FOODHA'S GOURMET DIET

יום הולדת עגול לבכורי האהוב. המון הפתעות למרות החופשה הקצרה מהצבא. ההכנות במשלחת הרכש ובמטבח  החלו לפני כשבוע בניר בנים, מוקד הארטישוקים של משפחת יעקובא לדורותיה. הצטיידתי בכמה ארגזים (וגם שמן זית ברנע, צימוקים ומרקחת ארטישוק, אבל על כל הללו בפעם אחרת, אולי).

הארטישוקים הצעירים והטריים קלים לטיפול וניקוי והעסק מלבב ביותר. אחרי שהלבבות נוקו וחולקו לרבעים , תוך מריחה בלימון, הורתחו מים עם כפית מלח והללו נשלקו ל-10 דקות והוצאו לצוננים ואח"כ יובשו.  ב-3 כפות שמן זית (או חמאה) אפשר לטגנם (ואם יש מחבת חסין תנור עוד יותר טוב). הנחתי אותם על נייר אפיה(משומן) בתוך כלי חרס מעוגל בסידור נאות.

בשר בקר טחון, טוגן במחבת עם שן שום כתושה בצל קצוץ דק, מלח פלפל שחור ופטרוזיליה קצוצה. הנ"ל פוזר בשוויוניות על מועדון הלבבות השבורים. (בתמונה למטה, הטארטים עם צאתם מהתנור)

לאחיינית החמודה והצמחונית קימבנתי תחליף של בצל מטוגן, שום קונפי, עגבניות מיובשות, פטרוזיליה קצוצה, מלח, פלפל שחור והרבה נבטוטים מעוכים בעלי ומכתש.

למעלה מתחתי והידקתי בצק עלים מוכן ומשובח  של "לחמים" חוררתי במזלג והיידה לתנור מחומם ל-200 לכחצי שעה (עד שמתרומם מעט ומשחים במידה).

(התמונה למעלה -  מהפך) כולם הודו לי מכל לב. אבל זה היה כלום לעומת האווירה הנעימה והמשפחתית.

אתמול בבוקר הספקתי לגנוב אביביות חמימה בתל אביב, ניצלתי את המזג הנוח שזרח עלי ועל המוני המבקרים בעיר כדי לצעוד מנמל תל אביב ועד לרח'  יהודה הימית ביפו, לפגישת עבודה קצרה בדיוק בנקודת האמצע בין משכנות אבו חסן.

מלבד הים הצלול והרגוע וליטוף קרני השמש אי אפשר היה להחמיץ את המוני תיירי סוף השנה האזרחית. איזה כיף לפסוע נמרצות , להדרים בטיילת ולשמוע בליל שפות ולראות המון משפחות וזוגות של תיירים בורחים משלג וסופות חורף. בנקודה מסוימת פגשתי במקרה גם זוג חברים ישראלים מלונדון שמתקרסמסים במולדת.

ביפו עצרתי לתדלוק ורכש קל (לחם ורוגעלך) במאפיית מרגוזה החדשה יחסית, שנראה שנעים מאוד גם לשבת בה. סיימתי שעה וקצת של הליכה ביעד הנדרש, עם טיפה מחשבה קריאטיבית לקידום כמה רעיונות מתגלגלים.

 בערב עם זוג מבקרים מחו"ל (אחר) הגענו לארוחה נהדרת בהוטל מונטיפיורי, השוקק אדם. סיפרתי שאם אוכלים יותר מידי ושותים הרבה יותר מידי, או לבעלי רעיונות אחרים,  אפשר לעבור בקבלה, לקחת חדר ולעלות למעלה. המלצר סיפר שהמלון FULLY BOOKED  עד אפריל, מברוק. האווירה לא רק בתפריט קוסמופוליטית ונעימה וגם אורחינו התלהבו. חלצנו יין נהדר, מרלו קלע, מכרם יחידני של רמת הגולן, ובעוד אנו מעבירים בניחותא את השעתיים שהוקצו לנו, בשולחן הסמוך התיישבה שלישייה ששוחחה באנגלית, התחלפה ברביעייה דוברת איטלקית והסבב נחתם ב-Mange a trois שוטפת. עם שוך הקרמבל לימון יצאנו לסיבוב בשכונה הלבנה המרהיבה. הראנו להם עוד מקומות עמוסים יותר מקבוצת רושפלד-שטראוס,( שישב בעצמו במרפסת מונטיפיורי-יבנה) ו"המחבואים" הפחות צפופים של רדיו רוסקו וסטפן בראון. כתמיד בכל פינה בעיר יש מה להראות.

