הסלט הראשון שעלה להיכל נוקיהו, יחד עם פודהה למשחק הראשון בליגת העל התכבד במרכיבים הבאים:
מיזונה, ארוגולה, חסה, נבטי חמניה, נבטי קולרבי, בצל ירוק, עגבניות שרי חצויות, גרגירי רימון.
רוטב וינגרט: 3 כפות שמ"ז, כף לימון, כף בלסמי, ש"ש קטנה כתושה,כפית דיז'ון, מלח, שפג"ט.
כעיטור קראנצ'י הצטרף להרכב שחקן חיזוק אמריקני: "אפוני" אדממה (סויה) אפויים/קלויים בואסבי. ניצחנו.
נכון לעכשיו מצאתי את ההודית הטובה בעולם. לא הייתי בהודו, למרות שסיימתי צבא ואת הפטריות שלי אני מעדיף משוק האיכרים ומוקפצות קלות , אבל ניסיתי לא מעט -מסעדות הודיות – בניו-יורק ובלונדון. בינתיים זו החוויה המושלמת.
VIJ’S הוא שם המסעדה (והאיש). קצת קשה להגייה, אבל מאוד מומלץ, אפילו אם היא נמצאת אי שם בוונקובר. קראתי פה ושם במישורים הוירטואליים ובני הסב תצומתי לכך שמדריך זאגאט הרחיק לכת והעניק למקום לא פחות מ-28 נקודות. גאיו העניקו לה 16 , אקדים ואומר- מסעדה עשר!
ויקראם ויג'ס ורעייתו הקימו את המקום, הפועל ללא הזמנות. כדאי להקדים ולבוא, או לסור ל(מסעדת ה) אחות הקטנה – RANGOLI הצמודה ופועלת באותה רוח ושלל טעמים, אך בסגנון פשוט יותר. הדרך השגרתית היא להגיע, להירשם, לעבור לבר, להיכנס לאווירה עם מוחיטו הודי (לדוגמא) ותוך כדי המתנה בעמידה או ישיבה, ליהנות מצ'ופרים. מלצרים מגיעים מידי פעם עם מגש טעימות FINGER FOOD לכל הממתינים, ואכן יש טעם לחיכיון ורצוי גם ללקק את האצבעות.
האמביינס במקום נעים, רגוע, לא משדר תחושת מסעדת עילית, אלא מקום יעיל ומעולה. מילצור חביב, קהל רב-מגדרי והעיקר האוכל: כפתיח אכלנו מנה שנקראת PUNJABI HEART ATTACK , כף גדולה בטוב טעם, עושר תבליני מעודן עם קראנץ' מפתיע ופאנץ' בכל ביס, הכיל בתרגום חופשי, שבבי קשיו חריפים, סוכר נא, פאניר וגי (חמאה מזוקקת) ולווה בסלטון קינואה לימוני, וחבל שהיו רק 2-3 נגיסות. ממש כאפה לפנים.
פתיחה מסחררת. עוד ראשונה הייתה קבב כבש ( KEBOBS MUTTON) עסיסי ונהדר גם הוא מלווה קארי בנגלי מושלם לחיכי.בעיקריות פנינו לשרימפס לוקאלי (קולומביה הבריטית) והאליבוט עם עדשים שחורות בקארי קוקוס-לימון. אכלנו גם את מנת הדגל העונה לשם החביב "כבש על מקל" LAMB POPSICLES המתארת בפשטות צלעות כבש מעולות המשתכשכות בבריכת שמנת חילבה, ולידה שוחים תפוחי אדמה ותרד מכורכמים.
תשואות הידד לויקראם ויג'ס הקוסם וצוות המטבח שלו, המורכב מנשים הודיות בלבד.האמת, מזמן לא עברתי חוויה שבעטייה רציתי לשוב מיידית למסעדה, כדי להמשיך ולאכול את כל התפריט אם אפשר….ולעמוד מקרוב, עם כל בלוטות הטעם שבפי על מנעד יכולותיו הקולינאריות של השף. כזה כיף היה!
כמעט וסיימנו בזאת, אלא שלבסוף נתקנחנו במין פודינג אורז (מסוג מיוחד) עם קינמון, שחתם מעגל והחזיר אותנו "הביתה", לבולגריה לדייסת הקינוח הזהה כמעט לחלוטין של סבתא והחמה האהובה.כוס ריזלינג, מים והסיכום 106 דולר קנדי. שכ"ס, שווה כל סנט! 
