הולך ונעלם
לבד מעשרות המגיבים ומאות קוראי הבלוג הנאמנים, המשמשים קבוצת תמיכה ועידוד נהדרת, ישנה גם האמת הפיזית שאין להסתירה, היוצרות תגובות ציבוריות רבות, או לפחות שיחה בעת שפודהה מהלך בקרב הציבור.
מדובר במעגל נרחב של חברים, ידידים ומכרים המסתכלים ורואים בעצם רק את הקנקן, המעטפת החיצונית השברירית, ולא מתייחסים בכלל לתוכן כמו המבליגים*. כך או כך מדי יום אני נחשף לתגובות מופתעות ומשמין מנחת. לשמחתי מחמאות אינן חמאה, אין בהן קלוריות.
אני שמח לבשר שבחלוף השבוע ה-40 למשטר החדש אני עדיין הולך (הרבה) ונעלם (לאט לאט) ומתייצב עתה על 103 קילו, בדיוק 35 קילו מהשיא.
יום שישי, 03 באוקטובר 2008 בשעה 13:59
"מכובד מאד" אומר המדיאט הפרטי שלי שאף הוא השיל אי אילו ק"ג תוך שהוא מביט בשוקולד בתעוב .
נראה שלחגיגות ה 100 נגיע עוד לפני כריסמס….
יום שישי, 03 באוקטובר 2008 בשעה 21:09
גם לי זה נראה בתחום האפשר.
מקווה בקרוב להפוך ליצור דו ספרתי
יום שישי, 03 באוקטובר 2008 בשעה 23:56
איזה יופי!
מחזיק אצבעות גם ברגליים שבהן אני מומחה יותר
בשל הפיזיקה אתה רוזה ואני שומן (ז' וש' סגולות)
שבת שלום.
ש.
יום שבת, 04 באוקטובר 2008 בשעה 7:32
תודה שחר, אבל גם אתה יכול "לשחק עם רוזי". זו שאלה של החלטה וכיוון .התכוננות גדולה למשטר החדש, ואחר כך אפשר ממש לחיות טוב ולאכול נהדר. יהיו אולי געגועים לתועפות הפחמימות, אבל הבריאות, הקלילות, המחמאות ותחושת ההישג אמורים להזרים למוח את החומרים החליפיים.
אם תרצה, בשמחה ניפגש ואספר לך על כל ה"תורה שבעל פה".
גמח"ט ושעון חורף מדוייק!
יום חמישי, 09 באוקטובר 2008 בשעה 9:11
שלום רב
איזה אבסורד – דווקא דרך שיטוט ביום הכיפורים הגעתי לבלוג שלך, מלא תצלומי אוכל מגרים ומגירי ריר – ואני כרגע בצום (עוד אבסורד – לחלל את יום הכיפורים ובכל זאת לצום, שריד מהיותי דתית עד לימי האוניברסיטה)
מה שמעורר בי הרבה סימני שאלה – איך אחרי כל האכילות שאתה מתאר בפרוטרוט – השלת כל כך הרבה ק"ג ממשקלך. ניכר בך שאתה חובב אוכל מושבע – איך כל זה מסתדר עם דיאטה בכלל. איך כל זה מסתדר עם המסעדות שאתה מבקר בהן. הייתי מאוד רוצה לדעת מהו הסוד. אני חובבת אוכל, בעיקר פחמימות וכל נסיונותי לרזות הסתיימו בהצלחות קטנות בלבד. אשמח אם תוכל לגלות לי מה העקרון מאחורי הדיאטה שלך ואיך אתה מצליח. ואם תסכים – מסקרן אותי מהו עיסוקך ומי אתה. השם שהמצאת לבלוג ממש מקסים
מקווה שתשיב לי
שושנקה
יום חמישי, 09 באוקטובר 2008 בשעה 20:26
שלום שושנקה,
אכן יום של חשבון נפש, ושאלות אישיות. אשתדל לענות כמיטב יכולתי. הכול טמון בהחלטה ובכוח הרצון לעמוד בה. כמי שמעידה על עצמה שעשתה שינוי,תוכלי בוודאי להבין ולערוך את ההקבלה. כשלעצמי ידעתי שאני יכול, מכיוון שלפני 13 שנים הפסקתי לחלוטין לעשן (2 חפיסות ביום…).
