ארכיב עבור 'המלצות'

גזרים שאין הציבור יכול עליהם (ב)

יום שבת,3 בינואר, 2009

100_1150.jpg 

נופת צופית: תותי מלאך מימין, תפודי ויטולט משמאל ובתווך גזרים טריים ומרהיבים בכתום טבעי.

אחרי שבוע הפסקת חג שבתי לשוקה*. והפעם ממש הרגשה אירופית, בשל צינת הבוקר, (האוטו מדד 7 צלסיוס בתל אביב). לאיכרים והאיכריות זה לא כל כך הפריע, וגם כנראה לפועלים שעזרו לקטוף, לאסוף ולשלוף את שלל הירק והפרי מהעץ והאדמה.

ליקטתי השבוע המון תיקים ושקיות מכל טוב. החדשות הטובות הן לימונים שמאוד ממצים את עצמם (ללא גרעינים) ותירסים קטנים וממתקיים (גילי)  שנמכרו בדוכן (ואני מקווה שהניוזלטר של מפיקות שוקה דיווח במדויק)  של יואב סנינו מבית שמש.

100_1152.jpg

הגוון המיוחד של השבוע נפרס אצל רוני מוכתר ממושב גאולים שהביא אל העיר את גזריו המהונדסים גנטית, וכך נעים בספקטרום מלבן ועד סגול דרך צהוב, כתום ואדמדמם. גם הכרוביות שלהם נפרקו בנמל בצהוב, ירוק, כתום וסגול.  הוספתי אליהם את גזריו המקסימים (מזן דורדון) עם רגבי האדמה של אורי רבינוביץ'  מצופית כך שתקוותנו השבוע לחדשות מרעישות בעיקר מהסירים ולא מהסירנות.

הפעילות היצירתית  הנגזרת מכך תקבל ביטוי סלטי ואחר בימים הקרובים.

פודהה אוכל בודהה

יום ראשון,7 בדצמבר, 2008

dsc02646_s.jpg

בדרכו למשחק השיא של אליהו, עצר פודהה ומקורביו אצל הצ'פרה לסעודונת, שבטרם הוצאת הגרון (על העידוד). אפשר להגדיר אותי כשפוט של מנעד החריפויות של קונפורטי, עוד מימי צ'ימי (זמ"ל), ברם נעמו וטעמו לנו הפופ-קורן שרימפס, שכאן יש להם מעטה עדין וקריספי קמעה, ה"פיצה" טונה, מין טרטר-סשימי אסיאתי על דיסקה אפוי מכיוון הודי. לי זה צרוב היטב בחיך (אבל מייד חולף). השישטו טייגר היא כבר מנה ותיקה לחיכי שתמיד כיף (ושורף – פרובלנו) לאמצה לחיקי. גם לומפיית הברווז היא שעשוע הרכבה, סטייל פקינג דאק, חביב. מאוד אהבתי גם את סלט בודהה הבריאות, מותק של סלטון עם מרכיבים ייחודיים ואיזה קראנץ'  מקורי.

dsc02647_s.jpg

הנער שלצדי בחר לקנח, וטוב שכך במלבי הטוב ביותר שעלה על דל שפתותינו, שופע הפתעות ומרקמים וטוב טעם.

סמטת ההפתעות

יום שישי,28 בנובמבר, 2008

רבים מתעניינים מהיכן מגיעות שכיות החמדה העולות על שולחנו של פודהה ובאי ביתו. עדיין אי אפשר לגלות הכול. את שוק האיכרים, הנמל תל-אביבי של ימי שישי, בו אני מצטייד בצורה נרחבת ומגוונת ביותר, הזכרתי לא פעם, אבל בלחץ קל הסכמתי לחשוף את אחד המקורות הנוספים, המועדפים עלי בעת ביקורי התכופים בשוק הכרמל.

dsc02618_s.jpg

 בסמטת הכרמל, המסתעפת מרחוב (שוק) הכרמל, בשלישו התחתון לערך, בפינה קטנה, קצת מצטנעת יושב לו יהודי חביב בשם ישראל. לא צועק ולא מכריז על מרכולתו, כי אין לו צורך. כל מי שקצת תבונה בראשו ולפחות חלק מחושיו פועלים יכול להבחין באיכות המיוחדת של הירקות (והפירות) המדברת בשם עצמה.

