FOODHA'S GOURMET DIET

שווארמה אמיל הוא אחד הצירים המרכזיים במפת הדרכים הפודהיסטית. ב"ב יודעים היטב שבכל הליך התכרמלות, משום מה, תעבורנה  רוב הנסיעות לצפון בכוכון החביב (שסביבתו השתדרגה ויזואלית בשנתיים האחרונות) ויש בו את השווארמה הטובה ביותר ביקום, כפי שנבדק בחיך ובמערכת העיכול הפרטית שלי. עדיין לא מצאתי טוב ממנו, אבל אני לא פאנאט ומדי פעם מוכן לנסות (ולהביא דיווח). הרכב הבשר ורמת עשייתו מושלמים, וגם למי ששם את עינו בצלחת (כמוני) ומתעלם מהפיתה יש בליווי הטחינה, הכרובית המכורכמת עונג רב.

בביקורנו האחרון בחיפה (דרך  אלנבי 33/רח' הציונות) צילמתי את ציר הבשר ומה שראוי להתכנות – העמוד הראשי  עליו  משופד הבשר לגווניו, אולם עם הגיעי למשכנות פודהה אשר על גדתו הצפונית והמוריקה של הירקון, וליתר דיוק, בחשכת הלילה הגיחה מעבר לחלון יד אלמונית ונטלה את הקודאק החביבה והפשוטה שלא הספיקה לשרתני, אף לא שנה. הצילומים מעלי הגירה נותרו בידיים ערלות.

אם במקרה נתקלתם בבלוג פודיהיסטי מתחרה, עם צילומים של צלחת (מותחלת) של שווראמה ועמוד כרסתן של שווראמת-על, דעו לכם שזה לא האוריגינל ושובו הביתה מהר… ובהזדמנות ירוקה זו ברכות לעובדי אמיל, אוהדי מכבי חיפה על הדרך הנאה בה החלו את דרכם לליגת האלופות.

אל באבור 2  

אין ספק שחוסאם איש נבון ביותר. המיקום החדש והאסטרטגי על פי כביש 6 הינו שיחוק. ישבנו שם בצהרי היום, חזינו בכל הפולקלור המילצורי המזרח תיכוני המוכר והחביב (בעיקר אם אינך מתכוון ליפול על צווארו של איזה כבש או לפרוץ בריקוד קנקן…), אבל זכינו בסעודה משובחת ביותר, על אף שבעלי הבית נעדרו (ככל הנראה בא"ב 1, או באירוע שפים בתל אביב ). הסלטים היו נהדרים; למעלה מתריסר נחתו על שולחננו, 10 הייתי מזמין שוב ושוב, מבחינתי אפשר לפסוח  על העגבניות עם הפטה/חלומי (או שכמותן) ותערובת החצילונים המוחמצת. נהננו מבמיה עדינה, עילת' (עולש או תרד בר?) מעולה והגוורדיה השגורה. הפיתות התעכבו מעט , אך מטעמים פודהיסטים זה היה רק לטובה. הקבב החלבי עדיין מנה מצויינת והצלעות היו לדוגמא לדורי דורות.  

רק מהים

עוד מקום פשוט במובן הטוב של המילה. המיקום מפחית האוברהד, ובסופו של דבר מתגלגל החיסכון לארנק הלקוח. החשבון נמוך ממקומות אחרים (גם ללא הנחת הפתיחה, עת היינו שם לפני מספר שבועות). העדר גינונים מיותרים ואוווירת החוף, נטול המזגן, הישיבה ה"קיבוצית" משהו (לדוגמא) דווקא תורמים לתחושה הכללית שבאנו לעבוד ולא להצטעצע או להתיימר. בוחרים מפירות הים והעונה מוסיפים דגים מהויטרינה, מחליטים על  אופן הבישול (טיגון, פלאנצ'ה, גריל או תנור-טאבון) ונהנים. כלי האוכל חד פעמיים מידי אך מתמחזרים.(דרך שלמה/סלמה תל אביב)

