חצילים חדשים היא תמיד "מלכודת" שבה אני שש להיתפס, וכך היה גם בדוכן חדש בשוק"ה*.
הניסיון הראשון היה בקלייה-חריכה בגריל הגז, וקילוף- הסרת הקליפה המפוחמת.
הנה החביבים ומה שיעטוף אותם בצילום של לפני
ולהלן הסלט עם בשר החצילים, שליש כוס פטרוזיליה קצוצה, שתי שיני שום ק"ד*, שתי כפות שמ"ז, כף מיץ לימון מלח ופלפל שחור. הטעם מעט יותר מעודן מחציל רגיל ופחות מתוק מבאלדי.
בעיני תמיד היתה נצרת מחוז קולינארי קסום. לא מעט חיזוק לכך נתקבל אחרי הסיור עם גיל להב והחבורה העליזה לפני כשנתיים. גיל להב הפך את תחביבו/תשוקתו לעבודה ומוביל עכשיו קבוצות לסיורים בטוב-טעם . מי שמעוניין שימסור ד"ש חם ויבלה בנעימים ובטעימים.
וכך יצא לי להיות כמה וכמה פעמים בכוונה ישירה או בדרך ליעד אחר ולעצור אצל דיאנה, בשוק, או אצל אל-טאנור. יש עוד כמה מקומות שדורשים את נוכחתוי לפחות בשלב הבדיקה. אחד שכזה היה חומוס א-שייח, בבניין עפיפי, רחוב איכסאל. ובכן – כצעקתה. חומוסעם גרגרים מעודן ואוורירי וטעים מאוד. קולע בדיוק לחיכה של רעייתי, שפחות שואפת לצבוט ולהחריף את מערכת העיכול שלה. לי חסר איזה Kick קטן של חריפות או חמיצות. אבל היה מצויין ונאכל עד תום, כפי שנהגנו גם בחומוס – פול ובמגוון הירקות.(אינני משתגע על מלפפונים בחומץ) הציפס חם וטרי וכמוהו הפלאפל הלוהט והטעים. הפיתות היו רחבות ולא כ"כ טריות , על אף שנחתנו בשעת צהריים מוקדמת, יש המון מאפיות סמוכות, אחת ממש מעבר לרחוב. יחד עם סלט ירקות ק"ד ושני משק"לים – 70 שקל.
אירוע מיוחד קיבץ אל הגליל התחתון 9 זוגות חברים. הזכרים הגיעו כולם (בממוצע) לחגיגת ה-50 לחייהם וגם שתי בחורות נחמדות. שאר בנות הזוג רק הורידו את הגיל שלא לדבר על היונק המתוק מיכאל שליווה את האירוע בנחת וכיכב כסיבה האמיתית לטעם החיים.
למי שלא נכח באירוע או באחת מהחתונות של משתתפיו נבהיר שמדובר בגביע בן למעלה מ-30 שנה, המציין את חתונותיהם של 8 משתתפי הבסיס והמועמד הנוסף שהתקבע עתה באופן חגיגי ורשמי בטקס מרשים ונאום קבלה חוצב לבבות (אם כי צפוי).
החשיפה התקשורתית הראשונה של הגביע- "קריאת ביניים" מעריב 30.8.1982
היו המון רגעי שיא וצחוק, מצב רוח מרומם ביותר והמון חוויות מרגשות כולל סרט מקסים (מברוק – פראו דוקטור!) שכלל קטעי ארכיון נדירים מהחתונות ברצף השנים. היו טקסים, ברכות ושירים, הומור חבורתי סוחט דמעות ונגיעות קולינאריות משובחות.
על המימד התזונתי יש לפודהה מנדט להרחיב ולפרט: בערב הראשון נשארנו באותו הכפר (שרונה) וסעדנו בנעימים בקנייפה של אברהם (054-2185530), טובלים באווירת הקאנטרי. חדר המסעדה, אל מול דיר גדול ומואר, חיכה רק לנו באווירה כפרית ביתית מזמינה, שולחן עמוס ומגוון בירקות ותוספות אליו הצטרפו אחר כך הבשרים. את הארוחה פצחנו בקווה נותזת (ברוט) קריסטאלינו וינטאג', המשכנו בגוורצטרמינר חביב וחצי יבש של פלטר וחתמנו בדוליאני ויניה טץ' LUIGI EINAUDI 2007 מקסים.