אחרי ההחלטה נותר היישום. הדרך שלי, כאחד שמאוד אוהב לאכול, היא אכן לעשות הפרדה (לא מוחלטת לגמרי) בין הפחמימות המאוד טעימות, קלות להשגה ולהכנה אך היחסית משמינות לבין כל השאר. אני ממשיך לאכול פחמימות אבל משהו כמו 15-20% ממה שנהגתי קודם. חלבונים וירקות בלי הגבלה (כמעט) ושומנים במידה מופחתת. הסוד הוא באיזון הכללי. החשבון הקלורי הוא מאוד פשוט וכל אחד יודע ששוקולד, פיתה עם סביח, עוגה, צ'יפס , בורקס עתירי קלוריות וסלטים דגים ועוף הרבה פחות. אני משתדל להתמקד באלו, ולעשות אותם הכי טעים וגורמה שאני יכול.
זו "דיאטה" שדורשת זמן, וכמו כל שינוי משמעותי בחיים יש לקחת זאת בחשבון. זה בהחלט בא על חשבון דברים אחרים. יש לקנות דברים מיוחדים ולהכין סלט או ירק(ות) בכל ארוחה דורש לקום שעה קודם בבוקר או לבטל עיסוק אחר. אבל אפשר גם לאכול מנות דגים ובשר ועוף עם ירקות בכל מסעדה. וגם אני בימים לחוצים מכיר היטב את המקומות הקרובים בהם אפשר לרכוש עוף בגריל, כדי שיהיה בסיס לארוחה.
גורם משמעותי הוא נקודת ההתחלה והיעד. התחלתי ב-138 קילו וכעת אני 103. בהתחלה קצב הירידה היה מהיר הרבה יותר, כעת הואט ואני מניח שהדרך מ-95 קילו ומטה תהיה איטית ומתונה מאוד. קרוב לוודאי שמישהו (בר מזל) שעוטה על עצמו רק 3-4 קילו מיותרים הדרך שלי לא תתאים בהכרח, אבל תמיד יש כאן מתכונים נהדרים, בהם משתמשים גם ידידים וקוראים שאינם זקוקים או רוצים בהורדה במשקלם.
לצד כל זה שינוי נוסף, (שגם הוא דורש זמן) הוא להקפיד ולהתמיד בחשבון "ההוצאות", כלומר להוציא אנרגיה וקלוריות. אני בחרתי ללכת. ואם לפני שנכנסתי ל"משטר החדש" הלכתי פעמיים בשבוע כ-45 דקות, הרי שעתה אני משתדל ללכת 6 פעמים בשבוע שעה ויותר, וכך אני "מרוויח" קלוריות ויכול להוסיף כף שמן ואגוזים לסלט או כפית דבש לרוטב ואיזה אפרסק סתווי כקינוח.
מקווה שזה נותן לך כיוון. המון הצלחה.
בועז (FOODHA)
יום שישי, 10 באוקטובר 2008 בשעה 20:21
לבועז
ראשית תודה על התשובה המפורטת. הבנתי את דבריך, אך בכל זאת קשה לי להבין איך החשיפה שלך למסעדות גורמה מאפשרת לך את האיפוק שהוא תנאי להצלחת הדיאטה. אני סקרנית לדעת מהו עיסוקך ומי אתה אך אם אינך מעוניין לענות אכבד זאת
תודה על הכל
שושנקה
יום שבת, 11 באוקטובר 2008 בשעה 10:07
גם ובעיקר שם צריך לבוא האיפוק לידי ביטוי ובגדול! אני טועם מהכל ולפעמים אפילו מרחיב ואוכל איזה חצי קינוח מופלא, במקום שאין סיכוי גדול שאגיע אליו שוב, אבל למוחרת אוכל פחות או הולך יותר, או שתי התשובות גם יחד, אם אכלתי גם קצת לחם או פירה מדהימים.
אגב ה"גורמה" הוא בכלל לא מוקד ה"בעיה" מבחינתי, הרבה יותר חסר לי חומוס, פלאפל, סביח, שווראמה, בורקס ולחם בחמאה, מהם אכלתי המון, הם הרבה יותר זמינים וזולים, והרבה יותר מסובך לאכול אצל אבו-חסן מסבחה עם מזלג ופלחי בצל מאשר עם 2 פיתות…