אורי בורי

הדגים והפירות הים עדיין טריים ומוקפדים, אך משהו בברק הכללי הזכור כל-כך לטוב מהעבר הועם. האוכל טעים, אבל נראה שהמקום, ולא רק תקלופת הקירות זקוק לריענון וזריקת מרץ. פה ושם עדיין יש מנות פשוטות ומדליקות עם 4-5 מרכיבים המשתלבים בהרמוניה (שרימפס ושעועית בפירורי לחם לימון ושום) אך פייבוריט מהעבר  סרטנים ואצות בשמנת היה כבד ונטול חן. (רחבת המגדלור עכו)

רובן

סנביץ רובן בקר

צילום של "אלף" שכבות עדיף על הכברת מילים. עברנו ולקחתי כמה סנביצ'ים שכאלה עם קורנישונים מפוללים וחמודים, הגברתי בחרדל ובחזרת-מיונז וגם במנה הרגילה של 200 גרם קורנד ביף (על המשקל) באנו על שביעות בטן ורצון מלאות. שיחזור החוויה שמעבר לאוקינוס.(רחוב יהודה הלוי, כמעט אבן גבירול תל אביב)

בשל עצם קטנה ושבורה, ברגלה השמאלית של רעייתי, איננו יכולים לטוס לארה"ב כדי לראות את המופע של אלטון ג'ון ובילי ג'ואל  בשיקאגו ב-16 ליולי.

מכירים מישהו שנוסע ומעוניין בכרטיסים מעולים במחיר סביר?

הצעת אירוח מאוד מוצלחת התבצעה באופן הפשוט הבא: בשוק האיכרים נרכשו אבטיחונים אדומים קטנים שנחתכו ל-4 ונפרסו למשולשים. באותו הלוקיישן התקשיתי לפספס את הבלחתו של האבטיח הצהוב, (מאותם חקלאים שהביאו את הסלקים והגזרים המגוונים). גם המכביסט המושבע נחתך למשולשים, ואל המתיקות הצוננת הזו חברו ובאו קוביות (עם קיסמים) של גבינת המאירי. השבח לאל, למגדלים וליצרנים.

  לצערי הרב, עקב מחול חגיגות שנת ה-50 שבתי לסורי עם העישון. אחרי 14 שנות הפסקה עישנתי היום בצהריים  בניחותא במטבח שלי. לא סיגר או מקטרת, לא נרגילה או סמים רחמנא ליצלן וגם לא לקחתי סיגריה קטנה.

בכל אשמים ידידי דורשי טובתי , שהפכו את כל חנויות המטבח-שפים-בישול ויין כדי למצוא משהו ביום חגי שישמח אותי, ישיש את בני מעי, ושעדיין אין לי. ובכן ובקצרה תמרהינדי והאופציונר רכשו עבורי מעשנת ביתית (לכיריים) של Nordic Ware. ולא חלפו ימים ושבועות אלא שלושה חודשים, ניקיתי את השולחן ויצאתי לדרך העישון החדשה.

בחרתי באפשרות הקלה והפשוטה למקצה הפותח,  צמד פורלים מפולטים ונטולי אידרה , כשבתוך המעשנת כ-2 כפות שבבי עץ היקורי, מעט עשבי תיבול יבשים, מים בכלי המתאים וכעבור כ-25 דקות הדגים היו מוכנים, נושאים על בשרם טעם עישון מובהק, ולא מאבדים עסיסיות. ניסיון ראשון הוכתר בהצלחה. בפעם הבאה אשתדל להביא צילומי לפני ואחרי של העוף או שדרת הספיריבס או מה שלא יעלה על הכבשן.

