FOODHA'S GOURMET DIET

רק מהים

עוד מקום פשוט במובן הטוב של המילה. המיקום מפחית האוברהד, ובסופו של דבר מתגלגל החיסכון לארנק הלקוח. החשבון נמוך ממקומות אחרים (גם ללא הנחת הפתיחה, עת היינו שם לפני מספר שבועות). העדר גינונים מיותרים ואוווירת החוף, נטול המזגן, הישיבה ה"קיבוצית" משהו (לדוגמא) דווקא תורמים לתחושה הכללית שבאנו לעבוד ולא להצטעצע או להתיימר. בוחרים מפירות הים והעונה מוסיפים דגים מהויטרינה, מחליטים על  אופן הבישול (טיגון, פלאנצ'ה, גריל או תנור-טאבון) ונהנים. כלי האוכל חד פעמיים מידי אך מתמחזרים.(דרך שלמה/סלמה תל אביב)

אורי בורי

הדגים והפירות הים עדיין טריים ומוקפדים, אך משהו בברק הכללי הזכור כל-כך לטוב מהעבר הועם. האוכל טעים, אבל נראה שהמקום, ולא רק תקלופת הקירות זקוק לריענון וזריקת מרץ. פה ושם עדיין יש מנות פשוטות ומדליקות עם 4-5 מרכיבים המשתלבים בהרמוניה (שרימפס ושעועית בפירורי לחם לימון ושום) אך פייבוריט מהעבר  סרטנים ואצות בשמנת היה כבד ונטול חן. (רחבת המגדלור עכו)

רובן

סנביץ רובן בקר

צילום של "אלף" שכבות עדיף על הכברת מילים. עברנו ולקחתי כמה סנביצ'ים שכאלה עם קורנישונים מפוללים וחמודים, הגברתי בחרדל ובחזרת-מיונז וגם במנה הרגילה של 200 גרם קורנד ביף (על המשקל) באנו על שביעות בטן ורצון מלאות. שיחזור החוויה שמעבר לאוקינוס.(רחוב יהודה הלוי, כמעט אבן גבירול תל אביב)

אם לא לקינו בהבנתנו הרי שגוסטו עוברת ממש היום או שכבר עברה למשכנה החדש במורד המערבי של שד' חן (משכנה של המנוחה כנאפה). אנו הספקנו למצוא אותה במיקום המאוד ייחודי בתוככי חניון הרחוב הנציב  (קרוב לשד' יהודית). הלוקיישן ההזוי משהו לא פגם בהנאה שלנו ואולי הוסיף מימד הרפתקני. פתחו לנו שולחן, פשוטו כמשמעו. הוציאו לחניון שולחן וכסאות, ישבנו והזמנו. לקחנו מש"קלים ולמברוסקו (שלהלן ייקרא גזוז-מיץ פטל למותרי אלכוהול). הזמנו שני סוגי פיצה פיצות: ג'מבון קיווי – פיצה עם רוטב עגבניות טריות, מבחר גבינות, פרוסות שינקן, ובמרכז חלמון נא ופיצת פנצ'טה פטריות . שתיהן טעימות מאוד ועשירות במרכיבים ויושבות על בצק דק, פריך טעים ומאוד מיוחד, שיש בו משהו מקורי שלא עמדתי על טיבו. אמצעי ההגשה מקוריים, בעיקר בהתחשב בלוקיישן. הפיצות נתונות בנייר (הסופג מעט מהשומן) ומוגשות במגש מתכת ומונחות על כן "איקס" (בד) נפתח. המחיר (68 ₪ לקוטר 32 ס"מ/ 87 ₪ ל-40 ס"מ) ממש לא מציאה. הנוער מדווח על פיצות רבות בחצי המחיר ומטה, אולם לחיכו של פודהה מוכן לספוג את העלות הבאה עם האיכות הכול כך ניכרת. התפנקנו גם בסלט ירוק וחביב עם גבינה מלוחה ושבבי פקאנים מסוכרים. נבוא לבקר גם במשכן החדש והסולידי יותר.  

  בעיני תמיד היתה נצרת מחוז קולינארי קסום. לא מעט חיזוק לכך נתקבל אחרי הסיור עם גיל להב והחבורה העליזה לפני כשנתיים.  גיל להב הפך את תחביבו/תשוקתו לעבודה ומוביל עכשיו קבוצות לסיורים בטוב-טעם . מי שמעוניין שימסור ד"ש חם ויבלה בנעימים ובטעימים.

