כמידי שישי בבוקר יצאתי (אתמול) השוקה. לפניכם שלל הירוקת (ועוד גוונים) שיעלו על השולחן במהלך הימים הקרובים:
ברקע לימונים כבושים שבעוד יומיים יגיעו לרכותם הנדרשת ולפרקם ויעברו למקרר לשמירה למהלך השנה. ובקערות/מסננות, אחרי שטיפות ואמבטיה כמו שצריך, למעלה משמאל עלי מנגולד וסלק, למעלה מימין תרד טורקי עדין, למטה מימין מיזונה, במרכז רוקט ומשמאל למטה כוסברה. שבוע טעים לכולם.
גבוה הרבה הרבה מעל הציפיות שלי, ובכמה כיוונים. העיר מקסימה, נעימה, משהו אירופאי משולב באמריקה בוסטונאית. מאוד מעוצב, עם מגוון גינות ופינות, ירוק ונוף ושפע ים ומים. המון פעילויות, אתרים וטיולים בקרבת העיר. יעד ראוי ביותר, בעיקר למי שמתכוון (כמוני) להגיע לחוף המערבי של ארה"ב (או בדרכו לאלסקה, למשל).
כמו בהרבה שווקים לפניו, כך נחמץ ליבי, (בהיעדר מטבח זמין למימוש ופעולה…) לנוכח מגוון ואיכות הפרודוקטים בשוק של האי גראנוויל. שוק מקורה, בו טעמתי בייגל טרי וטעים ורכשתי שמן לובסטר. אבל כאמור הייתי יכול להפליא עד מאוד במסע רכש גורף. בסמוך לשוק, בהליכה של 5 דקות, מעבר למרינה קטנה מצויה בקתה שהיא בעצם מזנון עם מקומות ספורים לישיבה. GO FISH הוא השם. בעקרון באים לפיש & צ'יפס משובח מאוד , אבל אכלנו גם סנדביץ' מעולה, עם טונה טרייה ((albacore צרובה בעדינות, עתירת טעמים (חשתי אא"ט במיונז, ואסבי, רוטב פונזו וכאלה), יש גם ראפ עם סלמון ועוד משהו עם קס"ז חבל"ז. המקום פתוח 11 חצי בבוקר עד 5 וחצי אחה"צ (מלבד שני). כמתבקש ממזנון המחירים סבירים.
בארצות הברית קשה מאוד למצוא אספרסו טוב, דוגמת אחיו המצוי בסבירותו כמעט בכל רשתות הקפה, ובוודאי בבתי הקפה. הממוצע אצלנו גבוה מאוד ביחס לעולם ובעיקר ביחס לאמריקה. בוונקובר הצלחנו ללגום בשני מקומות טובים. האחד -YEW Coffee Culture Bar - על הבר במתחם המזון והשתייה, המאוד מודרני ושופע אלטרנטיבות ישיבה, במלון ארבע העונות בדאונטאון וונקובר. לא הרחק משם שתינו קפה טוב יותר בקפה ארטיג'אנו (ויש עוד סניפים).
הצעת אירוח מאוד מוצלחת התבצעה באופן הפשוט הבא: בשוק האיכרים נרכשו אבטיחונים אדומים קטנים שנחתכו ל-4 ונפרסו למשולשים. באותו הלוקיישן התקשיתי לפספס את הבלחתו של האבטיח הצהוב, (מאותם חקלאים שהביאו את הסלקים והגזרים המגוונים). גם המכביסט המושבע נחתך למשולשים, ואל המתיקות הצוננת הזו חברו ובאו קוביות (עם קיסמים) של גבינת המאירי. השבח לאל, למגדלים וליצרנים.
חצילים חדשים היא תמיד "מלכודת" שבה אני שש להיתפס, וכך היה גם בדוכן חדש בשוק"ה*.
הניסיון הראשון היה בקלייה-חריכה בגריל הגז, וקילוף- הסרת הקליפה המפוחמת.
הנה החביבים ומה שיעטוף אותם בצילום של לפני
ולהלן הסלט עם בשר החצילים, שליש כוס פטרוזיליה קצוצה, שתי שיני שום ק"ד*, שתי כפות שמ"ז, כף מיץ לימון מלח ופלפל שחור. הטעם מעט יותר מעודן מחציל רגיל ופחות מתוק מבאלדי.