אירוע מיוחד קיבץ אל הגליל התחתון 9 זוגות חברים. הזכרים הגיעו כולם (בממוצע) לחגיגת ה-50 לחייהם וגם שתי בחורות נחמדות. שאר בנות הזוג רק הורידו את  הגיל שלא לדבר על היונק המתוק  מיכאל שליווה את האירוע בנחת וכיכב כסיבה האמיתית לטעם החיים.

למי שלא נכח באירוע או באחת מהחתונות של משתתפיו נבהיר שמדובר בגביע בן למעלה מ-30 שנה, המציין את חתונותיהם של 8 משתתפי הבסיס והמועמד הנוסף שהתקבע עתה באופן חגיגי ורשמי בטקס מרשים ונאום קבלה חוצב לבבות (אם כי צפוי).

החשיפה התקשורתית הראשונה של הגביע-  "קריאת ביניים" מעריב 30.8.1982

 

היו המון רגעי שיא וצחוק, מצב רוח מרומם ביותר והמון חוויות מרגשות כולל סרט מקסים (מברוק – פראו דוקטור!) שכלל קטעי ארכיון נדירים מהחתונות ברצף השנים. היו טקסים, ברכות ושירים, הומור חבורתי סוחט דמעות ונגיעות קולינאריות משובחות.

על המימד התזונתי יש לפודהה מנדט להרחיב ולפרט: בערב הראשון נשארנו באותו הכפר (שרונה) וסעדנו בנעימים בקנייפה של אברהם (054-2185530), טובלים באווירת הקאנטרי. חדר המסעדה, אל מול דיר גדול ומואר, חיכה רק לנו באווירה כפרית ביתית מזמינה, שולחן עמוס ומגוון בירקות ותוספות אליו הצטרפו  אחר כך הבשרים. את הארוחה פצחנו בקווה נותזת (ברוט) קריסטאלינו וינטאג', המשכנו בגוורצטרמינר חביב וחצי יבש של פלטר וחתמנו בדוליאני ויניה טץ' LUIGI EINAUDI   2007 מקסים.

ביום השני התעוררנו איש איש בזמנו אל ארוחת בוקר גביעונית בחדר האוכל "שלנו" ליד הבריכה של "בר בכפר". ארוחה טעימה ומפנקת שהובילה אותנו בעצלתיים דרך הררי הפירות וערימות הפיצוחים הבלתי נדלים, בירות ושתייה קלה, זיתים (של עבד), אל עבר הארוחה המשמעותית הבאה.

הסעודה בערב השני הייתה מרובת סו-שפים מוכשרים, שיישמו את מרכולתם של בכירי הספקים והמובילים. גריל הפחמים היצוק (של המקום) עמד בזווית האידיאלית אל מול הרוח ומול הכרם הצעיר של משפחת בר (שיראז וקברנה סובניון). את הפחמים ליבו במיומנות מופלאה ובמרץ נעורים צעירים בני ,50 בעוד במטבח משספות נערות חמד את המלפפונים והעגבניות לכדי סלט דק דק.  בתנור כבר הועלו למוקד צמד כרוביות בסגנון החביב ועל השולחן הובאו אחר כבוד מבחר סלטים מאל באבור.

נעזוב קצת את הצניעות והנחתום ונעבור לכוכבי הגריל. שרשרת הבשר כללה פילה בקר, שיפודי עוף מושרים בלימון ולימון כבוש, צלעות טלה וקבאב, הכול מתוצרתו המשובחת ביותר של אטליז סמיר (בסמת טבעון 052-3737442  04-9830501). הסעודה התנהלה בקצב מתון כשמרבית החברים נוהגים בתבונה פודהיסטית ומזניחים למספר שעות את הפן הפחמימתי לטובת נתחי החלבון העסיסיים.