יש לישראל מבחר עונתי ומשתנה, מאוד מוקפד של לפת, סלק, ועוד שורשים, בצלים ירוקים ממש מתוך BOOK צילום, וגם לחצילי הבאלאדי לא חסר מאום, יש לימונים (וגם פרסיים מתוקים) שום , במיה (כשיש) שעועית ירוקה, צהובה וטורקית ואורחים מזדמנים. כ-20 מטר מהשוק מולו שני דוכני מזון מוכן- שווארמה- קובה מאוד מצומצמים.  

מסבחה בקלנסווה

יום רביעי,5 בנובמבר, 2008

  dsc02566_s.JPG

אחי איש השרון לקח אותי כבר פעם פעמיים לחומוס הלוקאלי שלו , ומשום מה בעשרת החודשים האחרונים לא נזדמן לי להגיע ל"חומוסיית קאדי" בהנהלת איברהים ועפיף, וחבל שכך, (מנגד אולי עדיף).

המקום פשוט למראה ומגיש חומוס, מסבחה, פול ושקשוקה.

הזמנו מסבחה. המנה מורכבת לנגד עיניך, באופן אישי ומייד, צלחת גדושה ויפה, וטעימה מאוד בסגנון קליל-אוורירי משהו ולא מכביד. לצד המנה (20 שקל) מוגשות פיתות טובות (טעמתי רק שפיץ) זיתים משובחים, חריף, עגבניות פרוסות ורבעי בצל. מנה שכזו (על ירקותיה) וקצת נישנוש מצלוחית תוספת (בשעה 10 וחצי בבוקר לערך) ונסגרו לי בעיות התזונה עד שעות הערב המוקדמות.

החומוסייה פועלת בסגנון שעון נוכחות החימצה, גומרים- הולכים. בשבתות המקום מפוצץ. אחי הזוכה כאן לכבוד ותיקים ומצויים בחומר הביאני לסיור במטבח הפנימי – "מפעל החומוס" גרגירים מבושלים, מערבל תעשייתי, לימון טרי ופחים של טחינת קרוואן – היונה. אימפקט רציני.

ממוקם ברחוב הראשי, קרוב ובצד של בנק הפועלים. טלפון 054-6813311 (עפיף)

לאכול טורקי ולנוח

יום שבת,25 באוקטובר, 2008

ביס עם הבוס על הבוספורוס

כאמור , יצאנו לחגוג את גבורותיו של אבו-פודהה על גדות הבוספורוס. כהפתעה ראשונית ציפו לנו שם האחיינים, בניהם ונכדתם המקסימה שהגיעו המיוחד מהולנד, עם עוד תוספת של חברים (ישראלים, ממוצא טורקי) היינו חבורה גדולה, שהתפצלה והתגבשה בהתאם ליעדי הטיול והבליסה. חוויות ממערכת העיכול ושאר הגוף לפניכם. התחושה הכללית נעימה, איסטנבול רבת פנים ומגוונת מאוד, הטורקים חביבים ומסבירי פנים ואפילו לא נתקלנו (הפעם) בנהגי המוניות נוכלים, (אולי המעבר למטבע החדש, עם הערך הנורמאלי) פה ושם אבל היו "שאהידים" על ההגה. העיר צפופה מאוד, סואנת ופקוקה להחריד. בבוספורוס העניינים זורמים והספינות שטות. עורק התנועה הראשי הזה, ביום ובלילה, שוקק סירות, אוניות וקרוזים ענקיים, ומעניק לאיסטנבול דינאמיות ללא הפסקה. בעיר רבבות דגלים ודגלונים ואווירה חגיגית לקראת 85 שנות הרפובליקה הטורקית, שהקים אתא טורק. העיר התקדמה והתרבו הצדדים המודרניים. נוספו לה גם לא מעט קניונים חדשניים, באחד מהם הייתה לנו חוויה שממש שווה כוכב.

