FOODHA'S GOURMET DIET

 מזל (טוב) לבת הדודה החמודה שהחליטה, שלרגל מלאת לה 23 אביבים, שהיא מעוניינת ליפול ממטוס באמצע הבוקר, כשהיא מחוברת למדריך וצונחת חופשי בטרם נפתח מעליה המצנח. חברת פאראדייב בחוף הבונים מנהלת "מפעל הצנחה" מתוקתק להפליא, וכך בני הדודים באו, ליוו, צילמו וחיבקו את הנוחתת בשלום.

להווי וגם לאחרים ידוע שרמות אדרנלין גבוהות, יוצרות תגובת תיאבון ניכרת כחצי שעה אחרי המגע עם הקרקע, כך שנותרה לנו אפשרות כמעט יחידה בדרך חזרה לתל אביב לפוש קמעה, ולעצור אצל סימו ודובי – שיפודי אולגה. מקום נהדר ללא יתרות הדר.

מי שלמד מניסיונו וניסיון אחרים, יודע ללכת על השיפודים (ולוותר על האנטרקוט). אחרי כרוב לבן כבוש קל,  סלט ירקות וסלט עגבניות מבוצל היטב, עמבה, סחוג וטחינה לבנה,טרייה וטעימה. קיבלנו גם פיתות בשרניות ורכות וצ'יפס חם (8 בלבד אולי 9 לקחתי).  קיבלנו גם תוספות , לכשהתרוקן.

על גריל הפחמים, משופדים במתכת "כמו פעם" גרסה הצנחנית ובצדק. הזמנו 2 שיפודי ספק -רובפלש (נתח קצבים), 2 שיפודי כבש , צמד קבבים ו"פרגיות" אחד. מקבץ נהדר, בשר באיכות מעולה, רך וחם ובמידה הנכונה על האש. תענוג פשוט, כשיודעים  שהאח השלישי למשפחת שטיבי הוא קצב המנפיק לאחיו את הסחורה המשובחת. הבשרים מגיעים "נטו" עם בצל שרוף שהביא לשפתינו את שמחת ל"ג בעומר  בטרם יום.

עם 2 בקבוקי שתייה +טיפטיפה למלצרית הדינמית הגענו ל-260 שקל. שווה עצירה וסיבוב ואף נסיעה מיוחדת.

החלוץ 6,  המרכז המסחרי, ליד תחנת הדלק גבעת אולגה

אז את סיינה עברנו, ונגמרנו בגמר. ולסיכום הגענו רחוק יותר מהיכולת הממוצעת של מכבי. לעומת זאת מדריד מקסימה, יפה, עם שפע גנים ועצים, תושבים חביבים דוברי ספרדית רהוטה ושוטפת, וקצת פחות בקיאים באנגלית…  יש להם המון מה להציע בענייני תזונה נאותה. השתדלנו לטעום הרבה, ומה לעשות שחמון ( JAMON רגל חזיר פרוסה דקיק (כמו פרושוטו- פארמה האם, רק קצת יותר טעים, לחיכי) משמין והמון טאפאסים מטוגנים, ויש פה ושם , אבל מעט סלטים חיים. בימי הפיינל 4 הסתובבנו בשישייה ובחלק מהזמן בשמינייה, הלכנו המון (תמורת חמון) ברגל כדי לאזן קצת את משוואת הקלוריות, עודדנו הרבה ונפנפנו בצעיפים ובפונצ'ו הצהוב שקיבלנו, אבל בסופו של דבר ובחלוף שבוע מדריד ניצחה את פודהה במאזן האימה, ותהליך הפחתת המשקל התעכב מעט, (ובעצם שבתי כלעומת שבאתי, משקל זהה – 113.5 קילו אך בקירבי חוויות משובחות ואלפי קלוריות מענגות). היה קרב נהדר, טעים מאוד וגם נעים, אספנו הרבה מקומות מיוחדים שעל מרביתם אפרט ואמליץ להלן:

 ואם בדרך לפסגות האלפים עברנו בסמוך לטורינו, הרי שבמורד התגלגלנו ממש במקרה לעיר גרנובל, שבמרכזה  נמצאת  Le Fantin Latour של מיודענו שף סטפן – ידיד נאמן (של עם ישראל).