וכך יצא לי להיות כמה וכמה פעמים בכוונה ישירה או בדרך ליעד אחר ולעצור אצל דיאנה, בשוק, או אצל אל-טאנור. יש עוד כמה מקומות שדורשים את נוכחתוי לפחות בשלב הבדיקה. אחד שכזה היה חומוס א-שייח, בבניין עפיפי, רחוב איכסאל. ובכן – כצעקתה. חומוסעם גרגרים מעודן ואוורירי וטעים מאוד. קולע בדיוק לחיכה של רעייתי, שפחות שואפת לצבוט ולהחריף את מערכת העיכול שלה. לי חסר איזה Kick קטן של חריפות או חמיצות. אבל היה מצויין ונאכל עד תום, כפי שנהגנו גם בחומוס – פול ובמגוון הירקות.(אינני משתגע על מלפפונים בחומץ) הציפס חם וטרי וכמוהו הפלאפל הלוהט והטעים. הפיתות היו רחבות ולא כ"כ טריות , על אף שנחתנו בשעת צהריים מוקדמת, יש המון מאפיות סמוכות, אחת ממש מעבר לרחוב. יחד עם סלט ירקות ק"ד ושני משק"לים – 70 שקל.

אירוע מיוחד קיבץ אל הגליל התחתון 9 זוגות חברים. הזכרים הגיעו כולם (בממוצע) לחגיגת ה-50 לחייהם וגם שתי בחורות נחמדות. שאר בנות הזוג רק הורידו את  הגיל שלא לדבר על היונק המתוק  מיכאל שליווה את האירוע בנחת וכיכב כסיבה האמיתית לטעם החיים.

למי שלא נכח באירוע או באחת מהחתונות של משתתפיו נבהיר שמדובר בגביע בן למעלה מ-30 שנה, המציין את חתונותיהם של 8 משתתפי הבסיס והמועמד הנוסף שהתקבע עתה באופן חגיגי ורשמי בטקס מרשים ונאום קבלה חוצב לבבות (אם כי צפוי).

החשיפה התקשורתית הראשונה של הגביע-  "קריאת ביניים" מעריב 30.8.1982

 

היו המון רגעי שיא וצחוק, מצב רוח מרומם ביותר והמון חוויות מרגשות כולל סרט מקסים (מברוק – פראו דוקטור!) שכלל קטעי ארכיון נדירים מהחתונות ברצף השנים. היו טקסים, ברכות ושירים, הומור חבורתי סוחט דמעות ונגיעות קולינאריות משובחות.

על המימד התזונתי יש לפודהה מנדט להרחיב ולפרט: בערב הראשון נשארנו באותו הכפר (שרונה) וסעדנו בנעימים בקנייפה של אברהם (054-2185530), טובלים באווירת הקאנטרי. חדר המסעדה, אל מול דיר גדול ומואר, חיכה רק לנו באווירה כפרית ביתית מזמינה, שולחן עמוס ומגוון בירקות ותוספות אליו הצטרפו  אחר כך הבשרים. את הארוחה פצחנו בקווה נותזת (ברוט) קריסטאלינו וינטאג', המשכנו בגוורצטרמינר חביב וחצי יבש של פלטר וחתמנו בדוליאני ויניה טץ' LUIGI EINAUDI   2007 מקסים.

ביום השני התעוררנו איש איש בזמנו אל ארוחת בוקר גביעונית בחדר האוכל "שלנו" ליד הבריכה של "בר בכפר". ארוחה טעימה ומפנקת שהובילה אותנו בעצלתיים דרך הררי הפירות וערימות הפיצוחים הבלתי נדלים, בירות ושתייה קלה, זיתים (של עבד), אל עבר הארוחה המשמעותית הבאה.

הסעודה בערב השני הייתה מרובת סו-שפים מוכשרים, שיישמו את מרכולתם של בכירי הספקים והמובילים. גריל הפחמים היצוק (של המקום) עמד בזווית האידיאלית אל מול הרוח ומול הכרם הצעיר של משפחת בר (שיראז וקברנה סובניון). את הפחמים ליבו במיומנות מופלאה ובמרץ נעורים צעירים בני ,50 בעוד במטבח משספות נערות חמד את המלפפונים והעגבניות לכדי סלט דק דק.  בתנור כבר הועלו למוקד צמד כרוביות בסגנון החביב ועל השולחן הובאו אחר כבוד מבחר סלטים מאל באבור.

