לערבב.
להזליף ממעל.
כף או שתיים תערובת דוקה (דואה)
לפזר ברגע האחרון.
שני חצאי חבילת עלעלי מיקרו (אור להיום התערבבו לפניכם מיקרו ארוגלה + מיקרו חרדל אוסאקה, אבל כל סוג יעבוד וגם עלי בייבי עדינים)
3 כפות כוסברה קצוצה (ומי שקשה לו שילך על עירית)
מיץ מליים וחצי – עכשיו העונה, לרכוש ולשמור גם במקרר (כחודשיים) וגם כמיץ קפוא ("אל תגידו מחר – פן יהיה מאוחר", מי יודע מהיכן הציטוט?)
400-500 גרם פארידה (או לוקוס, או פלמידה, או מוסר) מסושם* לחצי ס"מ
חצי כפית צ'יפוטל מעושן כתוש במיץ הליים.
6-8 ליצ'י טרי (עכשיו העונה), קלוף, מגולען, קצוץ
פרוסות צ'ילי חריף אדום לפי דח"ן*
2 כפות שמ"ז עדין
כפית מלח אטלנטי, מעושן או טרנדי מצוי אחר
לפזר , בסדר הזה, על 4-6 צלחות ולהכין לחם טרי ומשובח.
מחושי גב ניכרים מנעו ממני צעדות ופעילות ספורטיבית נמרצת, ועקב כך נפגם מאזן ההוצאות במישור הקלורי. התוצאה, שמירה על הקיים, וגם בזאת נסתפק לעת עתה. אני מקווה שההחלמה המלאה קרובה והמשך הדרך הארוכה עוד לפני. יש הרבה מדרכות "לשרוף".
באגף ההכנסות נבחרו מוטיבים חוזרים כבמיה בעגבניות, בצלים ממולאים וסלטי עלעלים, מיקרו ונבטים. מקווה למצוא מחר דג חטוב למטרות הסתבצ'ות קיצית מרעננת. המוצא הישר ישמח לדווח!
בוקר קיץ לוהט ולח, ופודהה – כשיגרת יומו- יוצא לפסוע מוקדם ככל האפשר, בטרם יצרבוהו קרני השמש. 5-6 פעמים בשבוע, כשעה נמרצת של כ-6 ק"מ, מטיבים עם מאזן הקלוריות וההרגשה. בדרך כלל קיימת השתדלות לבחור בנתיבים מוצלים, במידת האפשר לא בסמוך לתנועה מוטורית סואנת או זוחלת.
למיטב זכרוני עשיתי את "צעדי הראשונים" לפני כ-15 שנה. עתה הוגבר מאוד הקצב, ויחד עם הפחתת המשקל המשמעותית עלה בצורה מפליאה הכושר הגופני.
קשה הרבה יותר לשמור על מהלכים נמרצים מחוץ לבית, אולם היו לי (די מזמן) כבר פסיעות מקסימות בסיני על החוף ובמספר מקומות מדבריים כבה"ד 1 במילואים. צעידה שכזו תמיד מזמנת מראות וקולות חדשים.
לפני מספר בקרים שמחתי להתעורר בגליל ולצאת להלך בשדות, אל מול התבור, בואכה כפר קמא. מה רב היה אושרי להחליף את מדרכות הכרך המחורבנות מכלבים (במידה פחותה הרבה יותר מלפני עשור) בניחוח תחמיץ הרפת מהול בצואת עגלי פיטום. את הפן המוסיקאלי העניקו נביחות הכלבים, שליוו את ההלך הזר והעירוני בגליל, והצביעו על כך שיש גם כאלו שעלולים לחמוד בעגלים וברכוש חקלאי לא להם.
וכך התנהלתי, מעט במעלה וקצת במורד, בעיקר בשדות חרושים מלאי רגבים עם חציר יבש, ממתינים לזריעה הבאה. פסעתי בינות מטעי זיתים הן בעל והן שלחין, ראיתי ממרחק טרקטור שפרש את כנפי הריסוס שלו והמטיר חומרי הדברה על הירקות המצטמחים. המראה הנוגה ביותר נגלה בפאתי כפר קמא; עשרות דונמים של מיקשה, בה מוטלים אלפי ורבבות מלונים מרקיבים ועבשים. עצוב היה לחשוב, דקות ארוכות בהם חלפתי על פניהם, האם לא נאספו מחמת מחלה או חוסר כדאיות כלכלי, בכל מקרה החקלאי לא ראה ברכה בשדותיו.