עדיין צעיר מאוד ולא תמיד פוסע בכיוון הנכון. שלוש שנות בלוג טעימות עם המון אוכל, מסעדות , פרודוקטים ומתכונים. באגף ההוצאות (אנרגיה – קלוריות) שחקתי 4 זוגות נעליים ואם הייתי סופר את הקילומטרים שצעדתי היינו מגיעים לפחות – ללונדון! ועוד מטיילים קצת בממלכה המאוחדת, שכן אני מעריך שהלכתי למעלה מ-3700 ק"מ…

צרות חוזרות ונשנות בגב ועוד תירוצים, ושילוב פוגעני של חזרזירות יתר, חשק עז (ומיותר) המסתתר בדפנות התאים לפחמימות ואופי עקלקל הביאו לכך ש"השמירה" על ההישגים הועמה מעט ברגרסיה קלה, כלומר הכבדה של כמה קילוגרמים במשקל. אם לקצר את תהליך המכאיב אציין שאני מאוד מקווה בקרוב, כבר באביב לשחזר את ארוחת המאה!

למזלי את מרבית ההישג רואים ובגדול, ופה ושם עדיין מחמיאים ונדהמים, כך שהמוטיבציה לא נפגעה.

אין לי שום כוונה לתלות את הנעליים , רק לאוורר אותן אחרי כל פסיעת בוקר.

 התשוקה למוצרים (חדשים וטעימים) בעיקר ממין הצומח הביאה אל שולחני השבוע את האוסף הבא:

חציל נהדר נוסף שהגיע מהערבה (שוק האיכרים, האגף הצפוני). הוא נראה לאחרונה מימין לאחיו המופלא – הבאלאדי שמוצאו מאותה ערבה מצחקת. שניהם קלילים, מתקתקים. החידוש (עבורי) שבדוכן, בטרם-רכש ניתן לי לטעום פלחון חציל טרי וחי, ומסתבר שטעים ואכיל, והעלה לי  אוטומטית מחשבות על קארפצ'ו.

אחרי שבארובה שלי לא נתקע איזה סנטה שמנמן, ובפאטיו לא היה אשוח וכמובן ששום ילד לא פתח מתנות, ובחוץ במקום שלג וקור קידמה אותי שבת שמשית של חורף, לא נותר לי אלא לצאת למסע רגלי אל שדות רמת השרון. כשעה וחצי הלוך וחזור עם מוסיקה טובה. בדרך לשם חזיתי בהרבה שדות שעדיין (?) לא נזרעו, ולא מעט סלרי, חסות ועשבי תיבול בשלבי גדילה ראשונים. היעד המרכזי היה דוכן השישבת של משפחת סית ברחוב הדרומי ביותר של רמה"ש. לשמחתי היו כבר התותים (הלא מרוססים) נדמה לי שמזן מלאך.כן אספתי לתרמילי צנוניות, כלרבי, לפת, שמיר, גרגר נחלים וראשאד, כולם זועקים מטריות.

בחנות של מו ומו בשוק המקורה נפגשתי לראשונה עם נתח "פולייעקה", סביר להניח שכבר השתמשתי בו תחת שמו "נתח מס' 5" או כשביקשתי 'בשר טוב ולא יותר מידי שומני לתבשיל או צלי'. בכל מקרה הנתח המדובר היה משויש בשומן והזכיר לי חתיכות בשר שדיברו איתן ביפנית ושילמו ב-3 ספרות. ישר לקחתי כמה פרוסות צנועות, לדקה מכל צד על המחבת עם פלפל ומלח- והיה עונג גדול.

כמה פגישות בלונדון וסקירת צעצועי 2011 הביאונו ללונדון במצב רוח חורפי, עם החן החביב והמוכר רק ברקע לבן. הרבה משחקים וצעצועים שיככבו מתחת עצי האשוח ובקופות אי שם בחג המולד שבעוד 12 חודש ערכו בפנינו הצגת בכורה,(ממש לפני קריסמס של השתא) ובטוח שיש לילדים למה לחכות!

הקרח והבעיות בהית'רו עיכבונו ביום וכך יכולנו גם לפצח את התערוכה הגרעינית המיוחדת במודרן טייט וגם לראות תערוכה יפה של גוגן.

