FOODHA'S GOURMET DIET

בקור חיצוני עז (3 ימים רצופים של מינוס 15 ומטה) אך בחום האש ועיזוז הקרב המסחרי פעלו כוחותינו בגזרת הצעצועים בנירנברג. קלפים ובלוקים, קופים באוויר, פרפרים ועכבישים, ליפסטיק, בלונים, מפלצות, צבעים, עוגיות ואולרים, מלאכות מיוחדות ומכשירי ציור, הרכבות, פאזלים, משחקים לכל גיל ובמגוון נושאים, כדורים מתגלגלים ודמויות מתרוצצות, כריות וצעצועי עץ משובחים ואפילו שאר ירקות. מה לא הצענו לעולם כדי שלילדים והוריהם יהיה משהו חדש תחת עץ האשוח ונרות החנוכה של 2013?
רק חלק קטן יקרום אור מדפים בחנויות. אבל זה כיף לנסות ותמיד יש הפתעות לטובה לצד אכזבות.
באתנחתא שבין הירידים ובדרך לעוד טיסה הישר מנוקיה (עם ניצחון כנדרש…) רשמים ראשונים מעינוגי חיך ונפש שחווינו באחרונה. מי שמעוניין מוזמן לנסות ולתהות על מרכיבי המנות. אתגר לא קל:

משמאל לימין: רצועות שעועית ירוקה, מותן כבש או כמו שנכתב באנגלית מגורמנת: Lion of Lamb ממה מורכב המערום הירקרק מימין?

הסירות החביבות הללו הגיעו בשלום אל חוף מבטחים מבעד לשפתינו. וממה הן מורכבות (רמז חום – המחית שעליהן ניצבות – קרם עדשים)

ונסיים בשלום -בית במנה עיקרית על הברשה מבריקה, מה בצלחת?

עוד בויולט (שטבלה בירוק באודים) אהבתי מאוד את הצילחות האסתטי של יוסי שיטרית, שתמיד העצים את החוויה מהאוכל המשובח. שמחתי עוד גברה כשחזר לפעול, קרוב מתמיד, במיקום מאוד חביב עלי, שוק האיכרים המקורה בנמל תל אביב, בקומה השנייה, עם הנוף התיכוני המשכר – בקיצ'ן מרקט. בניגוד לפעמים הקודמות, סמוך יותר לפתיחת הקיצ'ן, האווירה תוססת והסצנה בעיצומה וזה עוד לפני שטעמנו מהתפריט המחודש.

אצבעות פולנטה קריספי ( קרוקט של תירס), 28 ציזיקי (14) היו נשנושי פתיחה חביבים. סלקים צלויים היא מנה שגורה לכאורה, ויש בה גם כאן את כל ה"חשודים המיידיים"; פירורי אגוזים ?, גבינה כחולה, ואפילו "זנבות העכברים" מתנוססים לראווה אולם היא יפה וטעימה ועם הגשה מסוגננת. כאן בסרטון:סלק נולד גם דג הים הנא (48) – ביצוע מענג וללא דופי לסביצ'ה-סשימי-טרטר.
>
הכיף הגדול ביותר היא מנה שמופיעה כ"סלט חם שרימפס וסרטנים" אבל אפשר בקלות קרוא לה קונסומה תירס אביבי עם חסילונים או קרם פולנטה עם פירות ים וקוביות של אביב. בכל מקרה לא לפספס. חמים ומאוד טעים (47).

הקינוחים מיסודו של ערן שוורצברד, פנקוטת קיץ (36) וברולה קפה 38) שמרו על הסטנדרט הגבוה. שמחנו ללגום ריזלינג גרמני של ג'יאקונדה: FREIHERR LANGWERTH VON SIMMERN (175). שמאוד מזכיר את יין הבית. שנאכל לא פחות טוב באזרחית הממשמשת.