נכון לשנים הרלבנטיות לפעילותו על מרקעי ארץ הקודש אין לו כוכב של מישלן. היה לו לפני מספר שנים כוכב במסעדתו הקודמת במיקום אחר, אולם המעבר הסיר את הכוכב. (כך מקובל במדריך זה) בשנת 2008 מציין מדריך מישלן החדש שהוא מועמד לכוכב מישלן שעשוי להיות מוענק לו במדריך 2009. מדריך גו-מיו העניק לו השנה 15 נקודות. (מתוך 20) כך שהבשורה "עטור כוכב מישלן" שהוכרזה בכל מהלך שידור התוכנית ב-2007 הייתה גבולית במקרה הטוב. אולם כפי שתוכלו לקרוא בין ובתוך השורות הבאות, סביר מאוד להניח  שיכולתו וכישוריו המיוחדים של סטפן פרואהדוו,( Stéphane Froidevaux) יביאוהו אל הכוכב ואולי לכוכבים.

המסעדה ממוקמת סמוך לפינת כיכר חביבה בגרנובל, עיר שציפינו ממנה למעט, והתגלתה כחמודה מאוד. במבנה שנראה כבית מלון מוסב, נכנסים כאילו לתוך יער על מדרגות הכניסה כשברקע צילומים של כל מנות המסעדה. בפנים עיצוב מודרני של ריהוט מאז ומעכשיו, כפרי ועירוני, עם נגיעות חזקות בורוד ואפור. והמון צמחים ועציצים גדולים. הלוק מאוד מצא חן בעינינו.

החלטנו " להתפרע" וללכת על כל הקופה עם תפריט ה"הפתעה", בה בוחר השף את כל 10 המנות שנקבל. (95 אירו. יש גם תפריטים ב-74 ו-59 אירו),קיבלתי תפריט טעימות יין בן 4 כוסות (35 יורו), שהתחיל עם CHIGNIN מ-SAVOIA , המשיך עם לואי  ז'אדו (בורגון) לבן ועוד לבן מלנגדוק – CLOS DE AUGUSTIN, אמנם לא היה פסול באף אחד מהם, אבל חשתי שמחול הטעמים של סטפן היה צריך לחייב אותי להתחבר לטעם המוכר והטוב של איזה ריזלינג, שהיה מוצא לו בקלות דרכים לחיבור עם כל מנה ומנה.

כטרום פתיחה קיבלנו ערוגה קטנה  ופרחונית (או בפשטות גינה לי חביבה) על מגש עץ (שהונח על תחתית עץ מיוחדת שבמהלך רוב הארוחה שימשה מצע להגבהת רוב המנות.) לצד הערוגה הוגש ברושט מטוגן  של פטריות קצוצות , כוסית מיניספרסו עם מרק דלעת משובח מוטבע בזרעוניה ותרכובת סלרי קצוץ ומוקצף. מרענן וחדשן.

הוגש לנו לחם משובח, עם חמצמצות קלה ותוכן רך ולח ומעטה קראסט עבה.

למנה ראשונה הגיעו במקביל שתי הצעות (שחלקנו בין כולם): 3 סוגי פרשנות מיוחדת של סטפן לגספאצ'ו. מנה מקסימה ומרעננת עם ערב רב  של טעמים, צבעים ומרקמים בשילוב פירות (בעיקר קולי), ירקות , גרגירים ועשבים.

במקביל על ענף "רוגטקה" ענקי היו נעוצים "סנביצ'ונים" של לחמנית פיצי עם קרם חצילים מעושן, גזר, ג'לי תה ירוק, שמן ארגן ואולי עוד משהו. מאוד דומה לאחת המנות מהמרקע.

מנה מושלמת ולא נעדרת יצירתיות ועדכון, הייתה השנייה: כבד אווז מטוגן ברוטב ששילב יין ופרח בשם פרימוורה בר ונוגטין עם שברי פולי קקאו ואולי איזה אגוז – פיצוץ!

המנה הבאה  כנ"ל ריזוטו (אלדנטה פרפקטו) פרמג'ן  בכוסית שקופה ותמירה באמצעיתו איזה מוס ליקריש עדין ובתחתית פיסות צלפים, זיתים שחורים וזרעי דלעת – מעולה.

בתווך הוגש מנקה חיך: מיץ מתפוזים, צנונית ואגס – נהדר.

המנה הבאה – סיבאס עם רוטב שמנתי קליל בשילוב פרח שגדל ביער, (אלא אפוא יגדל אצל חמתי בקומה 11 באדנית?) חביב.

