יש ימים ואתה קוטף פרח מקסים, או אגודת עלים נהדרים, ובחלוף כמה ימים ב"אגרטל" בווק או בסיר הם מחיים לא רק את הנפש אלא גם משביעים תיאבון וגורמים להנאה רבה.
מי יודע לאיזו מטרה נעלה ישמש ה-bouquet הסגלגל-ירקרק הזה?
עלי העילית (מנגולד + עלי סלק) הללו הגיעו מראובן הירקן הבוקר ועתידם לפניהם.
ביס עם הבוס על הבוספורוס
כאמור , יצאנו לחגוג את גבורותיו של אבו-פודהה על גדות הבוספורוס. כהפתעה ראשונית ציפו לנו שם האחיינים, בניהם ונכדתם המקסימה שהגיעו המיוחד מהולנד, עם עוד תוספת של חברים (ישראלים, ממוצא טורקי) היינו חבורה גדולה, שהתפצלה והתגבשה בהתאם ליעדי הטיול והבליסה. חוויות ממערכת העיכול ושאר הגוף לפניכם. התחושה הכללית נעימה, איסטנבול רבת פנים ומגוונת מאוד, הטורקים חביבים ומסבירי פנים ואפילו לא נתקלנו (הפעם) בנהגי המוניות נוכלים, (אולי המעבר למטבע החדש, עם הערך הנורמאלי) פה ושם אבל היו "שאהידים" על ההגה. העיר צפופה מאוד, סואנת ופקוקה להחריד. בבוספורוס העניינים זורמים והספינות שטות. עורק התנועה הראשי הזה, ביום ובלילה, שוקק סירות, אוניות וקרוזים ענקיים, ומעניק לאיסטנבול דינאמיות ללא הפסקה. בעיר רבבות דגלים ודגלונים ואווירה חגיגית לקראת 85 שנות הרפובליקה הטורקית, שהקים אתא טורק. העיר התקדמה והתרבו הצדדים המודרניים. נוספו לה גם לא מעט קניונים חדשניים, באחד מהם הייתה לנו חוויה שממש שווה כוכב.
תן לו בגוזלמה
את שיא הסימיט שלנו פגשנו בדיוק במרכז המתחם התיירותי באיסטנבול, על ספסלי העץ מול המסגד הכחול. הסימיט, הבייגע'לה הטורקי (קשה בחוץ רך בפנים) ומשומשם וקצת כהה יותר מהמקובל אצלנו, רצוי לאכול טרי מאוד, אחרת, כדרכם של בייגלעך, הם מתקשים והחוויה דועכת. למזלנו בדיוק כשעברנו ליד הרוכל בדוכן הסימיט, הגיע השליח עם מגש הסימיטים הטריים.
הופתענו להתרשם מאמת המים התת-קרקעית המרהיבה (YEREBATAN SARNICIׂ) המאוד מומלצת לביקור, אולי כאתנחתא בין הסופיה לכחול. לפודהיסטים המצומצמים היה פטור מהמוזיאון והמסגד, שכן עלינו לרגל לקושטא כבר לפני 3-4 שנים. מאוד בסמוך אליה התנהל רוכל על מזנון בעגלה עם סאג' נייד ונתן בגוזלמה. יש להבהיר שמדובר במוצר מזון חביב ביותר, שהכי קל להגדירו כבוריק לא מטוגן, מכיוון שהוא מורכב בדיוק מאותן אבני יסוד. הגוזלמאי נוטל דף בצק דקיק, כמו פילו אבל יותר גמיש, שם בו גבינה מלוחה עדינה ו/או תפוח אדמה מרוסק ו/או ביצה מוסיף מעט פלפל (אם מישהו מבקש) מקפל למרובע ומניח על הסאג'. כמה מהפכים זריזים, תוך שבינם הוא מורח מעט סמנה (חמאה מזוקקת), מקפל לשניים את ה"לאפה" המלבנית שם בנייר ומגיש בתמורה ללירה טורקית או 3 עם ביצה. היה אחלה. לא בדיוק לפי הכללים אבל, כארוחת צהריים מחדלית, התקבל בברכה.
