FOODHA'S GOURMET DIET

אם בכותרת מופיעות 14 סוגי עגבניות סימן שאייל שני מייד יופיע. ואחרי שביקרנו בצפון אברקסס אהבנו מאוד את האוכל וההגשה (וכמובן את הראש של אייל שני) הצטערנו קצת על הניהול, הקשר בין המטבח לקדמת המסעדה שמוריד לא מעט מעוצמת החוויה הכוללת. כאמור הכל טעים מאוד, ובין שאר האפשרויות הרבות לקבל עגבניות, ואכן שני סוחט ממנה את כל מה שיש לה, כמעט בכל מנה שניה בתפריט. מעניין מתי תופיע (כריבה?כטארט טומטאן?) גם בקינוחים?

בני הצעיר הסתקרן מה יכיל סלט "10 סוגי עגבניות שאין מי שיגדל אותן יותר"?. ביקשתי שלא יזמין והבטחתי להרחיב בנושא. בבית כבר חיכו לי 5 סוגים מהשבועיים האחרונים בשווקי תל אביב. ביקור נוסף אצל ירקן ברמא'ג הוליד עוד 8 סוגים והאחרון נקטף דווקא במגה (יחד עם הקוטג' והחלב). הכבודה הצהובה-כתומה-אדומה נחתכה (לא קטן מידי) לקערה ונוספו  אליה חצי בצל אדום קצוץ דק, חצי פלפל חריף (לא כל כך חריף), מיץ מלימון קטן, 4 כפות שמן זית, מלח ופלפל שחור:

יצא נהדר. הכי כיף "המיץ" שנותר, בעיקר ספוג בלחם.

חשבנו עושים חיים, ואני בכלל (אם אפשר להגיד כך) שונא גפילטע פיש, המסמל בעיני, מלבד תוצר לא כ"כ טעים של דג שלא מן האיכות הגבוהה, גם מסורת מהעבר היהודי גלותי של אוכל עני ועוד בקרב קהילה שנתפסה בעיני שכניה הגויים כעשירה. ובנוסף הג"פ לוקח את הטכניקה שאולי הכי פחות מחמיאה לדג – בישול. דג נחות, בישול מה עוד יהיה? אבל נעזוב זה ונשוב לענייננו. לשירות מילויים ב-7 מנות שהסתבר, לחיכי ועוד כמה חיכים נבחרים, כטעים יותר:

א

צמד פלפלונים(שדה משה)קלויים ברכז בלסמי, שמן זית, קצת נענע וטימין וטיפת טבסקו, במילוי גבינות צאן אל (ציפורי), שניהם מהגדה הצפונית של שוק האיכרים. על מצע טריו עגבניות שרי-תמר מגוונות עם נבטי חרדל.

מרק שורשים, ערמונים, כמהין, ציר עוף ועוד טובין כמלוא הסלקוזאורוס המרוקן. סלקי ענק שנאספו ממוכרים תמהים ביותר ברחבי שוק הכרמל, נחפרו בעדינות ע"י צוות הארכיאולוגים של פודהה קורפ.

רביולי קר של קולרבי, פרוסות דקיקות וחלוטות, ממולא בסלמון (קנדי) מעושן, אבוקדו, יוזו , צ'יפוטל, כוסברה ועיריות, ומובזק שומשום ואצות טחונות. לקישוט טיפת שמן לובסטר, כן יש חיה כזו והיא נרכשה בשוק של האי גראנוויל בוונקובר והובאה לארץ הקודש בדיוק למעמד ראוי זה.

סנדביץ' טונה-סאי לייט, טונה טרייה צרובה, בין עגולי חסה אמריקאית, עם פרוסות ביצה קשה וחומה, תפ"א ראטה וסלסה/טפנד של לימון כבוש (ביתי) זיתים שחורים וירוקים ואריסה.

קערית פילו במילוי מנגולד, עלי סלק ותרדים, קצת בצל אדום, עם יוגורט כבשים , סומאק ושבבי צ'ילי. בשמחה ולבקשתה של תמרהינדי החביבה מצורף המתכון המפורט להכנה:

משתתפים:

• כמה חבילות מנגולד, עלי סלק או אגודת תרד גדולה, עדיף טורקי, או קומבינציה, כפי שהייתה במדגם המצורף. (את הענפים הלבנים /אדומים של המנגולד קוצצים דק ומצרפים לבצל:)
• 2-1  בצל אדום קצוץ דק
•  2 שיני שום פרוסות דק.
• מלח, פלפל לבן, צ'ילי, סומאק .
• כפית חמאה וכף שמ”ז .  או קצת יותר תלוי בכמות הירוקת….
• יוגורט משובח וסמיך (יוגורט באפלו ביצרון, כבשים צאן-אל גם מחלבות השומרון ובית יצחק יעשו העבודה.