דג הרסקאס, מיודענו מהמרכיב העיקרי בבויאבאז, הגיע רוחש על סלע לוהט והיה טעים כשלעצמו. הכבודה הנלווית שלו משהו עם ליים ורוטב סרטנים) הייתה מעט חמצמצה ומרירה לחיכנו.

מרענן רשמי נוסף – מיץ פומלו אדום ותערובת תבלינים עליה השתלט הקינמון וחבל.

המנה הבאה שיפוד של "פילה" שליו שהיה הכי פחות מוצלח בשל עודף עור, שומן ועצמות (ואיפה איפה, איפה הפילה ?) אולם התנחמנו במגדלון המפורמט שכלל נבטונים של קינואה, צנוברים, עגבניות, פירה בטטה והיה בו מן הקראנצ'יות.

תפריט טעימת היינות עבר לאדום עם כוס נהדרת של ALLONZO (טמפרנילו) מלה-מאנשה (יין קצת דון קישוטי, סתאאם),  ומייד הגיעו שתי צלעות כבש מצוינות "מתבוססות" בעשן יערות טחוב, תוך שהן כלואות בצנצנת ענק חתומה על מצע עשבים, אורנים וגזעונים מהיער, וסופגות את ניחוחות הבוקר. (אוקיי, אז אני מתגעגע קצת ל"סלון"…) גם מנה בסגנון דומה נחזתה כבר על מרקעינו.

הגשה מספר 11 הביאה אל פינו את מצג  (4) הגבינות המעולות, ולמזלנו בחתיכות קטנות עם לחם אגוזים וגלידת בצל מקורמל מאוד טעימה ומתאימה.

מכאן קיווינו שהסוף כבר קרוב. ואנו רק בפתח מסכת קינוחים. קינוח ראשון שוקולדים בכל מיני צורות והרכבי טעמים שלפעמים הלכו (עבורנו) רחוק מידי, עם סורבה אקליפטוס וגלידה של איזה פרח.

היציאה הקינוחית הבאה היתה של ספלון עם שילוב מסעיר של אספרגוס , הל ותות, WHAT THE HELL אמר לעצמו סטפן (אם היתה האנגלית שגורה על לשונו), והמשיך גם לסורבה תות והל, ומי אמר שאין אצלו השפעות מהמזרח והמזרח התיכון.

כמעט מסיימים, ובר המצווה  BOY  קיבל את מבוקשו, מנת "הפלנטה" הנודעת, עם מערכת הכוכבים משורטטת בשוקולד לבן דק על הציפחה השחורה (שהופיעה במהלך הערב המון פעמים). ובתור הכוכבים עוגנת קוקוס, סורבה ליים חמוץ מאוד ומין כדור פינג פונג (משוקולד לבן) מרמלדה ואיזה שוקולד מריר. בסך הכול מנה עם טעמים מפלנטה אחרת. מכיוון שכבר ביקרנו במטבח והצטלמנו עם השף, ואפילו ברך את הנער, כעת הופיע על צפחתו זיקוק מרשים ובתחתית היה כתוב "מזל טוב" בעברית. למזלנו הטוב נימצא שם בסטאז' של שבועיים שף ישראלי חביב (שבשאר ימותיו עובד אצל רן ראש ב-הנמל 24 , חיפה) שוחחנו איתו מעט והוא כמובן זה שכתב בצורה יפה את הברכה.

גם פטיפורים הומטרו עלינו עם ספלון מיץ אננס ! קראנץ' שוקולד, עוגיות,מרמלדה (מעולה), נשיקת מרנג ושוקולד.

היחס לאורך כל הערב היה נהדר, (ובעצם עוד קודם לכן בטלפון המליצו על מלון בעיר ולקחו את שמותינו כדי לרשום אותם על חלוקי נחל קטנים ולהציבם על השולחן). כל הצוות, ובעיקר הסומלייה החביבה מאוד, המטרה-די (הגיע, כסטפן, ממארק ויירה) היו מעל ומעבר. בסוף הערב צולם לנו התפריט המלא והנער זכה גם לגלויה בחתימה טובה .

בקרב הסכינים הפרטי שלנו בין סטפן לאלפרדו  זוכה סטפן במלוא הכוכב שלנו!