ביום השני התעוררנו איש איש בזמנו אל ארוחת בוקר גביעונית בחדר האוכל "שלנו" ליד הבריכה של "בר בכפר". ארוחה טעימה ומפנקת שהובילה אותנו בעצלתיים דרך הררי הפירות וערימות הפיצוחים הבלתי נדלים, בירות ושתייה קלה, זיתים (של עבד), אל עבר הארוחה המשמעותית הבאה.
הסעודה בערב השני הייתה מרובת סו-שפים מוכשרים, שיישמו את מרכולתם של בכירי הספקים והמובילים. גריל הפחמים היצוק (של המקום) עמד בזווית האידיאלית אל מול הרוח ומול הכרם הצעיר של משפחת בר (שיראז וקברנה סובניון). את הפחמים ליבו במיומנות מופלאה ובמרץ נעורים צעירים בני ,50 בעוד במטבח משספות נערות חמד את המלפפונים והעגבניות לכדי סלט דק דק. בתנור כבר הועלו למוקד צמד כרוביות בסגנון החביב ועל השולחן הובאו אחר כבוד מבחר סלטים מאל באבור.
נעזוב קצת את הצניעות והנחתום ונעבור לכוכבי הגריל. שרשרת הבשר כללה פילה בקר, שיפודי עוף מושרים בלימון ולימון כבוש, צלעות טלה וקבאב, הכול מתוצרתו המשובחת ביותר של אטליז סמיר (בסמת טבעון 052-3737442 04-9830501). הסעודה התנהלה בקצב מתון כשמרבית החברים נוהגים בתבונה פודהיסטית ומזניחים למספר שעות את הפן הפחמימתי לטובת נתחי החלבון העסיסיים.
הגביע בחגיגות ה-50 עם חלק ממבחר היינות
גם ערב זה לווה במיטב היינות, שמרביתם נרכשו ב-ויין דיפו (הברזל 33 ת"א 6471375). התחלנו בסובניון בלאן 2006 ניו-זילנדי אולד קואץ' רואד, המשכנו בקאנונקופ קאדט 2007 מדרום אפריקה, קפצנו לאוסטרליה עם ממרה ברוק 2003 קברנה סובניון של SALTRAM מבארוסה.
הקינוח הקריר והמתוק הובל בקפידה רבה מווניליה בתל אביב עם מבחר גלידות וסורבטים צוננים. חתמנו ביין קינוח מהטראואר המקומי – יין מסחה (תבור) אדום מתוק ונהדר.
הודלקו נרות על עוגות, נאמרו הרבה ברכות ונשמעו כל מיני תובנות. הרוח הגלילית הטובה שרתה עלינו גם למחרת, בהתחרדנות המתפנקת של שבת בבוקר, עד הפיזור הבלתי נמנע.
ראש נקי, מצב רוח מרומם, שק דמעות מיובש (מצחוק), בטן מלאה בטוב טעם וציפייה דרוכה למפגש או לסרט הבא, מי שיבוא קודם או אולי ביחד…
תודה לכולם על המאמץ, הרוח הצעירה וההרכב המלא, אם לא למעלה מזה!
האמת שכמות ההפניות הדואליות המגיעות רבה כל כך שרבים ממכמניה נותרים על רצפת חדר העריכה, או ליתר דיוק בפח המיחזור ללא מבט. הפעם קיבלתי, כמו רבים את תפילת הילדה הקטנה, שממנה קשה להתעלם.
למרות שאצלי הפורנו מתמקד בתמונות קשות של בשר דגים ופחמימות מגרות, זה החלט העלה חיוך חביב:
Please, Dear God, send clothes for all those poor ladies in Daddy's computer.
Amen
והרבה הצלחה לצהובים!
