FOODHA'S GOURMET DIET

חומוס בלקני (קרוב) וסבידה (רחוק)

שוק הנמל ההולך והומה גם בימות החול ובתחילת השבוע, מלבד אתר רכש נבחר יש בו מקומות חביבים ביותר לפוש קמעה ולסעוד את הנפש והתיאבון. בחורף הישראלי הקל החולף עלינו סרנו בצהרי יום לפינה הפנימית בבר של טורטוגה,  (צב בספרדית וקטלנית, אולי בגלל השוק המקורה?) ממנה רואים את הים. אלכסנדר בלונד, 28 מינרלים 10 ודיאט 12, הרוו אותנו ומיד המשכנו בטעימות קטנות:

טוסטאדו (4 ריבועי טוסט גבינה, חמון? ושבבי כמהין) כל ביס עונג של פחמימות ושומן. 38

פדרון – צלוחית טוגנים ירוקים, איך אפשר בלי 26

בצל ירוק (מפלונץ' או מוגרל) עם רוטב כתמתם וטעים 16

סלט עגבניות, בצל, זיתים, טרי טרי נחתך בפנינו ונמסך בשמן איטלקי מעודן. 24

ארטישוק פלאנצ'ה 24

סלט סבידה, תרד ועגבניות? -36

חומוס בלקני : גרגירים בנימוכות ראויה, גבינה (פטה?)מפוררת וירקות  22

כבד (קליל) בלהבות; כמה אונות כבד עוף שוחות בשמן צ'ילי חם ופיקנטי – 28

טרטר בורגר – טרטר בקר עם חרדל נא כמו שצריך אבל "כלוא" בתוך לחמניה מטוסטת וחמימה. 42 , עוד מנה שיחד עם הטוסטאדו יהפכו כנראה למנות דגל.

חתמנו סעודה קלה וטעימה, ללא נפילות עם כוס ירדן סירה 45,  שהמליצה ושמחנו לקבל מפי המלצרית היעילה והחביבה הדס.

המקום פתוח גם בבוקר ונסגר בערב המוקדם עם שוך השוק. ומי שעוקב אחרי הדיווחים, יש כבר יותר ממקום ראוי אחד תחת קורת השוק… ולא ניסינו עדיין הכל.

"פרחים" שלמים של חסות משי מעודנות (כרמל יבולים) נשטפו היטב ב"טבילה" המים, יובשו כראוי והונחו על צלחת הגשה רחבה.

לעיטור והקרנצ'ה הוספתי 3 כפות בוטנים קלויים וקצוצים.

ועד שיגיע השלום גם בין הקוריאות, טוב שלפחות מתגלים אפיקי שיווק לתעשיות הביטחוניות שלנו…

בני הצעיר, שעל פי רוב נאלץ לטעום מהסלטים, גמע את הסלט בחדווה ושקיקה רבתי.

* המתכון המוצלח שניסיתי הפעם היה "מהיר" על פי נירה רוסו. ראיתי ברשת גם משהו שנראה מעט יותר אדום ואוטנטי, אבדוק בפעם הבאה.

אחרון החצילים הבאלאדיים המתקתקים והעגלגלים מנאות הכיכר הגיע לפירקו. נפרס, רוסס בשמ"ז ועלה למוסד לאסכלה גבוהה. לאותו יעד בדיוק שולחו קבבי מוסר ים עתירי ירק, על השולחן צץ הרעיון (של רעייתי) לכרוך אותם זה בזה ולהוסיף יוגורט עיזים סמיך של צאן אל. השתלב והשתלם מאוד. ולמי שחשש, השנה מתחלפת וגם לחצילים יש תחליף והבוקר נרכשו אחיהם הטריים בשוק"ה. שנה אזרחית משובחת ומעודנת.

עדיין צעיר מאוד ולא תמיד פוסע בכיוון הנכון. שלוש שנות בלוג טעימות עם המון אוכל, מסעדות , פרודוקטים ומתכונים. באגף ההוצאות (אנרגיה – קלוריות) שחקתי 4 זוגות נעליים ואם הייתי סופר את הקילומטרים שצעדתי היינו מגיעים לפחות – ללונדון! ועוד מטיילים קצת בממלכה המאוחדת, שכן אני מעריך שהלכתי למעלה מ-3700 ק"מ…

צרות חוזרות ונשנות בגב ועוד תירוצים, ושילוב פוגעני של חזרזירות יתר, חשק עז (ומיותר) המסתתר בדפנות התאים לפחמימות ואופי עקלקל הביאו לכך ש"השמירה" על ההישגים הועמה מעט ברגרסיה קלה, כלומר הכבדה של כמה קילוגרמים במשקל. אם לקצר את תהליך המכאיב אציין שאני מאוד מקווה בקרוב, כבר באביב לשחזר את ארוחת המאה!

