האמת שהכותרת התנגנה לי בראש לפני שמצאתי את תפוזי הדם החינניים והעסיסיים של בן דור. כמי שהורגל בפינוקים הקיציים של משפחת הפירות הבלתי נגמרת מיסוד המעלה, שמחתי לגלות שגם בימות הקור בשוק האיכרים, יש סחורה.
אחרי תועפות השזיפים/אפרסקים/משמשים ונשירים מיוחדים נוספים, נותרנו כעת עם (שזיף) ורדית הנהדר, ובסוף השבוע היוו תפוזי הדם את בסיס מיץ ההדר הכול כך טעים. למרות שהצבע של המיץ לא כחול וגם לא אדום לוהט…
אינני בטוח האם זה תפריט פתיחה, רגיל או הרצה. במידה ותישאר האיכות והמחירים היונה תעגון לא מעט בנמל יפו ועל סיפונה יגביהו כנף סועדים רבים.
אין מדובר בפריצות דרך ושגעונות קולינאריים. בישול ייסודי מיומן עם הברקות בעליל וטוויסטונים בעלילה.
יעיל ולא מתיימר ומצליח. ניסנו שתי צנצנות ומספר טרה קוטות, העניין- הגשה (שיתופית) בהצלחה רבה. מרבית המנות היו טובות מאוד. השרימפס הכבושים (כיבוש קל ונאור) היו חביבים כמו עוגת הפולנטה המצורפת, החיבור לא היה ברור לחלוטין.
העגבניות המצונצנות היה עוד סלטון נחמד, אולם עיקר החדשות התמקדו לטעמנו בצלוחיות/קעריות הטרה-קוטה (לא בת דודה של פנה…) טעמנו שרימפס, סרדינים ממולאים בפיסטוק וטרגון(שיחוק 1) סלק וגבינות עיזים, פשוט טעים. כמעט הכול "כמו בבית" ובמקרה שלנו (העידו שאר יושבי השולחן), זה בית טוב. היוגורט עם הלחם היה בסדר, אך חסר עיזוז או תיזוז, הפלפלון החריף לא היה חריף ורוטב הסלט נספג היטב. (לחם 19, צנצנת -29 טרה קוטה – 32)
מנת הטונה (סשימי) נהדרת עם חמיצות קלה, קוביות (ג'לי) אוזו וקרנצ'יות ממקור ירק , סלט הקלאמרי היה צרוב בחיכינו בדיוק כמו סלטים דומים וטובים בהמון מקומות. (42 כ"א)
בעיקריות (79-82)בדקנו דג דניס אפוי שלם שהיה עסיסי וטעים, סטייק צוואר טלה (טלה מבושל מפורק ומורכב מחדש לקוביה, שניצלית) היה טעים אבל. העופיון התעטף בפפריקה ספרדית מעושנת(?) וזה עשה לו טוב ועוד יותר לתוספות שליווהו. נתח הקצבים ציין את נקודת השפל בארוחה. לצד העיקריות היו כמה "בצדים" (בתוספת מחיר של 14 כ"א)פלחי תפ"א ניוקי צ'יפוטלה (טעים מאוד) וכך גם גרגירי חומוס ורימונים.
סלט חסות, אנדיב, וקוביות דלעת שזור זרעונים והיה מדוייק וטעים. 42
דמי חליצה 10 שקל לכוס, Chateauneuf-du-Pape La Bernadine,אני שפוט של שאפוטייה. יש גם וויינשטאפן.
הקינוחים חותמים בדגש מתוק: עוגת גבינה ושוקולד מרוכזת, שכבות מוס שוקולד טובעות בשוקולד חם ומנת השיחוק (המרכזי) – אורז מתוק והפתעות "דייסת" אורז-חלב, שמי, שכמונו נתפס בשורשי הבלקן, מחבב, זוכה כאן לשלל עינוגים וקישוטים בערכה נרחבת של צלוחיות, עם זרעונים ואגוזים, קלויים בתבלינים וכלואים במתיקות מעודנת, ג'לי של חבושים ועוד, מפתיע וכובש חיך.