כדי למתוח את החוויה, ובעיקר כדי להעניק לשאר ב"ב קמצוץ מהעונג אצתי רצתי לאתר של ;VIJ’S יש בו מתכונים ספורים. בחרתי להכין ירקות בקוקוס וקארי, מרבית המרכיבים זמינים בישראל, כ-30-40 דקות מהכנה ועד הגשה וטעים מאוד. כדי להשלים את הארוחה הכנתי אורז לבן ועיטרתי בשרימפס טרי (7 לסועד) מוקפץ דקתיים בווק, ותוך כדי סחרור לוהט התעטף גם בחצי כפית תבלין קארי, חצי כפית תערובת גאראם מאסאלה לדגים ו-2 כפות קוקוס טחון. לא אכזבתי ולא התאכזבתי.
|
שנה מתוקה, בריאה ומאושרת לכולם. צירפתי סיפור חמוד שקיבלתי מאיש יקר, מאיר השמן. מפעלו החשוב עדיין זקוק לצערנו, לסיוע כספי, לתרומות ולהשתתפות בסדנאות:
|
|
בפרוס השנה החדשה אנו מבקשים לאחל לכם שפע בריאות ואושר, הגשמת משאלות וכל טוב. לברכה זו מצורף סיפור, אותו כתבה הסופרת טל סמולסקי, והוא נתרם לטובת המטבח של מאיר השמן. אין לנו כסף להוציא ספר והחלטנו להגיש לכל אחד מכם שנטל חלק בייצור הסנדוויצ’ים, את הסיפור כמו שהוא. מאיר שואף השמן
|
|
כריך כמו שצריך מאת טל סמולסקי .בשעה השלישית ללימודים, חלמית כבר לא הקשיבה למורה. מרוב רעב ראשה הפך כבד והיא הרגישה חולשה. המחשבות שלה התעופפו לארץ אחרת…היתה זו ארץ הכריכים! ובארץ הכריכים שולחנות ערוכים, ומאחורי השולחן הראשון עמדה ילדה בשמלה תכלת והגישה כריכים של עננים. ליד השולחן השני עמד איש בסרבל כחול, חבוש כובע מצחייה, והגיש כריך של בניינים. איש עגול וקירח הגיש בשולחן ליד כריך של כוכבים, וצייר עם מכחול ביד הגיש לעוברים והשבים כריך מלא צבעים. חלמית שמה לב שדייג אחד שעמד בצד על קופסת עץ, שלה מתוך הרשת שבידו כריך עם דגים. היא הביטה ימינה ושמאלה ולאן שהביטה ראתה מיני מינים של כריכים שונים ומשונים. כריכים לציפורים וכריכים של ספרים, כריכים לגמדים וכריכים של פרחים, כריכים בתיבת אוצר כמו ששודדים אוהבים, ובשולחן חגיגי במיוחד עם מפה צחורה, היתה מונחת צלחת מזהב, ועליה כריך ענק ועליו מדבקה: "כריך כמו שצריך". זה הכריך בשבילי חשבה חלמית מיד. היא עלתה על כסא וטיפסה על השולחן, איש לא העיר לה שאין זה מנומס שילדה עולה ככה סתם על שולחן. חלמית הלכה מסביב לכריך הענק, הביטה בו בתיאבון רב וחשבה היכן כדאי להתחיל בנגיסה הראשונה. מכיוון שהייתה עייפה מאוד, לפתע נראה לה הכריך כמו מיטה נוחה ונעימה. היא התמתחה, פיהקה ובזהירות הזדחלה אל בין שתי פרוסות הלחם הרך ונשכבה שם. חם ונעים היה בתוך הכריך, והיא כרסמה להנאתה מהמעדן הפריך והנפלא, עצמה עיניים ונרדמה. להקת ציפורים נודדות שניקרה פירורים מן הכריך, העירה את חלמית. היא כיבדה את הציפורים הרעבות, שהודו לה בציוצי שמחה . לפתע חשה מקור אחד תקיף במיוחד, נוקש בפראות בכתפה. היא ניסתה להציץ אל מחוץ לכריך ולגלות מי היא הציפור הכעוסה. המקור הדוקרני הזה המשיך לנקר בראשה, עד שחלמית קפצה בבהלה וראתה כי לא בציפור מדובר, אלא באצבעותיה הארוכות של המורה שניסתה להעירה. בקולה הצרוד היא צרחה: "חלמית, את שוב חולמת?" חלמית התנצלה והתכסתה כולה בבושה. כדי לא להירדם שוב, ציירה חלמית במחברתה את כל מיני הכריכים שראתה בחלומה, אבל הרעב לא נח ולא נרגע, הוא רק הציק לה יותר. למחרת כשעברה חלמית כרגיל ליד המאפייה ורחרחה את המאפים הטריים בעיניים עצומות, היא לא תיארה לעצמה שכשתפקח אותן יעמוד מולה האופה השמנמן שנראה כמו לחמנייה עגלגלה. "בוקר טוב לך ילדה, שמתי לב שאת תמיד עוצרת ליד המאפייה, אבל אף פעם לא נכנסת לקנות משהו, את רק מריחה." "נכון", ענתה חלמית במבוכה. האופה הטוב, שניחש שאין לחלמית כסף לקנות משהו במאפייה, נזכר איך היה רעב כמוה, כשהיה ילד קטן , ומיד עלה במוחו רעיון נהדר. "אני זקוק לעזרתך" אמר האופה, "בואי, אם יש לך זמן, כנסי לרגע למאפייה". "לעזרתי"? שאלה חלמית בתמיהה. "כן", ענה האופה בחיוך. הם נכנסו והאופה הצביע על כיכר לחם קטנה ונאה. "הנה אפיתי הבוקר לחם חדש, אני מבקש שתאמרי לי מה דעתך על ריחו". "בסדר" אמרה חלמית. היא התכופפה אל התבנית הקטנה, בה היה לחם מקושט בגרעיני שומשום, והריח… היא עצמה את עיניה ולחשה: "יש לכיכר הלחם הזה ריח נפלא. הלחם הזה יהיה חגיגה." "יפה מאוד" אמר האופה, מחא כפיים ועננה לבנה של קמח התפזרה באוויר. "אני חושב שמהיום את תהיי היועצת שלי לענייני לחם, מה דעתך? מה תרצי בתמורה? עוגה, לחמנייה, או אולי בייגלה חם?" נרגשת ענתה חלמית: "כריך, אבל לא סתם כריך, אלא כריך כמו שצריך." "איך נראה כריך כמו שצריך"? שאל האופה בפנים רציניות. שלפה חלמית מתיקה את המחברת והראתה לאופה את הכריך שעליו חלמה. "אוהו, אני רואה שאת ציירת נהדרת, את ציירת את כל הכריכים האלה?" "כן" ענתה חלמית בגאווה. דפדף האופה במחברת, הביט בחלמית ושאל "מה דעתך שנחבר את הכשרון שלך עם האהבה שלי, וביחד נכין ספר מתכונים לכריכים מיוחדים ומכל הקונים שירכשו את הספר, נחלק שווה בשווה את כספי הרווחים?" חלמית חשבה מעט, הביטה שוב במחברת ואמרה: "אולי אפשר, אם תסכים, שבכסף שנרוויח נשתמש כדי להכין המון כריכים טעימים, ונחלק אותם לילדים שאין להם, כמוני… "רעיון נפלא"! קרא האופה חייך חיוך גדול, וצעד מאחורי הדלפק, שלף לחם טרי, פרס שתי פרוסות עבות, ואמר לחלמית: "עצמי עיניים". כמו קוסם מומחה, הוא הכין בזריזות כריך גדול ומלא בכל טוב, עטף אותו במפית לבנה ואמר: "עכשיו לפקוח". הוא הגיש לחלמית את הכריך. חלמית פקחה עיניים וחייכה אל הכריך הגדול שהוגש לה. "אוי, אני חייבת לרוץ לבית הספר" נזכרה, היא שמה את הכריך בתיק, הוציאה את המחברת עם הציורים והגישה לאופה: "שמור לי". היא רצה אל הדלת והאופה קרא אחריה: "רגע, מתי מתחילים במבצע"? היא הסתובבה ואמרה: "מבצע כריך כמו שצריך, מתחיל היום". טל סמולסקי |
האגף המושבי של המחלקה החקלאית הפודהיסטית המורחבת, ממוקם בחניאל. בשרון הסמוך לכפר יונה. ביקור משפחתי טעים ביותר לסעודת שבת עוד השתפר עת יצאנו עם ארגז חצילים וחצלצילונים חביבים ממגידול הגבן המוכשר צביקה.