תסריט:

חולטים תרד ברותחין ומייד טובלין בצוננין. מסננים ברשת. אם יש עלים טריים וצעירים אפשר לוותר על החליטה.

מטגנים/מאדים את הבצל, השום במחבת/ווק עם החמאה והשמ”ז. קוצצים ומוסיפים את התרד.מערבבים כמה דקות, ממליכים ומתפלפלים.

מערימים בקערית יוגורט, עליו ו/או מסביבו מסדרים את התערובת. זולפים יתרת השמ”ז. והמקפידים בדקויות יוסיפו כמה טיפות חריף או טבסקו. או הפוך כפי שיפורט להלן.ניתן ליהנות מהמנה בעודנה חמה, חמימה וקרה. לתפארת הבלקן!

*אם רוצים קעריות פילו המוסיפות לעניים קראנץ פריך מחד וקלוריות טעימות מאידך, עושים כך: רוכשים עלי פילו (ליאון ובניו , אלי ואבי, רח' עולי ציון 17 ,הרחוב של שוק הפישפשים כמעט בחיבורו עם שד' ירושלים) לוקחים דפים וחותכים לריבועים, בין כל 4-5 מורחים חמאה מומסת ומכיניסים לכלים חסינים או תבנית שקערוריות (אם יש) ומכניסים לתנור 180 עד שמקבל שיזוף חום. מוציאים .

לתוך קערית הפילו שנוצרהבאפיה, כשהיא חמה או בטמפ' החדר מכנים תערובת (חמה או פושרת) מנגולד/תרד וכו', למעלה נותנים בכף יוגורט ומזליפים שמן זית עם פלפל חריף קצוץ או שבבי צ'ילי ומעט סומאק. 

שלושה ממולאים: כרוב (באלדי) גזר (בוכרי) וארטישוק (ירושלמי) בסגנון צפון אפריקאי ומזרח תיכוני. למתקשים בגיאוגרפיה: מימין הגזר , במרכז הא"י ומשמאל הכרוב. כהצעת הגשה הותר למשתמשים להוסיף למנה יוגורט באפלו. למעוניינים ביציאה מיידית למילויים הרי מתכון זהה בתוכנו.

סלט פירות ממולא  בחצי אננס (מעין חצבה) עם פומלו, תפוז, קיווי, ענבי קרימזן, פטל, אוכמניות, רימון, פסיפלורה ותות. במקרה זה בא לשימוש "מחפרון" ידני מיוחד המסלסל בסיבוב את בשר האננס תוך שהוא מפגין גזענות מופנמת ומשאיר בתווך את הגזע ה"עצי" . המנה עוטרה בשבבי פיסטוק ומקדמיה קלוייים.

פרפה קרוקנט – של שפית אחוזת שאטו B עם שוקולד מעולה ואגוזים מקורמלים, לכל מי שהתאפק לאורך כל הדרך.

אין כמו יום שמשי חביב של חורף כדי לשגר עוד מנה ומתכון מנצח של סביצ'ה אהובתי:

• פרוסות של פלמידה לבנה (או כל דג ים לבן)
• קוביות קטנות של סלק מבושל או חי
• קוביות קטנקטנות של חלקו החיצון (בלי הגרעינים) עם הקליפה של מלפפון או שניים או ארבעה אם הם הקטנים של איתן סגל.
• שאלוט קצוץ או בצל אדום או עירית
• כוסברה קצוצה
• פלפל חריף קצוץ לפי הסיבולת האנושית המיועדת
• מלח אטלנטי או פסיפי (או כל גסות אחרת)
• מיץ ליים, לימון או יוזו אם בנמצא
• אפשר לטפטף מעט שמן זית עדין או שמן אגוזים
• עיטרתי בתירס קלוי/אפוי שקיבלתי מתנה משוק האיכרים (של לוס אנג'לס) חמוד ומוסיף קראנץ' בטעם חדש. (פופ קורן או שומשום או אפילו חמניות/דלעת קלויים יעשו עבודה תואמת)עדכון נוסף: בעדן טבע מרקט מצאתי תירס קלוי דומה ואף טעים יותר.