קודם כל וכדי לא להחמיץ: במסגרת דוקאביב בסינמטק תל אביב ראיתי סרט דוקומנטארי מצוין ומומלץ" "שולחן בגן עדן" על סגירתה ופתיחתה של "לה סירק" הניו-יורקית. חוץ מעולם המסעדנות בקצה הניו-יורקי על גדודי נודעיו ומפורסמיו, עיקר הסרט בדמותו הצבעונית של סיריו מצ'יוני ובניו. פער הדורות, והכול בתיבול איטלקית מפולפלת. שווה ביותר. הסרט גם מצביע על החשיבות , הדרך והמתח הגדול בואכה ביקורת המסעדה על ידי הניו-יורק טיימס ומספר הכוכבים שבדרך. כדי לא לספיילר למי שילך לא אמשיך. הקרנות בשישי הקרוב ב-12 בצהריים ובשבת ב-18:00. שווה ביותר!
רצינו לאכול בחוץ בשישי בערב יחד עם עוד בני משפחה. 7 סועדים בשבע בערב. ההחלטה התקבלה בחמישי בשעות הערב המאוחרות . בשגב אקספרס, מועדון הקצינים, מיט בר,הבית התאילנדי, קוצ'ינה תמר וסטפן בראון ענו לנו בנימוס שאין מקום, (פה יש ב-5 ושם ב-9 וחצי…) לא נואשנו ומצאנו מקום בצ'פרה שגם היא התמלאה לחלוטין.
מסעדות בהם נהנו פודהה וחבר מקורביו ובני ביתו בעת האחרונה: הבסטה, הרברט סמואל, צ'פרה, שילה ושווארמה עוואני. ולא הגיעו לידי דיווח ראוי. אין נפילות. כל אחת לסוגה טעימה ומומלצת.
בנסיבות תקופתיות הגיע פודהה לארוחת גלידה. והחליט לשים את בני מעיו במבחן חגיגי יחד עם 8 השנים של אייסברג. בהר הקרח הוולקני יכולנו לבחור בין מספר טעמים מיוחדים שהכינו לאירוע שפים . אהבנו בעיקר את מאיר אדוני שפיתח סורבה פינה קולדה, אננס וקוקוס בתוספת טפיוקה, את רביבה אפל מרביבה וסיליה, עם קרם שמנת-קרמל מלוח-מתוק, רפי כהן מרפאל, בגלידת שוקולד-פרלינה, עם פרלינים, אגוזי לוז ופיסטוקים, בציפוי שוקולד וקקאו מריר, והשף רועי סופר עם גלידת מרציפן שקדים ודובדבנים. למיטב ידיעתי בכל שבוע יהיה חלק מהגלידות בלבד.
במלאות לבלוג 10000 כניסות (מאז תחילת הספירה ביולי האחרון) וזאת כשהכניסה שמורה לשומעים מפה לפה ומפה לאוזן בלבד (ואולי איזה לינק פה ושם), אך ללא כל שיווק , קידום, עיתונות או יחס"צ. כלומר ברוכים הנמצאים וכמה טוב שבאתן להתארח ולו לרגע קל משקל.
לכבוד האירוע לעיל וגם לכבוד שיגרת יום השישי שחלף החלטתי שלא די בשוק האיכרים התל אביבי של יום שישי, בו שמחתי לפגוש את מרבית החקלאים הרגילים, כשכמעט בכל פעם יש חידוש או שינוי מרענן, או לפחות איזה גידול עונתי שאוזל ואיזה מוצר חדש שנשר או נקטף ישר אלי לסל הממוחזר.
