנתי היחיד (אוקטובר) וטלפונים אין ספור (לביטולים אפשריים).  לפני כשנתיים עת סגרתי 50 פתח בכורי כמה עשרות(?) תיבות גימייל כדי לנסות והגדיל את סיכויי ההצלחה אולם גם בזאת  לא נושענו. 

צמר גפן סוכרי מושטח כספר ובין הדפים פרחים ועלים, כל ביס טעם וריח משלו

roses with ham won-ton and melon water לא ברור מהתמונה...

ב-2007 יצאנו (במקרה?) לחופשה באזור, המאוד יפה כשלעצמו ובנינו על האפשרות שנהייה במרחק כמה עשרות דקות נסיעה מהמסעדה ואולי מישהו יבטל. צלצלנו בתקווה גדולה שלושה ימים רצופים ב-3 אחר הצהריים, אבל גם כאן התאכזבנו. 

גפרורי סויה עזי טעם עם "גופרית" זהב

האמת, די נואשתי מהניסיונות. כמה שפים ומסעדנים בארץ הביעו דעות מעורבות על אל בולי, רק רעייתי עוד חייגה פה ושם למסעדה בתקווה. לפני כשנה קראתי בצער שהמקום אמור להיסגר השנה ולהפוך (ככל הנראה) לקרן מחקר קולינארי (או משהו דומה) ב-2014. כך שהמרחק ממני ומהבולדוג כמעט והפך לבילתי ניתן להשגה. 

עלה נורי עגול (רביולי עלאק) ובתוכו פלח לימון על מצע שומשום שחור

אך אשראי וטוב לי,  אחד החוטים שנשלחו לפני מספר שנים נתפס ונמצא המקום, 10 ימים לפני תום המועד החוקי… עד שלא הגעתי בשלום,ישבתי אצל שולחני, טעמתי מהכול והחלפתי כמה מילות נימוס (עם מתרגם) עם פראן אדריה לא האמנתי.  האיש חביב, מפגין חום ספרדי, עיניו מבריקות והוא נראה ערני וחד. הוא יוצא כעת לסין. בישראל עדיין לא היה, אבל עד כמה שאני יכול לשמש שגריר, הזמנתי אותו לטעום מהפינה הנגדית בים התיכון. 

שרימפס שלם עשוי בשתי צורות, הגוף מאודה, הזרועות והראש טוגנו, ובכפית ציר ראש

את רצף המנות בשלל כלים ופרזנטציות הכינו והגישו כ-80 איש. זה הצוות המסעיד 50 איש בלבד. ההתחלה הייתה קוקטיילים.  וכמו במרבית המנות – רבותי מהפך! בכל מנה או חלקה יש טריק ולהטוט בבישול, בהגשה ובמרקם.

על המרפסת הוגשו ה"משקאות" איך הם ידעו שהקוקטייל החביב עלי הוא מוחיטו? והרכיבו שתי גרסאות בדקונסטרוקציה משובבת חיך ועין? בראשונה  בתוך קרחון (שלג) מנוענע מקלוני קנה סוכר ספוגים ברום – לוקחים את המקל שואבים בחלל הפה ומוציאים "יבש". 

אויסטר עם טרטר מח עצמות מתחת ענן מוקצף, עונג גדול מלווה בעלה אויסטר, צמח אמיתי!

אכלנו את הזית הנוזלי המתנפץ המוגש בכף מעוקלת מתוך שמן זית, בוטנים "על קליפתם" שבחלל הפה נימוחים למשחה  ורביולי פיסטוק עדין. כשאחת ההפתעות היא הגישה הגלובאלית עם מנות מיפאן, מקסיקו והודו מהונדסות כיד הדמיון הספרדי.

טאלייטלי קארבונה עוד עונג קטן ומרוכז, עם פסטה שקופה

קארי צ'יקן, אבל עשוי כסורבה, תעלול מגניב

המקום , האירוח והארוחה עלו על כל הציפיות, ולמי שקרא היטב ולא בין השורות, היו ציפיות! אוסיף למשוואה שהספקתי ברבות השנים לאכול על שולחנם של מתמודדים (מאוד מוכשרים) בשדה הגסטרונומיה הנועזת/הקולינריה המהפכנית ועדיין יש ברצף הכמעט בלתי נגמר של המנות, באל בולי, ייחוד, שלמות והצדקה והמון טעם (ומעט פגם אם בכלל).

ויש גם סביצ'ה, הכי קרוב למטבח הפודהיסטי

Clam Ceviche

כדברי המשורר זה לא רק סוף זו גם התחלה (והמשך) של כל מיני אפשרויות, למי שרוצה לחוות על קצה המזלג והכף, וגם בצלחת, מיצירותיו של אדריה והצוות. קודם כל מומלץ לראות את הסרט הדוקומנטרי (באורך מלא) המרתק על המסעדה, המתמקד בתהליך פיתוח התפריט, במעבדה בברצלונה, כחצי שנה, כל שנה (!) עת המסעדה סגורה (!!) : El Bulli: Cooking in Progress

בדרך אל הקינוחים, "בריכה" משטח קרחוני בטעם וניחוח מנטה

סרגלוני סוכר מהונדס באוווריריות משובצים בצנוברים

מכיוון שמדי שנה מתחלף התפריט על עשרות מנותיו לחלוטין, ובכל עונה יש כמה הברקות ופטנטים טעימים שאדריה ושותפיו סברו שכדאי לשמרן (ואולי גם להרוויח מהן) פתחו מלון – מסעדה  Hacienda Benazuza קרוב   לסביליה  (מלון יוקרתי ומפואר) ככל הנראה המתחם משתפץ עתה וייפתח במרץ 2012 .