במלאות לבלוג 10000 כניסות (מאז תחילת הספירה ביולי האחרון) וזאת כשהכניסה שמורה לשומעים מפה לפה ומפה לאוזן בלבד (ואולי איזה לינק פה ושם), אך ללא כל שיווק , קידום, עיתונות או יחס"צ. כלומר ברוכים הנמצאים וכמה טוב שבאתן להתארח ולו לרגע קל משקל.
לכבוד האירוע לעיל וגם לכבוד שיגרת יום השישי שחלף החלטתי שלא די בשוק האיכרים התל אביבי של יום שישי, בו שמחתי לפגוש את מרבית החקלאים הרגילים, כשכמעט בכל פעם יש חידוש או שינוי מרענן, או לפחות איזה גידול עונתי שאוזל ואיזה מוצר חדש שנשר או נקטף ישר אלי לסל הממוחזר.
וכן אחרי החניה בנמל תל אביב, הצטיידות נאותה ומרשימה מלוא הבאגאז'. החלפתי את הסלים באוזניות המחוברות למוסיקה ולטלפון ויצאתי בצעד נמרץ על טיילת החוף לכיוון דרום. היעד, אליו הגעתי בחלוף 54 דקות, אגב משבי רוח קלילים ואביביים, ונוף רב גלי, היה נמל יפו. ואם להמשיך בקו הלשוני – יצאתי למסע נמלים. ביפו אמור היה להתחיל ב-9 בבוקר "שוק באלדי". רק כחצי מהדוכנים היו בשלבי הכנה מתקדמים, השאר לקחו את הסופ"ש והעסקים באיזי, לאט לאט, מה שאפשר לי כוס מאקיאטו טובה ושיחת מרתקת עם יצחק הוד מכרמי יוסף, המגדל פירות אורגנים וממצה ורוקח מהם מיצים, תרכיזים, ליקרים ומרקחות טעימות ביותר. יצאתי עם סל נוסף (שהיה חבוי בתיק הגב)ובו מרקחת פירות יער נטולת סוכר, ליקר אתרוגים, צימוקי זיתים, סירופ פסיפלורה ועוד. השוק עצמו קטן ולא ממוקד כל כך, היו גם גבינות, תבלינים, חמוצים, צמחי נוי וירקן אצלו הצטיידתי בחצילי באלדי, שקדים ירוקים וקילו פאקוס (מלפפון "לבקן" וטעים).
וכחוקר שווקים מהלך, לא יכולתי שלא לשוב ולפקוד את שוק האיכרים התל אביבי במהדורת יום השלישי, הערבית שלו. ואמנם לא כצעקתה – היו כמה נגני ג'אז- והיו הרבה דוכנים, אך נפקד מקומם של רבים מהאיכרים-חקלאיים והתנועה , לקראת 9 בערב הייתה דלה. הסתפקנו בביכורי נקטרינות ודובדבנים טובים, קצת שרי – תמר ו"קציפת" ליים של אוליה שתבוא לידי בדיקה בקרוב.
בהערת שוליים חשובה אציין שאנו בעיצומה של עונת הפיטנגו. כל מי שהפרי החמצמץ, המתוק והמיוחד הזה יקר לפיו, שישרוף מדרכות וימצא גדר חיה ומניבה, מדוע שרק הציפורים ייהנו?
בדרכנו למקדש סנסוג'י המקסים באסאקוסה, תוך שאנו נהנים ממזג אוויר אביבי נהדר, מתבשמים מפריחת הדובדבן ונשירתם השלגית משהו של עלי הכותרת שלו, עברנו ברחוב (שהוא בעצם מבואה רחבה) של חנויות מתקופת אדו, מיועדות לתיירים (גם פנימיים) עם כל מיני מלאכות ואומנויות יפניות, שפע "קונדיטוריות" לקרקרי אורז וכל מיני תרגימא יפנית משעועית אדומה, תה ירוק ועוד יצירות מופת שעדיין לא נתחבבו דיים על בלוטות הטעם של פודהה. היו גם מיני- פנקייקים אפויים בתבניות מיוחדות עם מילוי "חשוד" ובחירת המערכת כזוכה בתואר המרענן של הבוקר הייתה גלידת שומשום שחור; קרה, טעימה ולא מתוקה מידי.