וכן אחרי החניה בנמל תל אביב, הצטיידות נאותה ומרשימה מלוא הבאגאז'. החלפתי את הסלים באוזניות המחוברות למוסיקה ולטלפון ויצאתי בצעד נמרץ על טיילת החוף לכיוון דרום. היעד, אליו הגעתי בחלוף 54 דקות, אגב משבי רוח קלילים ואביביים, ונוף רב גלי, היה נמל יפו. ואם להמשיך בקו הלשוני – יצאתי למסע נמלים. ביפו אמור היה להתחיל ב-9 בבוקר "שוק באלדי". רק כחצי מהדוכנים היו בשלבי הכנה מתקדמים, השאר לקחו את הסופ"ש והעסקים באיזי, לאט לאט, מה שאפשר לי כוס מאקיאטו טובה ושיחת מרתקת עם יצחק הוד מכרמי יוסף, המגדל פירות אורגנים וממצה ורוקח מהם מיצים, תרכיזים, ליקרים ומרקחות טעימות ביותר. יצאתי עם סל נוסף (שהיה חבוי בתיק הגב)ובו מרקחת פירות יער נטולת סוכר, ליקר אתרוגים, צימוקי זיתים, סירופ פסיפלורה ועוד. השוק עצמו קטן ולא ממוקד כל כך, היו גם גבינות, תבלינים, חמוצים, צמחי נוי וירקן אצלו הצטיידתי בחצילי באלדי, שקדים ירוקים וקילו פאקוס (מלפפון "לבקן" וטעים).
וכחוקר שווקים מהלך, לא יכולתי שלא לשוב ולפקוד את שוק האיכרים התל אביבי במהדורת יום השלישי, הערבית שלו. ואמנם לא כצעקתה – היו כמה נגני ג'אז- והיו הרבה דוכנים, אך נפקד מקומם של רבים מהאיכרים-חקלאיים והתנועה , לקראת 9 בערב הייתה דלה. הסתפקנו בביכורי נקטרינות ודובדבנים טובים, קצת שרי – תמר ו"קציפת" ליים של אוליה שתבוא לידי בדיקה בקרוב.
בהערת שוליים חשובה אציין שאנו בעיצומה של עונת הפיטנגו. כל מי שהפרי החמצמץ, המתוק והמיוחד הזה יקר לפיו, שישרוף מדרכות וימצא גדר חיה ומניבה, מדוע שרק הציפורים ייהנו?
מתחם גולף בסמוך לצומת פינחס רוזן ידע שדרוגים נאים במעמדו הקולינארי מאז הבדידות המזהרת של דלישס. פודהה ושכניו לאזור שמחו מאוד עם בוא טיב טעם מעבר לרחוב ועוד יותר עת תפח וקרם שמרים בר לחם המשובח, ספייסס המאובזרת והבר השכונתי – הקופסא. חברי הטובים פתחו את הקופסא לפני כשנה ומלבד כמה הצעות קטנות בתפריט הפתיחה, השארתי את חלקי בקופסא בעיקר על הקיר המזרחי, בחדר העישון, תוך שאני נפרד מלמעלה מ-1000 קופסאות גפרורים.
המקום התפתח , תושבי השכונות באזור אימצו אותו כפאב השכונתי אחרי העבודה ובערב. החידוש הנוכחי כפול : יש לקופסא שף חדש, אסף זילברשטיין, שבעברו רפאל, סושי סמבה ומארי אנטואנט. בנוסף התחילו לפעול שם בצהריים עם עסקיות טעימות וידידותיות לארנק.
במקצה הנסיון שלנו הלכנו על כבדי עוף במרסלה וסילאן, מעט בייבי באק צ'וי לגיוון קל ועם פירה חמאה )שבמקרה שלנו הכיל גם מעט כרובית)ב-44. מנה נוספת שנטעמה (ואני העדפתי) היתה "סטייק" פרגיות במרינדה של דבש טימין וחרדיז'ון שלווה בקערית אורז. (48) בסמוך הבחנתי (ללא אפשרות טעימה) בפסטת פירות ים(52) וסלמון שנעלם במהירות אל חיכו וחיקו של אחי. המטבח שלח לנו גם שרימפס ברוטב עגבניות עם פסטיס ונענע, עם מידה ראויה של פיקנטיות ולחם הבית כדי שיספוג את יתרות הרוטב, שחבל שיתמזג עם מעיינות התברואה.
במסגרת העסקית דלהלן, קיבלנו כפתיח גם סלט ומיץ. הסלט עלים וחסה טרייה, עם רוטב חמוד וחמצמץ של מיונז, לימון(?) ורוקט קצוץ-מעובד מזונית.