עוד לא יצאה השבת וכבר הם התמלאו כל טוב, ממה שהיה זמין בבית, לשמחת סועדי תחילת השבוע. ולראיה:
באנו למילויים
סיפורנו הקקטואלי החל לפני כשנתיים, בעת שסרנו להתייעצות עם ד"ר אייל בוצר, בטרם אופרציה דנטאלית. אייל, שכעת אנו כמעט כמו משפחה, לבד מהפן המקצועי העניק לנו סיור מרתק בגנו ולא רק שהסביר ותיאר אלא אף העניק לנו שי, עלה של קקטוס. "נעצו אותו, כך כמו שהוא באדמה והשקו, זהו" הוראות מסובכות מעין אלו הם קלי קלות לפודהה, שכך עשה. חלפו הימים והחודשים, מים (לא רבים מדי) זרמו אל הקקטוס העונה, ככל הנראה לשם נפוליטוס ומקורו במשתלת וולך בגן שומרון (ממנה הגיע אלינו גם היוזו…) והנה עלה וצמח הפרח והוא ירוק לא פחות מהקקטוס של השכן.
משהגיע לפרקו איתרע גורלו וכמה מעליו הצעירים נחתכו באבחה מהירה והשתלבו באופן מקסים במתכון המקסיקני המקורי הבא. (כדרכנו מותר לשחק עם הכמויות).
2 קלחי תירס מבושלים 5 דקות ברותחים ומגולענים.
כ-500 גרם פרגיות ("סטייק צלוי") ופרוסות (היו לי שאריות, גם חלקי חזה עוף או מוגרל יתאימו)
2 שאלוט פרוסים ומטוגנים
300 גרם עלי קקטוס נפוליטוס צעירים, פרוסים וחסרי מנוח
בווק או מחבת 2-3 כפות שמן תירס, מטגן שאלוט 3-4 דקות מוסיף קקטוסים מקפיץ עד שמשנים צבעם מירוק חי למת… מוסיף עוף ותירס מערבב דקה נוספת. ולצלחות.
מרטיב בנ"ל: מיץ מלימון, מלח, חצי פלפל חריף קצוץ דק, שן שום קצוצה דקיק
לעיטור הגבורה – חצי עד כוס עלי כוסברה (לחובבי הז'אנר).
יתלווה לאורז, יוכנס לטורטייה, או ככל הנדרש.
בעקבות פניה של "האב" המסור נתבצעה בדיקה ואכן בטעימה של אשמורת שלישית – העלה בעל חמיצות-מליחות קלה של מלפפון מלוח בחומץ, בעוד שבטעימה שנתבצעה בשעות אחר הצהריים היה טעמו תפל וכמעט ניטרלי לחלוטין. פודהה מזמין את קהל המבליגים לבדוק בעצמם. ומי שמעוניין, מוזמן למסלעה המרכזית שבסמוך למדשאות,בכל שעה שלא תהיה.
מים בשפע והרבה ירוק סיפקו לנו את מנת השלווה והנופש הרצוי, בחלקו העליון של המגף האיטלקי, באזור לומברדיה זרוע האגמים. על ארוחת ה- LOW CALORIE של אל-איטליה אין להכביר מילים. פריכית האורז לא הייתה פריכה או טרייה וגם לא טעימה. הירקות לא משהו, אבל את יתרות הקלוריות חסכתי למטרות ראויות שיפורטו להלן.
אגם קומו הוא שכיית חמדה בעלת שתי רגליים,מעין האות Y הפוכה. שבחלקים רבים כדאי להעריך בראייה בלבד מכיוון שלא תמיד מותרת השחייה בשכייה זו. הנופים משגעים, גלויה אחר גלויה בכל כיוון שמביטים. עיירות וכפרים מפוזרים על גדות האגם ומורדות הגבעות, והכול מזמין ורגוע. יש בתי מלון בכל הדרגות, מהוסטלי נוער ועד טירות ספא. האוכל שפודהה טעם מסביב (או לפחות בסביבה הקרובה לקומו) היה סביר בלבד. הפיצות למי שחייב את האמת שלי בנוגע לאבות המזון, הייתה טובה, אך טובות כמוה וממנה אפשר למצוא גם כאן בתל אביב.
