ארכיב עבור 'אירועים'

אחרי גול ופס – הכדור אצל מירי פסקל

יום שלישי,13 ביולי, 2010

אחרי כחודש של מתח מול המרקע הצבעוני והמרהיב עם צעקה וקריאה פה ושם, הגיע לי בדיוק בזמן מועדון לילה שהצחיק אותי מאוד, בעיקר יובשנותו והכיוונים המאוד מקוריים של אבי אטינגר. ברם, שיא השחוק והדמע התרחש אמש מול מירי ומרעיה. (אחד העם 101) בני הצעיר ואנוכי פעינו וגעינו מצחוק ודמעות, לא פעם.  לא כאן המקום להתעמק בהיבטים קולינריים, דיני כשרות וביקורת מסעדות במסה, כפי שבאו לידי ביטוי בפרק השני.

מאוד משעשע ומומלץ, כל שני ב-10, עד הפרק השלישי, צפייה ברשת.

ארמון השולטאן אורי הראשון

יום חמישי,1 ביולי, 2010

הביקור הצפוני הוליך אותנו אל אורי בורי, שכמו ב-10 השנים האחרונות ממשיך בשלו, מנות מקוריות ופשוטות יחסית, מאוד טעימות,  ללא דופי ותמורה שווה למוצא כיסנו.  מזמן לא היינו בשבת בצהריים וגם במועד העמוס נשמרה רמת השירות החביב והטוב. חלקנו ארוחת טעימות שהרכבנו בעצמנו:

שרימפס נא, סביצ'ה אינטיאס, סלט חצילים בסויה, חצי מושט מקורמל עם סלק, בס בקדרה עם קרם קוקוס, צ'ילי ותפוחים ואורז לכוננות ספיגה, קדרת (בשר) סרטנים ושני סוגי אצות  ומעורב (שרימפ/בייבי קלמארי) עם פתיתים, אפונה וגיוון קל של גזר ברוטב אסיאתי קליל. 5 מש"קלים ודמי חליצת הריזלינג הביתי, וקינוח אחד של אגס בבצק עלים עם גלידת קינמון,  והגענו ל-602 שקל.

 למרות הארוחה המענגת ביותר והדרך המאוד מגוונת ברחובות עכו כשבהמון מרפסות מתנוססים דגלי גרמניה, ברזיל, ספרד וארגנטינה ועוד כדי להראות למי נתונה האהדה במונדיאל, למרות כל זאת נקודת השיא הגיעה כשהבענו ההתעניינות במלון הבוטיק עליו עומל אורי ירמייאס בימים האלו.

בעת הארוחה הציג בפנינו את ספרי השימור והתיעוד של המקום ההיסטורי ועם תום הסעודה לקח אותנו לסיור מקדים במה שהולך להיות המלון היפה ביותר בישראל. לבד ממשק כנפי ההיסטוריה ושימוריה (בני מאות שנים!!) ישנם ציורי קיר ותקרה משוחזרים ומרהיבים בכל קנה מידה, (של אומנים מוונציה) חדרים מרווחים, מאווררים ופונים ברובם אל גגות עכו והים, למרות המיקום בשורה השנייה מהים. במלון תפעל גם מסעדה לאורחי המלון (כ-12 חדרים) מרתף יין קריר,( גם בצהרי שבת מחומסנת), חמאם, חדרי טיפול ואווירה רגועה המותאמת לזוגות, כך על פי התכנון. אנחנו כבר סופרים את החודשים עד הפתיחה הצפויה באזור אוקטובר, למבצע הקמה ושיפוץ יוצא דופן, בו משמש אורי (בורי) גם כקבלן.

ארוחת שווארמה ביתית

יום שבת,26 ביוני, 2010

גיליון יוני של על השולחן  עוסק באוכל רחוב. משפחתי המורחבת כללה 15 איש  את כולם הזמנתי לשולחן ליל שישי כדי להתנסות בשווארמה בדיוק על פי נוסחו של אביב משה בעל השולחן. שיפודי מתכת יש, 4 קילו שוק טלה וכל שאר המרכיבים בדיוק על פי המתכון ויצאתי לדרך הניסיונות. שיפודים עבים ודשנים שהסתובבו מעט, נצרבו היטב.

על הרומנטיות של איש הגריל המסתובב ופורס לכל אורחת ואורח מהשיפוד ומחזירו לגריל, נאלצתי לוותר, מטעמי לוגיסטיקה ונוהל ארוחה תקין, אך לא נגרע דבר מאיכויות עבודת הטלאים; הכנתי כשעה לפני שהגיעו האורחים, פרסתי פריסה נרחבת והכנסתי לשמירה על חום בתנור (90 מעלות).