הזמנו גם שני קינוחים: טארט תפוחים מוגלד ווניל (אמיתי עם זרעינים שחורים) ומוס שוקולד בצלוחית מוארכת. גם הם טעימים והפתעה נעימה למקום שכונתי, לא מתיימר הממקום ברחוב קהילת סלוניקי 7 .
ובלי משימת אפיקומן (לא כשרה לפסח למהדרין) הרי אי אפשר לפודהה לצאת לשוטט בדרכים, ולפיכך מי מהמבליגים ידע כמה קופסאות גפרורים נושאות עוגות ומאפים?
חג שמח ואביב מגניב!
מאוד רציתי לכתוב שישבתי לי בסלון המחודש מתענג על הצבעים המרצדים אלי (סוף סוף) מהמרקע הפלזמתי, תוך שאני לוגם משמפניית העל סלון, שעושה עלייה בזכות ידידי אלדד לוי, אבל מה לעשות שקצת סוציאליזם עוד נותר בי מימי הצופים, הגרעין והקיבוץ והחלטתי לשתף את המשפחה המורחבת בחגיגה בבקבוק הירוק.
המשתה החל בארוחה טובה מאוד בחדר הפרטי במסה, היה משביע רצון ונהינו מאוד מהמבעבעת מספר 37 של דלאמוטה, ב-100 שנות בדידות בצמרת התוססת. הערב החגיגי השני, במחיצת הצד השני של המשפחה אליו נגיע מייד עמעם מעט את החוויה הנעימה במסה. המנה שאליה הייתי חוזר (לבד, ובמשטר אחר…) היא קינוח שוקולד הוולרונה החם – עונג חם, צרוף ומתוק!
למחרת היום, ואחרי שתי צעדות נמרצות של שעה ומעלה, יצאנו להרברט סמואל, לשולחן במפלס התחתון. שמחתי לפגוש את יונתן רושפלד, שראה וציין אף הוא שמדובר אצלי בשינוי פיזיקלי ניכר. הוא הציע (ומיהרתי להסכים) שישלח לנו כל מיני דברים. הייתה לי תחושה נעימה שמדובר בהחלטה טובה. המלצרית המצויינת (דניאל?) פיקדה על השירות לשולחן בצורה מופתית, הסומלייה (דניאל 2 ?) שמח לפתוח NUIT ST GEORGES בת מצווה CLOS DE LA MARECHALE שהיה נינוח והתאים לי בול. מכאן ואילך הוזרמו (בקצב ראוי) לשולחן מנות חלוקה נהדרות אחת אחת, ובדיוק בטעם הרצוי לפודהה. לחם טרי שבטריים, מרק ארטישוק מכמוהן בספלוני אספרסו, טאפס קנלוני ורביולי נהדר, ריזוט שחור עם שרימפס, אספרגוס מקרוני (מעולה), קוביות טונה נאה (ביותר) עם סלט ערבי, טרטר מקומי מדוייק!, שקדי עגל, צלעות טלה מקסימות והטופ (לחיכי) תמנון בומביי, פיסות תמנון מענגות ברוטב יוגורט-קארי חריף-מתון.
לפני שחתמנו את מצעד התיאבון פתחנו את יין הקינוח הבייתי של קארטהוייזהופברג. אייסויין (מס' 55 ) מבציר 2002 ללא דופי. גם הסומלייה וגם יונתן רושפלד שיבחוהו אחרי הלגימה. טארט התפוחים המקורמל של נעמה שטרן (מככב עוד מהפתיחה), כדורי "עוגת" גבינה ותותים באקלווה חמודה ולא מפציצה במתיקות ופרופיטרול כמצוות הנערים. ארוחה מעולה. הלוואי עלי ועל כל בית ישראל (ולמה לא תיירים?) להרבה שנים בעתיד.
נכון, פודהה מתבוסס במשמניו המאוירים לא נחזו על מסך זה מכבר.
