ימים חמים, לוהטים, רוחשי פעילות וספוגי לחות והלכי רוח סוערים ברחוב. מה יותר מתאים מסלט רענן. לפיכך נתכנסו ובאו בקערה המכובדים הבאים:
חצי כוס עדשים ירוקים מונבטים באופן ביתי
צרור נאה ונקי של ארוגולה
חבילת נבטי חמניות
עירית קצוצה
2 כפות צנוברים קלויים
רוטב: חצי לימון, 5 כפות שמ"ז, כפית חרדל, שום כתוש, כף לימון כבוש/ קצוץ, מלח פלפל ירוק חריף קצוץ בהתאם ליכולת ספיגה/חריכה חיכית ממוצעת.
מערבבים ומוסיפים לסלט רק עם ההגשה, זורים את הצנוברים ממעל.
עונת המלפפונים כעת. אך לאוהדי הספורט האמיתיים מזומנת עתה חוויה מיוחדת, הגביע העולמי בכדורגל לנשים. חזיתי בכמה משחקים ונכבשתי. הרמה, לטעמי עלתה מאוד, ההנאה מרובה. ישנן כוחות חדשות, (כפי שבוודאי טוענת מירב מיכאלי) ומתח ומהפכים יוצאי דופן בעיקר בשלב רבע הגמר. המלצת הבית – לחזות בחצי הגמר, צרפת-ארה"ב. ארץ האפשרויות מגנה על שערה עם הופ סולו שוערת ללא שיעור.
ועוד בספורט, אחרי תקופת צינון ממכבי וכדורסל, חוזר פיני גרשון לחולון. נקווה שיצליח לשמור על הומור בלי להיות צהוב ולרדת מתחת לקווים אדומים ולגבולות הטעם הטוב. לכבוד המהלך שאולי יכניס עוד קצת עניין וצבע לליגה הישראלית, שכן לנו (בצהוב-כחול) יהיו לא מעט מאבקים עם אירופאים ואדריאטים, לפניכם סלט חולוניה, בצהוב-סגול:
גזר (בוכרי) צהוב
כרוב סגול
בצל סגול
הוספתי לימון,מיונז, מלח, תחליף סוכר, פלפל לבן.
יאללה מכבי!
לפחות אחת לשנה אנחנו סועדים ברפאל. בדרך כלל אין טענות, להיפך. כתמיד יש את פוקצ'ת העל הלוהטת המדהימה, שיש לה המון מחקים וטוענים לכתר, אך כולם נותרו למטה, למרגלותיה. (יש בה כנראה עוד כמה סודות מחדר האפייה).
מאוד נהנינו. בעיקר ראויים לציון ולמאכל האנשובי העדין (עם שמ"ז, חריף, בצל סגול) הסיגרים הביתיים ממולאים חלקי פנים של עגל חלב, והבורטה באפלו מוצרלה עם זרעי עגבניות ושרי צלויות. שבשבילי הייתה היכרות ראשונה ונעימה מאוד עם הגבינה המכילה, ככל הנראה, בתוכה ריקוטה, וביחד יוצרת מנה עדינה ומענגת.
באופן עיקרי ועקרוני הפייבוריטים היו פלמידה עם תרד ועגבניות ו"מקלוני" הצלעות השמנמנות והמעולות מהגולן.
לכבוד הקיץ שחימם מנועים וקצת פחות נעים, מוגש כאן מתכון קליל וקיצי לסביצ'ת תחילת העונה של הליים. למי שלא הבחין עדיין בירקן היוקרתי הנבחר שלו, נבהיר שזה כשבוע מצוי הפרי המקסים הזה, שתורם למטבחי סיאם, הודו ומקסיקו ויש לו נגיעות נוספות של חמיצות מענגת במטבחים רבים וטובים.
לפיכך נצטיידתי ב-400 גרם דג ים טרי, הפעם פארידה בהירה ומפולטת. את פלחיה השכבתי בעדינות על רסק משולב מ-12 עגבניות שרי, רבע פלפל חריף כתוש ו-2 פלפלוני פרובלנו מגולענים ופרוסים דק.
על הדגים הזלפתי מיץ מליים עסיסי שלם, זירזפתי מלח גס, פרוסות בצל ירוק, עלי כוסברה, רוקט קצוץ באורח גס , עלעלי גרגיר נחלים וחתמתי ב-25 שקדים ירוקים ולחים (רק החלק הפנימי).
ותודה לדרום אמריקה.
לפני כשנה גרסתי באופן דומה קציצות. הפעם החלטתי לנסות דרך עוקפת טיגון.