מתוך הכתבה בעל השולחן (צילום: דניאל לילה)

את מערך ההגשה חלקנו לשניים, בכל חלק של השולחן נפרסה ערכה שכללה: תבנית שווארמה כשפינותיה בצל ועגבנייה צלויים, ולצד פיתות רכות וסופגניות ( של מאפיית ויז'ניץ) היה גם סלט עגבניות חריף*, סלט זיתים*,כרובית בטחינה*, (צלויה בתנור במקום מטוגנת עמוקות), שעליהם טרחו גיסתי ואחי היקרים, שהביאו גם פרוסות תפוחי אדמה בתנור בכלי קרמיקה נאים.

לבד מהמדשאה, נוף חצרות פודהה והבשר דלהלן תרמתי גם קישואים ומגוון זוקיניז ביוגורט, בצל בסומאק*, טחינה בקצח*, מטבל חריף של לימונים כבושים* (שכבש את ליבי וחיכי) וסלט קלוי של חצילים, בצל ופלפל אדום (בשונה מהמתכון לחציל המטוגן בכתבה), כמו בלינק בתוספת 2 כפות  מיץ לימון וכף רכז רימונים.

ארוחה או מסיבה מאוד ראויה וממולצת, עם הכנה מוקפדת ולא קשה מידי מראש, שאחריה אפשר לשבת בניחותא עם האורחים ולהינות, עם יין ספרדי במקרה שלנו. 

*פירוט כל המתכונים המדויקים מתוך הכתבה (בעיתון המודפס!!!)

מתכון לחטיף מונדיאל – לא לגולים

יום ראשון,20 ביוני, 2010

מונדיאל רגוע מבחינת נפילות השערים, אך הפתעות ללא שיעור. באחד מערבי ולילות הצפייה, פינקתי את עצמי ב"חטיפים" ונגיסים; מקלוני גזר וקולרבי ואדממה (מבושלת) טרייה ממושב תאשור שנרכשה בשוק האיכרים התל אביבי. על כולם הושפרצו מעט רוטב סויה, טיפה מלח, יוזו ורוטב תאי חריף-מתוק, לא יותר מכפית מכל אחד על גזר גדול , קולרבי ושני חופנים גדושים של אדממה. היה נהדר, אבל מה – לא הביא גולים… אולי הלילה עם היציאה לחופש"ן (וברזיל).

קיבוץ מעלה לימוזין

יום שני,14 ביוני, 2010

במסגרת טיול לצפון הקרוב, נתבקש פודהה לסעוד בלימוזין אשר ברמת ישי. עמדנו בזמנים (של המשמרת הראשונהׂ( 12:30 והרגשנו קצת כמו חברי קיבוץ "פלגי צפונבון" כשכל הקיבוץ מגיע בדיוק לארוחה בשעה היעודה. חבר'ה צעירים יחסית עם משפחות, פה שלושה דורות ושם יומולדת, אווירה נעימה, מיזוג נאות.

התחושה הקיבוצית (של פעם) או שמא המוסדית פעפעה גם למזון: בממרח, דמוי האיולי-מיונז- חמאה מתובלת היה (לחיכי) יותר משמץ של חומר שמנוני שלא מאיכות גבוהה. (שהזכיר לי נשכחות – מרגרינה).

בטחינה (שליוותה אף היא את הפוקצ'ה) כמו בסלט הירקות הטרי, הייתה חמיצות שעל הלשון לא הזכירה לי לימון טרי אלא אולי מלח לימון או מוצר מתועש אחר. גם הצ'יפס שבה לליווי הבשר היו מאפיינים שבלוניים כמו בייצור המוני. תוספת הירקות הייתה טובה.

הבשר לעומת זאת היה ברובו טוב עד טוב מאוד. המדיום הגיע מדיום –וול, וכך הצלעות היו בחלקן לכיוון היבש, פילה הבקר נטרף ללא הסתייגויות בפי החייל, התיכוניסט די נהנה מהשניצל – סינטה ואני הייתי שבע רצון מהאנטרקוט שהיה טוב מאוד, אבל לא משהו יוצא דופן. ולחשוב שבמרחק כ-20 דקות מכל צד היו לי אופציות הרבה יותר מלהיבות….

הרימו כוס ריזלינג לזוכת המונדיאל

יום שבת,12 ביוני, 2010

אלדד לוי, ידידי, איש שמח המשקה את מחוזותינו במיטב השמפניות, העלה באתרו תסריט טובל באלכוהול, המתאר בפירוט את מהלכי המונדיאל עם מלוא סיבות וביאורים כאשכול גפן עמוס. על פיו מובן שגרמניה תהיה בגמר, אולם תהיה לנו זוכה מה זה מפתיעה. כך או כך המלצת המערכת גורפת – כוס ריזלינג גרמני לשיפור אווירת הצפייה עם או בלי HD. והעיקר קצב עליית שערים בלבד!