מדויק גם לקבוע שהיו אלו חודשיים עמוסים בעבודה, מחושים של דרך הגב, שמנעו לא מעט ימי הליכה, נסיעות עבודה שהסבו אמנם עונג רב, אך מנגד מנעו הקפדה ביתית על תפריט פודהיסטי ראוי.
אולם, אף על פי כן ולמרות הכול: לא מזמן חלפה שנת ה-60 למדינה. תל אביב (כולל שוברי הארנונה) נעטפת בחגיגיות בת 100. פודהה עצמו ערך סעודה חגיגית במלאות לו 100 קילו והנה אנו עומדים וחוגגים אירוע בעל משמעות נומרית כפולה; מאז האביב המקסים של 1959 חלפו עברו להם ביעף 50 שנה. ופודהה, חטוב כשהיה לפני עשרים שנה ויותר פסע עוד צעד קטן במורד המאזניים, ובדיוק לכבוד האירוע המשמעותי חצה את סף 40 הקילו הנשירים והתייצב על 98 קילו.
מי מבינכם שיהמר עתה על יציבות או ירידה קרובה נוספת, סביר להניח שיטעה (בקטן) מכיוון שחגיגות וימי הולדת אינם מסתכמים רק בנשיקות וחיבוקים, יש לסעוד כהלכה ולהרים מיטב כוסות וגביעים, ועל כך עוד נוסיף.(בעיקר מילים וצילומים…)
המשטר החדש, הקילוגרמים הנגוזים ובגדי פודהה החדשים, (ב-XL ו-40 במקום XL 3 ו-48 ומעלה) הביאו לא מעט מקרובי משפחתי האהובים לפרץ תשורות וברכות יצירתיות מקסימות ומלאות אהבה: הקיץ המתקרב יתמלא במתכוני שייקים צוננים מבלנדר קנווד הדנדש של משפחת ב. היקרה. באירועים הבאים ילבש פודהה את בגדי השף הרקומים והמאוירים שצמד בניו החמודים הנפיקו, קיבלתי כלים נאים שיקבלו ביטוי שימושי וויזואלי מעל דפים אלו ועוד הפתעות מקסימות, חלקן במישור הגלובאלי, עליהם תשמעו בהמשך.
מצורפת בירכתה הנהדרת של בת דודתי יעלה:
עניין החמצון הוא השערה מלומדת ולא הנחייה רפואית כמובן. מרבית המרכיבים דלהלן נרכשו בשוקה* שם מצויים גזרים מגוונים, להם נדרשתי כבר בעבר ושאר הירקות. 
כ-700 גרם של גזרים, סלק וגם לפת ,או קולרבי קלופים ופרוסים בקולפן.
רצועות 2 מ"מ מ-2 פלפלים (אדום-צהוב-כתום)
2 זוקיני גדולים מגופררים לכ-2 מ"מ באורך של כ-5 ס"מ
3 שיני שום פרוסות דק
כ-20 עגבניות שרי (שוקוליטוס או תמר) מחולקות ל-4
150 גרם מוצרלת באפלו חתוכה לפרוסות דקות או קוביות
2-3 כפות שומשום לבן-שחור קלוי
3-4 כפות פטרוזיליה-כוסברה קצוצות
6 כפות שמן להקפצה.
רוטב: כף חרדל, כף שמן אגוזים, מלח, שפג"ט, 2 כפות בלסמי, 3 כפות מיץ לימון, 3 כפות שמ"ז.
מקפיצין את הגזרים, הפלפלים , הזוקיני כחופן – חופניים בכף שמן עד שיצרבו אבל לא יאבדו צלם אנוש, מוסיפים את השום ומעט מלח ושפג"ט, כך בסבבים עד שכל הכבודה מוכנה. אם מעוניינים בסלט חמים, שומרים את הירקות בטוסטר אובן בחום נמוך.
מרכיבין את המכלול לפי הטעם והצורה הרצויה, (בצילום עיצוב פודהיסטי) ירקות ועליהם רוטב, מעל הגבינה (אפשר גם אחרת) ולסיום – סיומת בוזקין השומשומין.