 אפשר לקרוא לזה גם תחקיר יסודי, עם חשיפות בלעדיות על אושיות "קרב סכינים", בכל מקרה פודהה החליט להקריב את מצבור הקלוריות המצומצם שלו ולבדוק עבורכם ועל בשרו ובשר מחמלי נפשו את הכוכב החדש של שעשועון הריאלטי הקולינארי הישראלי.  בשיחת טלפון הוברר שאלפרדו רוסו, שף אלפרדו, לדברי עודד, אכן יהיה במסעדתו DOLCE STIL NOVO בחופשת הפסח שלנו, ולא בניו-יורק, ממנה חזר ערב קודם מארוחה פרטית שבישל, או שייסע שוב לישראל לצילומים או לאירוע מיוחד בו יככב.

המסעדה ממוקמת בכפר קטן, צ'יריה (Cirie ) כ-16 ק"מ מטורינו, לא רחוק משדה התעופה. בבית מגורים מוסב, מעוצבת נעים, חם ומזמין עם הרבה אמנות מודרנית על הקירות.

בחרנו בתפריט טעימות הפתעה של 7 מנות (יש גם של 10) ב-65 אירו. תחילה הגיעו ברוסקטות בעובי צ'יפס במספר טעמים ואיתם כל מיני "ביסלי גריל", ומייד כפית גבינת 9% בשמן חריף מתקתק.(נחמדים ולא יותר). מנה ראשונה: (ממנות הדגל של  DSN) ויטלו טונאטו (פרוסות דקיקות של עגל בתוכן טונה עם צ' יפסוני ברוסקטה ונבטונים, טעים מאוד ומוגש בצלחת פטרי מזכוכית עם מכסה.

לשנייה: דג (SARGO ) על פירה שעועית לבנה עם דף דקיק מזיתים. עשוי היטב. לשלישית: ארנב מטורן ומחומם מעוטר בפלפל אדום בגריל. (למ"מ*). מנה רביעית- פה כבר ראינו כוכבים – דפי פסטה רחבים מאוד מגולגלים ומותפחים לתל קטן עליו קציפת פרמז'ן ולמעלה קראסט פרמז'ן, מעולה וקליל. חמישית, עוד מפגן ראוי של שליטה בפסטה – סוג כלשהו של רביולי עם ברוקולי עדין ואוורירי ברוטב של דג עדין. שישית, (מנת הפסטה 3), רחבה אף היא היתה "מודפסת" בכתב דיונונוים (אני מניח) עם שם המסעדה והוגשה עם תרד וצדפות וונגולה, וסבלה ממליחות יתר קלה. שביעית ואחרונה למניין נתח פרת FASSOLE מבושל-צלוי באיטיות ונימוח על פירה תפ"א עם עגבניות קצוצות, טעים.

לארוחה התלוו כוס יין לבן עם שם גרמני (לא זכור בדיוק מאיזה צד של הגבול גדל ובוקבק) אבל ליווה בצורה יבשה את תחילת הארוחה. ברברה ד'אסטי סופריור  VIGNE VECCHIE 2004 היה מצויין.

לקינוחים בחרנו 3 (כל אחד ב-12 אירו) .כטרום קינוח הוגשה "ביצה עין" מוניל מושטח ו"חלמון" מפירות הדר מג'ולנים*  באגר-אגר. הקינוחים עצמם היו קרם עוגת טירהמיסו על עוגה עם שברי קפה מסוכר, תותים עם קצפת ושברי מרנג' ובצד סורבה תות, טעים וקליל והמנה המיוחדת (יחסית) קרם יוגורט עם ג'לי פסיפלורה, בצק לחם ופירות, גם היא מנה קלילה וטוב שכך, מכיוון שמייד אחריה הגיע פוסט-קינוח משובח ביותר של דפי אצות עם קוקוס.

חשבתם שסיימנו? עדיין לא. לפני החשבון הגיע גם מגש פטיפורים מאוד מיוחד ומקורי. ומי שראה בתכנית את היציאה של שף רוסו עם שפופרת משחת השיניים יבין שכנראה יש לו איזה Fטיש קל לאריזות; מגוון הסוכרים הגיע במנשא רב צינצנתי, ואילו האגוזים המאוד טעימים צונצנו אף הם. היו שברי עוגיות אספרסו  נתונים בקופסית "משומשת" של נספרסו. היו גם "סוכריות על מקל" של לימון ודבש שנטו לחריפות לא נעימה, טרפאלס , שקדים משקולדים וכפית עם שתי אבקות אחת מהם מנטה . בסך הכל מבחר מרשים.