נעזוב קצת את הצניעות והנחתום ונעבור לכוכבי הגריל. שרשרת הבשר כללה פילה בקר, שיפודי עוף מושרים בלימון ולימון כבוש, צלעות טלה וקבאב, הכול מתוצרתו המשובחת ביותר של אטליז סמיר (בסמת טבעון 052-3737442  04-9830501). הסעודה התנהלה בקצב מתון כשמרבית החברים נוהגים בתבונה פודהיסטית ומזניחים למספר שעות את הפן הפחמימתי לטובת נתחי החלבון העסיסיים.

הגביע בחגיגות ה-50 עם חלק ממבחר היינות

גם ערב זה לווה במיטב היינות, שמרביתם נרכשו ב-ויין דיפו (הברזל 33 ת"א  6471375). התחלנו בסובניון בלאן 2006 ניו-זילנדי אולד קואץ' רואד, המשכנו בקאנונקופ קאדט 2007 מדרום אפריקה, קפצנו לאוסטרליה  עם ממרה ברוק 2003 קברנה סובניון של SALTRAM  מבארוסה.

הקינוח הקריר והמתוק הובל בקפידה רבה מווניליה בתל אביב עם מבחר גלידות וסורבטים צוננים. חתמנו ביין קינוח מהטראואר המקומי – יין מסחה (תבור) אדום מתוק ונהדר.

הודלקו נרות על עוגות, נאמרו הרבה ברכות ונשמעו כל מיני תובנות. הרוח הגלילית הטובה שרתה עלינו גם למחרת, בהתחרדנות המתפנקת של שבת בבוקר, עד הפיזור הבלתי נמנע.

ראש נקי, מצב רוח מרומם, שק דמעות מיובש (מצחוק), בטן מלאה בטוב טעם וציפייה דרוכה למפגש או לסרט הבא, מי שיבוא קודם או אולי ביחד…

תודה לכולם על המאמץ, הרוח הצעירה וההרכב המלא, אם לא למעלה מזה!

קודם  כל  וכדי לא להחמיץ: במסגרת דוקאביב בסינמטק תל אביב ראיתי סרט דוקומנטארי מצוין ומומלץ" "שולחן בגן עדן" על סגירתה ופתיחתה של "לה סירק" הניו-יורקית. חוץ מעולם המסעדנות בקצה הניו-יורקי על גדודי נודעיו ומפורסמיו, עיקר הסרט בדמותו הצבעונית של סיריו מצ'יוני ובניו. פער הדורות, והכול בתיבול איטלקית מפולפלת. שווה ביותר. הסרט גם מצביע על החשיבות , הדרך והמתח הגדול בואכה ביקורת המסעדה על ידי הניו-יורק טיימס ומספר הכוכבים שבדרך. כדי לא לספיילר למי שילך לא אמשיך.  הקרנות בשישי הקרוב ב-12 בצהריים ובשבת ב-18:00. שווה ביותר!

רצינו לאכול בחוץ בשישי בערב יחד עם עוד בני משפחה. 7 סועדים בשבע בערב. ההחלטה התקבלה בחמישי בשעות הערב המאוחרות . בשגב אקספרס, מועדון הקצינים, מיט בר,הבית התאילנדי, קוצ'ינה תמר וסטפן בראון ענו לנו בנימוס שאין מקום, (פה יש ב-5 ושם ב-9 וחצי…) לא נואשנו ומצאנו מקום בצ'פרה שגם היא התמלאה לחלוטין.

מסעדות בהם נהנו פודהה וחבר מקורביו ובני ביתו בעת האחרונה: הבסטה, הרברט סמואל, צ'פרה, שילה ושווארמה עוואני. ולא הגיעו לידי דיווח ראוי. אין נפילות. כל אחת לסוגה טעימה ומומלצת.

