FOODHA'S GOURMET DIET

המלצר הראשי לשעבר בפיטר לוגר, וולפגנג זווינר פתח בלב מנהטן את הגירסה שלו, WOLFGANG'S למקדש הסטייקים הניו-יורקי ושיעתק כמעט במדוייק את התפריט לרחוב 33 על פארק ( יש גם סניף נוסף בטרייבקה). המקום הומה וגועש, דחוס ותפוס, הכסאות פשוטים ואינם מזמינים נינוחות וישיבה מתארכת. הדקןרציה מינורית, אבל העיקר – תפארת הבשר: מבחר משובח שבשיאו פורטר האוס מעולה בשיטת הכנה (כב-PL) של צריבה עד חריכה מבחוץ בחום גבוה ביותר ושמירה על בשר אדום ורך, אך חם מבפנים, מלא טעם בלי שום תוספת. קשה לי להאמין שהייתי מצליח בטעימה עיוורת להבדיל בין מוצרט לסאליירי. פשוט מרטיט לבבות ומעליז קרדיולוגים. תאוות בשרים טהורה מכל צידי העצם:

שימו לב בתמונה, הפעם של "אחרי", כשהעצם עירומה מהסינטה והפילה וכל שנותר הוא למלמל מהו הצירוף הנכון למקרא:

The Top / Terrifically Tasteful / Tremendous taste /  Top that?

במלון אלכס  ALEX בניו-יורק (45 בין 2 ל-3), מלון עדכני ומעוצב יש מסעדה בשם RIINGO, (אכן עם I כפול ובלוגו נקודה אחת תחתית ואחת עליונה.) ארוחת הבוקר שלהם חביבה ומושקעת, אומלטים מדוגמים, טוסטים מלחם שאור צרפתי וגרנולה משובחת עם פירות טריים ויוגורט טוב, שביחד היוו את מקור האנרגיה  לפודהה ביומיים הראשונים בתפוח הגדול.

סעודת ערב אחת נערכה במקום, בעיקר בשל נוכחות משפחתית צעירה ומקסימה, של בחור דינמי , חברותי ושופע חן שרק מלאו לו 21 חודש. נפתח מהסיכום: יש כאלו הרבה מסעדות בקריית קודש תל אביב. שילוב אמריקאי, יפני, מודרני ונגיעות מכל מיני מקומות. היו שתי מנות בשר שדווחו כטובות. אכלנו ירקות סינים מאודים טובים ודים סאם עוף די נחות ברמתו. סלט קיסר סביר וסלט סלק שנסתלק ממנו מרכיבו המוצהר (ורק לאחר שהוסרו המון שכבות של מיקס-עלים נתגלו כמה אקסמפלרים בודדים בתחתית, מה שכן היו הרבה עלים סגלגלים. המנה הכי מעניינת היתה ילוטייל טטאקי (צרוב

 בחוץ חי בפנים) על סלט מרענן עם גרגר נחלים, גרגירי רימון ופילטים תפוז דם. עוד מחמד שולחן היה ממרח (תחליף החמאה) שהוגש בפתיחה עם הלחמניות והקרקר המטוגן (לא משהו). מדובר במרקם חומוס העשוי מפולי סויה ירוקים טחונים (אחד חומוס אדאממה על הכיפאק) במרקם גלילי גס. הכי טוב היה לטבול בו את צ'יפסי הטארו המנומשים.  אני מניח שבקרוב אנסה ליצור גירסה ביתית של "חומוס" זה. פרטים לסבלנים.

 מלך, גאון, קוסם, אלוף העולם וגם איש חביב ומקסים ושופע חן. מה עוד צריך הבן אדם המגיע פעמיים שלוש בשנה לניו יורק למקדש הסושי האולטמטיבי שלו. נאומיצ'י יאסודה, הסושי שף ובעלי מסעדת SUSHI YASUDA ספונת העץ ברחוב 43 בסמוך לשדרה ה-3, יודע את מלאכת בחירת הדגים ופירות הים וחיתוכם המושלם, יש לו אורז מופלא וחמים ואוזן נהדרת לשפות, בעיקר זו השמית בו דוברים ישראלים ויהודים. יש לו מגוון משפטים ואוצר מילים לא מבוטל ובסיום הארוחת האומקאסה על הבר הפגין רגישות יהודית כשאיחל לנו "שבת שלום" (עוד אנו מצויים ביום שישי אחר הצהריים, שעות בודדות לפני כניסת המלכה).

טורו של מי ? של טונה שמנמנה כמובן!

על מגוון הדגה ופרי הים העילאי של יאסודה אין טעם להכביר מילים, לכל פיסת סאשימי או ניגירי יש ייחוד ופסגות אולימפיות בטעם ומרקם. הוא מגיש את הצלופחים הנימוחים בעולם ואין זה משנה אם התפתלו במים מלוחים או מתוקים.  מה שתמיד חסר אצלו זה "צלופח הרים", בדיחה חביבה. כשעה שעה וחצי במחיצתו על הבר, היא ריטואל שינקה את הארנק מכ-120 דולר לאיש וצפונה, אולם זו השקעה שכל מי שתבונה סושיאלית בקודקודו ישמח לבצע.