חמאם על הזמן
עד לפני חודשים ספורים, סברתי (או לפחות טענתי) שאיני אוהב מסאז'ים, על אף ניסיונות משובחים בפוטנציה (ומענגים בעליל על פי רעייתי ) בתאילנד, למשל. מאז שחלה בי היצרות ההיקפים, ויש באפשרותי לשכב על הבטן (אחרי שחלק גדול מההר הוסר…) בנוחות, השתנתה דעתי. למרות זאת לא אצתי ללכת לחמאם באיסטנבול. אחרי הגוזלמה, ממש קרוב לאמת המים ממוקם זה 300 שנה חמאם CAGALOGLU שזכה לאזכורים בספר "1000 המקומות להיות לפני שנמות" באין ספור כתבות ואף שימש אתר צילומים לסרטים וקמפיינים רבים, הנשים פנו לכניסה שלהן ויחד עם 3 הגברים הנוספים החלטתי לחוות גם את זה. כפכפי עץ מצחיקולים,שבזכותם ממש אין צורך לתלות שלט האומר "לא לרוץ – סכנת החלקה", מגבת לכיסוי המבושים ומקום הנוטף היסטוריה ואנו נכנסים. לכל אחד מטפל (לי היה בעל השפם הרחב) המעסה, שוטף, מקרצף (עם כפפת בד), מסבן (עם ליפה) ושוב שוטף ובסך הכול חוויה נעימה ומאוד מרגיעה. טיפול סולטאני שחמאם על הזמן.
עם ישראל חי וקאיימק
אין לי ספק שיש לטורקים יד טובה וגם טאץ' מיוחד בבואם אלי קינוח. הבאקלוואות שלהם טעימות מאלו שיצא לי להכיר בישראל, לבנון ולונדון, נדמה שיש להם סירופ סוכר (דבש?) אחר ואולי איזה ניחוח או תבלין או תהליך שונה המשפרים את התוצאה הסופית. בכל המקומות הוגשו לסיום מנות חבושים (חבלזיים) ו"פודינג לחם" מעדן סולת ממותק ועליהם תמיד שלב הקסם השמנוני, שבין הקצפת לחמאה ועונה לשם קאיימאק, נדמה לי שבעולם זה CLOTTED CREAM. בלא מעט כפיות אספתי לחיכי קלוריות נשכחות ומאוד טעימות. רשת הקינוחים (בעיקר) סאראיי Saray Muhallebicisi יש לה 14 סניפים. אנחנו ביקרנו ברחוב איסטיקלל.
הסיבה לביקור זיכרון הבורק (בורג) SU BӦREĞI מהביקור הקודם. מדובר במאפה/פשטידה של אטריות-פסטה-בצק, כמו מקרוני-צ'יז אבל בדרך הטורקית הנאותה. סיפור המאפה מתחיל ב"גלגל" בקוטר של כחצי מטר ורוחב של כ-20 ס"מ הנאפה עם גבינה סטייל צפתית, ממנה נחתכות פיסות (רב שכבתיות) של כ-200 גרם למנה. המנה טעימה, עדינה ומנחמת מאוד ומנגד אין לה ולשמירה (או שמא הורדה במשקל) ולא כלום. אממה זה טעים ביותר, טעם ביתי ומוכר כמעט בכל פה (מערבי). טעמנו (מצפונית) גם סלטי קיסר ויווני, ובהיותנו ציבור נרחב יחסית, פנינו למבחר הקינוחים המשגע. אין לי ספק שהסערתי את גופי בסוכרים (וגם שומן) בכפיות רבות. היה שווה וגם לאחר מעשה נתברר שהמחיר לא היה נורא.
הבורסה שוקקת – מדד האיסקנדר קבאב בעלייה
מסעדת בשר טורקית, הניצבת בראש טבלת הפופולאריות ובצדק. המסעדה נוסדה בדיוק שנה לפני חתן השמחה, ב-1927 אולם היה זה במיקום אחר. ומאז היא מפליאה להנפיק ממטבחה שכיות החמדה, או כך לפחות עשתה, בביקורנו. דיווחנו כבר על לחמג'ון, קובה וסלט פיקנטי(שעוד ינוסה וידובר), אך הם לא באו לבד. בפתיחות גם היה סלט חצילים מעושן עדין, בורק, עלי "כרוב שחור" ממולאים באורז ובשר, נהדר. וסלט ירקות חביב. הארוחה לוותה ביין שיראז טורקי מצוין בשם MELEN 2005. לאחר מכן החלו להגיע לשולחנות משלוחי מנות הבשר: צלעות כבש, אומצות ובעיקר דונר (שווארמה) וקבבים לסוגיהם: איסקנדר, אורפה, אדנה, שוכבים על מצע עגבניות מלווים ביוגורט משובח וכבני לוויה בצלים ופלפלונים חריפים. גם כאן עינגו הקינוחים עד מאוד, עיגולי חבוש מחד ו"לחם" מסולת (יירמוק האלווה?) מאידך בעיטור נדיב של קאיימאק.