בנסיבות תקופתיות הגיע פודהה לארוחת גלידה. והחליט לשים את בני מעיו במבחן חגיגי יחד עם 8 השנים של אייסברג. בהר הקרח הוולקני יכולנו לבחור בין מספר טעמים מיוחדים שהכינו לאירוע שפים . אהבנו בעיקר את מאיר אדוני שפיתח סורבה פינה קולדה, אננס וקוקוס בתוספת טפיוקה, את רביבה אפל מרביבה וסיליה, עם קרם שמנת-קרמל מלוח-מתוק, רפי כהן מרפאל, בגלידת שוקולד-פרלינה, עם פרלינים, אגוזי לוז ופיסטוקים, בציפוי שוקולד וקקאו מריר, והשף רועי סופר עם גלידת מרציפן שקדים ודובדבנים. למיטב ידיעתי בכל שבוע יהיה חלק מהגלידות בלבד.

מתחם גולף בסמוך לצומת פינחס רוזן ידע שדרוגים נאים במעמדו הקולינארי מאז הבדידות המזהרת של דלישס. פודהה ושכניו לאזור שמחו מאוד עם בוא טיב טעם מעבר לרחוב ועוד יותר עת תפח וקרם שמרים בר לחם המשובח, ספייסס המאובזרת והבר השכונתי – הקופסא. חברי הטובים פתחו את הקופסא לפני כשנה ומלבד כמה הצעות קטנות בתפריט הפתיחה, השארתי את חלקי בקופסא בעיקר על הקיר המזרחי, בחדר העישון, תוך שאני נפרד מלמעלה מ-1000 קופסאות גפרורים.

המקום התפתח , תושבי השכונות באזור אימצו אותו כפאב השכונתי אחרי העבודה ובערב. החידוש הנוכחי כפול : יש לקופסא שף חדש, אסף זילברשטיין, שבעברו רפאל, סושי סמבה ומארי אנטואנט. בנוסף התחילו לפעול שם בצהריים עם עסקיות טעימות וידידותיות לארנק.

במקצה הנסיון שלנו הלכנו על כבדי עוף במרסלה וסילאן, מעט בייבי באק צ'וי לגיוון קל ועם פירה חמאה )שבמקרה שלנו הכיל גם מעט כרובית)ב-44. מנה נוספת שנטעמה (ואני העדפתי) היתה "סטייק" פרגיות במרינדה של דבש טימין וחרדיז'ון  שלווה בקערית אורז. (48) בסמוך הבחנתי (ללא אפשרות טעימה) בפסטת פירות ים(52) וסלמון שנעלם במהירות אל חיכו וחיקו של אחי. המטבח שלח לנו גם שרימפס ברוטב עגבניות עם פסטיס ונענע, עם מידה ראויה של פיקנטיות ולחם הבית כדי שיספוג את יתרות הרוטב, שחבל שיתמזג עם מעיינות התברואה.

במסגרת העסקית דלהלן, קיבלנו כפתיח גם סלט ומיץ. הסלט עלים וחסה טרייה, עם רוטב חמוד וחמצמץ של מיונז, לימון(?) ורוקט קצוץ-מעובד מזונית.

הזמנו גם שני קינוחים: טארט תפוחים מוגלד ווניל (אמיתי עם זרעינים שחורים) ומוס שוקולד בצלוחית מוארכת. גם הם טעימים והפתעה נעימה למקום שכונתי, לא מתיימר הממקום ברחוב קהילת סלוניקי 7 .

ובלי משימת אפיקומן (לא כשרה לפסח למהדרין) הרי אי אפשר לפודהה לצאת לשוטט בדרכים, ולפיכך מי מהמבליגים ידע כמה קופסאות גפרורים נושאות עוגות ומאפים?

חג שמח ואביב מגניב!

מאוד רציתי לכתוב שישבתי לי בסלון המחודש מתענג על הצבעים המרצדים אלי (סוף סוף) מהמרקע הפלזמתי, תוך שאני לוגם משמפניית העל סלון, שעושה עלייה בזכות ידידי אלדד לוי, אבל מה לעשות שקצת סוציאליזם עוד נותר בי מימי הצופים, הגרעין והקיבוץ והחלטתי לשתף את המשפחה המורחבת בחגיגה בבקבוק הירוק.

המשתה החל בארוחה טובה מאוד בחדר הפרטי במסה, היה משביע רצון ונהינו מאוד מהמבעבעת מספר 37 של דלאמוטה, ב-100 שנות בדידות בצמרת התוססת. הערב החגיגי השני, במחיצת הצד השני של המשפחה אליו נגיע מייד עמעם מעט את החוויה הנעימה במסה. המנה שאליה הייתי חוזר (לבד, ובמשטר אחר…) היא קינוח שוקולד הוולרונה החם – עונג חם, צרוף ומתוק!  