ורד התפוח, תפוח עץ מגולף לוורד עם כמה מרקמים

המעוניין לקחת ביס ממה שהשאיר אחריו הבולדוג, יבחר באופציה הפשוטה הסבירה והנגישה ביותר.   41° בר וצמודה אליו מסעדת הטאפאס  TICKETS   נפתחו אשתקד בברצלונה בידי האחים אדריה. ראשוני הדיווחים משם חיוביים ביותר.

קופסת השוקולדים והפטיפורים הענקית והבילתי אפשרית. אי אפשר לטעום מכל המבחר, אינספור גוונים של חמוץ-מלוח ושונה. השוקלד לא ידע שהוא כזה...

שמח לבשר שאני בוגר פקולטת הנדסת החיך ומשאבי הארומה. איזה כיף!

אם מתעלמים מרחובות רטובים, שמיים נוזלים ואפורים, וכך עשינו – אפשר למצוא בפריז כמה מקומות חביבים להסתובב בהם. ראינו לא מעט תערוכות מרתקות; ב-PASSAGE DE RETZ ברובע המארה מוזיאון מודרני עם תצוגה מרתקת, התערוכה NOT FOR SALE  תימשך עד ספטמבר. בלובר סיירנו בצורה מושכלת והרגשנו ממש כמו בבית, בגלל המוני המבקרים+ מיעוט המיזוג = חום ולחות. היינו גם בPALAIS DE- TOKYO  וחזינו ביצירה מיוחדת שבמרכזה נמלים חרוצות. מובן שלא רק בתרבות ובאמנות הפלסטית סופחת אליה העיר המקסימה את המיטב. כך גם כשבאים לאכול משהו פשוט לצהריים, למשל, כמו קרפ עם טופינג או מילוי.

מ- CANCALE אשר בבריטני (אלא מאיפוא) הגיע סניף של BREIZE CAFE המתמקד בקרפים המכסימים (מקמח כוסמת). ממוקם מאוד נוח ממש קרוב לחנויות ולגלריות של המארה. יש בוודאי קרפים שהם ממש CRAP או סתם חסרי ייחוד בפריז וצרפת, לא כאן. המקום הנ"ל נותן את הגירסא הטובה, של נוזל על בסיס קמח כוסמת, בסקציית המלוחים. טעמנו מספר קרפים, בשניים התמרכזה לה ביצת עין, ג'מבון איכותי,  מבלי לשכוח גבינה גבינת גרוייר בשינוי מצב צבירה. היו גם עגבניות טעימות ואספרגוס, טעמנו גירסה  ארטיזנלית ועוד משהו פשוט יותר ונהניננו מאוד, מאוד טעים.  

הנער הצעיר הובילנו לדגימת קרפ מתוק עם קוביות תפוח עץ, קארמל וקצפת קלילה ומשגעת (שנטילי, גם שאנטי גם טיל).

שמחתי לשוב לשתות  סיידר  (אלכוהולי) מצויין ולהצטער שלא יכולתי לטעום מהמון אחיו המסויידרים על המדף ובמקרר ומצויים שם לבחירה…

יש להם מספר סניפים דומים ביפן ואטרקציות לא רק קולינריות, ואף מקום לינה ב-CANCALE

קצין, בוגר י'  וזוג הורים יצאו לפוש באירופה הקלאסית לשבוע. סוג חופשה שככל הנראה לא יתאפשר בתדירות רבה בקונסטלציה המוכרת והחביבה של ארצנו המשופעת בלחות ובמדי זית. היינו בין השאר בקארקסון, שהייתה מאוד יפה מבחוץ וגם די מבפנים, למרות הדיסניות התיירותית של העיר בין החומות.

הספקנו לעבור מסלול צונן ויפה ב-  les-gorges-de-la-fou  בפירנאים לא רחוק מהגבול הספרדי, אבל לא היו בתווך ניצוצות קולינאריים הראויים לתשומת לב הציבור.

צברתי בשבוע האחרון (ולדאבוני גם לפניו…) עודף קלוריות ומשקל, ומהיום אני שב לתלם ההקפדה על המשטר הפודהיסטי הקדמון.  אבל עדיין אפשר להתבשם ולדווח על עוללות המקרונים הנהדרים של פייר הרמה.

עד היום, ככל הנראה טעמתי מקרונים בינוניים ומטה, או שלא שמתי לב ליצירה האפויה והמאוד עדינה ומיוחדת הזו. ולא הבנתי מה מוצאים בה קונדיטורים ואוהבי קינוחים. אולם הביקור הפריזאי הנוכחי הביא אותי (חמוש, למזלי במשפחה) למהפכה בסנדביץ' המגוון, הניגס מכמה שכבות מקראנצ'יות ועד מרציפניות ויש עוד קרם באמצע.

חלקנו ביסים של רבעי מקרון בטעמים הבאים: שוקולד טהור פורצלנה מוונצואלה, אספרגוס ירוק-שמן אגוזים,  מוגאדור – פסיפלורה- שוקלד חלב, פיסטוק, שמן זית-וניל, עונג מתוק וצרוף. איזה מזל שעזבנו את פריז ולא נאלצנו לבדוק  גם אצל המתחרים…  (עוד מפריזים בקרוב)