חוויה נעימה וטעימה שהסתכמה בכ-150 לסועד (לפני). השטח הגדול והמתחם הרחב בו נמצאת המסעדה מבטיח (בימות החום) יונה הומיה מאוד, אל מול היאכטות. כמו רבים גם פוסידון יגזור קופון.
עם תחילת ההכנות למה שיתבעבע הערב לכדי שקשוקה (לצד פלאפל, איתגר הצעיר), חציתי פלפל אדום מהערבה, כדי למצוא עובר פלפלי מכורבל ומצפה(?) לאוויר העולם. בעבר כבר מצאתי "התחלות בנייה" מפולפלות שכאלה, אך הפעם לא רק שהוא נראה כעובר (צמחי, צמחי !!!) אלא שיש לו חבל טבור בדיוק במקום. מזל טוב לרך הנולד, להורים שלום, השקשוקה מתעכבת .
מספר טעימות מהעת האחרונה:
טריפל קראנץ' הוא החרדל הפופלארי ביותר בביתי. ממרח הסנדביץ האולטימטיבי של כל תלמידי י"א במעוני. אוליה הפיקו צנצנת המכילה 3 סוגי גרגירי חרדל, היוצרים עונג קראנצ'י חרפרף.
אצל חברים בלוס אנג'לס נתקלנו לראשונה בגליל המיוחד הזה. Pastilla Nash רכז שזיפים יבשים שזור אגוזי מלך בצורת נקניק, יוצר טעם לא מתוק מידי, עם עומק של עישון אגוזי וחמצמצות, טעים להפליא כנישנוש עילאי, יתחבר בקלות לגבינות, בעיקר חריפות וכחולות. המוצר מגיע מאוסטרליה ומוכן בעבודת ידה של ג'אן נאש מאז 2002. ניתן להזמין בדואר. בתחתית הקופסא מציינת היוצרת:
יין חדש של יקבי רמת הגולן 2 T שני זנים "חדשים" מפורטוגל יוצרים יין עם אופי משלו.
לחיים, בתיאבון ומזל טוב ליום ההולדת…
אורחים מחו"ל מסייעים בצמצום פערי תיור פנימי, שחלקם לא טופלו מאז עבדתי בצופים לפני 25 שנה ומעלה. האורח רצה להעפיל למצדה ולשמוע סוף סוף את סיפור הגבורה. יצאנו לדרך בואכה ירושלים; הכביש במורד יריחו השתנה מאוד בחלוף השנים, שיפורי אספלט ניכרים לצד מאהלים בדואים ב"אמצע הכביש" לפרקים – חומת בטון בין כל מיני שכונות ואוכלוסיות. הנוף האורבאני נגוז במהרה לטובת מדבר יהודה וכבר אנו בים המוות.
אצנו להספיק לסייר כהלכה על המצדה, (ולשוב אחר הצהריים המוקדמות ביותר לפגישות עבודה בתל אביב) ולפיכך הוחלט לוותר על "ארוחת בוקר". התנדבתי להכין סנביצ'ים מבעוד מועד, כך שבסביבות 9 בבוקר התיישבנו יחד עם טיילים ומקיצים בחוף עין גדי. עומרי דאג לקפה מהמזנון, אני פניתי לשירותים המאוד מצחינים. ושמחתי שלאורח לא היה צורך בשימוש. הסרחון מרקיע שמיים לנוכח 2 השקלים שיש לשלם בכניסה. ביציאה התבדחתי שעם כאלו ניחוחות הם יכולים לבקש גם 6 שקל…
האורח ביקש "האם & צ'יז" בלי שום תוספת וזה גם מה (שכמעט בדיוק) קיבל : 2 סוגי כריכים הופקו. האחד גם גאודה מפולפלת ושינקן מעושן והשני עם ברקנית עם שובל תכלת ופרושוטו קרודו. המחלקה לטריות ושיפור הטעם יצאה עם שחר (עת הגיעו ראשוני העובדים) למאפיית בר לחם והצטיידה בלחמניות שומשום מלאות ופלוט מגורען להכרכה. האורח התענג מאוד. המדריכה ואנחנו טיפה יותר כי אצלנו גם היה ממרח הבית: 2 כפות מיונז, כף חרדל מגורגר, כף לימון כבוש וכתוש, כף זיתים שחורים כתושים וכפית מיץ ליים. גם ממוסד החינוך בו מתארח בני הצעיר נרשמו תגובות נלהבות, וידידה, קולגה ושותפה למיזמים רבים שהחלה בדרך חדשה קיבלה דוגמאות טריות מספר ימים אחר כך לשביעות רצון ותיאבון.
