במלאות לבלוג 10000 כניסות (מאז תחילת הספירה ביולי האחרון) וזאת כשהכניסה שמורה לשומעים מפה לפה ומפה לאוזן בלבד (ואולי איזה לינק פה ושם), אך ללא כל שיווק , קידום, עיתונות או יחס"צ. כלומר ברוכים הנמצאים וכמה טוב שבאתן להתארח ולו לרגע קל משקל.
לכבוד האירוע לעיל וגם לכבוד שיגרת יום השישי שחלף החלטתי שלא די בשוק האיכרים התל אביבי של יום שישי, בו שמחתי לפגוש את מרבית החקלאים הרגילים, כשכמעט בכל פעם יש חידוש או שינוי מרענן, או לפחות איזה גידול עונתי שאוזל ואיזה מוצר חדש שנשר או נקטף ישר אלי לסל הממוחזר.
וכן אחרי החניה בנמל תל אביב, הצטיידות נאותה ומרשימה מלוא הבאגאז'. החלפתי את הסלים באוזניות המחוברות למוסיקה ולטלפון ויצאתי בצעד נמרץ על טיילת החוף לכיוון דרום. היעד, אליו הגעתי בחלוף 54 דקות, אגב משבי רוח קלילים ואביביים, ונוף רב גלי, היה נמל יפו. ואם להמשיך בקו הלשוני – יצאתי למסע נמלים. ביפו אמור היה להתחיל ב-9 בבוקר "שוק באלדי". רק כחצי מהדוכנים היו בשלבי הכנה מתקדמים, השאר לקחו את הסופ"ש והעסקים באיזי, לאט לאט, מה שאפשר לי כוס מאקיאטו טובה ושיחת מרתקת עם יצחק הוד מכרמי יוסף, המגדל פירות אורגנים וממצה ורוקח מהם מיצים, תרכיזים, ליקרים ומרקחות טעימות ביותר. יצאתי עם סל נוסף (שהיה חבוי בתיק הגב)ובו מרקחת פירות יער נטולת סוכר, ליקר אתרוגים, צימוקי זיתים, סירופ פסיפלורה ועוד. השוק עצמו קטן ולא ממוקד כל כך, היו גם גבינות, תבלינים, חמוצים, צמחי נוי וירקן אצלו הצטיידתי בחצילי באלדי, שקדים ירוקים וקילו פאקוס (מלפפון "לבקן" וטעים).
וכחוקר שווקים מהלך, לא יכולתי שלא לשוב ולפקוד את שוק האיכרים התל אביבי במהדורת יום השלישי, הערבית שלו. ואמנם לא כצעקתה – היו כמה נגני ג'אז- והיו הרבה דוכנים, אך נפקד מקומם של רבים מהאיכרים-חקלאיים והתנועה , לקראת 9 בערב הייתה דלה. הסתפקנו בביכורי נקטרינות ודובדבנים טובים, קצת שרי – תמר ו"קציפת" ליים של אוליה שתבוא לידי בדיקה בקרוב.
בהערת שוליים חשובה אציין שאנו בעיצומה של עונת הפיטנגו. כל מי שהפרי החמצמץ, המתוק והמיוחד הזה יקר לפיו, שישרוף מדרכות וימצא גדר חיה ומניבה, מדוע שרק הציפורים ייהנו?