תן לו בגוזלמה

את שיא הסימיט שלנו פגשנו בדיוק במרכז המתחם התיירותי באיסטנבול, על ספסלי העץ מול המסגד הכחול. הסימיט, הבייגע'לה הטורקי (קשה בחוץ רך בפנים) ומשומשם וקצת כהה יותר מהמקובל אצלנו, רצוי לאכול טרי מאוד, אחרת, כדרכם של בייגלעך, הם מתקשים והחוויה דועכת. למזלנו בדיוק כשעברנו ליד הרוכל בדוכן הסימיט, הגיע השליח עם מגש הסימיטים הטריים.

img_1662.JPG

הופתענו להתרשם מאמת המים התת-קרקעית המרהיבה (YEREBATAN SARNICIׂ) המאוד מומלצת לביקור, אולי כאתנחתא בין הסופיה לכחול. לפודהיסטים המצומצמים היה פטור מהמוזיאון והמסגד, שכן עלינו לרגל לקושטא כבר לפני 3-4 שנים. מאוד בסמוך אליה התנהל רוכל על מזנון בעגלה עם סאג' נייד ונתן בגוזלמה. יש להבהיר שמדובר במוצר מזון חביב ביותר, שהכי קל להגדירו  כבוריק לא מטוגן, מכיוון שהוא מורכב בדיוק מאותן אבני יסוד. הגוזלמאי נוטל דף בצק דקיק, כמו פילו אבל יותר גמיש, שם בו גבינה מלוחה עדינה ו/או תפוח אדמה מרוסק ו/או ביצה מוסיף מעט פלפל (אם מישהו מבקש) מקפל למרובע ומניח על הסאג'. כמה מהפכים זריזים, תוך שבינם הוא מורח מעט סמנה (חמאה מזוקקת), מקפל לשניים את ה"לאפה" המלבנית שם בנייר ומגיש בתמורה ללירה טורקית או 3 עם ביצה. היה אחלה. לא בדיוק לפי הכללים אבל, כארוחת צהריים מחדלית, התקבל בברכה.

img_1697.JPG

חמאם על הזמן

עד לפני חודשים ספורים, סברתי (או לפחות טענתי) שאיני אוהב מסאז'ים, על אף ניסיונות משובחים בפוטנציה (ומענגים בעליל על פי רעייתי ) בתאילנד, למשל.  מאז שחלה בי היצרות ההיקפים, ויש באפשרותי לשכב על הבטן (אחרי שחלק גדול מההר הוסר…) בנוחות, השתנתה דעתי. למרות זאת לא אצתי ללכת לחמאם באיסטנבול. אחרי הגוזלמה, ממש קרוב לאמת המים ממוקם זה 300 שנה חמאם CAGALOGLU שזכה לאזכורים בספר "1000 המקומות להיות לפני שנמות" באין ספור כתבות ואף שימש אתר צילומים לסרטים וקמפיינים רבים,  הנשים פנו לכניסה שלהן ויחד עם 3 הגברים הנוספים החלטתי לחוות גם את זה. כפכפי עץ מצחיקולים,שבזכותם ממש אין צורך לתלות שלט האומר "לא לרוץ – סכנת החלקה", מגבת לכיסוי המבושים ומקום הנוטף היסטוריה ואנו נכנסים. לכל אחד מטפל (לי היה בעל השפם הרחב) המעסה, שוטף, מקרצף (עם כפפת בד), מסבן (עם ליפה) ושוב שוטף ובסך הכול חוויה נעימה ומאוד מרגיעה. טיפול סולטאני שחמאם על הזמן.

עם ישראל חי וקאיימק

dsc02527.jpg

אין לי ספק שיש לטורקים יד טובה  וגם טאץ' מיוחד בבואם אלי קינוח.  הבאקלוואות שלהם טעימות מאלו שיצא לי להכיר בישראל, לבנון ולונדון, נדמה שיש להם סירופ סוכר (דבש?) אחר ואולי איזה ניחוח או תבלין או תהליך שונה המשפרים את התוצאה הסופית. בכל המקומות הוגשו לסיום מנות חבושים (חבלזיים) ו"פודינג לחם" מעדן סולת ממותק ועליהם תמיד שלב הקסם השמנוני, שבין הקצפת לחמאה ועונה לשם קאיימאק, נדמה לי שבעולם זה CLOTTED CREAM. בלא מעט כפיות אספתי לחיכי קלוריות נשכחות ומאוד טעימות.  רשת הקינוחים (בעיקר) סאראיי Saray Muhallebicisi יש לה 14 סניפים. אנחנו ביקרנו ברחוב איסטיקלל.