גם במסעדות הפחות מסעירות היו פה ושם ניצוצות של חומרים מעולים או בישול עילי, גם אם פשוט; בארבוניה נהדרת, או טונה משומרת ביתית שממש נמסה בחיך, איזו גבינה סטייל פטה טורקית עדינה ויבשה, ושם חסילונים מוגדלים או לנגוסטין טריים שבושלו בדיוק על השנייה. ירקות מצוינים, יש שיגידו כמו פעם ואפילו יינות טובים דוגמת הסובניון בלאן של SARAFIN מחצי האי גליפולי (לחוף הים האגאי). איסטנבול – קרוב , מרתק, מעניין, ידידותי וטעים לכל חיך וכיס.
לא היה קל, אבל היה שווה. יש זוכה בכסא בשולחן ארוחת המאה הקרבה והולכת. ותחילה לפתרון המלא:
(מימין לשמאל, מלמעלה למטה)
שורה עליונה: צ'יראשי – מינאטו (קיסריה), פיצה מרגריטה – איל פיצאיולו (רח' בן יהודה, ת"א), שקדי עגל ופטריות – הבסטה (רח' השומר, ת"א)
שורה שניה : סלט ספרדי (מקום של בשר, נוה צדק), פפרונצ'יני – שרקוטרי, (ת"א), שומר על הגריל בוינגרט תפוז (אורנה ואלה, שינקין )
שורה שלישית : סינטה טלה – כתית (ת"א), פנצ'טה (הרברט סמואל, ת"א) חומוס אבו יא-יא (בית חרות)
שורה תחתונה: דג חרב (רפאל, ת"א), טרטלטי פירות (הבראסרי, ת"א), כבד אווז עם שלל פרפראות של סטפן פרואה-דוו (גרנובל, צרפת).
ולפותרים (הידד). הרבה פתרונות הגיעו, חלק ניכר לא היו מדוייקים, ובחלק היה מאמץ כן לחשיפת האמת. שני מבליגים (הדר ל. ופיינשמקר) הגיעו למקום השני המכובד עם 5 פגיעות בול, ואילו את הבכורה, המקנה כסא של כבוד בארוחת המאה נטלה, ובצדק, Passioneta . כל הכבד, סליחה הכבוד, על הצליפה ב-8 מצילומי הצילחות.
הפרטים והאתגרים הנוספים בדרך לארוחה מעל דפים אלו בקרוב.
לקראת ארוחת המאה, וליתר דיוק ארוחת (שבירת מחסום) המאה, המתקרבת בצעדי הליכת בוקר נמרצים, אני שמח להודיע על "חידון הצילחות" הגדול הראשון. הפרס לזוכה הוא השתתפות בארוחה החגיגית שעוד רבות ידובר בה. כל שעליכם לעשות הוא לבחון היטב את מקבץ הצילומים המצורף ולהיזכר או לנחש מה הן המנות המתוארות ובאילו מסעדות בארץ הוגשו? לדוגמא, שלצערי כבר איננה – סלט קלאמרי ובצל קלוי – צ'ימיצ'אנגה או משהו בסגנון. כל התמונות צולמו בתשעת החודשים האחרונים (דצמבר 2007 – אוגוסט 2008).
מספר רמזים והנחיות פעולה; למיטב זכרוני מרבית המנות והארוחות המצולמות לא הופיעו בבלוג. מנה אחת היא "עז" תוצרת חוץ. כלומר יש 11 מנות פרי מסעדני ארצנו ו-1 חו"לנית.
המנצח (או כנראה המנצחת…) תהיה זו שתגיע למקבץ הבולים והפגיעות הרב ביותר, בהצלחה למשתתפים!
אשמח לתגובות והערות בגוף הפוסט, אך תשובות, למען ההגינות, הנקיון הציבורי ולמניעת לזות שפתיים, אנא שילחו ל- foodha1@gmail.com
* ואם אינני טועה התודה לרן שמואלי שהטמיע בציבור את המינוח.
הקלוריות זרמו כמים ונספגו בחדווה. האמת שמאוד טעים בעת מגע החיך אולם מייד אחר כך קצת קשה ל"טחון" מצבור שומנים טהור שכזה. היינו שלושה וניסינו לגוון (בעזרת רותם מלה-גאטרי) וטעמנו משלושה סוגי גפילטע קראוסון, אחד עם גבינות (קממבר וגאודה + ביצה עלומה) שני – דמיקס עם סלמי גאודה וביצה עלומה ושלישי עם פרושוטו כנ"ל. עינוג חיך מיוחד, כשהחיבור המשולש עדיף על פינו על הגבינות והביצה בלבד.
