בילדותי המובן היה ברור, נוסעים לסבתא וסבא בכפר חיים! כל שבת ובכל חופשה מבלים איתם בעמק חפר וטועמים מחיי המושב ועבודת האדמה. לחלק מהחופשות היו מגיעים גם אחי או בת דודתי. כאן בצילום משמאל סבא שמשון, באמצע קים בת הדודה ואני מימין. אנחנו על העגלה, חוזרים מהפרדס, ובתמונה גם החלק הפחות טוב של "החמורה" שורה ביילה (שטיק נביילה). בחלוף 40 ומעלה שנים, הדרך מוקדשת בעיקר לטמונים באדמה, לאזכרות בחלקת הקבר המשפחתית בבית העלמין המוריק, סמוך לקיבוץ מעברות.
בשבוע שעבר ערכתי שיחזור ובגדול של חזרה אל החיים הטובים, הטבע והשורשים. יובל וגדעון מחברת עלה-עלה אירחו אותי. נפגשנו במורד הדרך מהדר עם לכפר חיים. עליתי כטרמפיסט על הטרקטורון וגמעתי בצמא את הסבריו הבהירים של גדעון על כל התחנות במסענו.
עשרות ומאות הדונמים של ע"ע משתרעים בין המושבים הדר עם, כפר ידידיה ובית יצחק (ואולי עוד) ובדרכים חקלאיות עברנו משטח נרחב של חסות בשלבי גידול שונים כשמרחוק ניבט אלינו כביש החוף. טעמנו תוך הסבה מהטרקטורון אי אילו חסות צעירות ומרירות (עדיין).
פגשתי שדה ניסיוני עם ניצני סלק צהוב, שנועד ליצור זרעים שיכינו אוהדות מכבי לעוד כמה חודשים. ראיתי בצלים ירוקים וכשרים מגוננים ברשתות למכביר כדי למנוע לחלוטין חשש לחירוק ולו הקטן ביותר שיכול לפגוע בכשרות. שדות שתולי חסות תינוקות. הידעתם (אני לא) שגם השתילה מתבצעת במכונה?
בחממה (לוהטת) ומרתקת נוספת מצטמחים מגוון תבלינים עתידיים וייחודיים: מרווה בשני צבעים ומרווה תלת גוונית, תימין מגודל בירוק-לבן, אורגנו ספייסי עם אפטר טייסט חריף ועוקצני בלשון, וגם בזיליקום מעודכן בירוק-לבן. אני משוכנע שעם תום ניסיונות הגידול (בהצלחה) יעלו ויבואו שלל התבלינים על שולחנות נבחרים במסעדות הקרובות לליבנו.
התוודעתי להליך המזורז שעוברים העלים והגידולים מהשדה לצלחת. ההזמנות מהמסעדות מגיעות עד שעות הערב המאוחרות. ועם אשמורת ראשונה לאור פרוז'קטורים נקטפים החסות, העלים וכל שאר הכבודה, ממוינים, נשטפים ונארזים, כל ירק לפי צרכיו ויעדו ועולים ב-4-5 בבוקר למשאיות קירור בדרך למטבח ההכנות במסעדות משובחות רבות בארץ.
אחד הלהיטים שבדרך, לטעמי יהיה "סלסולי אפונה" עלים וגבעולי אפונת גינה. הטעם החביב והמוכר בצורה ידידותית לסלט, שאינה דורשת בישול, אידוי או הקפצה.
תודה לגדעון ויובל. עלו עלו והצליחו!