הגביע בחגיגות ה-50 עם חלק ממבחר היינות

גם ערב זה לווה במיטב היינות, שמרביתם נרכשו ב-ויין דיפו (הברזל 33 ת"א  6471375). התחלנו בסובניון בלאן 2006 ניו-זילנדי אולד קואץ' רואד, המשכנו בקאנונקופ קאדט 2007 מדרום אפריקה, קפצנו לאוסטרליה  עם ממרה ברוק 2003 קברנה סובניון של SALTRAM  מבארוסה.

הקינוח הקריר והמתוק הובל בקפידה רבה מווניליה בתל אביב עם מבחר גלידות וסורבטים צוננים. חתמנו ביין קינוח מהטראואר המקומי – יין מסחה (תבור) אדום מתוק ונהדר.

הודלקו נרות על עוגות, נאמרו הרבה ברכות ונשמעו כל מיני תובנות. הרוח הגלילית הטובה שרתה עלינו גם למחרת, בהתחרדנות המתפנקת של שבת בבוקר, עד הפיזור הבלתי נמנע.

ראש נקי, מצב רוח מרומם, שק דמעות מיובש (מצחוק), בטן מלאה בטוב טעם וציפייה דרוכה למפגש או לסרט הבא, מי שיבוא קודם או אולי ביחד…

תודה לכולם על המאמץ, הרוח הצעירה וההרכב המלא, אם לא למעלה מזה!

 נשירה מוקדמת, בשלות מתקדמת,  יש לך מה לעשות עם יתרות פיטנגו עסיסי? כך שאל ידידי ת. מכיוון שבדיוק ערב חג השבועות, וביכורים לא הבאתי חיפשתי משהו מיוחד להכין לשולחן החג, שהרי הפרי יקר לליבי ובעיקר מה לא עושים כדי לסייע לחבר במצוקה, כשאחת המצוות של החג היא עלייה לרגל וביקור חברים?

שינסתי את רגלי ומיכלי ויצאתי ליעד. מדובר ככל הנראה (ונטעם) בשישה שיחים מזנים שונים של פיטנגו; עם שינויי צבע, גודל וטעם. עברנו וטעמנו משני קצוות הגינה, הפיטנגו הוא שיח "קיצוני", במרבית המקרים משמש גדר חיה בחמוץ-מתוק. קטפנו מלוא  הטנא, כך שיספיק. הודיתי לת. והבטחתי לשוב עם תוצאות המידגם האמיתי.

סלט החג (לבבות חסה ערבית, נבטים, רוקט, בצל אדום ואגוזי פקאן שבור וקלוי) יורטב בויניגרט פיטנגו. כחצי קילו פרי טרי עם גרעיניו נדחס לתוך מסננת מתכת והושם בתנאי לחץ פיזי-ידני מתון עד שנסחטו מיציו לכחצי כוס. (שאר המיץ הארגמני יכול לשמש לקוקטיילים, לרוטב שרימפס ולהקפאה למען החגים או האירועים הבאים).

לצנצנת מיץ הפיטנגו נוספו:

• חצי כוס שמן זית
• 3 כפות לימון
• 2 כפות בלסמי
• כף חרדל
• כפית סוכר או תחליף
• שן שום גדולה וכתושה
• מלח ופלפל

ניעור ושימוש (או קירור) ואנו מוכנים.

ועוד נשיח מעט  בפירות השיח המדובר. הנה, בחשיפה ראשונה מתכון נוסף ומוצלח שנוסה בימים האחרונים על קבוצת מיקוד מובחרת עם פגיעות טובות במטרה.

• כוס רצועות פפאיה ירוקה (לקלף הפרי, לחרוץ חריצים דקים בסכין חד ולגלף בקולפן), להניח בקערה עם כמה טבעות פלפל חריף, 2 כפות מיץ לימון וחצי כפית מלח גס ולכתוש/לעסות במועך תפ"א (פירה) או שווה ערך.
• כ-30 פיטנגו מגולען וללא העטרה הירוקה (נכון- זה נראה מסמורטט)
• חצי כוס תערובת פילטים של הדרים; תפוז , פומלה, אשכולית אדומה  או מצויים ולא כל כך מיציים אחרים.
• פלפל אדום חריף (אם לא די לכם במה שיש בפפאיה)
• מלח אטלנטי או מעושן או מלח מרשים וייצוגי אחר.
• מיץ מלימון שלם גדול או ליים.
• 500 גרם פילה אינטיאס חתוך לקוביות של כחצי ס"מ.