שמחתי לגלות יין קוט-די רון משובח מבית שאפוטייה (40 לכוס).
מכיוון שכל המוזמנים היו טרודים בענייני פרנסה ועיסוקים חליפיים, הרשינו לעצמנו לחרוג קמעה מהתוכנית המקורית והלכנו בעצת הנוער לבדוק את DIP IT , מטבלת שלגונים חדשה שמנסה לעטות את כל הציפויים ולעלות על כל הציפיות. הנער טבל שלגון לבן בשוקולד חלב וחתם בשבבי מקופלת לבנה, חביב. הוריו פנו לגלידה אה-לה-פלאנצ'ה (קפואה): מיקס של שני טעמים + 2 תוספת, עוגיות קראנץ' לבן ופיסטוק שמעורבים על משטח (שיש?) קפוא. מהלך חביב שסיפק לנו אתנתחא קלורית מאוד מתוקה.
חזרנו למשכנות פודהה בשלום עם תחושת כבדות שונה בתכלית משיגרת המשטר החדש בשבעת החודשים האחרונים.
ובכן בחלוף להם 30 קילו התחייבתי לחגוג (בקטן), ולפיכך אני שמח לבשר על מפגש עתיר קלוריות ב"לה גאטרי" ואחריו קינוח ב "דולצ'ה מלודי". המועד הנבחר נועד (לנסות) להבטיח שהמקומות ואפשרויות החנייה לא יסבלו מעומס יתר.
נפתח בלה- גאטרי ברח' בן יהודה 184 ביום שלישי (15 יולי), בשעה 13:00 וזכרו שזהו מקום קטן מאוד, כך שיכול להיות שניאלץ לאכול בחוץ (ON THE GO) להיסתפסל או בחצר בעמידה…
משם נעבור ל "דולצ'ה מלודי" (בן יהודה 122) .
צוות התגובה המהיר של FGD מוזמן להצטרף; לירון, שירה, גסטרו, ענת, שרון, פסיונטה, מנטיסה, רונן, שרי, קרמבולה, נשמח לארח את מי שיוכל להגיע, אנא אשרו בתגובה או מייל עד יום שלישי ב-10בבוקר.
ומי שלא, אל דאגה. אנו מקווים בקרוב להכריז על תחילת ההכנות והמבצע המיוחד של ארוחת המאה !
לבקשת הוועד המנהל של עדת המעודדות (שם רשום) ופונים אנונימיים פודהה מזמין את קהל הקוראים, גם אילו הממעטים להגיב (כן, כן בדיוק אליך התכוונתי!) לבחור מה תהיה מעידת ה-30 הגדולה.
לקראת האירוע המכונן של הפחתת 30 קילו מתכוון פודהה למעידה חד פעמית (אולי ב-45 תהיה עוד אחת…) בה יחגוג באתנחתא רבת קלוריות , 30,000 גרם של דחיות (וביטול) סיפוקים.
האירוע יחגג בקרוב מאוד (אני מקווה) ואודיע עליו בדיוק כאן. כל מי שיגיב יוזמן להשתתף.
ומה עליך לעשות? לבחור מהרשימה הבאה את המעידה הנכונה לטעמך:
בורקס שבלול (קומפלט) שוק הכרמל או ליאון ובניו
מנה וחצי חומוס או מסבחה (עלי קארוואן או עפיף בקאלנסוואה)
מנה וחצי סביח (סביח דה לוקס)
מנה וחצי פלאפל (חאג" כחיל או ג'ינה)
פוקאצ'ה גרעינית (בר לחם) שלמה מרוחה בנדיבות בחמאה ואבוקדו
קרואסון עם ביצה ותוספות אצל לה-גאטרי.
קרואסון שקדים או שוקולד-שקדים (אשמח להמלצות מעודכנות)
6 פרליני שוקולד מובחרים (והיכן הכי טובים בתל אביב?)
2 כדורי גלידה משובחת (בגביע אכיל) דולצ'ה מלודי
כאמור יש לציין את בחירתך בתגובה, להמתין למועד ההפחתה וההודעה על האתר המועד לפורענות. שיהיה בכיף.
למען הסר ספק: רק המגיבים לפוסט זה בעניין המעידה החד פעמית יוזמנו להשתתף בחגיגת ה-30 שעל מועדה תבוא הודעה!