כל שומשום בבוקר שחור
היפנים הם אומה הומוגנית למדי. לבושים בחליפות כהות לעבודה ובעלי גזרה דקה ושמורה. גם הנשים רזות ומטופחות, ככל הנראה הם יודעים לשמור על תזונה נאותה, למרות השפעות המערב. חנויות המזון בכלל ואגפי הקונדיטוריה בפרט, עלולים היו לספק נקודות פיתוי פחמימתיות רבות עבור היפנים החטובים, אולם למרות עומס הקונדיטוריות המודגמות בעוגות, פטיפורים ושוקולדים כמיטב המסורת האירופית , אם לא למעלה מזה, (ממש בכל רחוב, פינה, תחנת רכבת ומרכז קניות ולפעמים כמה מהן ברצף) הם כנראה טועמים במידה. כמעט ולא ראינו יפני כרסתן או ממש שמן, חוץ מאשר במפגש אימוני הסומו, הספורט הלכאורה מגושם, אך בעל חן, כוח, זריזות עורמה ויכולת.
עושר גוונים וקלוריות
לשוק הדגים המפורסם צ'וקוג'י השכמנו עם שחר טוקיאני. לקראת 5 בבוקר כבר התחמקנו ממשאיות ועגלות המשא הממונעות הייחודיות לשוק, וניווטנו במבוכיו כדי הגיע לנקודת השיא, מבחינתנו, לקראת 5:35 בבוקר, מועד בו מתבצעת המכירה הפומבית של עשרות דגי טונה מובחרים וקפואים. קיבלנו (דרך הרשת, ואם מישהו מעוניין, אשמח להעביר במייל) הנחיות מדויקות כיצד לכלכל את צעדינו ולהגיע למקום הראוי ובזמן הרצוי.
שורות שורות של טונות מסומנות
בינתיים פסענו נמרצות בינות לארגזי קלקר רבים עם דגים שונים ומשונים, עשרות סוגי צדפות, שבלולים, סרטנים ושרצים. בחמש ורבע הצטרפנו לתור הזרים שבין חדרי המכירה של הטונות ונכנסנו כדי לראות את הבודקים, הקונים והמוכרים ועשרות הטונות המונחות עדן על הרצפה, מסומנות באותיות, מספרים, צבעים וסימנים (לא פחות מ-6 תגים שונים) נמכרות בסופו של דבר בעשרות אלפי דולרים לראש!!! כדי לעלות ביום יומיים הקרובים על שולחנות וחיכיהם של בני האומה שכל כך מכבדים את בשרו, בעיקר את נתחי העלית השמנמנים קמעה של האו-טורו.
ניגירי מקרל בקידמת הבמה,שרימפס מימין, בייבי שרימפס במרכז ואו טורו משמאל.
המקפידים קלה כחמורה בהליכות צ'וקוג'י חותמים את הביקור בארוחת בוקר על טהרת הדגה. מובן שפודהה לא שבר את המסורת והצטרף לתור שכבר בשעה 6 בבוקר ארך כשעה. המטרה להיכנס ל- DIAWA ZUSHI המצוי בביתן 6 בקצה השוק, ולשבת על אחד מ-12 כסאות הבר אותם משרתים 3 סושי-שפים חביבים. ב-7 כבר הבאנו מנוח לכפות רגלינו והתכבדנו באומאקאסה (בחירת השף) של סושים נהדרים. כ-30 דולר מקנים לך ארוחה נהדרת באיכות מצויינת. (המשך ימשיך ויבוא)
אחי, אחרי האימון נעבור בסלון ג'אנט, הגיעו קאפ C חדשות, יתאים לך כמו כפפה…
עניין החמצון הוא השערה מלומדת ולא הנחייה רפואית כמובן. מרבית המרכיבים דלהלן נרכשו בשוקה* שם מצויים גזרים מגוונים, להם נדרשתי כבר בעבר ושאר הירקות. 
כ-700 גרם של גזרים, סלק וגם לפת ,או קולרבי קלופים ופרוסים בקולפן.
רצועות 2 מ"מ מ-2 פלפלים (אדום-צהוב-כתום)
2 זוקיני גדולים מגופררים לכ-2 מ"מ באורך של כ-5 ס"מ
3 שיני שום פרוסות דק
כ-20 עגבניות שרי (שוקוליטוס או תמר) מחולקות ל-4
150 גרם מוצרלת באפלו חתוכה לפרוסות דקות או קוביות
2-3 כפות שומשום לבן-שחור קלוי
3-4 כפות פטרוזיליה-כוסברה קצוצות
6 כפות שמן להקפצה.