dsc02530.jpg

הסיבה לביקור זיכרון הבורק (בורג) SU BӦREĞI מהביקור הקודם. מדובר במאפה/פשטידה של אטריות-פסטה-בצק, כמו מקרוני-צ'יז אבל בדרך הטורקית הנאותה. סיפור המאפה מתחיל ב"גלגל" בקוטר של כחצי מטר ורוחב של כ-20 ס"מ הנאפה עם גבינה סטייל צפתית, ממנה נחתכות פיסות (רב שכבתיות) של כ-200 גרם למנה. המנה טעימה, עדינה ומנחמת מאוד ומנגד אין לה ולשמירה (או שמא הורדה במשקל) ולא כלום. אממה זה טעים ביותר, טעם ביתי ומוכר כמעט בכל פה (מערבי). טעמנו (מצפונית) גם סלטי קיסר ויווני, ובהיותנו ציבור נרחב יחסית, פנינו למבחר הקינוחים המשגע. אין לי ספק שהסערתי את גופי בסוכרים (וגם שומן) בכפיות רבות. היה שווה וגם לאחר מעשה נתברר שהמחיר לא היה נורא.

הבורסה שוקקת – מדד האיסקנדר קבאב בעלייה

מסעדת בשר טורקית, הניצבת בראש טבלת הפופולאריות ובצדק. המסעדה נוסדה בדיוק שנה לפני חתן השמחה, ב-1927 אולם היה זה במיקום אחר. ומאז היא מפליאה להנפיק ממטבחה שכיות החמדה, או כך לפחות עשתה, בביקורנו. דיווחנו כבר על לחמג'ון, קובה וסלט פיקנטי(שעוד ינוסה וידובר), אך הם לא באו לבד. בפתיחות גם היה סלט חצילים מעושן עדין, בורק, עלי "כרוב שחור" ממולאים באורז ובשר, נהדר. וסלט ירקות חביב. הארוחה לוותה ביין שיראז טורקי מצוין בשם MELEN 2005. לאחר מכן החלו להגיע לשולחנות משלוחי מנות הבשר: צלעות כבש,  אומצות ובעיקר דונר (שווארמה) וקבבים לסוגיהם: איסקנדר, אורפה, אדנה, שוכבים על מצע עגבניות מלווים ביוגורט משובח וכבני לוויה בצלים ופלפלונים חריפים. גם כאן עינגו הקינוחים עד מאוד, עיגולי חבוש מחד ו"לחם" מסולת (יירמוק האלווה?) מאידך בעיטור נדיב של קאיימאק.

dsc02517.jpg

גם במסעדות הפחות מסעירות היו פה ושם ניצוצות של חומרים מעולים או בישול עילי, גם אם פשוט;  בארבוניה נהדרת, או טונה משומרת ביתית שממש נמסה בחיך, איזו גבינה סטייל פטה טורקית עדינה ויבשה, ושם חסילונים מוגדלים או לנגוסטין טריים שבושלו בדיוק על השנייה. ירקות מצוינים, יש שיגידו כמו פעם ואפילו יינות טובים דוגמת הסובניון בלאן של SARAFIN מחצי האי גליפולי (לחוף הים האגאי). איסטנבול – קרוב , מרתק, מעניין, ידידותי וטעים לכל חיך וכיס.

הבורסה לא נפלה – פודהה שב משדה הקרב

יום רביעי,22 באוקטובר, 2008

זה היה קרב קשה. קשה מאוד, פה ושם נשברו חומות האיפוק לנוכח נפלאות המטבח העותומאני, הטורקי, הבלקני ומה שזה לא היה. היו מעט צעידות יחסית, אולם לשמחתי המאוד רבה, בחשבון המאזני נוספו לפודהה רק כמה מאות גרמים, שביום – יומיים יוזעו וייעלמו.

עד שייעשה סדר ברשימות, בצילומים ובלוחות הזמנים הרי לכם מתאבן המראה את הפשטות העילאית של המטבח הטורקי. בצילום מספר מנות פתיחה שהוגשו במסעדת בורסה, מימין הקובה הטוב ביותר שאכלתי מעודי: טרי טרי, עם ציפוי דקיק של בורגול והמון תוכן בשרי משובח מועשר באגוזים. משמאל לחמג'ון קטון, עדין ומצוין, ובמרכז ההפתעה המסעירה (אותי) סלט "טורקי" פיקנטי עם עגבניות, בצל דק, אגוזי מלך ורוטב שכלל רכז רימונים. בקרוב ייערכו ניסיונות שיחזור במטבחי פודהה, ועל תוצאותיהם תבוא הודעה.