במסעדה בכפר קטן מעל TREMEZZO על מרפסת עם נוף משכר אכלנו אוכל כפרי חביב עם ביסטקה סבירה. את מנת היום כבשה הפולנטה עתירת הגבינה המקומית שעוטרה בפיסות שום מטוגן, תענוג גמיש ושמנוני.
Polenta ala-kef-kefuck
כשעה –שעתיים מאגם לאגם. איל סולה די ראנקו IL SOLE DI RANCO צופה במדרון קל על אגם מג'ורה. למלון הרלה-שאטו של משפחת ברוולי מסעדה משפחתית מעולה הפועלת מאז 1850! כעת מוביל אותה השף דווידה ברוולי, השומר על כוכב המישלן שלו בצדק רב אם לא למעלה מזה. ארוחות הקיץ נערכות בחצר, תחת סככה מוריקה. ועל חלוקוני נחל קטנטנים מהדסים המלצרים הלוך וחזור, עם כל המנות, מנות הביניים וההפתעות הקטנות והחביבות. בסעודת הערב המוקדמת אפשר עוד היה להשקיף על האגם מבעד למקלוני הגריסיני ומגש הלחמניות השופע מבחר.
התחילו מאוד לעניין, מנה מופלאה בסגנון המאוד חביב על פודהה. קארפצ'ו של שרימפ עדין, "מודבק" על הצלחת ועליו שמן זית, מכוסה לחלוטין בהמון ירוקים ועלים, איזה אגוז או קירמול בשביל הקרנץ', פיסות קטנות של איזה ירק ופרי, רבע גבעול אספרגוס וביסק כתמתם עוטה קצף לגיוון מרקמים. מנה מעולה. בתפריט :
Scampi Carpaccio with crunchy Bread and Bisque
עוד מנה מנצחת של פסטה (ביתית כמובן) עם עגבניות, בצל, צנוברים, איזו תקצופת מוריקה בכפית הנלווית, ובעיקר סרטן עכביש או משהו דומה שכנראה הגיע מהאגם הסמוך (או מהים). מנה מושלמת של פסטה ים תיכונית. וכך קראו לה יוצריה:
Tagliolini with Spider-Crab, Courgettes Pesto Sauce.
היו גם קדם קינוחים ופטיפורים בשלישיית מגירות שקופה, שמהם אציין בחדווה את הטראפל שוקולד לבן וליים. גם בקינוח (העיקרי היה ) אא"ט רוטב שוקולד לבן על "ספוג" עדין קליל ומשובלל לצד סורבה טעים של אפרסק. מנה מצוינת לא כבדה מידי. שחתמה ארוחה וחופשנת בצורה ראויה.
שווארמה אמיל הוא אחד הצירים המרכזיים במפת הדרכים הפודהיסטית. ב"ב יודעים היטב שבכל הליך התכרמלות, משום מה, תעבורנה רוב הנסיעות לצפון בכוכון החביב (שסביבתו השתדרגה ויזואלית בשנתיים האחרונות) ויש בו את השווארמה הטובה ביותר ביקום, כפי שנבדק בחיך ובמערכת העיכול הפרטית שלי. עדיין לא מצאתי טוב ממנו, אבל אני לא פאנאט ומדי פעם מוכן לנסות (ולהביא דיווח). הרכב הבשר ורמת עשייתו מושלמים, וגם למי ששם את עינו בצלחת (כמוני) ומתעלם מהפיתה יש בליווי הטחינה, הכרובית המכורכמת עונג רב.
בביקורנו האחרון בחיפה (דרך אלנבי 33/רח' הציונות) צילמתי את ציר הבשר ומה שראוי להתכנות – העמוד הראשי עליו משופד הבשר לגווניו, אולם עם הגיעי למשכנות פודהה אשר על גדתו הצפונית והמוריקה של הירקון, וליתר דיוק, בחשכת הלילה הגיחה מעבר לחלון יד אלמונית ונטלה את הקודאק החביבה והפשוטה שלא הספיקה לשרתני, אף לא שנה. הצילומים מעלי הגירה נותרו בידיים ערלות.
אם במקרה נתקלתם בבלוג פודיהיסטי מתחרה, עם צילומים של צלחת (מותחלת) של שווראמה ועמוד כרסתן של שווראמת-על, דעו לכם שזה לא האוריגינל ושובו הביתה מהר… ובהזדמנות ירוקה זו ברכות לעובדי אמיל, אוהדי מכבי חיפה על הדרך הנאה בה החלו את דרכם לליגת האלופות.