לערבב ולשים בכלי זכוכית או גביע רחב.

חג שמח!

קודם  כל  וכדי לא להחמיץ: במסגרת דוקאביב בסינמטק תל אביב ראיתי סרט דוקומנטארי מצוין ומומלץ" "שולחן בגן עדן" על סגירתה ופתיחתה של "לה סירק" הניו-יורקית. חוץ מעולם המסעדנות בקצה הניו-יורקי על גדודי נודעיו ומפורסמיו, עיקר הסרט בדמותו הצבעונית של סיריו מצ'יוני ובניו. פער הדורות, והכול בתיבול איטלקית מפולפלת. שווה ביותר. הסרט גם מצביע על החשיבות , הדרך והמתח הגדול בואכה ביקורת המסעדה על ידי הניו-יורק טיימס ומספר הכוכבים שבדרך. כדי לא לספיילר למי שילך לא אמשיך.  הקרנות בשישי הקרוב ב-12 בצהריים ובשבת ב-18:00. שווה ביותר!

רצינו לאכול בחוץ בשישי בערב יחד עם עוד בני משפחה. 7 סועדים בשבע בערב. ההחלטה התקבלה בחמישי בשעות הערב המאוחרות . בשגב אקספרס, מועדון הקצינים, מיט בר,הבית התאילנדי, קוצ'ינה תמר וסטפן בראון ענו לנו בנימוס שאין מקום, (פה יש ב-5 ושם ב-9 וחצי…) לא נואשנו ומצאנו מקום בצ'פרה שגם היא התמלאה לחלוטין.

מסעדות בהם נהנו פודהה וחבר מקורביו ובני ביתו בעת האחרונה: הבסטה, הרברט סמואל, צ'פרה, שילה ושווארמה עוואני. ולא הגיעו לידי דיווח ראוי. אין נפילות. כל אחת לסוגה טעימה ומומלצת.

בנסיבות תקופתיות הגיע פודהה לארוחת גלידה. והחליט לשים את בני מעיו במבחן חגיגי יחד עם 8 השנים של אייסברג. בהר הקרח הוולקני יכולנו לבחור בין מספר טעמים מיוחדים שהכינו לאירוע שפים . אהבנו בעיקר את מאיר אדוני שפיתח סורבה פינה קולדה, אננס וקוקוס בתוספת טפיוקה, את רביבה אפל מרביבה וסיליה, עם קרם שמנת-קרמל מלוח-מתוק, רפי כהן מרפאל, בגלידת שוקולד-פרלינה, עם פרלינים, אגוזי לוז ופיסטוקים, בציפוי שוקולד וקקאו מריר, והשף רועי סופר עם גלידת מרציפן שקדים ודובדבנים. למיטב ידיעתי בכל שבוע יהיה חלק מהגלידות בלבד.

במלאות לבלוג 10000 כניסות (מאז תחילת הספירה ביולי האחרון) וזאת כשהכניסה שמורה לשומעים מפה לפה ומפה לאוזן בלבד (ואולי איזה לינק פה ושם), אך ללא כל שיווק , קידום, עיתונות או יחס"צ. כלומר ברוכים הנמצאים וכמה טוב שבאתן להתארח ולו לרגע קל משקל.

לכבוד האירוע לעיל וגם לכבוד שיגרת יום השישי שחלף החלטתי שלא די בשוק האיכרים התל אביבי של יום שישי, בו שמחתי לפגוש את מרבית החקלאים הרגילים, כשכמעט בכל פעם יש חידוש או שינוי מרענן, או לפחות איזה גידול עונתי שאוזל ואיזה מוצר חדש שנשר או נקטף ישר אלי לסל הממוחזר.