על המסעדות הטובות של לונדון סיפרתי ואספר בוודאי עוד. הפעם ערכתי סיור ראשון בשוק Borough Market  בשבת ב-8 ורבע פצחנו במקאיטו הטוב ביותר (שלנו) בלונדון מוקדם בבוקר עם עובדי השוק, ממש מול השוק בבית קפה מדליק עם המון אופי והאיש שעל הקופות דיבר איתנו בעברית.

סיירנו באופן יסודי בשוק, וכמו במקומות דומים בעולם, כמעט והזלתי דמעות על המוצרים הנהדרים ועל חסרון של מטבח מאובזר כדי לבצע בהם את זממי.

שלג שהחל נושר עלינו ואווירת סוף השבוע האחרון של הרכש בטרם החג, עם כל השירים והנעימות, לא הפריעו לנו לחזות בעשרות סוגי עופות ציד ואחרים: פסיונים למיניהם , תרנגולות מברס ואחיות בריטיות צהבהבות מתזונת תירס. חטפנו לא מעט שוקי חזיר מצרפת, איטליה וספרד, ואף נטלנו חמון לבנינו במולדת.

גלגלי גבינות קומטה מעבר לתעלה, ומגבנים מובילים באירופה. המון סוגי חמאה, כמו ה"אשירה" שכאן עולה 3 ל"ישט , כ-17 שקל ולא 65 שקל במקומותינו. הרבה ירקות מבחר לא רע, אבל לא עדיף על שווקינו בצורה דרמטית. בפירות ממש אין לנו במה להתבייש. פיטריות יש כאן בשפע כולל ספ , שנטרל וכעת כמהין שחורות. בין השאר ראינו לראשונה את הגזע עליו גדלים כרובוני הניצנים.

בדוכן חביב פגשנו המון גלילי גבינה שחלקם החיצוני הזכיר קצת את פני הירח. בפנים התגלתה גבינה (כחולה) בסגנון סטילטון אך עונה לשם סטיצ'לטון (STICHELTON) שמקורה בחווה מאזור נוטינגהאמשייר, והיא עשויה מחלב לא מפוסטר (RAW – CRU) של פרות פריזיאן הולשטיין אורגניות. הגבן , ג'ו שניידר ושלושת עוזריו מ-חוות COLLINGTHWAITE יוצרים 38 גלילי גבינה בלבד רק יומיים-שלושה בשבוע, בעבודת יד. הגבינה שיש לה נימים כחולים עדינים, טעימה מאוד, לא כל כך חריפה ומאוד קרמית ובעלת טעם לוואי רצוף של עוד….

אכלנו בתאווה אוייסטר בריטי עגול וגדול. טעים טעים בשרני ומענג. והמשכנו בסנביץ' נקניקיית צ'וריסו על הפלאנצ'ה עם פלפל אדום קלוי ורוקט. היה פיקנטי וטעים. מוגש ב-BRINDISA מחוץ לחנות הספרדית, בה יש פדרונים, חמונים, גבינות, פיצוחים, שימורים והרבה יצוא ספרדי משובח.

ביקור חובה למתלנדנים.

.

סיור בשוק מחנה יהודה תמיד מגלה שכיות חמדה, מהסוג שעדיין לא באו אל קרבי דרך קרש החיתוך והסירים. קראתי ושמעתי בעבר על דוכן הבאלאדי המיוחד של חיים אמסלם (האגוז 3 פינת התות). הפעם הגעתי אליו במקרה, ובלי להתכוון התמקדתי בגבעולי החרשוף, עליהם טרם הנחתי את ידי. חיים הסביר היטב כיצד להכין וסיפר שאביו, מקים הדוכן בשוק, היה מכונה אבו-חרשף, כי היה היחיד אם לא הראשון ויחיד שמביא את בשורת החרשופים אל מחניודה. 

גבעולי החורשף לפני מריטת סיבים וטיפול בשיעור יתר

נזכרתי ומצאתי במרחב שגם שרי אנסקי נתנה גרסא אמינה וביחד יצאתי לשוף על החרשוף. תחילה הורדתי קצוות יבשים, וכל החלקים המעולעלים. הסרתי פגמים, שטפתי היטב וקילפתי-הסרתי סיבים ושפיצים. 