האירוח והשירות היו למופת. השף היה זה שלקח את ההזמנות והסביר והיה מאוד נחמד . אם הבנו אותו נכון הרי שהיתה חלוציות ישראלית בביקורנו. הוא בא לוודא מספר פעמים שהכל כשורה ואף לקח אותנו למטבח לראות את הצוות ואת הסו-שף פרדריק.  סיכומו של ערב ארוחה טעימה ברובה, אירוח נעים, כמה הברקות, ושף חם שעוד יעשה שמח בקרוב בקרב הצמרות הזוגי שיתרחש בירושלים. ל-DSN של שף אלפרדו רוסו כוכב מישלן 1 במדריך 2008 וכך היה גם ב-2007.

ארוחת בוקר של פסח באל -על בדרך למחוזות השלג האחרונים באירופה היתה מעבר לנחמדה. ואפשר היה להתחיל איתה את היום. צלוחית ירקות עם קוטג' (היה איזה מבצע כולל של קוטג' תנובה עם אל על ושדה התעופה או משהו, כי גם קיבלנו בדרך מדבקה). ויוגורט עם פירות מפולטים ואגוזים. לגמנו כוסית מים מטורקיה. את המצה השארנו ללא מגע יד אדם, ולא טעינו, הביסים הספורים מהפוקאצ'ה והלחם האיטלקי בתחנת דלק על האוטוסטראדה האיטלקית, היו עדיפים.

המשך הרפתקאות פודהה, רעייתו ובניו בעמים, בקרוב.

 בטרם עלינו למגרש בנוקיה  בדרך מדרידה, חנינו במקום חוקי, די מוקדם וצעדנו לגדה המערבית של האיילון בגשר לה-גארדיה. היעד ל"קטנה" וינס ותמר. היינו השולחן השני , חלק מהצוות עוד עמד בחוץ ועישן ואנחנו הספקנו להתרשם מהבר החדש שמוסיף עוד גוון נעים למקום הנהדר.

נתנו לי לטעום יין והעדפתי לטעום לראשונה כוס של"אבידן". הזמנו רק מנות פתיחה: אנטיפסטי (משובח) עם לחם וצלוחיות חמאה ומין סחוג, טורטליני ארטישוק מצוין, נוצ'ה (רצועות בשר  עוטפות עלעלים ברוטב מיונזי, עדין וטעים)  וסלט עלים ושורשים. היה לי גילוי מסוים בסלט, או אולי התגלות, שכן הסלט כלל גפרורים (די עבים) חיים של סלק, סלרי, ועוד שורשים עם רוטב חמצמץ וקצת "בקבוקוני" פומלה. היה מרענן ומעולה, עד כדי כך שהייתי חייב לערוך שיחזור ומהר. וזה המקום להודות לתמר כהן-צדק על ההשראה, מכיוון שהסלט ישוחזר עוד רבות על שולחני)

אחרי הצטיידות במיטב החומרים הטריים בשישבת, בכפר ויתקין וברמת השרון, גיפררתי צנון, לפת, שורש סלרי, סלק טרי וגזר, נטלתי קצת חופש יצירתי והוספתי רצועות בצל ירוק (מסולסל אחרי טבילה במי קרח) ואת כל חפיסת הגפרורים ערבבתי עם מיקס  של ארוגולה, מיזונה, גרגר, עלעלי סלק  וחסה קטנים. לכך נוספו פלחוני פומלה טרייה.

לרוטב הכנתי מיץ מחצי לימון, כפית טבסקו, כפית מלח אטלנטי כתוש, חצי כפית שפג"ט ו-3 כפות שמן זית (פיקואל חלוצה). סלט פשוט מרענן ונהדר שנאכל לצד שניצל טרי.

  שעון הקיץ שיחק לטובתנו, הגענו לויולט באור ויכולנו להתרשם מהבניין עטוף כולו מטפס ירוק, חנייה מרווחת וסביבה כפרית, שמייד העניקו לנו את תחושת הקאנטרי, אולי איזו אחוזה בריטית. נכנסנו בכיף. השורה הראשונה והאחרונה – מצויין, העיקריות טובות, אבל לא ממריאות למקום של מנות הפתיחה והקינוחים.

לקרובים החביבים שהזמינו אותנו למגרשם (הכמעט) ביתי זו חציית הכביש, וגם עבורנו בסוף השבוע, היתה זו קפיצה של כ-25 דקות מגדות הירקון.