משט הטונה

יום שני,7 ביוני, 2010

מלבד המשט הטראומטי בים התיכון בשבוע שעבר, גם אלינו הגיעו אורחים הישר מאיסטנבול. א"ס היקרים, הקונסולית הגלובאלית לענייני קולינאריה  ושגריר הכבוד בתפוח בגדול ושר (חלקי) הפנים הגיעו לביקור בילטראלי בצוק העיתים במשכנות פודהה.  ארוחה נעימה מאוד בליווי יינות הבית ובתים אחרים באיטליה וספרד. מה שאנו הוצאנו מהים התיכון, (אני מניח שגם פעולה זו גבלה באלימות בשלב מסוים)  היו נתחי טונה כחולת סנפיר שבדיוק בעונה זו כשהספינות מפליגות דרומה וטמפרטורת המים טובה להם מחליטים לנדוד ולעלות בחכות של דייגינו האמיצים.

 

למנה הראשונה הגשתי טורו טונה (או  כמעטורו) צרוב על תחמיץ שאלוט-לימון-יוזו מעוטר בריג'לה,בצל ירוק ועלעלים נבחרים ומסומן באיולי פיטנגו-צ'יפוטל.

 

בהמשך יצאו את התנור פרגיות טבעוף ממולאות כל טוב וכולל ( מה שסברתי כאתנחתא קומית) ביצי שליו קשות וקלופות, אותן ניתן לראות מבצבצות באחורי העופות השחומים.

ולצלילי השיר של ברוך עם המגפיים נאחל להם המשך סיור משובח ותיאבון בריא באשר הם.

פרצופו של עץ הרימונים

יום רביעי,2 ביוני, 2010

 

עץ הרימונים הפונה למדרכה במשכנות אום-פודהה ואבו-פודהה זוכה, מלבד עשרה-עשרים רימונים משובחים מידי עונה להמון מבטים מחייכים, בעיקר של פעוטות גן הילדים בסמוך. סבתא אורה, מגינה על פירותיה העוללים מפני חרקים ומעופפים ועוטפת אותם בשקיות נייר. בתחילה היו אלו שקיות חומות פשוטות שעשו את העבודה מספר חודשים בשנה. בשנים האחרונות היא מגוונת מאוד. אשתקד כיכבו דמויות מ"נחש מי" שהודפסו על השקיות והשתא – איור וציור חופשי של ברנשים וחתיכים מדמיונה.

והרי הם לפניכם, כמעט בטרם פרי, בכל שקית רימונצ'יק בגודל כדור פינג-פונג.

מנת ומלצרית השבוע

יום ראשון,30 במאי, 2010

היינו עם המון אורחים, בעיקר מחו"ל והיה כיף בכל מיני מקומות מוכרים וחביבים. המלצת הבית על המנה המועדפת על פודהה היא גספאצ'ו שרימפס בהרברט סמואל (ואולי יש למנה שם אחר, אבל זו היא בצילום). גם השאר היה נהדר, אבל במנה זו שילוב טעמים ומרקמים מנצח לחיכי;  קרם/מרק בלאדי מרי מנוקד בשלוליות בהירות, עם מחית ושרימפס ומאחורי הסוואה ירוקה של מיני מיקרו עלעלים התחבא קרם ירקרק זוהר ומסקרן, שעד היום, למרות מקרא מפורט מהמלצרית המצויינת, אינני בטוח שאכן היו בו אבוקדו, שומר, ועוד. בכל מקרה שווה לנסות.

 

מלצרית השבוע היא קרן מהשרקוטרי. טיפלה ביעילות, אדיבות, חן  ומקצועיות בשולחן של 16 סועדים עם מגוון שפות ורצונות.

 

hit counter script

יש תורה ויש חיטה

יום ראשון,23 במאי, 2010

אחד מהמהלכים היותר מוצלחים, בהם פודהה פסע בשדות, בדיוק בעת חג הקציר שעבר עלינו לטובה, היה אי שם (או פה) ממערב לכפר הירוק וממזרח למחלף החדש שבין איילון לגלילות, עיניכם הרואות- משתרע לו שדה חיטים שופע שהגיע לפרקו.

בעבר, עת ילדי היו צעירים יותר נטלתי 3-4 גבעולי חיטה בשלים ויבשים מפאת השדה ובעזרת מכתש ועלי כתשתי עד שנוצרה האבקה הלבנה שבלעדיה אין תורה ואין לחם. בעזרתה, אם זכרוני, איבקתי שניצל והראיתי – יחד עם דוגמיות מכל השלבים, מהיכן מגיע הקמח עליו מתבססות המון פחמימות מהבילות ומגרות.

המלצתי אז ועדיין ממליץ לכל מי שמזדמן לקרבת שדה שכזה לערוך את הניסיון לילדיו, בטרם תחלוף העונה (או יחלפו מגוש דן, מחמת נד"לונות לשמה, שדות החיטה…)  ומי שיש לו מדריך בתנועת נוער,- פעולה נהדרת שאפשר לחתום עם "פיתות" על הסאג.'

השדה הדוגמן מצוי כ-12 דקות הליכה רגועה צפונה מתל ברוך צפון אם יוצאים מגינת "שום מקום" (בלשון הילדים) המצויה בקצה המערבי של השכונה, במקביל לאיילון.