למזלי את מרבית ההישג רואים ובגדול, ופה ושם עדיין מחמיאים ונדהמים, כך שהמוטיבציה לא נפגעה.

אין לי שום כוונה לתלות את הנעליים , רק לאוורר אותן אחרי כל פסיעת בוקר.

 התשוקה למוצרים (חדשים וטעימים) בעיקר ממין הצומח הביאה אל שולחני השבוע את האוסף הבא:

חציל נהדר נוסף שהגיע מהערבה (שוק האיכרים, האגף הצפוני). הוא נראה לאחרונה מימין לאחיו המופלא – הבאלאדי שמוצאו מאותה ערבה מצחקת. שניהם קלילים, מתקתקים. החידוש (עבורי) שבדוכן, בטרם-רכש ניתן לי לטעום פלחון חציל טרי וחי, ומסתבר שטעים ואכיל, והעלה לי  אוטומטית מחשבות על קארפצ'ו.

אחרי שבארובה שלי לא נתקע איזה סנטה שמנמן, ובפאטיו לא היה אשוח וכמובן ששום ילד לא פתח מתנות, ובחוץ במקום שלג וקור קידמה אותי שבת שמשית של חורף, לא נותר לי אלא לצאת למסע רגלי אל שדות רמת השרון. כשעה וחצי הלוך וחזור עם מוסיקה טובה. בדרך לשם חזיתי בהרבה שדות שעדיין (?) לא נזרעו, ולא מעט סלרי, חסות ועשבי תיבול בשלבי גדילה ראשונים. היעד המרכזי היה דוכן השישבת של משפחת סית ברחוב הדרומי ביותר של רמה"ש. לשמחתי היו כבר התותים (הלא מרוססים) נדמה לי שמזן מלאך.כן אספתי לתרמילי צנוניות, כלרבי, לפת, שמיר, גרגר נחלים וראשאד, כולם זועקים מטריות.

בחנות של מו ומו בשוק המקורה נפגשתי לראשונה עם נתח "פולייעקה", סביר להניח שכבר השתמשתי בו תחת שמו "נתח מס' 5" או כשביקשתי 'בשר טוב ולא יותר מידי שומני לתבשיל או צלי'. בכל מקרה הנתח המדובר היה משויש בשומן והזכיר לי חתיכות בשר שדיברו איתן ביפנית ושילמו ב-3 ספרות. ישר לקחתי כמה פרוסות צנועות, לדקה מכל צד על המחבת עם פלפל ומלח- והיה עונג גדול.

כמה פגישות בלונדון וסקירת צעצועי 2011 הביאונו ללונדון במצב רוח חורפי, עם החן החביב והמוכר רק ברקע לבן. הרבה משחקים וצעצועים שיככבו מתחת עצי האשוח ובקופות אי שם בחג המולד שבעוד 12 חודש ערכו בפנינו הצגת בכורה,(ממש לפני קריסמס של השתא) ובטוח שיש לילדים למה לחכות!

הקרח והבעיות בהית'רו עיכבונו ביום וכך יכולנו גם לפצח את התערוכה הגרעינית המיוחדת במודרן טייט וגם לראות תערוכה יפה של גוגן.

על המסעדות הטובות של לונדון סיפרתי ואספר בוודאי עוד. הפעם ערכתי סיור ראשון בשוק Borough Market  בשבת ב-8 ורבע פצחנו במקאיטו הטוב ביותר (שלנו) בלונדון מוקדם בבוקר עם עובדי השוק, ממש מול השוק בבית קפה מדליק עם המון אופי והאיש שעל הקופות דיבר איתנו בעברית.

סיירנו באופן יסודי בשוק, וכמו במקומות דומים בעולם, כמעט והזלתי דמעות על המוצרים הנהדרים ועל חסרון של מטבח מאובזר כדי לבצע בהם את זממי.