המשכנו למצדה, זכינו לסיור מאלף באתר מרתק ומתוחזק. שמחנו לעלות ולרדת (שלא כבצעירותנו) ברכבל, והשמחה הגדולה ביותר הייתה לחכות כחצי שעה בירידה בתור מכיוון שהיו במקום עשרות אוטובוסים של תיירים דוברי, רוסית, ספרדית, איטלקית, צרפתית, אנגלית, פורטוגזית ועוד.
בירידה מירושלים נחשפתי לראשונה במו עיני וחיכי למאג'דה בעין רפא ( מול אבו-גוש). שמעתי טובות ושמחתי קודם כל לפינה מקסימה , ירוק וכפרי מטופח ומה שערב לאוזני היה שילוב הקולות של תרנגולות הבאלאדי בשדה ליד וקריאות המואזין במינרט הסמוך. לא צריך הרבה מילים כדי להבהיר לאורח היכן אנו נמצאים, 10 דקות מירושלים 45 מתל אביב. שירות חביב בצהריים מעוננים, מסעדה מוארת ופורחת. אהבתי את שילובי המזרח/מערב וניסיונות טעימים בפלאפל השרימפס עם רטבים מיוחדים, בקבאב (לצד פריקי נהדרת) עם גורגונזולה ולקינוח סברינה מדוגמת. יש תפריט יינות האיזור, שתיתי כוס של סוסון ים.
שבנו למישור ולעבודה שבעים ומרוצים.
כאמור העבודה יושבת במרכז השולחן ודוחקת מעט את קצב הדיווח. ולפיכך ניצלתי שבת גשומה ואחרי מבחר ממולאים לערב שבת, קצת פנאי למבזקוני איכות וחוויות ממקומות ראויים יותר ופחות שפקדנו באחרונה:
האורח של השבוע שעבר הוא בחור מקסים ואלוף העולם במשחקים, נעים, מנומס ואורח למופת. הרקע שלו, מהבית האמריקאי גרם לאי אילו ליקויי תזונה קלים, הוא ממעט בירקות כמעט לחלוטין, מספר בהומור יבש שאת הויטמינים והמינרלים הדרושים לו הוא שואב מכמויות עתק של "דוריטוס" המזון העדיף עליו (כל זמן שעלי קרוואן – אבו-חסן אינו בסביבה, או כך לפחות נעים לנו לשמוע…) בכל מקרה בחסות ובסביבת העבודה של פודהה הוא אוכל או לפחות טועם הכול.
התחלנו בטאפאס בנמל לבירה וריזלינג מול הגלים, מייק אכל בהנאה משולש ביקיני (טוסט בניחוח כמהין) וזו לא חכמה, וגם כרובית (מס' 1) . האורח זכה לסיור היכרות קצרצר במכמני השוק המקורה והמשכנו ליעד המרכזי סמוך לשוק הכרמל, הבאסטה, גם כאן אפשר לסמוך בעיניים עצומות על מוצאות המטבח. היה נהדר אם לא למעלה מזה. גם בהיעדרם של בעלי הבית. מייק התענג (?) על כרובית פיקנטית (מס' 2) ונכבש בקסמיו של בורקס הסרטנים, עד כדי הוצאת YUMMMMMER מפיו, שהוא הביטוי העילאי לסביאות ושביעות רצון מאוכל ומשקה. (בפעם הראשונה, לפני כעשור, יצא היאמר אחרי טעימת אייסויין ריזלינג גרמני משובח). לטעם המשובח בבאסטה יש תג מחיר לא נמוך, ומי שמוכן להעתיק את מעותיו לקופה ייהנה מאוד.