למחרת היום, ואחרי שתי צעדות נמרצות של שעה ומעלה, יצאנו להרברט סמואל, לשולחן במפלס התחתון. שמחתי לפגוש את יונתן רושפלד, שראה וציין אף הוא שמדובר אצלי בשינוי פיזיקלי ניכר. הוא הציע (ומיהרתי להסכים) שישלח לנו כל מיני דברים. הייתה לי תחושה נעימה שמדובר בהחלטה טובה. המלצרית המצויינת (דניאל?) פיקדה על השירות לשולחן בצורה מופתית, הסומלייה (דניאל 2 ?) שמח לפתוח NUIT ST GEORGES בת מצווה CLOS DE LA MARECHALE שהיה נינוח והתאים לי בול. מכאן ואילך הוזרמו (בקצב ראוי) לשולחן מנות חלוקה נהדרות אחת אחת, ובדיוק בטעם הרצוי לפודהה. לחם טרי שבטריים, מרק ארטישוק מכמוהן בספלוני אספרסו, טאפס קנלוני ורביולי נהדר, ריזוט שחור עם שרימפס, אספרגוס מקרוני (מעולה), קוביות טונה נאה (ביותר) עם סלט ערבי, טרטר מקומי מדוייק!, שקדי עגל, צלעות טלה מקסימות והטופ (לחיכי) תמנון בומביי, פיסות תמנון מענגות ברוטב יוגורט-קארי חריף-מתון.

לפני שחתמנו את מצעד התיאבון פתחנו את יין הקינוח הבייתי של קארטהוייזהופברג. אייסויין (מס' 55 ) מבציר 2002 ללא דופי. גם הסומלייה וגם יונתן רושפלד שיבחוהו אחרי הלגימה. טארט התפוחים המקורמל של נעמה שטרן (מככב עוד מהפתיחה), כדורי "עוגת" גבינה ותותים  באקלווה חמודה ולא מפציצה במתיקות ופרופיטרול כמצוות הנערים. ארוחה מעולה. הלוואי עלי ועל כל בית ישראל (ולמה לא תיירים?) להרבה שנים בעתיד.

בת הדודה העבירה עוד שנה ונותרה צעירה במראה וברוח ואנו זכינו להעפיל לבירה, לעיר הקודש בשבת. קשה לומר שהיה שוקק בנחלת שבעה, אולם ניכרה תנועת מה. ראיתי את בועז צאירי (סאקורה) צועד באיטיות ומתרחק ממסעדתו בסביבות 1 בצהריים, אולם אנו פנינו לאדום. גם היא נפתחה בדיוק, ובאנו על זנב ישיבת הצוות.

עם רוטב חרפרף ועיטור מרענן של שומר ופטרוזיליה

האווירה בארית, מאוד לא מחייבת. המילצור משתדל, ובירושלים עם כוח האדם (המשובח על פי רוב) זה מסתייע. היא איזה חוסר תיאום ואיטיות מה אבל כטוב ליבנו ביין (איטלקי וגרמני) קיבלנו זאת. ענייני הבשר היו סבירים, יכול להיות שאחרי טעימות עילאיות בניכר קצת קשה ללעוס באותה לסת בני בקר מקומיים (או שלא?), לא שהיה רע או משהו, אבל הזיכרון הטרי עמעם את החוויה. המנות בכלל ובפרט.

מנה עשירה מצופה בגילופי פרמז'ן

כל המנות היו נדיבות, מגוונות וגדולות. יש תמורה לכסף. הכי מצאו חן בעיני טארט סרטנים (ראשונה) וראגו פטריות עם פולנטה , בטטה וחזה אווז. בעיקריות היה ריזוטו קלאמרי טעים אך לא כבד מידי ובקינוחים יש מנה שהייתי מכניס לסיורי תיירים – גלידת טחינה עם עוגית/טוויל שומשום ואיזה רוטב סילאן (?). זכור לי קינוח בסביבה מ"פיני בחצר" בעת מושבו בתל אביב. אישית כל מה שיש בו /נוצר/ משתמש בזרעוני השומשומין לצבעיו ועדותיו – חביב בעיני, אבל גם שאר המשתתפים ניגבו וקינחו עם הטחינה בהנאה.