אגב, חדי העין יבחינו במעט חומוס על הלחמג'ון, זה היה עשוי בשונה מהמקובל אצלנו וזכה לתואר "המנה הפחות מרתקת" בארוחה. 

dsc02514.jpg

?DARLING, WOULD YOU CARE FOR SOME MORE KUOBE

יום שני,13 באוקטובר, 2008

בין החגים, בין כסה לחשבון, לפני יתד לסוכה ובטרם אירוח, החלטנו לעשות כמה TAKE AWAY לטובת שתי ארוחות משפחתיות בהרכבים משתנים. היעד רח' כיכר מלכי ישראל, הגדה הדרומית של כיכר רבין, הכי "רחוק" מבניין העירייה, שם נפתחה לא מכבר " דארלינג" רוטיסרי. כמה שותפים ושפים עם נסיון, החליטו על פשוט, ביתי ולעניין. לקחנו 2 עופות מוגרלים מצויינים, ולצידם (ובעצם תחתיהם) תפוחי האדמה והגזר ספוגי מיץ העופות, סביר,  אך היו לי תקוות ליתר ירקות ופחות תפ"א. כן הלכנו על סלט ארדיטי עתיר איטריות ואורז. הנקודה המרשימה היא העופות. שנשארו עסיסיים וככל הנראה מעבירים את הזמן, לפני צאתם לסיבוב הלוהט, באיזו מרינדה חיובית.

dsc02486.jpg

לקחנו גם טעימה מספיריבס טלה. בחימום חוזר היה עדיין טעים אם כי עתיר שומני לאוהבי הסוגה. 

דיירי מעונות פודהה נוטים לקבל בחיוב גם את נגזרות הקובה לצבעיו וגווניו. אנו מעריכים את תרומת דור האמהות מעיראק וכורדיסטאן (בעיקר) ונותנים יד לכל מיני יוזמות עיסקיות של דור הבנים והבנות, שמנסים למקסם את הכשרון הטבעי של אימא. ניסינו די הרבה; קובה ביט, פונדק משה ועוד יוזמות מקומיות ובמרבית המקרים הקו המשותף הוא מעטפת עבה מאוד, תוכן (בשרי) קטון, כך שהמשתנה העיקרי הוא איכות המרק/רוטב בו שורה הקובה.

בקובה -בר  (השוכן 2 חנויות מזרחה מדארלינג) על רח' כיכר מלכי ישראל היתה התמונה דומה. אלא שאיכות המרקים היתה טובה מאוד. החמוסטה הירקרק היה חמוץ וטעים, הקובה האדומה היתה טעימה וכמוה הסגולה (המסולקת). היתרון הבולט היה שהירקות לא סבלו מבישול יתר, ואף יד – בשרשרת הכנת המזון – לא החליטה עבורנו להמתיק את המרקים/רטבים כפי שעושים רבים המנסים לקלוע לטעם ההמונים.

בסך הכל 3 מנות בתוספת אורז לבן בפחות ממאה שקלים היו TAKE OUT טוב. (המקום נסגר)

הנגב הפורח מקבל אורח

יום רביעי,1 באוקטובר, 2008

בשבוע החולף היה לנו אורח נחמד מארה"ב. בין שלל פגישות העבודה, הדיונים המקצועיים והסיורים, הוא זכה לאירוח  במיטב המסורת המזה"תית, מרבים מהקולגות בעולם המשחקים והצעצועים שלנו. אין לי ספק שיש בליבו עוד זיכרון של שבוע נהדר בישראל.

חלק חשוב, מלבד בחינת המוצרים החדשים היה הפגישות הנינוחות והטעימות יותר בהן אפשר לפרוס את היריעה ולהפליג מעבר למימד העסקי.  עוד אשתקד התוודע האורח לנפלאות מסבחת עלי קארוואן. כבר אז לא הבין כיצד ממאנת רשת המזון המהיר לפרוץ קדימה עם  המק-סבחה. ולפיכך גם הבוקר הראשון שאחרי הנחיתה מעבר לאוקיינוס נפתח בעלייה לרגל ליפו.