וכן אחרי החניה בנמל תל אביב, הצטיידות נאותה ומרשימה מלוא הבאגאז'. החלפתי את הסלים באוזניות המחוברות למוסיקה ולטלפון ויצאתי בצעד נמרץ על טיילת החוף לכיוון דרום. היעד, אליו הגעתי בחלוף 54 דקות, אגב משבי רוח קלילים ואביביים, ונוף רב גלי, היה נמל יפו. ואם להמשיך בקו הלשוני – יצאתי למסע נמלים. ביפו אמור היה להתחיל ב-9 בבוקר "שוק באלדי". רק כחצי מהדוכנים היו בשלבי הכנה מתקדמים, השאר לקחו את הסופ"ש והעסקים באיזי, לאט לאט, מה שאפשר לי כוס מאקיאטו טובה ושיחת מרתקת עם  יצחק הוד מכרמי יוסף, המגדל פירות אורגנים וממצה ורוקח מהם מיצים, תרכיזים, ליקרים ומרקחות טעימות ביותר. יצאתי עם סל נוסף (שהיה חבוי בתיק הגב)ובו מרקחת פירות יער נטולת סוכר, ליקר אתרוגים, צימוקי זיתים, סירופ פסיפלורה ועוד. השוק עצמו קטן ולא ממוקד כל כך, היו גם גבינות, תבלינים, חמוצים, צמחי נוי וירקן אצלו הצטיידתי בחצילי באלדי, שקדים ירוקים וקילו פאקוס (מלפפון "לבקן" וטעים).

וכחוקר שווקים מהלך, לא יכולתי שלא לשוב ולפקוד את שוק האיכרים התל אביבי במהדורת יום השלישי, הערבית שלו. ואמנם לא כצעקתה – היו כמה נגני ג'אז- והיו הרבה דוכנים, אך נפקד מקומם של רבים מהאיכרים-חקלאיים והתנועה , לקראת 9 בערב הייתה דלה. הסתפקנו בביכורי נקטרינות ודובדבנים טובים, קצת שרי – תמר ו"קציפת" ליים של אוליה שתבוא לידי בדיקה בקרוב.

בהערת שוליים חשובה אציין שאנו בעיצומה של עונת הפיטנגו. כל מי שהפרי החמצמץ, המתוק והמיוחד הזה יקר לפיו, שישרוף מדרכות וימצא גדר חיה ומניבה, מדוע שרק הציפורים ייהנו?

אנחנו חוגגים 61 עם חברים ונתחים בתמרות עשן ואגב כך נותנים, ( עם חשש בר מצווה) צ'אנס לירדן (קברנה סובניון) 1996 ומגלים שנשמר היטב והוא ראוי ומשובח כבן לוויה לאורחינו והבקר, הצאן ועוף הלול שירדו מהאסכלות. אולם גם בעת שמחת העצמאות ראוי לסגור חובות נעימים מטוקיו הרחוקה.

יפן ארץ מרתקת, ועוד יותר לבעלי עניין באוכל. לא הצלחתי לטעום את קצה קיצו של קצהו של מקל האכילה (מעץ) היפני. כתמיד הצטיידתי ברשימות של מסעדות ומקומות, אולם הגעתי רק למתי מעט. הרמה ככלל מאוד גבוהה, גם במקומות פשוטים ולא מדורגים או מפורסמים מקבלים אוכל טוב. קל וחומר כשמדובר במוסדות נודעים.