הכנסתי לסיר עם מים רותחים עם כפית מלח וחצי לימון סחוט ובישלתי כ-45 דקות. 

מילוי (משמאל) ביוץ וקימוח וטיגון (מימין)

בינתיים ערבבתי כחצי קילו בקר טחון עם פטרוזיליה, בצל, שום, מלח פלפל שחור וביצה. חצי חופן מהתערובת ,הודבק' בין שני מקטעי חורשף של כ-12-15 ס"מ נטבל בביצים טרופות ואחר בקמח (תירס) וטוגן בשמן. 

עוד זה מיטגן ובסיר טיגנתי כמה גבעולי פרסה חתוכים, 5 שיני שום פרוסות וקצוצות גס, אליהם הוספתי חצי כפית כורכום, חצי כוס ציר מרק (חיים בשוק אמר כפית אבקת מרק…) סחטתי לימון גדול על כל תוכנו (בלי גרעינים), מלח לפי הטעם, הוספתי מים ולתוכו הכנסתי את החורשפים הממולאים והמטוגנים. בתום התהליך הקטנתי אש והשארתי לחצי שעה. התוצאה הצהובה כל הדרך מבית"ר למכבי תל אביב. 

(שאריות) תוצאה סופית - חמצמץ וטעים מהמגזר הארטישוקי

עברתי הבוקר בסביבת שוק הכרמל. לא יכולתי שלא להעפיל במעלה הרחוב כדי לבדוק מה חדש ומה ישן ומה נשמע בכלל? עצרתי למאקיאטו כפול ב"הבסטה", הפעם בלי אויסטרים.

רכשתי טחינת קארוון (תכלת) טרייה (בציר נובמבר 2010) ב-10 שקל לחצי קילו. גבינת אורדה אצל השמאים וקצת "ירקות אביביים" – במיה מדוגמת ואפונה שיחד עם עגבניות שרי-תמר קצוצות התקפצו במחבת והתחברו למנת ירק לצהריים.

שבת שמשית עם אורחים. על הגריל קבאב ופילה עוף כבוש בלימון ממטבחו של פודהה. כל השאר ממטעמי ידיה של הייאם ממייסר: קובה טריים, סיגרים גבינה וזעטר, עלי גפן, צ'פיחה בשר, מטבוחה, לבנה, חומוס, טאבולה, פריקה, מג'דרה. הכול תוצרת בית וטעים טעים. אורחינו החביבים שבעו נחת. ואנחנו תקווה למזרח תיכון שופע אוכל נהדר.

שמחנו מאוד להתכבד בקינוחים שהביאו ידידתי שרון וב"ב; סלט הדרים ורימון מפואר ועוגת זברה משובחת! שתינו בהנאה יין BAR של אבינועם בר, היקב הקרוב ביותר למשכנות פודהה בעבר הירקון הצפוני!

על הסכין - משחיז על המדרכה

העגבניות קימרו גבן קמעה וסירבו להיחתך וכמותן שאר ירקות ובשרים. מן הראוי לדאוג להשחזת הסכינים. פניתי ליובל גורביץ, האיש-והאופנוע. הוא רוכב על הרכב הדו-מנועי, מגיע ומפעיל במשיכה את אבני המשחזת. ביקור ביתי שכזה משתלם כשיש כ-10 סכינים  ומעלה. יובל הוא איש מקצוע. והסכינים מחדשים להבם כקדם ואצים לחתוך עניינים כמו פעם. בשיחה – תוך כדי – שמעתי שהוא מבין גם בעצים פירות גידולים,גם מעברו הקיבוצי (גינוסר) וגם מטיולים חובקי עולם.  ולמי שלא שמע הוא גם רוקיסט וזמר, שהוציא שני אלבומים ומופיע מידי פעם.

אנטרקוט מבכירה לפני

וכשהסכין ראוי יוצאים לצוד בשר. הרבה קצבים הם ידידים טובים בעולם שמחוץ לפייסבוק (חלקם גם וגם ). יש בינינו הבנה והערכה הדדית ואני מניח שאני לקוח רצוי וטוב. כדרכו של עולם אני תמיד מוכן לנסות ולרכוש ידידים נוספים, בעיקר אם מנפנפים לי בפרות קדושות או לפחות נתחים משובחים של מבכירות.