כמידי שישי בבוקר יצאתי (אתמול) השוקה. לפניכם שלל הירוקת (ועוד גוונים) שיעלו על השולחן במהלך הימים הקרובים:

ברקע לימונים כבושים שבעוד יומיים יגיעו לרכותם הנדרשת ולפרקם ויעברו למקרר לשמירה למהלך השנה. ובקערות/מסננות, אחרי שטיפות ואמבטיה כמו שצריך, למעלה משמאל עלי מנגולד וסלק, למעלה מימין תרד טורקי עדין, למטה מימין מיזונה, במרכז רוקט ומשמאל למטה כוסברה. שבוע טעים לכולם.

עוד חוויה וונקוברית מעולה, גבוה ומעבר לציפיות הגרגרניות המפליגות שלנו. חוויה מסעירה כמעט כמו רחיפה מעל פסגתו של הר  GROUSE, הר מקסים ועתיר פעילות, שבין צמרות יערותיו ומעל נחליו ,נדרשתי כדי להתלוות לבכורי בטרם יצה"ל, במסע אומגות מסחרר ועוצר נשימה. כזו היתה גם הסעודה של אותו הערב ב-WEST . (אגב בצילום הנ"ל, לחדי העין   אני משמאל)

 המסעדה נמצאת על רחוב גראנוויל, לא רחוק מהדאוטאון. באנו מוקדם, כדרכנו בקודש ובחרנו לשבת בשולחן השף – ממש מול המטבח, כדי לא רק לטעום אלא גם להתבונן בהתרחשות. לקחנו תפריט ימי – 98$ לאיש. לשולחן הגיעה לחמנית ולצידה קערית שמ"ז וחמאורגנית. משעשע – פנה קוטה דלעת עם פחזנונית של כבדווז. אחריה הפתיח הרשמי לארוחת הטעימות: צ'אודר של ווסט, עדין ומלא תוכן ומעליו "גשר" דק מאוד של עוגית פרמז'ן עולה על גדותיה ונוטפת איולי זעפרן. השף וכל צוות המטבח של כעשרה טבחים וסושפים הפגין יכולת מרשימה כבר בדקות הפתיחה על המגרש.  

החלפנו אחת מצמד מנות הביניים הבאות בריזוטו מאורז ("ביו דינאמי מיושן", בחיי ) עם ניחוח עלי דפנה של עץ פלפל, סלרי מקורמל ושבבי פרמז'ן ועל הדבר המדהים הזה כשלעצמו, הרהבנו וביקשנו (ובתוספת 14 וחצי דולר קנדי, אף קיבלנו) תשיופת של כמהין לבנות, שבדיוק זו עונתם.

המנה העיקרית הייתה האליבוט (של המלכה שארלוט) מאודה בציר ארומאטי מכוסה פירורי עשבי תיבול טריים ומונח, אחר כבוד על ריזוטו של תפ"א, צדפות,   וצ'וריסו, והכול ברוטב של תרד טרי. הרשו לי לצטט את איבן-פודהה : "מנת הדג המבושלת הכי טובה שאכלתי!" ועם בנים ותלמידים לא מתווכחים.

השף וורן גראגרטי Warren Geraghty  (האנגלי במקור) משמאל, באתנחתא מטבחית נקיה. היה מרתק לראות התנהלות מתוזמרת היטב, מבלי לשמוע כמעט את המנצח מרים את שרביטו או קולו. פה ושם איזה מבט נוקב לתוך תרווד או מיצמוץ זועף של כף טעימה מרוטב. הצוות ברובו מלוכסן וצעיר מאוד. היה מעניין ללוות את מצעד מנותינו בשלבי הטרום-צילחות.

עוד טעמנו מבחר גבינות מקומי וראוי. הקינוח היה מיוחד ומאוזן: קרם ברולה קפוא עם עוגת ספוג-דבש ואשכולית אדומה צלויה בפורט, שילוב מצוין לא מתוק מידי. כמו בכל מוסד מקביל באירופה, אל שולחננו הגיעו גם פטיפורים, שהמעניינים בינהם: עוגיות קרם לימון וטראפל במילוי דלעת  וג'ינג'ר. אין לי ספק שבוא היום ומבקרי מדריך מישלן לקנדה. תהיה  WEST  מתמודדת רצינית ל-2 כוכבים לפחות.