במהלך השבוע, ביקרנו עם אורחנו בשיפודי איציק הגדול ביפו, חביב ביותר. האורח התלהב מהמנהג ה-  REFILL באגף הסלטים הבלתי נדלה, שבמולדתו מקובל יותר במשקאות מוגזים בעלות אפסית. עוד לא האמין שהכרובית (הנוראה ומבושלת יתר כנראה) שאכל בילדותו לבשה כסות שמנונית חמצמצה ומענגת כל כך כמו זו באבו אל-עבד. גם החוויה היפואית הזו הייתה טובה מאוד. בדרך חזרה אכלנו בפונדק אסא  החדש מדרום לצומת קמה וכ-10 ק"מ מהיציאה מכביש 6 מצמצם הזמנים, עברנו שירות עצמי, ועבור הרגעת תיאבון בשישי אחר הצהריים, זה היה בסדר ובעלות סבירה, אך ממש לא מסעדת- יעד.

dsc02450.JPG

התחלנו בגבעה קטנה הניצבת בין אלפי הדונמים של מטעי זיתי חלוצה, תוך שאנו מפריעים את מנוחתו של שועל שהחליט לחפש אתנחתא במקום אחר. שץ, מנהל המטעים, הסביר לנו  בפירוט את תולדות הירוק העז שכבש את המדבר, עם נטיעות ראשונות לפני 9 שנים והיום בקבוקים על מדפי וולמארט ופחים במטבחו של פודהה, השומר אמונים כבר מספר שנים לסוגי השמן השונים. בית הבד לא פעל והפועלים היו בחופשת רמאדאן ואנו- מעכנו מספר זיתים (סורי) כדי לבדוק מקרוב את רמת השמן.

dsc02453.JPG

דקות ספורות משם ואנו מתיישבים לארוחת בוקר נעימה ומאוחרת בקרון החמוד של ענת ודני קורמנל, בחוות קורנמל, ליד צומת טללים. את גבינותיהם אני מכיר כבר כעשור. ואף הספקתי באחד משירותי המילואים האחרונים לערוך ערב סיום לפלוגה בטרואר המקומי – גבינות קורנמל וחוות נוספות ויקבי הסביבה , בעיקר שדה בוקר.  בימים האלו, התפתחה החווה והמסעדונת הייתה בדיוק במקום. פתחנו ביוגורט (עיזים) משובח חלקו מבושם בפריחת הדרים, וחלקו בתוספת סירופ תפוחים ויין. עברנו לגרנולה מדופלמת (שמכין איזה ד"ר ממכללה דרומית) עם יוגורט ופירות טריים, קינחנו בסלט אל-עזרא, עגבניות שרי מהאזור עם רוטב טחינה וגודיס ופסגת המקום – פלטת גבינות מצוינות, שעם תום הארוחה נרכשו חריציהם בכמות שתספק גם את 22 סועדי ראש השנה. חתמנו באספרסו ראוי והמשכנו ליעד המרכזי – קדש ברנע.

dsc02454.JPG

האורח, שהפחיד קצת את בני משפחתו באמריקה, בדבר בנסיעתו אל המדבר, לא רחוק מעזה, על הגבול עם מצריים, ואף בפנטזייה אזורית מסוימת – מנה אפשרות שראשו האמריקני ייערף על ידי כנופיות אלקאידה המשחרות לטרף בסיני – היה בחשש קל, אולם לשמחתנו, הפרק הביטחוני לא יככב בסיפוריו על ביקורו הגבולי. במקום זה יזכור, בין היתר, את  עדינה, ה-PIONEER מחלוצי קדש ברנע עוד מימי סיני, שלקחה אותנו אל מתי, חקלאי שנות האלפיים, עם פלפליו הבשרניים והזריזים, המפליגים ומגיעים תוך שלוש ימים לשוקי רוסיה ומקדימים  את עמיתיהם מאיטליה וספרד. ראינו את הפלפל בחממה ואת אחיו הצהובים ממתינים בארגזים על פס המיכון הנוצץ, בדיוק ביום בו עמדה לפעול לראשונה מכונת המיון המשוכללת השוקלת בו זמנית עשרות פלפלים וממיינת אותם בדיוק ובמהירות. מייד עם הפגישה העביר מתי לחזקתנו, בג'סטה גדולה, שני קרטוני פלפלים אדומים.  והנה מה שקרה לחלקם.(פרטים בהמשך).

dsc02455.JPG

שמענו גם על גידול השרביל( CHERVIL) ליצוא בלבד והמשכנו לחממה נוספת, כדי להצטייד בעגבניות שרי חמודות ומתוקות (שכיכבו בסלט עם הסלק). בדרך, מבעד לחלונות חזינו בעתיקות ושמענו שגם בעבר, עברו כאן בני ישראל, ביזנטיים , טורקים ורבים וטובים. בעיה שהטרידה בוודאי גם אותם הייתה המים, או חסרונם. עמדנו בצילו של מפעל ההתפלה, השואב ומשמיש את מי האקוויפר הגדול, השוכן מאות מטרים מתחת למעבה אדמת המדבר, ובמליחותו המסוימת ממתיק את העגבניות, הזיתים והגפנים. תושבי קדש ברנע ושלושת הישובים הנוספים (וגם אסירי אנצאר) זוכים למי המוביל, או מים מותפלים.