שלג שהחל נושר עלינו ואווירת סוף השבוע האחרון של הרכש בטרם החג, עם כל השירים והנעימות, לא הפריעו לנו לחזות בעשרות סוגי עופות ציד ואחרים: פסיונים למיניהם , תרנגולות מברס ואחיות בריטיות צהבהבות מתזונת תירס. חטפנו לא מעט שוקי חזיר מצרפת, איטליה וספרד, ואף נטלנו חמון לבנינו במולדת.

גלגלי גבינות קומטה מעבר לתעלה, ומגבנים מובילים באירופה. המון סוגי חמאה, כמו ה"אשירה" שכאן עולה 3 ל"ישט , כ-17 שקל ולא 65 שקל במקומותינו. הרבה ירקות מבחר לא רע, אבל לא עדיף על שווקינו בצורה דרמטית. בפירות ממש אין לנו במה להתבייש. פיטריות יש כאן בשפע כולל ספ , שנטרל וכעת כמהין שחורות. בין השאר ראינו לראשונה את הגזע עליו גדלים כרובוני הניצנים.

בדוכן חביב פגשנו המון גלילי גבינה שחלקם החיצוני הזכיר קצת את פני הירח. בפנים התגלתה גבינה (כחולה) בסגנון סטילטון אך עונה לשם סטיצ'לטון (STICHELTON) שמקורה בחווה מאזור נוטינגהאמשייר, והיא עשויה מחלב לא מפוסטר (RAW – CRU) של פרות פריזיאן הולשטיין אורגניות. הגבן , ג'ו שניידר ושלושת עוזריו מ-חוות COLLINGTHWAITE יוצרים 38 גלילי גבינה בלבד רק יומיים-שלושה בשבוע, בעבודת יד. הגבינה שיש לה נימים כחולים עדינים, טעימה מאוד, לא כל כך חריפה ומאוד קרמית ובעלת טעם לוואי רצוף של עוד….

אכלנו בתאווה אוייסטר בריטי עגול וגדול. טעים טעים בשרני ומענג. והמשכנו בסנביץ' נקניקיית צ'וריסו על הפלאנצ'ה עם פלפל אדום קלוי ורוקט. היה פיקנטי וטעים. מוגש ב-BRINDISA מחוץ לחנות הספרדית, בה יש פדרונים, חמונים, גבינות, פיצוחים, שימורים והרבה יצוא ספרדי משובח.

ביקור חובה למתלנדנים.

.

סיור בשוק מחנה יהודה תמיד מגלה שכיות חמדה, מהסוג שעדיין לא באו אל קרבי דרך קרש החיתוך והסירים. קראתי ושמעתי בעבר על דוכן הבאלאדי המיוחד של חיים אמסלם (האגוז 3 פינת התות). הפעם הגעתי אליו במקרה, ובלי להתכוון התמקדתי בגבעולי החרשוף, עליהם טרם הנחתי את ידי. חיים הסביר היטב כיצד להכין וסיפר שאביו, מקים הדוכן בשוק, היה מכונה אבו-חרשף, כי היה היחיד אם לא הראשון ויחיד שמביא את בשורת החרשופים אל מחניודה. 

גבעולי החורשף לפני מריטת סיבים וטיפול בשיעור יתר

נזכרתי ומצאתי במרחב שגם שרי אנסקי נתנה גרסא אמינה וביחד יצאתי לשוף על החרשוף. תחילה הורדתי קצוות יבשים, וכל החלקים המעולעלים. הסרתי פגמים, שטפתי היטב וקילפתי-הסרתי סיבים ושפיצים. 

הכנסתי לסיר עם מים רותחים עם כפית מלח וחצי לימון סחוט ובישלתי כ-45 דקות. 

מילוי (משמאל) ביוץ וקימוח וטיגון (מימין)

בינתיים ערבבתי כחצי קילו בקר טחון עם פטרוזיליה, בצל, שום, מלח פלפל שחור וביצה. חצי חופן מהתערובת ,הודבק' בין שני מקטעי חורשף של כ-12-15 ס"מ נטבל בביצים טרופות ואחר בקמח (תירס) וטוגן בשמן. 

עוד זה מיטגן ובסיר טיגנתי כמה גבעולי פרסה חתוכים, 5 שיני שום פרוסות וקצוצות גס, אליהם הוספתי חצי כפית כורכום, חצי כוס ציר מרק (חיים בשוק אמר כפית אבקת מרק…) סחטתי לימון גדול על כל תוכנו (בלי גרעינים), מלח לפי הטעם, הוספתי מים ולתוכו הכנסתי את החורשפים הממולאים והמטוגנים. בתום התהליך הקטנתי אש והשארתי לחצי שעה. התוצאה הצהובה כל הדרך מבית"ר למכבי תל אביב. 