נכון לעכשיו מצאתי את ההודית הטובה בעולם.  לא הייתי בהודו, למרות שסיימתי צבא ואת הפטריות שלי אני מעדיף משוק האיכרים ומוקפצות קלות , אבל ניסיתי לא מעט -מסעדות הודיות – בניו-יורק ובלונדון. בינתיים זו החוויה המושלמת.  

 VIJ’S הוא שם המסעדה (והאיש). קצת קשה להגייה, אבל מאוד מומלץ, אפילו אם היא נמצאת אי שם בוונקובר. קראתי פה ושם במישורים הוירטואליים ובני הסב  תצומתי לכך שמדריך זאגאט הרחיק לכת והעניק למקום לא פחות מ-28 נקודות. גאיו העניקו לה 16 , אקדים ואומר- מסעדה עשר!

ויקראם ויג'ס ורעייתו הקימו את המקום, הפועל ללא הזמנות. כדאי להקדים ולבוא, או לסור ל(מסעדת ה) אחות הקטנה – RANGOLI הצמודה ופועלת באותה רוח ושלל טעמים, אך בסגנון פשוט יותר. הדרך השגרתית היא להגיע, להירשם, לעבור לבר, להיכנס לאווירה עם מוחיטו הודי (לדוגמא) ותוך כדי המתנה בעמידה או ישיבה, ליהנות מצ'ופרים. מלצרים מגיעים מידי פעם עם מגש טעימות FINGER FOOD לכל הממתינים, ואכן יש טעם לחיכיון ורצוי גם ללקק את האצבעות.

האמביינס במקום נעים, רגוע, לא משדר תחושת מסעדת עילית, אלא מקום יעיל ומעולה. מילצור חביב, קהל רב-מגדרי והעיקר האוכל: כפתיח אכלנו מנה שנקראת PUNJABI HEART ATTACK , כף גדולה בטוב טעם, עושר תבליני מעודן עם קראנץ' מפתיע ופאנץ' בכל ביס, הכיל בתרגום חופשי, שבבי קשיו חריפים, סוכר נא, פאניר וגי (חמאה מזוקקת) ולווה בסלטון קינואה לימוני, וחבל שהיו רק 2-3 נגיסות. ממש כאפה לפנים.

פתיחה מסחררת. עוד ראשונה הייתה קבב כבש ( KEBOBS MUTTON) עסיסי ונהדר גם הוא מלווה קארי בנגלי מושלם לחיכי.בעיקריות פנינו לשרימפס לוקאלי (קולומביה הבריטית) והאליבוט עם עדשים שחורות בקארי קוקוס-לימון. אכלנו גם את מנת הדגל העונה לשם החביב "כבש על מקל" LAMB POPSICLES המתארת בפשטות צלעות כבש מעולות המשתכשכות בבריכת שמנת חילבה, ולידה שוחים תפוחי אדמה ותרד מכורכמים.

תשואות הידד לויקראם ויג'ס הקוסם וצוות המטבח שלו, המורכב מנשים הודיות בלבד.האמת, מזמן לא עברתי חוויה שבעטייה רציתי לשוב מיידית למסעדה, כדי להמשיך ולאכול את כל התפריט אם אפשר….ולעמוד מקרוב, עם כל בלוטות הטעם שבפי על מנעד יכולותיו הקולינאריות של השף. כזה כיף היה!

כמעט וסיימנו בזאת, אלא שלבסוף נתקנחנו במין פודינג אורז (מסוג מיוחד) עם קינמון, שחתם מעגל והחזיר אותנו "הביתה", לבולגריה לדייסת הקינוח הזהה כמעט לחלוטין של סבתא והחמה האהובה.כוס ריזלינג, מים  והסיכום 106 דולר קנדי. שכ"ס, שווה כל סנט!

כדי למתוח את החוויה, ובעיקר כדי להעניק לשאר ב"ב קמצוץ מהעונג אצתי רצתי לאתר של ;VIJ’S  יש בו מתכונים ספורים. בחרתי להכין ירקות בקוקוס וקארי, מרבית המרכיבים זמינים בישראל, כ-30-40 דקות מהכנה ועד הגשה וטעים מאוד. כדי להשלים את הארוחה הכנתי אורז לבן ועיטרתי בשרימפס טרי  (7 לסועד) מוקפץ דקתיים בווק, ותוך כדי סחרור לוהט התעטף גם בחצי כפית תבלין קארי, חצי כפית תערובת גאראם מאסאלה לדגים ו-2 כפות קוקוס טחון. לא אכזבתי ולא התאכזבתי.