ביומנו הראשון סעדנו שאבו שאבו, שהוא ה"פונדו" היפני; מים רותחים (שיהפכו אט אט מרק) בסיר (משותף) על גז לתוכו מטבילין (יותר מפעם אחת) נתחי בשר דקים, ירקות ואיטריות. לא היו בטוחים בבחירה. וכשיש לפודהה ספק הוא בוחר באפשרות הקצה, שאמורה להיות משובחת.  פרוסות הבקר הדקיקות היו משוישות מאוד, שלא לומר משומנות כדבעי ואולי אף יותר מהרצוי, דבר שפגם קצת בהנאתם של כל הבלתי מלוכסנים בשולחן. באופן עקרוני נראית "שמחת בית השאבו שאבו" כשיטת בישול מהירה, חברתית, יעילה וטעימה ואף בריאה ודי דיאטטית.

רצינו לטעום "און לוקיישן" ואף הכנו רשימות ארוכות של מאכלים יפניים לבדיקה בשטח, אך כתמיד המציאות , הזמן וקיבולות הקיבה לא זימנו את כל האפשרויות. טפניאקי, אוקנומאקי, גיוזה, וטמפורה ראויה נשמור להזדמנות חגיגית אחרת. במחלקת היקיטורי נרשמו פגיעות טובות במטרה. לא בנינו על המקום העונה לשם GONPACHI , אבל היינו באזור רופונגי והיו כמה המלצות על האווירה וייחוס מיוחד, מסופר שהמסעדה שימשה השראה (או אתר צילום) לסצנת ההרג ההמוני בKILL BILL- . ואכן המקום בעיצוב מיוחד עם אווירה מרשימה, כמה אפשרויות ישיבה (מסורתית ועל כסאות) ותפריט מגוון. מרבית מה שהזמנו (תפריט באנגלית) היה טוב ושיפודי היקיטורי היו משובחים, כמה מנות הזכירו מסעדות מעודכנות מניו-יורק.

שתיל היוזו בן השנתיים וקצת בחצרות פודהה גבה באיזה 20 ס"מ באביב ואנו בינתיים חיפשנו את אבותיו ויישומיו של ההדר הארומאטי. המון משקאות קלים ומשקאות אנרגיה המבוססים עליו וגם  קוקטיילים כמו יוזו מוחיטו שלצערי אזל כשרציתי. אבל ב-  GONPACHI  לגמתי בהנאה יוזו סאואר.

המון ציפיות היו לי מהמפגש בארץ המקור עם מרק הראמן. חוויות מענגות חיך הסבה לי כבר הארוחה בקערה לא מעט פעמים בארה"ב ולפיכך שמנו את פעמינו בשעת צהריים ביום א', אחרי צפייה בכמה חתונות יפניות במקדש מייג'י ביויוגי פארק למקום מומלץ והומה. JANGARA RAMEN 

נמצא במיקום פשוט וקל – ברחוב הראשי כ-25 מטר מתחנת התחתית של הארג'וקו. יש שם תור מכובד וקערה עם ציר משובח וכל הכבודה הנלווית להנאת הלוגמים. מאוד נהניתי. ונחשפתי לראשונה לתוספות – מין חמוצים חריפים (שלא הצלחתי לעמוד או לשאול על מוצאם) וקערה אחרת עם ג'ינג'ר חרפרף המוסיף עוקץ לסיפור המענג.

הספקנו להגניב גם תרבות. ראינו מערכה אחת (די והותר…) של תיאטרון קאבוקי בקאבוקי-זה ברובע גינזה. לעומת זאת המלצה גורפת:  ביקרנו במוזיאון הפתוח והמדהים ביופיו ובאיכות הפסלים בהאקונה, לא רחוק מהר פוג'י. ונחתום במלון "רק" בכ-60 דולר.בכלבו אחר, מעט יוקרתי ראינו דוגמית מאותרגת בלא פחות מ- 138 דולר! מבחינת הטעם שני המלונים שטעמנו (במסעדה ובבית מלון היו נחותים לעומת פירות הערבה שלנו). כך שנותר בנו קורט גאווה לאומית ישראלית ליום חגנו .