מדובר בכמות נכבדת, לסופ"ש, או שפע סועדים:
כל הכבודה למעבד המזון (בשני סבבים) לא לאבד צורה לחלוטין, כמה פולסים ודי.
להוסיף
לערבב היטב ולשים על גריל חם מאוד 2-3 דקות לכל צד.
הפיתרון המהיר של אייל שני ושותפיו, אחרי הסלון הרוחש והגועש והבר האקטיבי בצפון אברקסס היה להפעיל את המזנון באבן גבירול. מקסום למופת של קהלי היעד מתפוחי הארנק ועד חיילי צבא ה"תן לי בפיתה", תוך שמירה על אפיון המוצר הייחודי. המזנון מגיש מזון מהיר ואיכותי בפיתות רכות (אסון) הנאפות סופית במקום (אם הבנתי נכון) המטבח מנפיק בזריזות מנות מקוריות יותר ופחות עם ובלי בשר, ובעיקר עם סימני ההיכר של רוטב העגבניות המסונן, הפלפל הירוק הכתוש, קרם פרש וטחינה טהורה. כל המנות שטעמנו היו טובות מאוד. סטיק דקה עם ביצה, שרימפיתה, ולעניות דעתי וחוות רעייתי; כבדי העוף והבצל הירוק (על הפלאנצ'ה) היו שיא הערב (למרות שהיינו בצהריים). על הלוח שמעל המטבח כתובות בגיר המון מנות אפשריות נוספות.
במזווה ניצבות במסדר חינני כרוביות "לפני ואחרי", ואנחנו ש"טובחים" בבית כמעט כל שבוע תינוקות פרחוניות שכאלה, בחרנו בשקית שעועית עם מלח גס, גרד לימון ושמן זית, שהייתה נשנוש "דייאט" יחסי וטעים אחרי מארזי הפחמימות ושורות הפיתות.
על קיר החזית (מגבס מעובד אומנותית משהו) כתוב השם מזנון בעברית ומספר הרחוב – 23 . חסר היה לי, ובעיקר לכמה תיירים שחלפו והביעו עניין, איזו כתובת, שם, הפנייה, תפריט או צילום שיבהיר להם שזו אינה מלכודת תיירים טיפוסית, או סתם דוכן שווארמה-פלאפל ברחוב ראשי, אלא ניסיון להעניק להם את פאר חווית האוכל הישראלי בפיתה!
התשוקה לפרודוקטים חדשים לא מרפה. תמיד אשמח לגלות כיוון מרענן, או שלב ראשוני נוסף של ירק, פרי או דגן. בצעדה במישורי הכפר הירוק ובשדות גלילות קטפתי מספר גבעולי חיטה ירוקה שצמחו על השביל כדי לערוך ניסוי שטח קטן, שתוצאותיו יובאו בפני הציבור בקרוב. בינתיים הנחתי את ידי על כרוב באלאדי ענק ופחוס בשוק האיכרים (לא תמיד יש…) וגם בפריקה ירוקה (ושלמה). רכשתי מקצב ידידותי צוואר טחון מהול בשאריות אנטריקוט, הפשרתי את הכרוב מהפריזר הוספתי את הפריקה ויצאתי למלא את חובותי, באופן אותו תיארתי במילואים קודמים. אין צורך במסדר חוזר. השינוי הפריקאי מוסיף מימד קראנצ'י חביב לחיך, לשן ולבלוטות הטעם.
בצילום: מוקפץ עם קטעי אפונה צרפתית, ג'ינג'ר כבוש, שום, סויה ורוטב שרימפס תאי חריף.
לפיצפון יש נוכחות גרעינית רבה מידי לטעמי. נרכש אצל נועה ושלמה אברבנאל, (תאשור) בשוק האיכרים התל אביבי.
חידון זיהוי מהיר, למבוגרת ולצעיר:
מה בתמונה, עכשיו בעונה?
הזוכה בפתרון – ינסה המתכון…
דרושים:
רוטב: 4 כפות מיץ לימון , כף-שתיים לימון כבוש וכתוש ,ש"ש כתושה, כפית מלח, 6-4 כפות שמ"ז (מבלונדר או מעובד)
סידרתי בתבנית מלבנית בצורה הזו. (רק שבבי השקדים השובבים חסרים… התעכבו אצל המאפרת…)ובדיוק מפתיע בעוד כמה רגעים אצא לשוק הנמל לדיון על אוכל מקומי ומקומו של המטבח הפלסטיני ונחזה בכל מיני סרטים דוקומנטריים במסגרת FOODOC . הציבור מוזמן.