גבוה הרבה הרבה מעל הציפיות שלי, ובכמה כיוונים. העיר מקסימה, נעימה, משהו אירופאי משולב באמריקה בוסטונאית. מאוד מעוצב, עם מגוון גינות ופינות, ירוק ונוף ושפע ים ומים. המון פעילויות, אתרים וטיולים בקרבת העיר. יעד ראוי ביותר, בעיקר למי שמתכוון (כמוני) להגיע לחוף המערבי של ארה"ב (או בדרכו לאלסקה, למשל).

כמו בהרבה שווקים לפניו, כך נחמץ ליבי, (בהיעדר מטבח זמין למימוש ופעולה…) לנוכח מגוון ואיכות הפרודוקטים בשוק של האי גראנוויל. שוק מקורה, בו טעמתי בייגל טרי וטעים ורכשתי שמן לובסטר. אבל כאמור הייתי יכול להפליא עד מאוד במסע רכש גורף. בסמוך לשוק, בהליכה של 5 דקות, מעבר למרינה קטנה מצויה בקתה שהיא בעצם מזנון עם מקומות ספורים לישיבה. GO FISH הוא השם. בעקרון באים לפיש & צ'יפס משובח מאוד , אבל אכלנו גם סנדביץ' מעולה, עם טונה  טרייה ((albacore צרובה בעדינות, עתירת טעמים (חשתי אא"ט במיונז, ואסבי, רוטב פונזו וכאלה), יש גם ראפ עם סלמון ועוד משהו עם קס"ז חבל"ז. המקום פתוח 11 חצי בבוקר עד 5 וחצי אחה"צ (מלבד שני). כמתבקש ממזנון המחירים סבירים.

בארצות הברית קשה מאוד למצוא אספרסו טוב, דוגמת אחיו המצוי בסבירותו כמעט בכל רשתות הקפה, ובוודאי בבתי הקפה. הממוצע אצלנו גבוה מאוד ביחס לעולם ובעיקר ביחס לאמריקה. בוונקובר הצלחנו ללגום בשני מקומות טובים. האחד -YEW Coffee Culture Bar - על הבר במתחם המזון והשתייה, המאוד מודרני ושופע אלטרנטיבות ישיבה, במלון ארבע העונות בדאונטאון וונקובר. לא הרחק משם שתינו קפה טוב יותר בקפה ארטיג'אנו (ויש עוד סניפים).

צפון אברקסס ואולי זה בעצם קצת במזרח או אולי זה פשוט הסלון במזרח תיכוניותו. שושנת הרוחות לא תשנה את העיקר;  מגע הקסם של אייל שני ורוחו שורה בכל. שמחנו להגיע למקום דינאמי ותוסס, שופע אפשרויות ישיבה (מה שבאולם אירועים היה נקרא אלטרנטיבי) הגענו עם הפתיחה ב-8 בערב, ביום שאייל שני וצוותו אינם "טרודים" בשגרת הסלון (רביעי-חמישי).

ישבנו לשמחתו על הבר המעוקל, כך שיכולנו לראות את הפעילות הרוחשת. לא מעט פועלים במתחם הלא עצום, בראשות בני ליפשיץ, הסו-שף. שירת אותנו בנאמנות, שחף שעל הבר ועוד אחרים ששמחו לראותנו מההיכרות בסלון.הגישה, דומה מאוד; התפריט נולד מידי ערב מחדש כהרף מדפסת, החומרים מוקפדים ביותר, הטיפול בהם ראוי ומינימאלי והתוצאה, לטעמנו, נהדרת. המחירים (במידה ולא ינסקו) המעודנים משהו, יבטיחו שצפון אברקסס לא תהיה הצפון הרחוק…

מאמא-ליגה!

 כפי שנתחנכנו בסלון גם כאן יש הרבה PAPER WORK במחלקת ההגשה. ה"פיצה" מאפה נהדר עם קרם פרש ונגיעות טעם(25 ש') מובל על גבי קרטון מצופה "נייר כסף", מלאנזאנה חצילים קטנה וחביבה (נאפתה/חוממה/נצלתה)בשקית אפיה(35), הכרובית התינוקת נעטפה ב"חיתול" של נייר אפיה (29). במקרה של מנה זו (מאוד פודהיסטית) מדובר בכרובית שלמה על עליה הטריים, המבושלת ברותחין בקצרה ואז עוטה שמ"ז ומלח ומוכנסת לצריבה לתנור/טאבון לוהט. התוצאה- ללקק את האצבעות (למרות שיש סכו"ם). עוד מנה מאגף הירקות הייתה ממליגה מתירס טרי עם עגבניות, מעולה!.