כאמור העבודה יושבת במרכז השולחן ודוחקת מעט את קצב הדיווח. ולפיכך ניצלתי שבת גשומה ואחרי מבחר ממולאים לערב שבת, קצת פנאי למבזקוני איכות וחוויות ממקומות ראויים יותר ופחות שפקדנו באחרונה:

האורח של השבוע שעבר הוא בחור מקסים ואלוף העולם במשחקים, נעים, מנומס ואורח למופת. הרקע שלו, מהבית האמריקאי גרם לאי אילו ליקויי תזונה קלים, הוא ממעט בירקות כמעט לחלוטין, מספר בהומור יבש שאת הויטמינים והמינרלים הדרושים לו הוא שואב מכמויות עתק של "דוריטוס" המזון העדיף עליו (כל זמן שעלי קרוואן – אבו-חסן אינו בסביבה, או כך לפחות נעים לנו לשמוע…) בכל מקרה בחסות ובסביבת העבודה של פודהה הוא אוכל  או לפחות טועם הכול.

התחלנו בטאפאס בנמל לבירה וריזלינג מול הגלים, מייק אכל בהנאה משולש ביקיני (טוסט בניחוח כמהין) וזו לא חכמה, וגם כרובית (מס' 1) . האורח זכה לסיור היכרות קצרצר במכמני השוק המקורה והמשכנו ליעד המרכזי סמוך לשוק הכרמל, הבאסטה, גם כאן אפשר לסמוך בעיניים עצומות על מוצאות המטבח. היה נהדר אם לא למעלה מזה. גם בהיעדרם של בעלי הבית. מייק התענג (?) על כרובית פיקנטית (מס' 2) ונכבש בקסמיו של בורקס הסרטנים, עד כדי הוצאת YUMMMMMER מפיו, שהוא הביטוי העילאי לסביאות ושביעות רצון מאוכל ומשקה. (בפעם הראשונה, לפני כעשור, יצא היאמר אחרי טעימת אייסויין ריזלינג גרמני משובח). לטעם  המשובח בבאסטה יש תג מחיר לא נמוך, ומי שמוכן להעתיק את מעותיו לקופה ייהנה מאוד.

עקב חיבה מיוחדת של האורח ושלנו לפילים קפצנו במהלך אחד מימי העבודה למסעדת הפיל, המאוד קרובה לליבנו ולמשרדנו. המקום, העומד לפני מהפך נד"לני (וסגירה?)ידע ימים הרבה יותר יפים מבחינה חזותית, אך אסכלתו הפחמית עדיין (ברמה) גבוהה. מייק מאוד אהב בשר, צ'יפס וחומוס. הקבאב שלי היה בסדר גמור.

היינו בארוחה תל אביבית טובה מאוד באווירה מיוחדת בגינה באחורי הבית בנחלת בנימין 29 . שם מפעילה אסנת הופמן את מסעדה 44.  רוח צעירה ולא מחייבת, שירות נעים ומחוייך, שכל מגדר וג'נדר יחוש בנוח, ומעל שורה מנעד קולינארי רחב וקולע. מזרח תיכון ומזרח רחוק אצלנו בחצר. היינו 7 כולל האורח ובדקנו את כל התפריט (למעט מנת פסטה אחת) , הכול היה טוב ולמעלה מזה.

ביקור נוסף במזללה, למרות היעדרו של מאיר אדוני, הוכיח בעונג רב שזהו אחד המקומות העדכניים, המגוונים, הטעימים והראויים ביותר בתל אביב רבתי (ישראל) ואין לי ספק שהמסעדה הייתה תופסת מקום, וקליינטים בכל עיר המכבדת את סועדיה.

מובן שבחלוף מספר חודשים היו תוספות ועידכונים וכולם מאוד השביעו את חיכי וחיך ידידי החביבים. ברוסקטת השייטל שהיתה מערום מענג  בפעם הקודמת נפרסה, (כמנהג הקארפצ'ו) כך שניתן להבחין בכל המרכיבים ובאיכותם.

מנה מעולה נוספת היתה ממיוחדי היום, משהו שרק יצא בימים האחרונים , וטוב שכך: נתחי טמפורת דג קוד מדוייקים על סלט מרתק עם רוטב חמצמץ שכלל קוביות פילה לימון שבבי גזר ושומר וגם אגוזים ואולי עוד הפתעות.