המקום מהודר-צנוע-שמרני. כמתנת פתיחה מהמטבח קיבלנו ספל ובו מרק קר של חציל ויוגורט עם זרעי עגבניה נבטונים ורביול אפוי עם אפונה, חביב וקליל. הלחם שהגיע היה פשוט וטרי והתלוו אליו חמאה מדוז'נת  ואיולי אורגנו, שתי אופציות עדינות ונהדרות ולצידן מלח אטלנטי.

מנתי האישית היתה סלט אנדיב עם סלק צלוי, גבינה כחולה, אגוזים, פרוסות דקיקות של תפוח עץ ונבטי חמניות, מוצגים בצורה אופטימלית ומשתלבים בהרמוניה. גישת שילובי טעמים מחמיאים ופרזנטציה מקסימה המשיכה גם בקנלוני שרימפס העדין שוחה בברוט סרטנים ופונדו כרישה, מנת הקס"ז* המצויינת וסביצ'ת הטונה עטורת הירוקת הוואסבית (טוביקו +שומשום). גם שאר המנות, שרק ראיתי, דווחו כטובות מאוד.

בעיקריות טעמתי מהניוקי (אוורירי) עם הפטריות, אכלתי מוסר ים טוב, והתפלאתי על הסינטונת שהיתה בסדר, רוטב היין המצומצם היה מצויין, והיו שני כדורי בשר עטופים בעלה באק צ'וי יבשושיים וממש לא ברמה הכללית של שאר המנות. היה גם לברק טעים (בתמונה). המנות היו מקושטות בירקות, עשויים בכל מיני טכניקות, והוגש לצד חלק מהן גם פירה מחורדל וטעים (ולבקשת אחת מאיתנו הוחלפו הפחמימות בירקות) לא היו תלונות ואולי זה מקבץ מקרי אבל אם הראשונות (ותיכף האחרונות) ממקמות את ויולט בשורה הראשונה, לעיקריות יש עדיין לאן להתקדם.

האחרונות היו , לא רשמתי הכל,פינסייר שקדים עם גנאש שוקולד לבן,עם גלידת פיסטוק, מצויין.ו

ביסקוויט של פקאן סיני ואורז תפוח עם קרם וניל וסורבה חלב ונענע .

פקאן וניל וסורב החלב נענע , מנה נהדרת כשכל מרכיביה מחמיאים זה לזה, לא מתוק מידי, עם קראנץ' ופאנץ. ממול אכלו גם קפה וקקאו, אף היר חיננית למראה וחיש קל נעלמה משתי הצלחות, והכפית שטעמתי ערבה לחיכי.

השירות היה טוב. נכנסנו לבד ויצאנו כשהיה מלא.

האמת שנוף לים יכול היה להשלים את התפאורה, אבל לא היה חסר דבר. אייל שני חזר, ולשמחתי זה נראה באופן מסודר, מצויד ב-DREAM TEAM  של 5-6 טבחים, גדוד מלצרים (כולם זכרים) ועוד מנהלים ומשקיעים ליד עמדת המוצא (של המנות) ובין השולחנות. המקום (מעבר יבוק 8 , נחלת יצחק, ת"א) מקסים, חם ומאוד מזמין והאווירה נעימה. הטאבון (המוכסף) בפינה הוא לב העניין ואיתן זנזורי (יועזר) מביא ונותן בו. על ה"בר" מסודרים לתצוגת תכלית מרבית הפרודוקטים (בדרגות הכנה שונות), ירקות, בשרים וקינוחים כך שהבלוטות מוזנקות לפעילות ללא דיחוי.

המקום מאוד פתוח ודינאמי מאוד, כל ההתרחשות במטבח מול העיניים ובמרחק נגיעה, וכמובן שאפשר לעמוד ולהתבונן במלאכת המחשבת של אייל וחבריו (וגם "לשמוע" אותו חושב איזו קללה, שבלעדיה הדג לא יוצא נכון, כנראה…). ההגשה והחזון, אני מעריך הם של  בישול, הגשה ואכילה חושנית.  לפיכך מוגשות המנות על ניירות, שקיות נייר חום, מפיות וקרטונים (כמו של פיצות אבל מלבניים), סכינים אין על השולחן (רק בבקשה מיוחדת או עם אומצת האנטרקוט) בסלון מתבקש לאכול בידיים ככל האפשר. לחם הפרא האפוי, הבת המודרנית (והמעט יותר כהה, אולי קמח מלא?) של הפוקאצ'ה המיתולוגית מאוקיאנוס ועליה נחים פלפל אדום וחציל שנשרפו באותו טבון ומורטבים בטחינה וזעתר. (48) את הלחם ממש נחמד לאכול ביד, אלא שעניין "תכנית החלוקה" על פיה אנו משתדלים לאכול סבלה מחסרון כלי החיתוך החד, עד שביקשנו וקיבלנו.