אל באבור 2
אין ספק שחוסאם איש נבון ביותר. המיקום החדש והאסטרטגי על פי כביש 6 הינו שיחוק. ישבנו שם בצהרי היום, חזינו בכל הפולקלור המילצורי המזרח תיכוני המוכר והחביב (בעיקר אם אינך מתכוון ליפול על צווארו של איזה כבש או לפרוץ בריקוד קנקן…), אבל זכינו בסעודה משובחת ביותר, על אף שבעלי הבית נעדרו (ככל הנראה בא"ב 1, או באירוע שפים בתל אביב ). הסלטים היו נהדרים; למעלה מתריסר נחתו על שולחננו, 10 הייתי מזמין שוב ושוב, מבחינתי אפשר לפסוח על העגבניות עם הפטה/חלומי (או שכמותן) ותערובת החצילונים המוחמצת. נהננו מבמיה עדינה, עילת' (עולש או תרד בר?) מעולה והגוורדיה השגורה. הפיתות התעכבו מעט , אך מטעמים פודהיסטים זה היה רק לטובה. הקבב החלבי עדיין מנה מצויינת והצלעות היו לדוגמא לדורי דורות.
רק מהים
עוד מקום פשוט במובן הטוב של המילה. המיקום מפחית האוברהד, ובסופו של דבר מתגלגל החיסכון לארנק הלקוח. החשבון נמוך ממקומות אחרים (גם ללא הנחת הפתיחה, עת היינו שם לפני מספר שבועות). העדר גינונים מיותרים ואוווירת החוף, נטול המזגן, הישיבה ה"קיבוצית" משהו (לדוגמא) דווקא תורמים לתחושה הכללית שבאנו לעבוד ולא להצטעצע או להתיימר. בוחרים מפירות הים והעונה מוסיפים דגים מהויטרינה, מחליטים על אופן הבישול (טיגון, פלאנצ'ה, גריל או תנור-טאבון) ונהנים. כלי האוכל חד פעמיים מידי אך מתמחזרים.(דרך שלמה/סלמה תל אביב)
אורי בורי
הדגים והפירות הים עדיין טריים ומוקפדים, אך משהו בברק הכללי הזכור כל-כך לטוב מהעבר הועם. האוכל טעים, אבל נראה שהמקום, ולא רק תקלופת הקירות זקוק לריענון וזריקת מרץ. פה ושם עדיין יש מנות פשוטות ומדליקות עם 4-5 מרכיבים המשתלבים בהרמוניה (שרימפס ושעועית בפירורי לחם לימון ושום) אך פייבוריט מהעבר סרטנים ואצות בשמנת היה כבד ונטול חן. (רחבת המגדלור עכו)
רובן
סנביץ רובן בקר
צילום של "אלף" שכבות עדיף על הכברת מילים. עברנו ולקחתי כמה סנביצ'ים שכאלה עם קורנישונים מפוללים וחמודים, הגברתי בחרדל ובחזרת-מיונז וגם במנה הרגילה של 200 גרם קורנד ביף (על המשקל) באנו על שביעות בטן ורצון מלאות. שיחזור החוויה שמעבר לאוקינוס.(רחוב יהודה הלוי, כמעט אבן גבירול תל אביב)
בשל עצם קטנה ושבורה, ברגלה השמאלית של רעייתי, איננו יכולים לטוס לארה"ב כדי לראות את המופע של אלטון ג'ון ובילי ג'ואל בשיקאגו ב-16 ליולי.
מכירים מישהו שנוסע ומעוניין בכרטיסים מעולים במחיר סביר?
הצעת אירוח מאוד מוצלחת התבצעה באופן הפשוט הבא: בשוק האיכרים נרכשו אבטיחונים אדומים קטנים שנחתכו ל-4 ונפרסו למשולשים. באותו הלוקיישן התקשיתי לפספס את הבלחתו של האבטיח הצהוב, (מאותם חקלאים שהביאו את הסלקים והגזרים המגוונים). גם המכביסט המושבע נחתך למשולשים, ואל המתיקות הצוננת הזו חברו ובאו קוביות (עם קיסמים) של גבינת המאירי. השבח לאל, למגדלים וליצרנים.