המנה האינטליגנטית ביותר  שהביאה לסיעור (יתר) מוחין  וביסים מופלאים היתה "קוראסון “בולונג’רי”, מוח עגל, טבחה, עגבניות, פלפלים מעושנים וחצילים, תפוחי ראטה, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה" הרכב מנצח שכלל מעטפת דפדפית של קרואסון מושלם עם כל הכיף ההרמוני בכיכוב המוח. מכירי יודעים שעל פי רוב, שעשועי מוח אינם בראש מעייני, אולם כאן היה שיחוק גדול ושמחה רבה עוד יותר בקירבתם של מנתחי מוח ופנימאים מדופלמים מניו-יורק ועוד.

נהנינו גם משאר המנות, מוכרות וחדשות ושמחנו שהמלצרית הזהירה אותנו מהזמנת פחמימתית מיותרת , שגם כך המנות, לבד מאושר גדול היוו גם עושר גדול…

נחלץ לנו גרונר ולטלינר קליל, נהדר ומתאים של BERGER  מאוסטריה, ביבוא ווין דומיינס. (שימו לב שהצלחתי, כמעט, להימנע מלכתוב ני-מוח…)

חבר המליץ על חומוס חדש בשכונה (נאות אפקה). במרכז המסחרי באתר בו שכנה פיצריה ישנה מסעדונת בשם "כספי" (לא מה-NBA). נתחיל מהסוף, החומוס (עם טחינה) היה בסדר גמור, עם הרבה טחינה גם בחומוס עצמו וגם מסביב. אני מעדיף אותו קצת יותר גס ומעט יותר חמוץ… (את המסבחה והפול עדיין לא ניסיתי….) אבל בשאר האגפים היה חביב מאוד לארוחה קטנה, למי שמנת החלבון מהסוג הבשרי אינה מחוייבת המציאות לאותו הרגע.

יש תפריט די מגוון שממנו דגמנו פלפאל ירוק חם וסביר (על טחינה) כרובית צלוייה עם גבינה מפוררת, עגבנייה ומעט עשבי תיבול  שיצרה מנה קלה וחביבה ומעוטרת צנוברים, שהיתה הפתעה נעימה וטעימה. ולצידה סלט עגבניות (2-3 סוגים) עם פירורי (פטה?) טבעות פלפל חריף(גם לי היה צורך להוציא את חלקן) ,צנובר, נענע, ובסה"כ סלט מקסים שבהחלט בקרוב יהווה אופציה להביא את מכלול התא המשפחתי.

לקינוח המליץ המלצר (שאולי רק התחיל בעבודה, או לא אהב לקפץ במעלה המדרגות ולפיכך הביא עלינו מעט עיכובים בדרך אל הצלחות והחמוצים) על קרם מהלבי, שאכן היה שיחוק מתוק. כשמו – קרם מהלבי עדין עם הרוטב האדום-סגול וקוקוס קראנצ'י מעל. עם שני דיאט ספרייט וצמד פיתות הגענו ל-92 שקל. נחזור.

לכבוד התיכוניסט שעובר בבוקר לרשות מערכת החינוך, "שתלתי" צילום של סלט חינני. כמה פרחים שזורים בצלחת הסלט כדי שתהיה שנה מגוונת. הפרחים שנראים כמו ציפורן אכילים לחלוטין, אין להם טעמי לוואי (כלומר אפשר לאכול יחד עם שאר המרכיבים) על הערך הקלורי אינני יודע אבל הויזואליה חוגגת. משווק (למסעדות ומוסדות נבחרים) על ידי עלה עלה.

חבל שזה לא היה שנה שנתיים קודם. אחרי שכבר ידעתי שמדובר במסעדה ראויה ביותר, המלצתי עליה ורכשתי לא פעם באטליז התל אביבי, השבוע סוף סוף הגעתי לרחוב הרצל פינת גאולה ברחובות לצהריים של פורענות. מצעד בשרים ומנות נהדרות.

עוד מימי גרעין אורטל, זכורה לי רחובות כאתר ייצור ושילוח של חומר אנושי משובח, ואותו רושם נותר מהתבוננות הן בקהל הסועדים במקום והן בציבור המלצריות. המרקם והרקע החקלאי-מדעי ניכר לחיוב.