מנה מתוקה מרחוב שומשום

וכצהוב משחר נעורי, אין אלו ימים מעוררי שירה וקפיצות עידוד, נקווה לסיום אירופי מכובד הערב, התייצבות המאגר האנושי, ואליפות בזירה המקומית. ושהאדום הירושלמי  יערב לחכינו רק בנחלת שבעה.

שישי בערב, בין 6 ל-רבע ל-8 הוא חלון ההזדמנויות שנפתח עבורנו בעדנה, בבואי להזמין ביום שלישי!

קיבלנו בשמחה, מכיוון שסעודת בשבת השגרתית שלנו נפתחת על פי רוב, כחצי שעה מאוחר יותר. המסעדה הנחבאת אל השיחים, וכמעט שאינה רוצה להתגלות, אין גם שלט בולט (אם בכלל) ולמרות זאת היא מוקד עלייה לרגל לרמת השרונים וליודעי דבר. כך גם היה בשישי לפנות ערב, עת הגענו חזינו בעשרות סועדים שסיימו את הנגלה הקודמת!

האווירה ביתית – מזמינה, ממש כמו התפריט הפרסי-ישראלי-מודרני, הרוב עממיקו סבביקו ויש מספר מנות שהיו יכולות להתארח במסעדות מיוחצנות יותר; "סלט עדנה" ומנת הפטריות מהפתיחים מצויינים ובטוב טעם. שאר הסלטים והראשונות שחלקנו בשולחן, היו טריים וראויים. (24-36 שקל)

במחלקת העיקריות מתגלה הקונספט המיוחד של עדנה: מנות טעימות ונדיבות (בהיקף אמריקאי, בימיו הנרחבים) במחיר מציאה כמעט. טעמתי כמה ממטעמי איראן: שפטה במיה, מוסמה וסבזי, עשירים וסמיכים, אהבתי יותר את הסבזי (?) החמצמץ. עוד מנה לא קלילה, אך טובה היתה כבדי העוף בפטריות ויין, לצד אורז פרסי.  בסך הכל יש ערך רב תמורת כספנו, וגם בתוספת מספר קינוחים (חביבים וביתיים), משק"לים ושתי חליצות (35 לבקבוק) יצאנו בכ-85 שקל לראש.

היין פרימיטיבו של "לה טרה פרומסה" הייתה מחווה אלכוהולית קלה שלנו לטובת יקבי הקסאם. בעבר יצא לנו לטעום פרימטיבו איטלקי עדיף ובעיקר את הבן-דוד בעל הגוף, הזינפנדל.

סיימנו את סעודתנו במועד המוסכם, בלי לחצים מיותרים, השארנו את השטח למשמרת הבאה, והמשכנו לראות גדודים שכונתיים, הנוטלים במקביל את ה- TAKE AWAY הסופ"שי שלהם.

הקרבה לכפר יאסיף הובילה להחלטה לבדוק לראשונה את סניף האם של אבו אדהאם. צהרי שבת ולא ידענו אם נעמוד הרבה בתור, אולם הרפתקה זו הרפתקה. הגענו למרכז הכפר, שמחנו לראות שפרנסי החומוס השכילו להתמקם על מגרש חניה ענק, כך שגם כשהמקום היה מלא מבפנים ומבחוץ, לא התעוררה בעיית חנייה. שיחק מזלנו ולמרות השעה (אחת וחצי) נמצא לנו שולחן חיצוני בזריזות, בחלוף דקות הובהר לנו שבאנו ממש בזמן, כי אחרינו כבר היו חיכוכי ממתינים קלים בשל מצוקת כסאות. עיכוב קל אצל המלצר היחיד ואט אט הוזרמה הכבודה הבאה: צ'יפס -שמנוני ומעט רופס, פלאפל סביר, ירקות ומחמצים סבירים.הזמנו משוואשה אחת וחומוס פול אחד, שניהם היו חלקים, קלים ובלתי מעיקים, טעימים, (יותר לרעייה ולבן) בעבורי חסרה קצת חמיצות וחריפות, אבל ככלל זו חוויה נוספת לאוסף.  בעבור 2 השתייה היינו צריכים לבקש פעמיים. שילמנו 65 שקל והפלגנו דרומה.