(שאריות) תוצאה סופית - חמצמץ וטעים מהמגזר הארטישוקי

סיור מקדים בשוק מחנה יהודה מהנה תמיד. הוא אינו גדול מידי ויש הרבה פינות מפתיעות. עוד מקומות שננסה לטעום בפעמים הבאות (החצ'פוריה ), אבל הפעם נכנסו ב"קטנה" לקפה מזרחי. הזמנו לאפה של השוק עם קציצות דגים וסלט עלים, פיסטוק וחלומי מטוגן. ישבנו מול המטבח וצפינו בהמון מנות מתרקמות והולכות (לשולחנות אחרים). בחלוף כ-25 דקות , הבענו תחינה למלצרית, ואכן לא חלפו דקתיים-שלוש והלאפה הונחה על שולחננו, טעימה מאוד ונטרפה במהרה. אך הסלט,  התבושש לבוא. המלצרית ביקשה סליחה ומחילה על התקלה ואובדן הזמן והבטיחה שנפוצה בקפה וקינוח.

עוד דקות ספורות בלבד עברו והגיע הסלט, רענן ומצוין.

הזמנו פעמיים אספרסו כפול ויחד איתו הגיעה עוגת שוקולד מוסית קלילה ומשגעת, לא מתוקה מידי ותוצרת הבית. שמחנו מאוד. ועוד יותר כשנוכחנו לקבל את החשבון ובו חויבנו רק על לאפת הדגים – 58 שקלים!!

עיכוב + אוכל טעים + פיצוי = לקוחות מרוצים וחוזרים.

עברתי הבוקר בסביבת שוק הכרמל. לא יכולתי שלא להעפיל במעלה הרחוב כדי לבדוק מה חדש ומה ישן ומה נשמע בכלל? עצרתי למאקיאטו כפול ב"הבסטה", הפעם בלי אויסטרים.

רכשתי טחינת קארוון (תכלת) טרייה (בציר נובמבר 2010) ב-10 שקל לחצי קילו. גבינת אורדה אצל השמאים וקצת "ירקות אביביים" – במיה מדוגמת ואפונה שיחד עם עגבניות שרי-תמר קצוצות התקפצו במחבת והתחברו למנת ירק לצהריים.

המילה האחרונה בשנביץ' הוט פסטרמי ( NY ) חם, עסיסי ומחובק בלחם משובח, הוגשה לנו על הבר של דלישס דלי בשוק"ה מקורה בנמל ת"א.  לקחנו את המוגדל (55 ש') המוגש עם חרדל-מיונז שעומד ברקע יחד עם צמד קורנישונים מתקתקים. (אני מעדיף מלפפון חמוץ ומלוח יותר וגם חריף). אבל המנה נהדרת וטעימה. מפעילי הדוכן מהללים גם את סנביץ הסינטה וההמבורגר שלהם, אך הללו טרם עברו דרך חיכנו.

מי שרוצה, יכול לשתות גזוז או בירה, אני העדפתי לרכוש בקבוק בחנות ("הכרם") הסמוכה לקבל גביע וליהנות מפריורט סולנה שהשתלב בחגיגה.

בדרך החוצה חתמנו בגלידה משגעת (וניל עוגיות) מ"מכונה אמריקאית" בדוכן הקפה של הירזינים. מי שאוהב את הגלידה בטאפאס אחד העם, יאהב גם את זו – 10 שקל לכוס.

ארוחת ערב חטופה שראויה לשחזור, כך גם סבר הצופה והמדריך הנאמן.

החורף ( או לפחות העונה הכרונולוגית) הינו מועד נכון להתהדר בפירות הדר. לאחת הארוחות האחרונות על שולחני פרמתי פומלה ("לבנה")משובחת (של דוכן התירסים משוק"ה) מבקבוקיה, הוספתי תפוז אדום (יבש יחסית ועסיסי של בן-דור) קצת "נתחוני" מיכל מהעץ המשפחתי בחניאל , ביססתי אותם מעט במיץ קלמנטינות שהגיע לפרקן, עיטרתי בשני חצאי פרוסת אננס וקישטתי בפטל (משעל).  עונג לחיך.