 ללקק את הקרטון המוזהב…

בפרק הימאות נטלנו קלמרי מטוגן (צנרת+ראשים) עם רוטב איולי-ריחן עדין (45) שהייתה הפחות מלהיבה בערב. המליטות המטוגנות עם רוטב זהה היו שיחוק (39). בין לבין לגמנו מים מינראליים, יש מבחר מצומצם ונאה של יינות גם בכוסות, אני הייתי מוסיף איזה ריזלינג גרמני או סובניון בלאן.את תאוות הבשרים הרגענו עם רוסטביף מקורפאץ' (קארפצ'ו כאילו…) נהדר (44) ושווארמה טלה מצוינת על טחינה.(59).

מליטות וליים משמאל,  איולי ארוז כסוכריה מימין

גם מוס השוקולד על קצפו נארז במקוריות בגליל (חרוט) נייר והומלץ לפתוח אותו ועם מקלוני העץ של הגלידה לנשנש בנעימים. (25) OTH קיבלנו גם קינוח שני – תפוח מזוגג על קרם פרש.   שלושתנו מאוד נהנינו. ואם לא יהיו צרות תפעוליות, זה עשוי להסתמן כלהיט תל אביבי. כדי שלא  ייווצר רושם מוטעה, המנות בגודל משתנה ראשונה-ביניים-עיקרית, יצאנו מהנ"ל שבעים ולא רק מרצון. 

צפון אברקסס רח' לילינבלום 40   054-6786560

מים בשפע והרבה ירוק סיפקו לנו את מנת השלווה והנופש הרצוי, בחלקו העליון של המגף האיטלקי, באזור לומברדיה זרוע האגמים. על ארוחת ה- LOW CALORIE של אל-איטליה אין להכביר מילים. פריכית האורז לא הייתה פריכה או טרייה וגם לא טעימה. הירקות לא משהו, אבל את יתרות הקלוריות חסכתי למטרות ראויות שיפורטו להלן.

Polenta ala-kef-kefuck

כשעה –שעתיים מאגם לאגם. איל סולה די ראנקו   IL SOLE DI RANCO צופה במדרון קל על אגם מג'ורה. למלון הרלה-שאטו של משפחת ברוולי מסעדה משפחתית מעולה הפועלת מאז 1850!  כעת מוביל אותה השף דווידה ברוולי, השומר על כוכב המישלן שלו בצדק רב אם לא למעלה מזה. ארוחות הקיץ נערכות בחצר, תחת סככה מוריקה. ועל חלוקוני נחל קטנטנים מהדסים המלצרים הלוך וחזור, עם כל המנות, מנות הביניים וההפתעות הקטנות והחביבות. בסעודת הערב המוקדמת אפשר עוד היה להשקיף על האגם מבעד למקלוני הגריסיני ומגש הלחמניות השופע מבחר.

התחילו מאוד לעניין, מנה מופלאה בסגנון המאוד חביב על פודהה. קארפצ'ו של שרימפ עדין, "מודבק" על הצלחת ועליו שמן זית, מכוסה לחלוטין בהמון ירוקים ועלים, איזה אגוז או קירמול בשביל הקרנץ', פיסות קטנות של איזה ירק ופרי, רבע גבעול אספרגוס וביסק כתמתם עוטה קצף לגיוון מרקמים. מנה מעולה. בתפריט :

Scampi Carpaccio with crunchy Bread and Bisque

עוד מנה מנצחת של פסטה (ביתית כמובן) עם עגבניות, בצל, צנוברים, איזו תקצופת מוריקה בכפית הנלווית, ובעיקר סרטן עכביש או משהו דומה שכנראה הגיע מהאגם הסמוך (או מהים). מנה מושלמת של פסטה ים תיכונית. וכך קראו לה יוצריה:

Tagliolini with Spider-Crab, Courgettes Pesto Sauce.

היו גם קדם קינוחים ופטיפורים בשלישיית מגירות שקופה, שמהם אציין בחדווה את הטראפל שוקולד לבן וליים. גם בקינוח (העיקרי היה ) אא"ט רוטב שוקולד לבן על "ספוג" עדין קליל ומשובלל לצד סורבה טעים של  אפרסק. מנה מצוינת לא כבדה מידי. שחתמה ארוחה וחופשנת בצורה ראויה.