(את הצילום לא צילמתי, אלא מצאתי במרחבי הרשת, ללא קרדיט של הצלם, וזה פחות או יותר הנוף המתואר, במקרה זה של כפר קיש הסמוך)
החזרה מן היער , ממחנה הצופים הובילה אותנו לרכש קל של פטריות (שמפיניון) וחבילת אספרגוס במושב היוגב, לא רחוק מהזורע וצומת מגידו. לא הסתפקנו בזאת ועצרנו גם ב"פטריות כפר ויתקין" אתר חובה לחובבי הירקות והפירות האיכותיים בשרון. יש להם תמיד מבחר גדול מאוד של מוצרים. הצטיידנו במיני נבטים ומיקרו, פטריות פורטובלו והופתענו לגלות ש"תקוע" (מגדלי ומשווקי פטריות ועוד) מייבאים ארצה את הפטריות הזעירות והמקסימות "אנוקי", מה שנהגנו לכנות עד כה (ורק בחו"ל) אנוקי – תינוקי. ברשותכם, הפעם תמונה של לפני. הפורטובלו מתחבאות מתחת לשמפיניון, קצת התביישו מהפלאש החזק…
מקבץ הפונגוס (שמפיניון, פורטובלו, אנוקי) בתוספת חבילת האספרגוס נחתכו לרצועות גסות (רבע תחתון נזרק והשאר מחולק לשלישים, או אם תרצו ליתרת 3 הרבעים). שתי שיני שום נקצצו דק וכולם חוברו להם יחדיו באופן הבא:
2 כפות שמן שומשום על הווק באש גבוהה, חצי מהשום וכל האספרגוס מוקפץ. אחרי 2 דקות נתווספו כף סויה, כף בלסמי מצומם ו-2 טיפות טבסקו. עוד דקתיים של צריבה וניעור וכל הירוקת מונחת הצידה לכלי נוסף.
לווק מוסיפים 2-3 כפות שמן זית ומחזירים לאש. שמים את יתרת השום וחבילת השמפיניון + 4 פורטובלו קצוצים גס ומקפיצים. אחרי 3 דקות מרטיבים ב-3 כפות סויה , 3 כפות בלסמי וכמה טיפות טבסקו ומקפיצים עוד כמה דקות עד שהכול מתאחד, אך לא מסתמרטט, מחזירים את האספרגוס מוסיפים את האנוקי מערבלים מספר שניות ומחלקים ל-3-4 בני מזל שבסביבה.
מסע ביקור הורים (במחנה הצופים) ביער הזורע, מזמן מדי שנה אתגר להובלת אוכל "אורבאני" לבני התפנוקים התל אביבים, שנהנו בינתיים מתנאי "הישרדות" בחורשה סמוך ליוקנעם.
ההורים בדרכם להובלת התזונה העירונית אל מחמלי נפשם עברו לראשונה אצל נדב קינוחים, וזכרו שטעמו בעבר באיזה מקום קינוח מתוצרתו. באזור התעשייה של רמת ישי, לא רחוק מלימוזין, יש אוצר קטן של מאפים וקונדיטאות. חשבנו שבאנו רק כדי לרכוש קינוחים לנוער, אבל התמונות הקשות של מיני המאפים, הקרואסונים המדוגמים, עוגות השמרים והלחמים המהבילים היוצאים מהתנור , הושיבו אותנו לקפה ומאפה. קרואסון מושחת אפוי עם אספרגוס וגבינה. ועל זה אמרו כבר מזמן מצפון תיפתח הרעה. כמה שזה היה טוב, ואיזה מזל שהספקתי באותו בוקר לפסוע בגליל התחתון (דיווח בקרוב) ולהגיר קלוריות בטרם פשע.
לילדים רכשנו עוגת גבינה פירורים, שבדיעבד נטעמה והייתה קלילה ולא מתוקה מידי, ומין "שק" שוקולדי מודפס העוטף קרם/מוס שוקולדי מעולה ובתוכו נעוצה עוגית (שוקולד כמובן) של טים-טם. מנה מטמטמת לחלוטין, שהילדים טרפו כהרף לסת, אחרי שניקו את השטח מהמבורגרים וסושי. "אינארי שוקולד" הוא שם ראוי לה. אני משוכנע שהרבה דיאטות של המושבניקיות מנהלל נהרסו בעטייה. עוד נקודה חיובית במקום – מגישים לך (בלי לדבר) קנקן מים קרים.
שבנו מאובקים ועמוסים בשקי כביסה ושבנו במורד לעמק יזרעאל. עצירה נוספת הייתה אצל משק משפחת כרמל בהיוגב, לא רחוק מצומת מגידו. את תוצרתם הכרנו וחיבבנו משוק האיכרים. ב"דוכן לרכישה עצמית",בצמוד לבית המשפחה אין מוכר, בוחרים מה שרוצים, עושים לבד חשבון ומשאירים בקופה את הסכום הנדרש, פשוט מקסים, הזכיר לנו הרבה דוכנים ומקומות בדנמרק. הצטיידנו בשלל נבטים, אספרגוס, פטריות, נבטוטים ועירית. הנ"ל הצטרפו לרכש קודם (משוק נצרת) של עגבניות באלאדי קטנות ומרומזרות בירוק-צהוב-אדום.
העגבניות נקצצו דק (עם טיפה עיבוי של שרי-תמר לחיזוק הגוון האדום) התווסף להם מלח, שום כתוש, לימון טרי, שמן זית ונענע קצוצה, ויצא סלטון נהדר.