המיקום, ברחוב הראשי של רחובות. HIGH STREET ישראלי טיפוסי עם כל החנויות ומעט החן המקובל. המבנה עצמו יפה, מקושת  ולא מקושט מידי, רצפה נאה, חללים מרווחים, אווירה נעימה ביתית, ממש לא תחושת פאר או התיימרות. באחד החדרים האטליז ומקרר יישון הבשר להתפאר.

על איכות הבשר ואיך פרקנו אותו, מייד בהמשך, וכאן לא היו לי הפתעות. שמחתי לגלות שמישהו במטבח או בצוות ההיגוי יש לו יד טובה וראש במקום.  קודם כל עוד אנו מכרסמים פלוט-באגט חום וטרי ונוברים בסלטון חסה חביב, הבחנתי במלצרית נושאת צלחת פדרונים מטוגנים (32) . מיידית הזעקתי הסברים. משיחה עם הדרגים הבכירים במקום נודעה לי פיסת היסטוריה מקומית: מו ומו היו הראשונים שחיפשו, דחפו, ביקשו ובסופו של דבר קיבלו, טיגנו והגישו פדרונים "צברים". גם אצלם היה זה אחרי חווית חיך בלתי נשכחת בחצי האי האיברי. (עוד סיבה שרק בגללה הייתי מגיע לכאן מזמן סמוך לבכורה בירוק…).

מובן שהזמנו קיבלנו והתענגנו על טוגני פדרונים. כדי להעצים את החוויה ובמקרה סעדו במקום גם עמית שוורץ החקלאי ואיש הזרעים שהביא את זרע הפורענות לשולחנותינו וגם אסי שמגדל בפועל את הפלפלונים ועוד שכיות חמדה. שמחתי להחמיא להם ולברך את מעשיהם והמשך פעילותם. במהלך ארוחת הצהריים, הבנתי גם שאנשי "מו ומו" משתדלים להיות חלוצים ( או שפני נסיון) בכל מיני יוזמות מזוניות, וכך גם היו מהראשונים להגיש במסעדה ובאטליז את העוף האורגני הטרי של אריק מלמד (מכפר הנגיד), גם הוא ביקר במסעדה. חלוציות, נאמנות, יחסים טובים בין ספקים ולקוחות הם עוד סימנים טובים.

נשוב לצלחות ולאוכל במסעדה: כבד עוף קצוץ (ומטגן בשומן אווז…) עם ריבת בצל ודובדבנים חמוצים (32)היה פתיח מצויין, לצד מגוון נקניקיות משובחות על נזיד שעועית,(56) אבל שיא העונג היה דווקא בסלט הקישואים הקיצי (36), קישוא טרי (המגופררים) שהצלחנו לגלות בו לבנה , קוביות לימון כבוש, קוביות צנונית, שבבי גבינה ושקדים ובסך הכל סלט רענן ונהדר, שהובהר לנו שאת כל מרכיביו (כולל לבנה ולימון כבוש…) מכינים מ-אלף ועד תו במסעדה! סלט חובה לשחזור במטבחי פודהה…

כצפוי גם הבשר לסוגיו היה נהדר: סינטה טוסקנה (פרוס) אדום – חלום (148), קבב טלה (56) עסיסי על ציזיקי ואנטריקוט על העצם (138).

בקינוחים מצאנו חן בקערית הקדאיף עם מלוא הקצפת (והמכסה) תפזורת הפיסטוקים וקצת דבש(?) שהיתה אתנחתא לא מתוקה מידי לסעודה נהדרת. אספרסו מעולה של אווה (חיפה) הוכיח שוב שהסתמכות על מקורות מקומיים משובחים היא בדם של מו ומו.

ואם הגעתם כבר לרוסאס, עם  או בלי אל-בולי אל תחמיצו את אחת ממסעדות הפירות ודגי הים הטובות בעולם. מדובר במקום פשוט ביותר, שיטת הכנה עיקרית אחת – פלאנצ'ה, תיבול מינימאלי (אם בכלל), אבל התוצאות , בעיקר בזכות הסלקציה המאוד משובחת שבוחר בעל הבית, ראפא, מדהימות. המחירים, אגב יכולים להגיע ל-60 יורו לראש.