אל תגיד מחר – פן יהיה מאוחר
האמת שהגעגועים הם לא רק לדובונים, אלא לכל המגזר הג'לטיני עתיר צבעי המאכל. מאוד אהבתי לרדת (בקטנה) על עשרות (ויותר) גרמים של חומר הילדות הלעיס הזה. והופס – בחצי שנה שחלפה, לא חלפו את דל שפתי יותר מ-20 דובונים וחיות אחרות.
שמחתי לפגוש, ומיד לשתף אתכם, בעבודה מקסימה היורדת לעומקם של דובני הגומי:
יצר אותה המעצב והמאייר הניו-יורקי ג'ייסון פריני JASON FREENY , אפשר לראות עוד עבודות או לרכוש פוסטר ועוד באתר שלו
ובמחשבה שניה, אצלי אף פעם לא נתקלתי בעצמות.
"האופציונר" שהשיב נכונה לתשבץ המסעדות הפודהיסטי הראשון. ברכות ולחיים!
את התשובה המלאה ניתן למצוא ברצף התגובות מתחת לתשבץ.
איזה יופי, יש שוק איכרים קטן ואיכותי גם בתל אביב. יש בליבי תקווה עמוקה שכיסי האיכרים, המוכרים והמארגנים התמלאו קצת, כדי שיהיה לזה המשך, מגיע להם ולנו. (אני את חלקי תרמתי בכיף, רשימה בהמשך) הניסיון המרשים הקודם היה אצל ארז קומרובסקי ברמת החייל ולצערי לא האריך ימים.
השוק הקומפקטי, מוקם בנמל, מול האנגר 11 ומתחת מתחם ג.יפית. את הצפיפות הקלה, אני מניח שיפתרו בקלות בהמשך, לי לא היה ברור אם השוק נפתח ב-8 או ב-11 בבוקר (שישי). הגעתי בעשר וחצי והיה פעיל ומלא וענה לרוב הציפיות שלי. המארגנות, על פי חיפוש שלאחר מעשה, הן מיכל אנסקי ושיר הלפרין, הטיבו לברור את המשתתפים ומדובר בליגת על, תוצרת איכותית שכבר הספקתי להכיר בחנויות מובחרות, ושמחתי מאוד לפגוש בנפשות הפועלות, בעיקר כשמדובר באיכר, רעייתו או בנותיו ובניו.
מה ראיתי ולא קניתי: מבחר גדול ממיטב ה"לחמים", סנביצים עם בשר פרוס (שנראה מעולה) של "בשרי", קפה אורגני (?) שמן זית ומוצריו של "אוליה", פרחים, תותים מגידול מיוחד, גבינות "ברקנית", אספרגוס וירקות, יוגורט עם גרנולה שנראו נהדר (ונדמה לי שרכשתי אצלם מלפפונים חמוצים טובים ביותר), בירה, עוגות ועוד קצת.
ראיתי והצטיידתי בעגבניות "תמרי לב אדום" ממושב תקומה. פטל ואוסנה מ"שעל" בגולן, דובדבנים מעין זיוון. התרגשתי קמעה לפגוש באנשי בן-דור המפליאים לגדל פירות מעולים. משם נטלתי שזיפים קטנים ומתוקים ושזיפים גדולים בשם אדום בשר (?), משמשים בטיב וטעם יוצא דופן, ובכלל טעמתי מהם (בעבר) גם אפרסקי -על (שטוחים ואחרים) כך ראוי שלא להחמיץ את דוכן בן דור. לטובת ארוחת הצהריים הטיבו- עם בני ביתי- היזמות שהורידו מהויה דולורוזה, ואני מקווה שלא בדרך חתחתים את חומוס לינה. חיסלנו כלי גדול בצהריים, הבנים עם פיתות ואני עם פלחי קולורבי, מלפפונים חמוצים וכרוב כבוש. חתמתי את צמד סלי בתנובת "כרמל יבולים" מהיוגב, עוד "כוכב" בעיני לפחות שכבר הרבה זמן רציתי לבקר בעמדת המוצא, והנה הקדימו והגיעו אלינו. רכשתי נבטוטים מעורבים, נבטי קולורבי , נבטי רוקט ונבטי חרדל וגם עירית ומנטה.
לצערי קראתי את הכתבה המקדימה ב"הארץ" רק לאחר הביקור ופספסתי את מגדלי תפ"א מהבשור, פספוס שלא יחזור בעתיד. זה תחום שראוי לשיפור,( ואני עדיין מחפש לגוון עם הויטולט הסגולים שקצת נעלמו, כמו הופעת האורח של הגזרים הצבעוניים ועוד שכיות…)
לסיכום – מיטב המחמאות על היוזמה והביצוע, ונקווה להתמדה בקרב כל הצדדים המעורבים.