על המרפסת הנעימה של עדינה (ויענקל'ה) ישבנו להפסקת תה ועוגה  (תפוחים, טעימה) נפרדנו לשלום. ויצאנו למפגש עם טס, בתו של הדבוראי  פיליפוב, שהגיע מאוקראינה ומכין דבש ומוצריו. חזינו בתא שקוף והצלחנו למצוא את המלכה,טעמנו 4 סגי דבש, ורכשנו לא מעט. דבש האיקליפטוס, אף טיפס לתל אביב, כדי להצטרף לוינגרט פודהיסטי. כן רכשנו בוסטר אנרגיה בריאותית; תשלובת פולן, פרופוליס, מזון מלכות ודבש. הספקנו גם לטעום יין (ולהצטייד בדוגמאות) מקומי, של אלון צדוק המפיק מכרמיו הדרומיים, מרלו וקברנה סובניון, אולם בנו, יוגב, המשתלם באיטליה בייננות, מסמן שבקרוב יצטרפו לחביות לא מעט ענבים נוספים.

יום טעים ומרתק לשלושת הישראלים בחבורה ואני תקווה שאורח יזכור בעיקר את הישגי החקלאות וטעם המדבר, ולא את הגבול והחששות הביטחוניים שמעברו. לא מעט צילומים השקיע האורח בחלק מ-100 עמודי השלום של דני קרוואן, הניצבים לאורך 3 קילומטר מהגבול.  עליהם חרוטה המילה שלום במאה שפות שונות. נזכור אנחנו והאורח שעדיף שילוב של חומוס אצל קארוואן ועמודי שלום של קארוואן, אחרי הסכמים.  

חידון הצילחות* הגדול

יום רביעי,17 בספטמבר, 2008

 לקראת ארוחת המאה, וליתר דיוק ארוחת (שבירת מחסום) המאה, המתקרבת בצעדי הליכת בוקר נמרצים, אני שמח להודיע על "חידון הצילחות" הגדול הראשון. הפרס לזוכה הוא השתתפות בארוחה החגיגית שעוד רבות ידובר בה. כל שעליכם לעשות הוא לבחון היטב את מקבץ הצילומים המצורף ולהיזכר או לנחש מה הן המנות המתוארות ובאילו מסעדות בארץ הוגשו? לדוגמא, שלצערי כבר איננה – סלט קלאמרי ובצל קלוי – צ'ימיצ'אנגה או משהו בסגנון. כל התמונות צולמו בתשעת החודשים האחרונים (דצמבר 2007 – אוגוסט 2008).

quiz2.jpg

מספר רמזים והנחיות פעולה; למיטב זכרוני מרבית המנות והארוחות המצולמות לא הופיעו בבלוג. מנה אחת היא "עז" תוצרת חוץ. כלומר יש 11 מנות פרי מסעדני ארצנו ו-1 חו"לנית.

המנצח (או כנראה המנצחת…) תהיה זו שתגיע למקבץ הבולים והפגיעות הרב ביותר, בהצלחה למשתתפים!

אשמח לתגובות והערות בגוף הפוסט, אך תשובות, למען ההגינות, הנקיון הציבורי ולמניעת לזות שפתיים, אנא שילחו ל- foodha1@gmail.com

* ואם אינני טועה התודה לרן שמואלי שהטמיע בציבור את המינוח.

הזמנה בקערה

יום שלישי,2 בספטמבר, 2008

dsc02375_s.jpg

אני שמח להציג בפניכם את קערת הפירות הביתית שלנו, מלאה במבחר זמני. את הקערה המקסימה יצרה ליה בורס, קרמיקאית מוכשרת וחברה טובה. מי שמתרשם, כמונו, ומעוניין לראות עבודות טריות של ליה, בדיוק בזמן לקראת ראש השנה מוזמן להציץ במבחר שבהזמנה המצורפת, לסמן ביומן או בכל אמצעי אלקטרוני נבחר, וכמובן להגיע לתערוכה ברמת השרון.

lia.jpg