ההגעה מסובכת יחסית. כדאי לכייל את מכשירי הניווט או מפת הגוגל בנייד.  המסעדה נטועה ברחוב הליכה הומה ועמוס עשרות "מלכודות תיירים" המנופפות בתפריט רב לשוני. הכתובת הנכונה:

 Rafa’s
C. San Sebastiá 56 Roses
 (+34) 972 254 003

 יש שלט עץ בכניסה שרק קצהו מבהיר שזה המקום. יש טבח אחד (ראפא) ומלצרית או שניים, וזהו בערך כך שהשירות יעיל אך בסגנון עדות ספרד, לא בהול.

בתפריט רק דברים טובים שבחר בבוקר ראפא. הפעם אכלנו 2 סוגי שרימפס נהדרים, צדפות חביבות, צדפות סכין גילוח מעולות, וקלמארי בייבי אדמדמים ונהדרים עד שאחרי הדג העיקרי חתמנו בעוד צלוחית אדמדמה-סגלגלה. יש לחם ומבחר יין סביר, סלט פשוט וחביב ושמחת בני המעיים לא ידעה קץ.

הערב תוגש ברוסאס, (ROSAS)) צפון ספרד הארוחה האחרונה, סרביס הסיום של אל-בולי.7 שנים שאני מנסה להגיע ולאכול באל בולי, EL BULLI . כנראה המסעדה הטובה בעולם (לפי מדדים שונים) ובוודאי המשפיעה ביותר בעשור או שניים האחרונים בעיקר על הקצה החדשני של מסעדות העילית והשפים העדכניים בעולם. פראן אדריה (יחד עם אחיו אלברט, שותפו ג'ולי סולר וצוות הפיתוח) הוא חוד החנית של האוונגרד הקולינרי. לא מעט השוו אותו לדאלי, (שביתו מצוי בסמוך). אמרת גסטרונומיה מולקולארית, הפתעות וקונצים פיזיקאליים הטובים (כמעט) לכל לשון, שעשועי מצבי צבירה ; מוצק-נוזל-גז –  אמרת פראן אדריה בגדול! 

באגט בטעם תפוח ומרקם ספוגי-אוורירי עם קרם (ברד) מוחיטו - סנדביץ'

למי שלא שמע או הכיר את התופעה המיוחדת, הממוקמת בקצה דרך עקלקלה בנוף הררי מקסים על פינת חמד בסמוך לחוף הים, אספר שהמסעדה, במתכונתה הסופית פעלה בצורה של ארוחת טעימות אחת קבועה ובה בין 27 ל-45 "מנות" קטנות אך מרוכזות, מאתגרות ורבות טעם. המסעדה שירתה לקוחות בארוחה אחת ליום -5-6 ימים בשבוע במשך חצי שנה בלבד! בכל סרביס עד 50 איש. כלומר רק 8000 איש יכולים היו לסעוד על שולחנה מידי שנה. כמות ההזמנות הפוטנציאליות נעה (על פי התקשורת) בין 200,000  ל-2,000,000 דורשי מקום בכל שנה (לפחות בעשור האחרון…). 

פיצוחי CALA MONTOJOY - בוטנים ופיסטוק

כדור גורגונזולה קפוא בקוטר 15 ס"מ, מאובק מוסקט, שבור ואכול

כאמור, זו הייתה, שנים ארוכות, המסעדה היחידה שמאוד רציתי לחוות ולאכול בה ולא הצלחתי… הפעלתי בעלי יקבים בספרד, פניתי בצר לי למי שאני מכיר מבכירי המסעדנים והשפים מהארץ והעולם, עמיתים מעולם הצעצועים, ידידים בעלי קשרים בספרד וכנראה שגם נסיך אנדורה השתדל עבורי. מובן שניסיתי גם בדרך השגרתית, משלוח אימייל במועד השנתי היחיד (אוקטובר) וטלפונים אין ספור (לביטולים אפשריים).  לפני כשנתיים עת סגרתי 50 פתח בכורי כמה עשרות(?) תיבות גימייל כדי לנסות והגדיל את סיכויי ההצלחה אולם גם בזאת  לא נושענו. 