המנה הבאה  (מסקציית הירקות) הייתה "נתח חציל יריחו מוזהב ברוח מתבוסס בקרם של 8 עגבניות מדבר עטוף בטחינה משובצת בביצה אורגנית חומה" (47) ובקצרה הגרסה המאוד מוצלחת של שני לסביח. המשכנו לסקציית "תערובות חד-פעמיות" ומשם קיבלנו מנה לא גדולה של "3 דיונונים לוהטים חולקים שלולית יוגורט יחד עם עשבי בר, זיתים יוונים, גבינת כבשים וירקות צרובים באש" (72) הייתה במנה גם ביצה קשה  ואולי הושמט פריט או שניים מהמרכיבים, אבל המכלול נהדר וגם הוא נוגב עד תום עם הלפ"א*.

 מכאן פנינו לסקציית "ציד של רשת אחרונה" עם קארפצ'יו מוסר ים עטוף בלימונים צהובים ושמן זית. טרטר שקדים ירוקים. (95) הוא הגיע נטול הטרטר והוכתר למנה הכי פחות מרגשת. לעומתו המחבת (הקטן 89) בשרימפס קריסטל ענק ובייבי (ולא ביבי ולא שרה) קלמארי בחמאת עגבניות היה מעולה, כל אחד נטל ביס, אבל היה כיף לקלף ולמצוץ אצבע כל פעם ואפילו לחרוג ממשטר התזונה החדש, כי את הרוטב הזה אי אפשר שלא להספיג עד הטיפה האחרונה בלפ"א*.

 את כל הכבודה הנ"ל ליוונו ביין הבית (שלנו)ריזלינג, קארטהוייזרהופברג ושלחנו כוס ומעלה גם לצוות.מים מינראליים של נביעות הוזרמו (בטמפ' החדר) לכוסותינו בכל העת. ולפני המנות הבשריות נחלץ גם  Cos d'Estournel 1995  שהגיע מסט. אסטף לנחלת יצחק והרגיש  גם הוא בבית. המנה הפחות מסעירה (אותנו )במחלקת הבשר הייתה "רביולי נתחי אנטרקוט מוטחים על פלדה לוהטת, נחים על תרד מבושם בחמאה, עטופים בליבה לבנה של חציל שרוף,(92) .

זה היה טוב אבל לא התקרב ל"נתח הקצבים נוטף ממיציו, נפרס ומתערבב בעצבנות על כל מה שנח ליד הסכין " (120) מנה מופלאה, מעשה מרכבה של סלט, שבגרסתנו (נדמה לי שהוכן על ידי ה-CO CHEF, בני ליפשיץ, הוגש עם כרוב אדום, עגבניות, שקדים ירוקים ואולי קצת פלפל ירוק חריף. עוד שיא היה 500 גרם של אנטרקוט "הנתח המוטרף ששוכב על הבר, בצליה מסוכנת בעצים הבוערים". נזל בפה מה גם שהליטוף האחרון שהעניקו לו המיילדים אייל שני  ואיתן זנזורי היה עם חמאה. (325) . שני הקינוחים היו "פודינג שוקולד מחזיר ילדות" (45) צפוף ומרוכז ו"טארט טאטין של תפוחים מזוגגים כמו סוכריות, עטופים במרציפן עטוף בבצק שקדים זהוב" (55) מעולה. גם פודהה חרג ממנהגו זה 100 ימים ונטל 3-4 כפיות מכל אחד וזאת אחרי אי-אילו נתחי לפ"א* מופלאות. הסיכום לארבעה – 988 שקל  לפ"ת* בהחלט לא מצריך השתייכות לאלפיון העליון, למרות שחלקים ממנו בכל זאת הגיעו. המים  עחה"ב*, החליצה ללא חיוב. 

לסיכום – ארוחה נהדרת, אווירה מיוחדת, לנו התאים לבוא מוקדם בשבע וחצי ולהיות מתוקתקים עד 9 וחצי, כדי שאלו שרוצים באמת ללכת לישון מאוחר על בטן מלאה  יספיקו.  מי שחזות המדען המביט בריכוז רב מבעד למשקפיו לא עושה לו טוב, ולא מסוגל להתמודד עם הוגה הדעות המקורי ופייטן הטעמים, הפסיד.