רוטב: כף חרדל, כף שמן אגוזים, מלח, שפג"ט, 2 כפות בלסמי, 3 כפות מיץ לימון, 3 כפות שמ"ז.
מקפיצין את הגזרים, הפלפלים , הזוקיני כחופן – חופניים בכף שמן עד שיצרבו אבל לא יאבדו צלם אנוש, מוסיפים את השום ומעט מלח ושפג"ט, כך בסבבים עד שכל הכבודה מוכנה. אם מעוניינים בסלט חמים, שומרים את הירקות בטוסטר אובן בחום נמוך.
מרכיבין את המכלול לפי הטעם והצורה הרצויה, (בצילום עיצוב פודהיסטי) ירקות ועליהם רוטב, מעל הגבינה (אפשר גם אחרת) ולסיום – סיומת בוזקין השומשומין.
מועד הירידים השנתי מתקרב ואנחנו לקראת שיא הפעילות. העבודה תופסת מקום, ובכל זאת תקציר ביסים ונישנושים:
קצביית סמיר (טבעון) עדיין מספקת בשר משובח במחירים מצוינים למי שהמקום מצוי בדרכו.
בני משפחתי מאוד אוהבים את החומוס של אהרל'ה מוול-דאן באזורי חן, וגם את הכרוב האדום. המסעדה הומה כתמיד.
אחרי שנפקדתי למעלה משנה וחצי מאוד שמחתי להיפגש מחדש ולראות שלמרות המשטר החדש (שלי) עדיין לא ירדו בשווארמת אמיל (חיפה) מהפסגה. יש להם תשלובת שמסתובבת ומנצחת, גם אחרי שעה וחצי בחימום נוסף בבית, וגם ללא חיבוק הפיתה הפחמימתי. טחינה, מעט חריף, כרובית מכורכמת, עגבנייה ובצל וחסל. מעולה!
לשני אירועים וודאי הייתי מנסה להגיע, אלמלא הייתי מעבר לים: יומיים צ'ימי (זמ"ל) בצפרה בסוף השבוע הקרוב, 6-7 פברואר. וגם ליום הפתוח בערבה, עם שוק איכרים מקומי ועגבניות לוהטות במו"פ ערבה, 4-5 בפברואר, תחנת "יאיר", ליד הכניסה ליישוב חצבה. פרטים: טל' 08-6592250
כרגע נמסר לי משליח במדים (של צופים) שהג'חנון של מרים מחוף מציצים נסגר לצמיתות.
מקורות:
2 חצילים קלויים (נועם יעקובא , ניר בנים – שוקה*) חבויים בבסיס האם.
אגודת סלק מוארך (רוני מוכתר, תאשור – שוקה*)
18 עגבניות שרי צהובות (הירקנייה של רוני – תלמי יחיאל)
חצי חבילת גבינת ברינזה באפלו 4% ( חוות הבאפלו ביצרון)
פטרוזילה קצוצה (מגה בעיר)
הסלק קלוף וחתוך, צלוי בתנור בכלי חרס מכוסה בטוסטר אובן על 160 שעה וחצי, עם 2 כפות שמן ,כף בלסמי וכפית טבאסקו , מלח ופלפל שחור.
התוצאה – 3 מנות חבל"ז שילוב צבעים עז וטעם מעודן.
בתחרות ההקפצה בווק שנערכה השבוע (ללא מתחרים) זכה במקום היחיד והראשון המתכון הבא:
מהלך המשחק:
כף וחצי שמ"ז בווק לוהט להתחיל עם הבצל והאפונה. להקפיץ כמה דקות ולהניח בצד (עדיף בטוסטר מחומם על 80-90)
להוסיף קצת שמ"ז ולהקפיץ בו את פרוסות הא"ש, השום, להוסיף את הזיתים וגם:
לתת להתגבש יחדיו 2-3 דקות להוסיף לכלי (המחומם?) של הבצל והאפונה.
להוסיף עוד כף שמ"ז לווק והקפיץ כ-3 דקות את השרימפס. להוסיף את שאר המרכיבים שחיכו בכלי, לערבב כחצי דקה ביחד, ולסיים בעיטור המנה באבקת מרוות עגבניות של "אוליה".
כדאי להגיש עם פסטת "מקדחה" סיבובית, ולפניכם 4 מנות של עונג צרוב וצרוף.
** הארטישוקים הטריים, של נועם יעקובא מניר בנים, כמו מרוות העגבניות של אוליה וחפצי חן נוספים נרכשו בשוק האיכרים.