צמר גפן סוכרי מושטח כספר ובין הדפים פרחים ועלים, כל ביס טעם וריח משלו

roses with ham won-ton and melon water לא ברור מהתמונה...

ב-2007 יצאנו (במקרה?) לחופשה באזור, המאוד יפה כשלעצמו ובנינו על האפשרות שנהייה במרחק כמה עשרות דקות נסיעה מהמסעדה ואולי מישהו יבטל. צלצלנו בתקווה גדולה שלושה ימים רצופים ב-3 אחר הצהריים, אבל גם כאן התאכזבנו. 

גפרורי סויה עזי טעם עם "גופרית" זהב

האמת, די נואשתי מהניסיונות. כמה שפים ומסעדנים בארץ הביעו דעות מעורבות על אל בולי, רק רעייתי עוד חייגה פה ושם למסעדה בתקווה. לפני כשנה קראתי בצער שהמקום אמור להיסגר השנה ולהפוך (ככל הנראה) לקרן מחקר קולינארי (או משהו דומה) ב-2014. כך שהמרחק ממני ומהבולדוג כמעט והפך לבילתי ניתן להשגה. 

עלה נורי עגול (רביולי עלאק) ובתוכו פלח לימון על מצע שומשום שחור

אך אשראי וטוב לי,  אחד החוטים שנשלחו לפני מספר שנים נתפס ונמצא המקום, 10 ימים לפני תום המועד החוקי… עד שלא הגעתי בשלום,ישבתי אצל שולחני, טעמתי מהכול והחלפתי כמה מילות נימוס (עם מתרגם) עם פראן אדריה לא האמנתי.  האיש חביב, מפגין חום ספרדי, עיניו מבריקות והוא נראה ערני וחד. הוא יוצא כעת לסין. בישראל עדיין לא היה, אבל עד כמה שאני יכול לשמש שגריר, הזמנתי אותו לטעום מהפינה הנגדית בים התיכון. 

שרימפס שלם עשוי בשתי צורות, הגוף מאודה, הזרועות והראש טוגנו, ובכפית ציר ראש

את רצף המנות בשלל כלים ופרזנטציות הכינו והגישו כ-80 איש. זה הצוות המסעיד 50 איש בלבד. ההתחלה הייתה קוקטיילים.  וכמו במרבית המנות – רבותי מהפך! בכל מנה או חלקה יש טריק ולהטוט בבישול, בהגשה ובמרקם.

על המרפסת הוגשו ה"משקאות" איך הם ידעו שהקוקטייל החביב עלי הוא מוחיטו? והרכיבו שתי גרסאות בדקונסטרוקציה משובבת חיך ועין? בראשונה  בתוך קרחון (שלג) מנוענע מקלוני קנה סוכר ספוגים ברום – לוקחים את המקל שואבים בחלל הפה ומוציאים "יבש". 

אויסטר עם טרטר מח עצמות מתחת ענן מוקצף, עונג גדול מלווה בעלה אויסטר, צמח אמיתי!

אכלנו את הזית הנוזלי המתנפץ המוגש בכף מעוקלת מתוך שמן זית, בוטנים "על קליפתם" שבחלל הפה נימוחים למשחה  ורביולי פיסטוק עדין. כשאחת ההפתעות היא הגישה הגלובאלית עם מנות מיפאן, מקסיקו והודו מהונדסות כיד הדמיון הספרדי.

טאלייטלי קארבונה עוד עונג קטן ומרוכז, עם פסטה שקופה

קארי צ'יקן, אבל עשוי כסורבה, תעלול מגניב

המקום , האירוח והארוחה עלו על כל הציפיות, ולמי שקרא היטב ולא בין השורות, היו ציפיות! אוסיף למשוואה שהספקתי ברבות השנים לאכול על שולחנם של מתמודדים (מאוד מוכשרים) בשדה הגסטרונומיה הנועזת/הקולינריה המהפכנית ועדיין יש ברצף הכמעט בלתי נגמר של המנות, באל בולי, ייחוד, שלמות והצדקה והמון טעם (ומעט פגם אם בכלל).