עקב חיבה מיוחדת של האורח ושלנו לפילים קפצנו במהלך אחד מימי העבודה למסעדת הפיל, המאוד קרובה לליבנו ולמשרדנו. המקום, העומד לפני מהפך נד"לני (וסגירה?)ידע ימים הרבה יותר יפים מבחינה חזותית, אך אסכלתו הפחמית עדיין (ברמה) גבוהה. מייק מאוד אהב בשר, צ'יפס וחומוס. הקבאב שלי היה בסדר גמור.
היינו בארוחה תל אביבית טובה מאוד באווירה מיוחדת בגינה באחורי הבית בנחלת בנימין 29 . שם מפעילה אסנת הופמן את מסעדה 44. רוח צעירה ולא מחייבת, שירות נעים ומחוייך, שכל מגדר וג'נדר יחוש בנוח, ומעל שורה מנעד קולינארי רחב וקולע. מזרח תיכון ומזרח רחוק אצלנו בחצר. היינו 7 כולל האורח ובדקנו את כל התפריט (למעט מנת פסטה אחת) , הכול היה טוב ולמעלה מזה.
ככה זה כשעובדים, צ'יק צ'אק חולפים השבועות ועוד שנייה אנחנו בחודש רענן וסגריר. הייתי בחו"ל, מעט מהחוויות בהמשך, ואירחתי בארץ נציג חברת המשחקים הגדולה בעולם לכשבוע.
תוצאות ישירות בתחום העיסוק עדיין רחוקות, אך בכל מקרה אורחי ואני סעדנו היטב, וגם המשקל קיבל תוספת, לצערי. מיעוט הזמן הפנוי והפעילות לא תרמו באגף ההוצאות, ברם כוחותינו שבו בשלום לבסיסם ולהקפדה יתרה על אורחות החיים.
בדרך ללוס אנג'לס לתצוגות, פגישות ופרזנטציות אצל חברות הצעצועים מספר 1 ו-3 בעולם, עוצרים בוונקובר. שילוב מקסים של אורבאניות וטבע, שפע תרבויות והיצע מעורר קנאה של מטבחים בעיקר בסקצייה האסיאתית. היינו בסינית מודרנית BAO BEI חביבה, נעימה ולא יקרה בצ'יינטאון. הישיבה אגבית, הקהל צעיר והאוכל טעים.
ראמן מצויין היה בדיוק הדבר הנכון , במרקמים הנכונים ובטמפרטורה הנכונה, וגם מאוד קרוב, אחרי רכיבת אופניים והקפת סטנלי פארק המאוד יפה . הלכתי על המנה החריפה יותר ולא צ'טערתי.;Kintaro Ramen788 Denman Street
לדאבון ליבי הרב, הלכו לטימיון תצלומים וזכרונות עסיסיים, פתקי עבודה ומיילים וכמובן טלפונים ותזכורות שניטלו ממני בהיגנב האייפון.
כאמור שבנו למולדת, הצטיידנו באמצעי צילום חליפי ועל הסעודות המשובחות המקומיות בקרוב.
ביקור נוסף במזללה, למרות היעדרו של מאיר אדוני, הוכיח בעונג רב שזהו אחד המקומות העדכניים, המגוונים, הטעימים והראויים ביותר בתל אביב רבתי (ישראל) ואין לי ספק שהמסעדה הייתה תופסת מקום, וקליינטים בכל עיר המכבדת את סועדיה.
מובן שבחלוף מספר חודשים היו תוספות ועידכונים וכולם מאוד השביעו את חיכי וחיך ידידי החביבים. ברוסקטת השייטל שהיתה מערום מענג בפעם הקודמת נפרסה, (כמנהג הקארפצ'ו) כך שניתן להבחין בכל המרכיבים ובאיכותם.
מנה מעולה נוספת היתה ממיוחדי היום, משהו שרק יצא בימים האחרונים , וטוב שכך: נתחי טמפורת דג קוד מדוייקים על סלט מרתק עם רוטב חמצמץ שכלל קוביות פילה לימון שבבי גזר ושומר וגם אגוזים ואולי עוד הפתעות.