*לחם פרא אפוי

 שלושת רבעי שעה ברחוב הארבעה ותיאבון קל, זה המצב. ברחוב החפור מאוד יש אפשרויות רבות. כמעט והלכנו לכיוון אונאמי אלא שבדרך נתקלנו במשהו חדש (3 חודשים) ומאתגר עם כותרת המשנה FAST GOOD -בריא מהיר. המלצר החביב , שגם בימים שאינם פורים נראה בוודאי טיפוס מיוחד, הסביר מעט לעומק את הבחירות שלנו. סנדביץ' עם חביתה (מתפריט ארוחת הבוקר) בלחמניה מלאה עם צ'ופרים, שהיה מאוד טעים והרמוני בביס שלי וגם ביתרת הביסים של רעייתי.

הנער התכבד בנודלס קארי הודי עם חזה עוף חופש עדשים שחורות ואורז אדום, שהיה סביר ומאוד לא תוקפני עם נימה הודית דקה.  אני נטלתי סלט עוף חופש : עם ירקות טריים : חצאי שרי, רוקט, עגבניות מיובשות, חמוציות, בצל ירוק וסגול רצועות גזר ועדשים שחורות עם ויניגרט מחורדל ומפושתן (חרדל וזרעי פשתן, סליחה, לא יכולתי לפספס אפילו שמדובר ברוטב…). עם הסלט הגיעו שתי לחמניות מלאות. גם המנה הקטנה 34 היתה משביעה.

מלצרנו הציע וקיבלנו בירה  NEW GRIST העשוייה מאורז ועוד מרכיב מיוחד שבסך הכל היתה חביבה. קיבלנו גם ע"הב כוסיות עם טעימה של שייק פירות יער משובח.

מקום בעל אטיטיוד חיובי ומעודכן,  שמלווה את התפריט בגישה תזונאית צמודה. המנה שלי היתה מסומנת ב-E נתון בעיגול ומשמעותה אנרגטי: "מסייע בפיתוח שרירים ומתן תחושה אנרגטית ונמרצת". לגבי השרירים אינני בטוח, אבל למרות שהלכנו לסרט קליל ולא ארוך בצהריים, אני היחיד שלא תפס נימנום פה ושם…

נ.ב. אולי יש איזה קסם או משמעות נוספת לשם ביאלה, אפילו אם זה שם האחים הבעלים שמוצא משפחתם מביאליסטוק, פולניה, אצלי במוח זה מצטלצל קצת כמו הבן החורג של ביאנאלה ובעילה. ואולי הבעיה שלי בלבד.

האמת שאני מכור על היד החריפה של א. קונפורטי. לפיכך ניצלנו את מצוקת החנייה בדרך ליד נוקיהו, בטרם המשחק הז'אלגיריסאי, המצולב עלינו לטובה, חנינו ממול ועצרתי עם הבכור לפת ערבית קלה. נתחיל מהקטע הפחות טעים: ספיישל של היום (אא"ט) אושינקו טונה, (56) רול מדוגם של טונה, אבוקדו, מחמצים יפנים, שנראה מצויין ובא עם סויה, גארי וואסבי, מסודרים יפה על הצלחת, אבל בפה לא פגע.

מצד שני מנת בינגו  קאלמרי, ובצל קלוי (41) עם רוטב כתום חריף ופיסות צ'אפטי להקרנצ'ת המנה – לא להחמיץ (לחובבי הז'אנר). גם מצד שלישי היה שיחוק נוסף, תחת השם בו לוק לאק (94) הגיעו מספר נתחי גדולים של פילה בקר עשויים  מהיר מאוד (בווק או פלאנצ'ה) תוכנם רך ועסיסי כמתבקש עם רוטב חריף נהדר על מצע של עלים עגולים (עלים יפנים?) ובצל ירוק ותוספת רוטב חמוץ חריף. ולא נודע כי בא אל קירבם! תוך בליסה השערתי שבמנה זו אולי היה שימוש בפלפל סצ'ואן או באיזה פלפלון עם אופי דומה.בעיני זו קצת קמצנות ועושק לגבות 8 שקל על קערית אורז לצד מספר מנות חריפות,לא נורא. קירין(24), דיאט קולה(13),הלכנו , ניצחנו , עשינו עוד טיול נמרץ חזרה לאוטו ושבנו בשלום לבסיסנו.