ויש גם סביצ'ה, הכי קרוב למטבח הפודהיסטי

Clam Ceviche

כדברי המשורר זה לא רק סוף זו גם התחלה (והמשך) של כל מיני אפשרויות, למי שרוצה לחוות על קצה המזלג והכף, וגם בצלחת, מיצירותיו של אדריה והצוות. קודם כל מומלץ לראות את הסרט הדוקומנטרי (באורך מלא) המרתק על המסעדה, המתמקד בתהליך פיתוח התפריט, במעבדה בברצלונה, כחצי שנה, כל שנה (!) עת המסעדה סגורה (!!) : El Bulli: Cooking in Progress

בדרך אל הקינוחים, "בריכה" משטח קרחוני בטעם וניחוח מנטה

סרגלוני סוכר מהונדס באוווריריות משובצים בצנוברים

מכיוון שמדי שנה מתחלף התפריט על עשרות מנותיו לחלוטין, ובכל עונה יש כמה הברקות ופטנטים טעימים שאדריה ושותפיו סברו שכדאי לשמרן (ואולי גם להרוויח מהן) פתחו מלון – מסעדה  Hacienda Benazuza קרוב   לסביליה  (מלון יוקרתי ומפואר) ככל הנראה המתחם משתפץ עתה וייפתח במרץ 2012 .

ורד התפוח, תפוח עץ מגולף לוורד עם כמה מרקמים

המעוניין לקחת ביס ממה שהשאיר אחריו הבולדוג, יבחר באופציה הפשוטה הסבירה והנגישה ביותר.   41° בר וצמודה אליו מסעדת הטאפאס  TICKETS   נפתחו אשתקד בברצלונה בידי האחים אדריה. ראשוני הדיווחים משם חיוביים ביותר.

קופסת השוקולדים והפטיפורים הענקית והבילתי אפשרית. אי אפשר לטעום מכל המבחר, אינספור גוונים של חמוץ-מלוח ושונה. השוקלד לא ידע שהוא כזה...

שמח לבשר שאני בוגר פקולטת הנדסת החיך ומשאבי הארומה. איזה כיף!

קצין, בוגר י'  וזוג הורים יצאו לפוש באירופה הקלאסית לשבוע. סוג חופשה שככל הנראה לא יתאפשר בתדירות רבה בקונסטלציה המוכרת והחביבה של ארצנו המשופעת בלחות ובמדי זית. היינו בין השאר בקארקסון, שהייתה מאוד יפה מבחוץ וגם די מבפנים, למרות הדיסניות התיירותית של העיר בין החומות.

הספקנו לעבור מסלול צונן ויפה ב-  les-gorges-de-la-fou  בפירנאים לא רחוק מהגבול הספרדי, אבל לא היו בתווך ניצוצות קולינאריים הראויים לתשומת לב הציבור.

צברתי בשבוע האחרון (ולדאבוני גם לפניו…) עודף קלוריות ומשקל, ומהיום אני שב לתלם ההקפדה על המשטר הפודהיסטי הקדמון.  אבל עדיין אפשר להתבשם ולדווח על עוללות המקרונים הנהדרים של פייר הרמה.

עד היום, ככל הנראה טעמתי מקרונים בינוניים ומטה, או שלא שמתי לב ליצירה האפויה והמאוד עדינה ומיוחדת הזו. ולא הבנתי מה מוצאים בה קונדיטורים ואוהבי קינוחים. אולם הביקור הפריזאי הנוכחי הביא אותי (חמוש, למזלי במשפחה) למהפכה בסנדביץ' המגוון, הניגס מכמה שכבות מקראנצ'יות ועד מרציפניות ויש עוד קרם באמצע.

חלקנו ביסים של רבעי מקרון בטעמים הבאים: שוקולד טהור פורצלנה מוונצואלה, אספרגוס ירוק-שמן אגוזים,  מוגאדור – פסיפלורה- שוקלד חלב, פיסטוק, שמן זית-וניל, עונג מתוק וצרוף. איזה מזל שעזבנו את פריז ולא נאלצנו לבדוק  גם אצל המתחרים…  (עוד מפריזים בקרוב)