המנה האינטליגנטית ביותר שהביאה לסיעור (יתר) מוחין וביסים מופלאים היתה "קוראסון “בולונג’רי”, מוח עגל, טבחה, עגבניות, פלפלים מעושנים וחצילים, תפוחי ראטה, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה" הרכב מנצח שכלל מעטפת דפדפית של קרואסון מושלם עם כל הכיף ההרמוני בכיכוב המוח. מכירי יודעים שעל פי רוב, שעשועי מוח אינם בראש מעייני, אולם כאן היה שיחוק גדול ושמחה רבה עוד יותר בקירבתם של מנתחי מוח ופנימאים מדופלמים מניו-יורק ועוד.
נהנינו גם משאר המנות, מוכרות וחדשות ושמחנו שהמלצרית הזהירה אותנו מהזמנת פחמימתית מיותרת , שגם כך המנות, לבד מאושר גדול היוו גם עושר גדול…
נחלץ לנו גרונר ולטלינר קליל, נהדר ומתאים של BERGER מאוסטריה, ביבוא ווין דומיינס. (שימו לב שהצלחתי, כמעט, להימנע מלכתוב ני-מוח…)
לכבוד התקליט החדש של יהודה פוליקר שמתבזק (מלשון בוזוקי) לי במטבח יומיים, להלן מנה דשנה, מלאת כל טוב , הדורשת הכנה לא מועטה, אך מנגד אין בה תועפות של פחמימות.
הכנות:
2-3 חצילי באלאדי קלויים בגריל, קלופים ומסוננים.
4-5 פלפלים אדומים קלויים (באותו הגריל) קלופים ומגולענים. (אם מכינים ערב מראש אפשר לפרוס עליהם 2 שיני שום, קצת מלח, 2-3 כפות שמן זית, מלח עבה וטוב וכף בלסמי משובח)
ציזיקי – 2 גביעי יוגורט סמיך, 2 שיני שום כתושות, כף-שתיים שמיר,מעט אורגנו או מיורן, כמה גבעולי בצל ירוק ו-2 כפות שמן זית, לערבב-לקפל.
8 כפות של קוביות גבינה יוונית (פטה/בולגרית)
ההרכבה:
עורמים על 4 צלחות או קעריות גבעת חציל, על כל גבעה מפזרים קוביות פטה ומכסים בקרעי/רצועות פלפל אדום. למרגלות ההר מושחים ציזיקי (כמו בצלחת חומוס). ולבסוף מסיימים בכפית ציזיקי על הפיסגה. מזרזפים עוד מעט שמן זית ואומרים ברכה.
חבר המליץ על חומוס חדש בשכונה (נאות אפקה). במרכז המסחרי באתר בו שכנה פיצריה ישנה מסעדונת בשם "כספי" (לא מה-NBA). נתחיל מהסוף, החומוס (עם טחינה) היה בסדר גמור, עם הרבה טחינה גם בחומוס עצמו וגם מסביב. אני מעדיף אותו קצת יותר גס ומעט יותר חמוץ… (את המסבחה והפול עדיין לא ניסיתי….) אבל בשאר האגפים היה חביב מאוד לארוחה קטנה, למי שמנת החלבון מהסוג הבשרי אינה מחוייבת המציאות לאותו הרגע.
יש תפריט די מגוון שממנו דגמנו פלפאל ירוק חם וסביר (על טחינה) כרובית צלוייה עם גבינה מפוררת, עגבנייה ומעט עשבי תיבול שיצרה מנה קלה וחביבה ומעוטרת צנוברים, שהיתה הפתעה נעימה וטעימה. ולצידה סלט עגבניות (2-3 סוגים) עם פירורי (פטה?) טבעות פלפל חריף(גם לי היה צורך להוציא את חלקן) ,צנובר, נענע, ובסה"כ סלט מקסים שבהחלט בקרוב יהווה אופציה להביא את מכלול התא המשפחתי.
לקינוח המליץ המלצר (שאולי רק התחיל בעבודה, או לא אהב לקפץ במעלה המדרגות ולפיכך הביא עלינו מעט עיכובים בדרך אל הצלחות והחמוצים) על קרם מהלבי, שאכן היה שיחוק מתוק. כשמו – קרם מהלבי עדין עם הרוטב האדום-סגול וקוקוס קראנצ'י מעל. עם שני דיאט ספרייט וצמד פיתות הגענו ל-92 שקל. נחזור.