אחרי: לב משמאל, קצוץ למטה, שומן למעלה, השמחה לעורקים

לפיכך הצטיידתי באנטרקוט הנ"ל בסכין המושחזת וביצעתי בהם "עיבוד שבבי" כך שבתום הניתוח נותרתי עם לב האנטרקוט, עם המבורגרון קצוץ עבה, שמנמן כהלכה ומערום שומן (שנשלח לאישפות).

וכעת, בהופעת אורח – אחי. פודהיסט מאמין, האח הכי יפה והכי אופה בשרון ובכלל:

 "לאחר המלצה כ״מופיע זמן מה ב- To Do List" של פודהה, הוחלט לבקר במעוז הבקר הרחובותי ״מו ומו״.

קצבים קצבים בואו הביתה

ראשית ההזמנה דרך ClickATable הייתה מאוד נוחה וקלה, כשהגענו ב-12:20 נראה היה שההזמנה הייתה מיותרת (רק עוד 4 שולחנות היו תפוסים) אך עד מהרה המסעדה לכל אגפיה (מרפסת שהיא גם איזור העישון, ועוד חלל פנימי) הייתה משובצת בקרניבורים.

צוותנו למלצרית מהזן המשובח, כזו שנותנת תחושה שהיא ממקימי המקום, בחרנו בארוחות עסקיות הכוללות לחם פציח במידה, זיתים.

סלט עם ויניגרט (צוין ע״י החוגגת- כמעט מתוק מידי),  

ועיקרית שקובעת את המחיר.

נעננו להמלצת המלצרית להזמין נתח קצבים עם פטריות ושמן כמהין על מחית פולנטה עם פפריקה חריפה מחבל הבסקים, המנה פתחה תאבון והראתה למה הקצביה/מסעדה מסוגלת.

קבב טלה וקבב עגל על צ'זיקי - צ׳ופר מהמטבח

לעיקריות בחרנו אנטרקוט 400 גרם וסינטה 400 גרם שניהם מבשרים מיושנים היטב עם טעם מצוין, תוספת של פירה על בסיס חמאה/חלב או צ'יפס (יותר כמו קוביות תפו״א בתנור)

שאלנו על מקור הבשר ונאמר לנו שיש להם מספר מפיצים.

תמחור העסקית כדאי; 98 ₪ במקום 158 לאנטרקוט בערב – מנה מאוד יפה גם לגדולים מעימנו

 ממליץ גם למי שלא ״במקרה״ בעיר, כאופציה למסעדות הבשר – ובמיוחד לצהריים מרפד ונעים…"

הבוקר נפתח שוק האיכרים המקורה והקבוע. ריכוז בוטיקי-בונבוניירי של קוביות איכות המציעות ירקות, גבינות, יין, בשר, דגים, נקניקים, לחמים, אוכל מוכן, שימורי עילית מהעולם, מיצים ופירות (הכול ב-10) קפה ואספרסו (ב-5 שקל) ויש גם המון מקומות לשבת ולאכול, פינות לראות את הים ובכלל איזה כיף לנו שיש עוד מקום נהדר להתברך בו ולקחת את עצמנו עם ובלי אורחים מחו"ל.

אל תידג – יש יד טובה על הדג

האמת שכל כך שמחתי והערכתי את המבצע של היזמיות והארכיטקט (שיר הלפרן, מיכל אנסקי ורועי חמד), עד שנטלתי פסק זמן והגעתי ב-10 וקצת עם בקבוק מנותז, ברוט של טירל, יקב הבית שלנו. חנות היין עדיין לא הייתה מצוידת בגביעים ראויים, אבל ללגימת הלחיים גם בכוסות החד-פעמיותשמחו להצטרף עוד שותפים מכובדים לפרויקט, יורם ירזין ושרי אנסקי ורבים וטובים מאוד.

שרי אנסקי התרגשה מהאירוע, כמעט כאילו הפכה לסבתא, ופתחה "בסטונת" קטנה לכריכים משגעים של דגים (תחת הכותרת שרי הרינג…) טעמנו סרדינים משובחים עם חמאה ובצל קצוץ בבאגט מלחמים. האספרסו מהרולס-רויס האיטלקי הדנדש היה נהדר, הצטיידנו בירקות ועוד טובין, איחלנו הצלחות לכל בעלי הדוכנים ומפעיליהם, כולם חדורי תשוקת השוק החדש, וכפי שנראה שוב נשוב לטעום ולבלות.